תקציר

עקב האיסור ההלכתי על התאבדות והסטיגמה הקיימת ביחס להפרעות נפשיות, לתופעת האובדנות יש משמעות רבה וייחודית במגזר החרדי. מחקר זה בוחן את נושא האובדנות במגזר החרדי בהיבטים הקשורים למאפייניו הייחודיים של המגזר: אדיקות דתית ואורח חיים מסורתי־שמרני. במסגרת המחקר נערך ניתוח תוכן איכותני ל־20 פניות שהגיעו במהלך חצי שנה למוקד "השיבם" – מוקד טלפוני ומקוון לייעוץ נפשי למגזר החרדי.

במחקר נמצאו שלוש תמות מרכזיות המאפיינות את המגזר החרדי: התמה הראשונה מציעה כי אמונה ומשמעות הם גורמי חוסן בהתמודדות עם מחשבות אובדניות; התמה השנייה היא הנטייה להסתיר מחשבות אובדניות מבני משפחה וקרובים, מה שלעיתים מוביל להימנעות מפנייה לעזרה. תופעה זו מאפיינת את הציבור החרדי אף יותר מאשר את הציבור הכללי; התמה השלישית היא דיכאון, שהוא גורם עיקרי למחשבות אובדניות. כאן התופעה דומה במהותה לנעשה במגזר הכללי.

המחקר מעלה את החשיבות של מתן כלים לרבני המגזר להתמודד עם נטיות אובדניות בקרב אנשי קהילתם, את הצורך בהפעלת מוקדי מצוקה ייחודיים למגזר החרדי ואת החשיבות של קידום רגישות תרבותית בקרב העוסקים בתחום בריאות הנפש, בהקשר של סימני מצוקה בציבור החרדי.

מילות מפתח: אובדנות, מחשבות אובדניות, התאבדות, המגזר החרדי

מבוא ורקע תאורטי

אובדנות היא תופעה מורכבת שכלולות בה מגוון מחשבות, התנהגויות, מחוות ופעולות הקשורות לכוונה להתאבד. אפשר לראות את התופעה כנפרסת על פני ספקטרום רחב – מניסיונות התאבדות קטלניים בקצה האחד ועד מחשבות אובדניות ללא פגיעה עצמית ממשית בקצה השני. בין שני הקצוות הללו נכללות התנהגויות שונות, בהן איום, תכנון וניסיונות התאבדות לא קטלניים (ברונשטיין־קלומק וזלצמן, 2020). מחקר זה מבקש להתחקות אחר המאפיינים של פניוֹת למוקד לייעוץ נפשי למגזר החרדי שהן בעלות תוכן אובדני, ובעיקר בהיבטים הקשורים למאפייניו הייחודיים של המגזר: אדיקות דתית ואורח חיים מסורתי־שמרני.

אובדנות היא בעיית בריאות עולמית משמעותית. ארגון הבריאות העולמי (WHO, 2023) מעריך כי בכל 40 שניות מתאבד אדם בעולם. בעוד שיעור ההתאבדויות בישראל נמוך יחסית למדינות אחרות ב־OECD (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2022), עדיין יש בישראל אוכלוסיות הנמצאות בסיכון מוגבר ובהן גברים, צעירים, קשישים וקהילות מיעוט (משרד הבריאות, 2021).

החל משנת 2000 ולאורך שני עשורים, ארה"ב חוותה עלייה רציפה בשיעורי ההתאבדות, במרבית המדינות ובכל הקבוצות הסוציו־דמוגרפיות. העליות הגדולות ביותר נצפו בקרב גברים גילאי 64-45, באזורים כפריים ובאמצעים שאינם כלי ירייה. בין השנים 2018-2000 גדלה התמותה מניסיונות התאבדות בכ־35%, כאשר ב־2018 הגיע שיעור ההתאבדויות ל־14.5 לכל 100,000 איש – השיעור הגבוה ביותר מזה יותר מ־50 שנה. כתוצאה מכך, התאבדות היא כיום גורם המוות השני בהיקפו בקרב מתבגרים ומבוגרים צעירים והגורם העשירי למוות בכלל האוכלוסייה (Mueller & Abrutyn, 2022).

חשוב לציין כי הנתונים הסטטיסטיים על אובדנות בקהילה החרדית הם מוגבלים, עקב קשיים בזיהוי המקרים ובדיווח עליהם. מחקרים נוספים נדרשים כדי להבין לעומק את התופעה ולהתאים את המענים הנדרשים לאוכלוסייה זו.

לאובדנות יש כמה גורמי סיכון. בין המשמעותיים אפשר למנות אובדנות קודמת ופסיכופתולוגיה. יותר מ־90% מהאנשים שהתאבדו סבלו מהפרעה נפשית אחת לפחות, כאשר הנפוצה ביותר היא דיכאון (ברונשטיין־קלומק וזלצמן, 2020).

עם הגורמים המשמעותיים שיכולים לפעול כנגד השלכותיה החמורות של אובדנות נמנות האמונה ותחושת המשמעות. לפי פראנקל (2022), אנשים שואפים שתהיה להם מטרה לחיות למענה, כזו שתעניק להם תחושה של מימוש עצמי ושל תכלית אישית. מטרה ומשמעות יכולות להעניק כוחות ולאפשר לאנשים להחזיק מעמד גם בתנאי סבל קשים ביותר. כלומר, משמעות לחיים מעניקה הגנה מפני התנהגויות פתולוגיות (וילצ'יק־אביעד ואחרים, 2012). כמו כן, מחקרים מצביעים על כך שתקשורת פתוחה וכנה לגבי מחשבות אובדניות עשויה לצמצם את הסטיגמה על מחלות נפש ובכך להציל חיים (ברונשטיין־קלומק, 2016).

ביהדות – אובדנות, או "מאבד עצמו לדעת" בעגה ההלכתית, נחשבת לטאבו מוחלט בהיבטים ההלכתי והחברתי. המאבד עצמו לדעת לא רק עבר על איסור הלכתי, אלא הופך למנודה חברתית

ביהדות – ועל אף שאירועי אובדנות מופיעים כבר במקרא – אובדנות, או "מאבד עצמו לדעת" בעגה ההלכתית, נחשבת לטאבו מוחלט בהיבטים ההלכתי והחברתי. המאבד עצמו לדעת לא רק עבר על איסור הלכתי, אלא הופך למנודה חברתית, תפיסה שבאה לידי ביטוי גם בדיני הקבורה והאבלות. אִמרה רווחת בשם חז"ל היא: "המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא". זהו, לכאורה, העונש החמור ביותר ביהדות, שכן תכלית החיים בעולם הזה היא עבור החיים בעולם הבא (זוסמן וליכטנשטיין, 2008). לאור זאת, ניתן לצפות ששיעורי האובדנות במגזר החרדי יהיו נמוכים, ואכן, ביישובים חרדיים כגון בני ברק, שיעור האובדנות נמוך יותר מבערים סמוכות שאינן חרדיות (צרפתי ואחרים, 2019). במחקרים שנעשו על מתבגרים בישראל נמצא כי ככל שהמחויבות והאמונה הדתית חלשות יותר, מתקיימת סובלנות רבה יותר כלפי מחשבות אובדניות והתאבדות (זלזניק, 2015).

קהילתיות ואובדנות

דורקהיים (1897) טען שלקהילתיות יש השפעה דו־כיוונית על אובדנות. מצד אחד, קהילתיות חזקה, אשר מספקת תמיכה, שייכות ומשמעות, מגינה מפני אובדנות אנוכית (Egoistic suicide), אשר נגרמת על ידי בדידות וניתוק חברתי. אובדנות אנוכית מתרחשת כאשר הפרט מרגיש מנותק מהחברה והוא חסר קשרים משמעותיים ותחושת שייכות. הבדידות והניכור עלולים להוביל לייאוש, לדיכאון ולהיעדר משמעות ולהגביר את הסיכון לאובדנות. לפיכך, קהילה חזקה ותומכת יכולה למנוע אובדנות אנוכית. מנגד, קהילתיות חזקה מדי עלולה להיות גורם סיכון: קהילה שהפרט בתוכה מוותר על זהותו האישית למען זו הקבוצתית עלולה להגביר את הסיכון לאובדנות. במקרים כאלה, הפרט עשוי להקריב את עצמו למען הקבוצה מתוך תחושת חובה או נאמנות. דורקהיים (שם) מכנה זאת אובדנות אלטרואיסטית (Altruistic suicide). נורמות חברתיות, במקרים מסוימים, עלולות להפעיל לחץ על פרטים לבחור בהתאבדות כמעשה הקרבה, כפי שניתן לראות בתופעת ה"ספוקו" ביפן (Seward, 1968).

דוגמה נוספת היא פנייה של אישה נשואה השרויה בדיכאון. היא הזכירה את האיסור ההלכתי החמור ואת עונשי השמים כסיבה היחידה להימנעותה מהתוכניות לשים קץ לחייה

הקהילה החרדית מאופיינת במערכת ערכים ייחודית, באורח חיים שמרני ודתי ובמבנה חברתי מגובש. הקהילה שמה דגש על לימוד תורה, קיום מצוות וצניעות ומעניקה חשיבות עליונה למשפחה ולחינוך הילדים. היא גם מאופיינת במידה רבה של בידול והסתגרות מפני החברה הכללית, עם מוסדות חינוך, תקשורת ובילוי משלה. נוסף על אלה, הקהילה החרדית מתמודדת עם אתגרים כלכליים וחברתיים ייחודיים ורוֹוַחַת בה תפיסה סטיגמטית ושלילית כלפי בריאות הנפש וכלפי השימוש בשירותי בריאות הנפש. מאפיינים אלו עלולים להשפיע על בריאותם הנפשית של חברי הקהילה, כולל על הסיכון לאובדנות.

בעקבות הסטיגמה השלילית יש בקרב החרדים רתיעה מדיבור על אובדנות, כמו גם מפנייה לעזרת אנשי מקצוע. הסתרה, שהיא אחת הדרכים הנפוצות להתמודד עם סטיגמה, עלולה כמובן להנציח אותה ולמנוע את הפנייה לעזרה (קומן, 2023). לכך נוספת תפיסת ההתאבדות כחטא חמור בהלכה היהודית, וכל אלה דוחקים את המחלה לכדי "סוד משפחתי"; סוד שלעיתים מוביל להימנעות מאינטראקציות חברתיות ומהווה משקולת נוספת על הקושי להתמודד עם המצב הרפואי (מושקוביץ והורביץ, 2021).

בקהילה החרדית יש רגישות רבה לנושא זה גם בשל היותה קהילה סגורה ומחוברת, שחבריה מכירים זה את זה ואת בני המשפחה. החשש מפגיעה במעמד המשפחה – וכמובן בשידוכים – בשל הסטיגמה על מחלות הנפש, מוביל לעיתים קרובות להימנעות מקבלת טיפול או לדחייתו (מושקוביץ והורביץ, 2021). רופאים העובדים עם המגזר החרדי מציינים כי מטופלים חרדים נוטים להדחיק או להסתיר מחשבות אובדניות, ככל הנראה בשל הטאבו החברתי עליהן (זלניק, 2015).

מוקד "השיבם"

מוקד "השיבם" הוא מוקד טלפוני ומקוון המופעל על ידי עמותת "הביננו" – עמותה חרדית שהוקמה בשנת 2016 לצורך ייעוץ והכוונה בנושאי רווחה נפשית וייעוץ חינוכי. המענה הניתן במוקד הוא חינמי (על פי דיווחי העמותה, המוקד נותן מענה לכ־20 אלף פונים בשנה). צוות המוקדנים והמוקדניות כולל אנשי מקצוע רבים: עובדים סוציאליים, יועצים חינוכיים ועוד, כאשר הפעילות מפוקחת על ידי עובד סוציאלי קליני ומלווה על ידי פסיכיאטר. מטרת המוקד היא לספק למגזר החרדי מענה מותאם, דוגמת זה הניתן למגזר הכללי באמצעות עמותת ער"ן. המוקדנים והמוקדניות הם כולם בני המגזר, והם עוברים הכשרה מקיפה על ידי היחידה למניעת אובדנות במשרד הבריאות על פי מודל QPR (Question, Persuade, Refer). מודל זה מבוסס על שלושה שלבים למניעת התאבדות: תשאול, שכנוע והפניה (Quinnett, 2007).

מודל ה־QPR הוא כלי יעיל לזיהוי מצבי סיכון אובדניים ולניהולם. הוא כולל שאלות ישירות: האם יש לך מחשבות אובדניות? האם אתה חושב להתאבד? כמו גם מתן תמיכה וולידציה למצוקה, שכנוע לקבלת עזרה והפניה לגורמי תמיכה מתאימים בקהילה. הגישה היא אמפתית ותומכת: הקשבה, הבנת רגשותיו של האדם והצעת תקווה. גישה זו מסייעת ליצירת קשר ואמון ומעודדת את הפונה לקבל עזרה. הפרסום למוקד נעשה בעיתונות ובכלי התקשורת המגזריים.

שיטת המחקר

במחקר זה אימצנו גישה איכותנית, תוך שימוש במתודולוגיית התאוריה המעוגנת בשדה (Grounded theory). גישה זו שמה דגש על הבנת תופעות מנקודת מבטם האישית של המשתתפים, תוך התייחסות לתפיסותיהם ולאופן שהם מפרשים את המציאות (צבר־בן יהושע, 2001; שקדי, 2003).

באמצעות ניתוח תמטי מעמיק של הנתונים שנאספו, ביקשנו לחשוף את המשמעויות הנסתרות שמאחורי המילים והפניוֹת. הניתוח כלל זיהוי תמות מרכזיות החוזרות על עצמן בנתונים, קידודן, השוואתן והבניית מערכת הקשרים שביניהן. תהליך זה אפשר לנו לפתח הבנה עשירה ומורכבת של האובדנות במגזר החרדי.

אוכלוסיית המחקר

הפנייה למוקד היא אנונימית, אך מאחר שהמוקד פונה לבני המגזר החרדי, ההנחה היא שהפונים הם רובם ככולם חרדים. אוכלוסיית המחקר כללה 20 נבדקים, שפנו למוקד "השיבם" במהלך תקופה של חצי שנה.

איסוף הנתונים

במסגרת המחקר נאספו 380 פניות אקראיות מתוך מאגר הפניות שהתקבלו במוקד המקוון. פניות אלו, שהן תיעוד של שיחות טקסטואליות בין הפונים לאנשי המקצוע, נותרו אנונימיות לחלוטין, ללא כל אמצעי זיהוי, לצורך שמירה על פרטיותם המלאה של הפונים.

הפניות שנבחרו כללו טקסטים ארוכים ומפורטים, שנכתבו לאורך 60-40 דקות כל אחד ובמקרים חריגים אף לאורך יותר מ־120 דקות. הטקסטים, הדומים במהותם לדיאלוג טיפולי, סיפקו תמונה עשירה ומורכבת של עולמם הפנימי של הפונים.

כדי לזהות את הפניות הרלוונטיות למחקר, בוצע חיפוש ממוחשב של מילות מפתח המעידות על כוונות אובדניות כגון "להתאבד", "למות", "לא רוצה לחיות" ועוד. מתוך כלל הפניות, נבחרו 20 שבהן הפונים דיווחו במפורש על מחשבות כאלה.

ההחלטה להתמקד בפניות מהמוקד המקוון נבעה מהמורכבות הכרוכה באיתור פניות רלוונטיות בתוך מאגר הפניות הטלפוניות. עם זאת, יש לציין כי ממצאי המחקר עשויים להיות רלוונטיים גם לפניות המתקבלות במוקד הטלפוני, שכן שתי הפלטפורמות משרתות את אותה אוכלוסייה והפונים מדווחים על מצוקות דומות.

ניתוח הנתונים

הניתוח בוצע באמצעות מתודולוגיית הניתוח התמטי (Thematic analysis), בהתאם לשיטה המתוארת על ידי שקדי (2003). שיטה זו מאפשרת זיהוי, ניתוח ופרשנות של דפוסים ותמות מרכזיות בתוך מערך נתונים איכותני. תהליך הניתוח התמטי כלל את השלבים הבאים:

• קריאה מעמיקה: כל פנייה נקראה בקפידה, תוך התייחסות לפרטים ולניואנסים בשפה ובתוכן.
• זיהוי תמות ראשוניות: במהלך הקריאה הראשונית סומנו קטעים רלוונטיים וזוהו תמות פוטנציאליות, שעלו בפניות באופן חוזר ונשנה.
• קידוד שיטתי: כל פנייה קודדה באופן שיטתי בהתאם לתמות שזוהו. לדוגמה, פניות שבהן הפונה ציין את האמונה כגורם תומך קודדו תחת התמה "אמונה כמרכיב מחזק"; פניות שבהן הפונה תיאר דחף אובדני בעקבות פגיעה מינית קודדו תחת התמה "פגיעה מינית כטריגר למחשבות אובדניות".
• עיבוד התמות: התמות הראשוניות עברו תהליך של עיבוד וזיקוק, שבמהלכו אוחדו תמות דומות והוגדרו תמות חדשות, וכך הגענו לשלוש תמות מרכזיות שחזרו על עצמן.
• ניתוח הממצאים והצגתם: התמות המרכזיות שזוהו הוצגו באופן שיטתי, תוך הדגשת הציטוטים הבולטים והמשמעותיים ביותר מכל אחת מהן.

אתיקה

המחקר עומד בכללי האתיקה המקובלים. קווי הסיוע מבטיחים אנונימיות וחיסיון: המוקדנים מונחים שלא לבקש בשום אופן שמות, כתובות או פרטים מזהים אחרים, ובציטוטים המובאים שוּנה כל פרט היכול לחשוף את זהות הפונה.

לגבי השימוש בנתונים, העמותה מפרסמת תנאי שירות באתר ובמוקד הטלפוני, ומפורט בהם כי הנתונים נאגרים באופן אנונימי למטרות מחקר, דיווח וסטטיסטיקות.

ניתוח הנתונים תואם את אמנת האתיקה של הפדרציה הבין־לאומית של שירותי חירום טלפוניים (IFOTES), המאפשרת שימוש בנתונים כדי לעזור בהתמודדות עם האתגרים העומדים בפני בריאות הנפש, במניעת התאבדויות ובמחקר בתחומים אלה.

ממצאים

ניתוח התוכן של הפניות העלה מגוון רחב של גורמים ותחושות הקשורים לאובדנות, ביניהם:

מצוקה נפשית עמוקה: תחושות של דיכאון, חרדה, בדידות, חוסר תקווה וחוסר אונים נכחו באופן משמעותי בפניות.

טריגרים משפחתיים: קונפליקטים במשפחה, אלימות במשפחה, הזנחה רגשית וחוסר תמיכה מצד בני המשפחה הוזכרו כגורמים מעוררי מצוקה אובדנית.

אירועי חיים טראומטיים: אובדן של אדם קרוב, פגיעה מינית, התעללות, אובדן עבודה ועוד היו בגדר טריגרים משמעותיים להחרפת המצוקה ולהופעת מחשבות אובדניות.

תמות מרכזיות העולות מהפניות

ניתוח מעמיק של הפניות העלה שלוש תמות מרכזיות שחזרו על עצמן:

1. אמונה ומשמעות כגורמי חוסן בהתמודדות עם מחשבות אובדניות

בחלק מן הפניות למוקד ניכרה השפעת אמונתו הדתית של הפונה על המחשבות האובדניות. השפעות אלו באו לידי ביטוי בשני אופנים. באופן הראשון, חלק מהפונים כתבו שהסיבה היחידה לכך שהם אינם שמים קץ לחייהם היא האיסור ההלכתי והחשש מדיני שמים. לדוגמה:

פונה: אני רוצה להתאבד. איך אני עושה את זה? פשוט נמאס לי מהחיים.

מוקדן: לילה טוב. אשמח לעמוד לימינך בדקות קשות אלו. נסה לספר לי מה הרקע להחלטה.

פונה: לא החלטתי. אמרתי שאני רוצה, לא שאני אעשה את זה. אני לא רוצה להיכנס לגיהינום.

בדוגמה זו, הפונה מצהיר באופן ישיר על רצונו להתאבד, אך כאשר המוקדן מתאר זאת כ"החלטה", הפונה ממהר להדגיש שזאת אינה החלטה, וזאת בעקבות הפחד מהעונש הצפוי. כלומר, האיסור ההלכתי על התאבדות הוא במקרה זה גורם משמעותי, המרתיע בפני מימוש המחשבה האובדנית.

דוגמה נוספת היא פנייה של אישה נשואה השרויה בדיכאון. היא הזכירה את האיסור ההלכתי החמור ואת עונשי השמים כסיבה היחידה להימנעותה מהתוכניות לשים קץ לחייה.

פונה: ועדיין אני לא מעוניינת להיות פה בעולם הזה.

מוקדנית: זה משפט קשה.

פונה: הייתי ממש שמחה אם היו מבשרים לי שאני חולה סופנית, או למות מכל דבר שלא אני גורמת לו. רק העובדה שאני יודעת שזהו איסור חמור מונעת ממני לעשות מעשה ולבלוע כדורים…

את האופן הנוסף שבו משפיעה האמונה מבטאים פונים אחרים, שכתבו כי האמונה היא זו המחזיקה אותם ונותנת להם כוח וטעם להמשיך לחיות. לדוגמה, גבר המתמודד כבר שנים עם מצב נפשי קשה, מפרט, לבקשת המוקדן, את מצבו:

פונה: רקע נפשי – פוסט־טראומה מורכבת, מחשבות אובדניות, דיכאון וחרדות. פיזי – כאבי ראש וקוצר נשימה. לאחרונה האף סתום יותר מהרגיל ומאוד מוסיף על ההתמודדות. השינה נפגעת ויש עייפות וחולשה.

מוקדן: וואו. באמת נשמע כמו הרגשה מאוד לא נעימה. כמה זמן אתה מתמודד כך?

פונה: שנים.

מוקדן: ואיך בכל זאת אתה מצליח להתמודד? אילו כוחות חזקים מצאת שיש בך שעוזרים לך בהתמודדות שתיארת?

פונה: הדבר העיקרי זה האמונה.

2. הסתרת המצב הנפשי והמחשבות האובדניות מבני משפחה וקרובים

14 מתוך הפונים כתבו שהם מסתירים את מצבם מקרובים ומבני משפחה והתלוננו על הבדידות – על כך ש"אין עם מי לדבר על זה". מעבר למועקה הנפשית בעקבות ההסתרה, יש לה גם השלכות מעשיות של קושי לקבל סיוע. לדוגמה, הפונה הבאה, אישה נשואה ואם לילד, שרויה מזה שנתיים בדיכאון שלאחר לידה:

פונה: אני בדיכאון קשה ויש לי מחשבות אובדניות ואף אחד לא רואה ולא יודע מזה. כבר לא אכפת לי ללכת לאשפוז, רק שאני לא בטוחה שהתועלת עולה על הנזק.

מוקדן: קשה.

פונה: מצד אחד אני לא רוצה שיראו, ואני דואגת להסתיר את זה ממש טוב. מצד שני, בא לי לצעוק שאני זקוקה דחוף לעזרה.

מוקדן: וואו, אז טוב עשית שפנית לעזרה.

פונה: אני מפחדת שהמשפחה תדע. ולהיות לבד. אני יודעת שאם יקרה משהו, אף אחד לא יבוא לעזור ולדבר בשבילי.

בדוגמה נוספת, פונה בת 24 מתארת משאלת מוות ומחשבות אובדניות מאז שאביה נפטר באופן פתאומי. היא גם מתארת את הפחד לשתף מישהו במחשבותיה:

פונה: דבר ראשון זה הפחד לעשות משהו ושאנשים ידברו עלייך או ירחמו עלייך. אף אחד במשפחה לא יודע את מה שעובר עליי, שיש לי מחשבות למות. לכולם אני נראית בסדר, אולי קצרת רוח או קצת עצבנית. דבר שני זה שאני כל היום בעבודה וחוזרת מאוחר מאוד, אז אין לי זמן לחיות. אני פשוט חיה כמו רובוט – אלה חיי.

בדוגמה זו ניתן לראות כי הסתרת המצב והפחד מגילויו הם חלק משגרת החיים של הפונה, והיא חוששת שחשיפה תפגע בעתידה האישי.

3. דיכאון כגורם עיקרי למחשבות אובדניות

13 מבין הפונים כתבו שהם נמצאים בדיכאון או דיווחו על תסמיני דיכאון: שינה מרובה, חוסר תיאבון, מצב רוח ירוד, קושי ואף הימנעות מיציאה מהבית או הליכה לעבודה, וקשרו זאת למחשבות האובדניות. לדוגמה, הפונה הבא, בן 42, התגרש ונישא בשנית ומתלונן על דיכאון עמוק:

פונה: אני בדיכאון עמוק. גרוש. הילדים המתוקים שלי רחוקים ממני ואני סובל מדיכאון עמוק מאוד… מרגיש לעיתים רצון לסיים את החיים.

מוקדנית: וואו. נשמע לא פשוט, ההתמודדות שאתה עובר.

פונה: אני מאובחן עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית ועם תסמיני דיכאון. איך אני ממשיך הלאה? הכדור שאני לוקח מאזן אותי, אבל אני מרגיש רצון לסיים את החיים.

בדוגמה זו ניתן לראות כי אצל הפונה הספציפי, תסמיני הדיכאון קשורים ישירות למחשבות האובדניות. קשר זה מתקיים גם אצל הפונה הבאה, רווקה כבת 31, המתארת ייאוש ותשישות נפשית:

פונה: קשה לי. נמאס לי לחיות. אין לי בשביל מה. יש לי הורים, משפחה, עבודה, אבל בעצם אני מרגישה שאין לי כלום. אין שום דבר שעושה לי טוב. אני לא מרגישה רגועה. אני צריכה ללכת מחר לעבודה ונגמרו לי הכוחות הנפשיים והפיזיים. אני רווקה בת 31, עברתי הרבה בחיים וכל הזמן יש עליות וירידות. מטופלת בתרופות נגד דיכאון וחרדה שלא עושות בכלל את העבודה. אין לי סיבה טובה למה לחיות.

מוקדן: האם שיתפת מישהו מהאנשים הקרובים אלייך במעגל המשפחתי?

פונה: כן. אמרו לי לצאת מהבית, לעשות דברים, ואני נמנעת מלעשות זאת ואין לי הסבר למה. התרגלתי להיות בבית, במיטה. עברתי פגיעה מינית כשהייתי קטנה ומאז הכול השתבש בחיי ואני שונאת את מי שהרס לי את החיים. שונאת. בא לי למות.

דיון וסיכום

מחקר זה עוסק במאפיינים של פניות בעלות תוכן אובדני המגיעות מהמגזר החרדי. ניתוח תוכן הפניות העלה שלוש תמות עיקריות:

התמה הראשונה היא שאמונה דתית יכולה לשמש גורם מגן משמעותי מפני דחפים אובדניים. אמונה יכולה לספק משמעות לחיים גם בתקופות של סבל או ייאוש ולתת לאדם סיבה להמשיך להיאבק. הממצאים התומכים בתמה זו מדגישים את התפקיד החשוב של מציאת משמעות בחיים כמנגנון הגנה מפני אובדנות. אמונה דתית בפרט יכולה לספק מסגרת להתמודדות עם אתגרי החיים, לסייע לאדם למצוא מטרה ותקווה ולהציע נחמה ותמיכה ברגעים קשים. עבור אנשים המתמודדים עם מחשבות אובדניות, אמונה יכולה לשמש כחבל הצלה ולספק להם סיבה להמשיך להיאבק. היא יכולה להזכיר להם את הערך של חייהם, את האהבה והתמיכה של הקהילה הדתית ואת התקווה לימים טובים יותר. ממצאים אלו תואמים את הספרות הקיימת בתחום. מחקרים רבים הראו את הקשר שבין אמונה דתית לבין שיעורי אובדנות נמוכים יותר (וילצ'יק־אביעד ואחרים, 2012) ואת התפקיד החשוב של מציאת משמעות בחיים במניעת אובדנות.

התמה השנייה מציעה כי להשתייכות למגזר החרדי יש גם היבטים שליליים, הנוגעים לצורך בהסתרת המצב הנפשי והמחשבות האובדניות. בהתאם למתואר בספרות, ממצאי המחקר הראו כי במגזר החרדי אכן קיימת סטיגמה כלפי התמודדות עם בעיות נפשיות, והקושי לדבר על אובדנות עשוי למנוע מאנשים לפנות לקבלת עזרה (קומן, 2023). חלק גדול מהפונים תיארו את הצורך להסתיר את מצבם, אשר מהווה משקולת נוספת על קושי ההתמודדות (מושקוביץ והורביץ, 2021), וסיפרו כי הנושא רגיש מאוד בקהילה החרדית (צרפתי ואחרים, 2019).

פונה: דבר ראשון זה הפחד לעשות משהו ושאנשים ידברו עלייך או ירחמו עלייך. אף אחד במשפחה לא יודע את מה שעובר עליי, שיש לי מחשבות למות. לכולם אני נראית בסדר, אולי קצרת רוח או קצת עצבנית. דבר שני זה שאני כל היום בעבודה וחוזרת מאוחר מאוד, אז אין לי זמן לחיות. אני פשוט חיה כמו רובוט – אלה חיי

מממצאי שתי התמות שתוארו עולה כי תפקיד הקהילה הדתית בהקשר של אובדנות הוא מורכב ודו־ערכי, כפי שציין גם דורקהיים (1897). מחד גיסא, קהילתיות חזקה המספקת תמיכה חברתית, תחושת שייכות ומשמעות, לצד חיבור לאמונה דתית, המספקת משמעת חיים ומסגרת ערכית, יכולות לשמש גורם מגן משמעותי מפני אובדנות. הקהילה הדתית יכולה להציע רשת תמיכה חברתית איתנה, לספק משאבים רגשיים ורוחניים וליצור תחושת שייכות ומטרה בחיים, וכל אלה עשויים לתרום להפחתת הסיכון לאובדנות. מאידך גיסא, קהילתיות חזקה מדי, המאופיינת בנורמות חברתיות נוקשות, סטיגמה חברתית וחשש מביקורת חברתית, עלולה להוות גורם סיכון לאובדנות. בסביבה כזו, פרטים החווים מצוקה נפשית או מחשבות אובדניות עלולים להימנע מלשתף את רגשותיהם או לפנות לעזרה, מחשש להדרה חברתית או לסטיגמטיזציה. הימנעות זו עלולה להוביל להחרפת המצוקה הנפשית ולהגברת הסיכון לאובדנות.

התמה השלישית היא שדיכאון ותסמיני דיכאון הם גורם עיקרי למחשבות אובדניות. הממצאים התומכים בתמה זו עולים בקנה אחד עם הספרות המתארת את הקשר בין דיכאון לבין מחשבות אובדניות (ברונשטיין־קלומק וזלצמן, 2020), ומראים כי לתופעת האובדנות במגזר החרדי יש קווי דמיון עם הנעשה באוכלוסייה הכללית המתמודדת עם הפרעות פסיכיאטריות (DeCarlo Santiago et al., 2013; Mason, 2011), והיא אינה בהכרח בעלת מאפיינים ייחודיים.

לסיכום

לתופעת האובדנות במגזר החרדי יש מאפיינים דומים ומשותפים עם תופעת האובדנות באוכלוסייה הכללית.

על פי ממצאי המחקר, בעוד אמונה יכולה להוות גורם חוסן משמעותי בבלימת דחפים אובדניים, היא יכולה גם להשפיע לרעה על אנשים המתמודדים עם מחשבות אובדניות, וזאת בשל הפחד לשתף את מצבם הנפשי בעקבות הסטיגמה הקיימת במגזר החרדי והאיסור ההלכתי הקשור להתאבדות.

מגבלות המחקר

מגבלות המחקר כוללות כמה היבטים שיש להביא בחשבון בעת הסקת המסקנות. ראשית, גודל המדגם המצומצם, 20 פניות בלבד, עלול שלא לשקף באופן מלא את כלל הפונים למוקד "השיבם" ואת מגוון הנושאים והקשיים שהם מבטאים. ייתכן שקיימות תמות נוספות, שלא זוהו עקב מספר הפניות המצומצם שנכלל במחקר.

שנית, המחקר הנוכחי התבסס על ניתוח איכותני בלבד. ניתוח איכותני זה אומנם אפשר העמקה בהבנת החוויות והמשמעויות של הפונים, אך היעדר ניתוח כמותי מונע קבלת תמונה מלאה ומורכבת יותר של התופעה הנחקרת. שילוב של ניתוח כמותי עשוי לספק מידע נוסף על שכיחות התמות השונות, על הקשרים ביניהן ועל גורמים נוספים העשויים להשפיע על התמודדות עם אובדנות בקרב הציבור החרדי.

כמו כן, המחקר התמקד במוקד ספציפי אחד וקיים קושי להכליל את הממצאים על מוקדים אחרים. ייתכן שקיימים הבדלים בין קבוצות שונות בתוך המגזר החרדי, המשפיעים על הפנייה למוקד זה או אחר, ואלה לא באו לידי ביטוי במחקר הנוכחי.

לנוכח אלה, חשוב להמשיך לחקור את נושא האובדנות במגזר החרדי בדגש על מאפייניו הייחודיים. עזרה מותאמת, אשר תביא בחשבון את גורמי החוסן ואת גורמי הסיכון הייחודיים לקהילה החרדית, עשויה להיות אפקטיבית יותר במניעת אובדנות ולהציל חיי אדם רבים יותר.

השלכות המחקר

למחקר עשויות להיות כמה השלכות חשובות.
בהיבט ההסברתי, נראה שחשוב לקדם מאמצי הסברה הממוקדים בקהילה החרדית ולקדם תוכניות מותאמות גם לרבני המגזר, שלעיתים קרובות פוגשים אנשים עם נטיות אובדניות ואין ברשותם כלים מספקים להתמודדות.

בהיבט של דרכי פעולה, עולה הצורך לקדם את פעילותם של מוקדי מצוקה ייחודיים למגזר החרדי, שיאוישו על ידי אנשים המכירים את הצרכים התרבותיים והדתיים של ציבור זה. עולה גם הצורך החשוב לקדם רגישות תרבותית בקרב אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש, למשל במתן מידע ויצירת היכרות עם התרבות החרדית, לצורך העלאת המודעות לסימנים הייחודיים של מצוקה נפשית והתאבדות בציבור החרדי. אלה עשויים לבוא לידי ביטוי במילים ובכינויים מרומזים, "עדינים" יותר מאלה המוכרים בציבור הרחב; כאלה שלא בהכרח אומרים את הדברים במפורש. היכולת של אנשי המקצוע לזהות ביטויים אלו ולהגיב להם היא משמעותית בקידום הסיוע והתמיכה.

רשימת המקורות

ברונשטיין־קלומק, ע' (2016). פרק 12: שיטות למניעת אובדנות בקרב צעירים. בתוך י' לוי־בלז (עורך), להאיר את הרי החושך: התנהגות אובדנית בקרב בני נוער. הוצאת דיונון מבית פרובוק בע"מ.

ברונשטיין־קלומק, ע', וזלצמן, ג' (2020). מניעת אובדנות בקרב בני נוער – צריך ואפשר. מפגש לעבודה חינוכית־סוציאלית, גיליון מיוחד בנושא מניעת אובדנות, 32-13.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2022). נתוני אובדנות בישראל.

וילצ'יק אביעד, י', מלכא, ש', וחסין, ש' (2012). הקשר בין תחושת משמעות לחיים ואופן בילוי שעות הפנאי לבין נטיות אובדניות. הייעוץ החינוכי: כתב עת של אגודת היועצים החינוכיים בישראל, 16, 119-104.

זוסמן י', וליכטנשטיין ש' (2008). המאבד עצמו לדעת: היבטים הלכתיים, היסטוריים והגותיים. הוצאת הקיבוץ המאוחד.

זלזניק, ד' (2015). סוגיות באובדנות ובהערכת אובדנות בקהילה החרדית בישראל. פסיכולוגיה עברית. https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3255

מושקוביץ, א', והורביץ, א' (2021). מיגור הסטיגמה כלפי מתמודדים בבריאות הנפש. פסיכולוגיה עברית. https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=4153

משרד הבריאות (2021). אובדנות בישראל: נתונים עדכניים ומגמות. https://www.gov.il/BlobFolder/reports/suicides/he/files_publications_units_info_Loss-nov2021.pdf.

פראנקל, ו' (2022). האדם מחפש משמעות. הוצאת כנרת זמורה דביר.

צבר־בן יהושע, ע' (2001). מסורות וזרמים במחקר האיכותי. הוצאת דביר.

צרפתי, ד', בירן־עובדיה, ע', ושטראוס, י' (2019). סוגיות טיפוליות בפסיכיאטריה במגזר החרדי. הרפואה, 158, 467-463.

קומן, י' (2023). חמישים האחוזים המורכבים: התאבדויות א־פסיכיאטריות וחשיבותם של סוגי פילוח נוספים בדוח האובדנות למניעת התאבדויות. פסיכואקטואליה, 89, 49-45.

שטרוך, נ', שרשבסקי, י', בידני־אורבך, א', לכמן, מ', זהבי, ט', ושגיב, נ' (2007). סטיגמה, אפליה ובריאות הנפש בישראל: סטיגמה כלפי אנשים שחלו במחלה פסיכיאטרית וכלפי טיפול נפשי. הוצאת מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל ומשרד הבריאות.

שקדי, א' (2003). מילים המנסות לגעת. מחקר איכותני – תיאוריה ויישום. הוצאת רמות – אוניברסיטת תל אביב.

Barzilay, S., & Apter, A. (2014) Psychological Models of Suicide. Archives of Suicide Research, 18(4), 295-312.

DeCarlo Santiago, C., Kaltman, S., & Miranda, J. (2013). Poverty and mental health: How do low-income adults and children fare in psychotherapy? Journal of Clinical Psychology, 69, 115-126.

Durkheim, É. (1897). Le suicide. Paris: Félix Alcan.

Mason, A. (2011). Mental health and poverty: A poisonous relationship. ACOSS National Conference, Melbourne, Australia.

Mueller, A. S., & Abrutyn, S. (2022). The recent rise of suicide mortality in the United States. Annual Review of Public Health, 43, 209-227.

Quinnett, P. (2007). QPR gatekeeper training for suicide prevention the model, rationale and theory. QPR Institute.

Seward, J. (1968). Hara-Kiri: Japanese Ritual Suicide. Charles E. Tuttle. Rutland, VT.

Stack, S. (2021). Contributing factors to suicide: Political, social, cultural and economic. Preventive Medicine, 149, 106498. https://doi.org/10.1016/j.ypmed.2021.106498

WHO (2023). Suicide. https://www.who.int/news-room/fact-sheets/detail/suicide

***

אלכסנדר מושקוביץ | עובד סוציאלי, יו"ר עמותת "הביננו" הפועלת לקידום בריאות הנפש והרווחה הנפשית בהתאמה לאוכלוסייה החרדית והדתית.  a@havinenu.com