תקציר

המחקר העצמאי המתואר במאמר זה (שנכתב בשנים 2021/22) נוצר מתוך מיפוי קהילתי שערכנו לקראת הקמת מרכז מיצוי זכויות ברשות עירונית במרכז הארץ. ביקשנו לברר איך משפיעים מצבי עוני ומצוקה על בני מעמד הביניים ועל תפיסת השתייכותם המעמדית וכיצד הם מתמודדים איתם. מראיונות עומק מובנים למחצה עם 31 משתתפי המחקר, שחמישה מהם שימשו כקבוצת ביקורת, עלה שאיש מהם לא ידע על העזרה שהוא זכאי לה מהביטוח הלאומי ומשירותי הרווחה. עוד התברר כי אנשים הנמנים עם מעמד הביניים נרתעים מהסטיגמה הכרוכה בבקשת עזרה כזאת. מסקנתנו העיקרית היא שגם כשדברים אמורים במעמד הביניים, יש צורך בהנגשת המידע על הזכויות החברתיות ובסיוע במיצוין.

מילות מפתח: מעמד הביניים, עוני, זכויות חברתיות, הנגשת מידע.

מבוא

העניין של המחקר בעוני ובמיצוי זכויות בעשור האחרון פוסח בדרך כלל על מעמד הביניים (רוסו־כרמל ואח', 2019). ההכנסות של מעמד הביניים נמצאות באמצע התפלגות ההכנסות, וההכנסה החודשית של משק בית הנמנה עם מעמד זה (נכון לשנת 2018) נעה בין 5,500 ש"ח ל־15,000 ש"ח (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2019). אלא ששכר המינימום עמד על 5,300 ש"ח בחודש כבר ב־2018, וקו העוני למשפחה בת ארבע נפשות (3.2 נפשות סטנדרטיות) עמד על 9,199 ש"ח (אנדבלד ואח', 2019). במילים אחרות, גם משפחה מ"מעמד הביניים" יכולה להימצא מתחת לקו העוני.

עם זאת, מעמד הביניים אינו מוגדר על פי הכנסה בלבד (Szreter, 1984). הוא מתאפיין גם בכמה סממנים איכותיים: השכלה, דפוסי צריכה, בילוי והרגלי תרבות ופנאי, איכות החינוך לילדים, וכיו"ב. מעל לכול, מעמד הביניים מתאפיין בתחושת שליטה על אורח החיים ועל סביבת החיים, אשר נקנית בזכות ההון הכלכלי העומד לרשות המשתייכים אליו וההון התרבותי והחברתי שלהם (Bourdieu, 1986). בעבור מי שמחשיב את עצמו כחלק ממעמד הביניים, עוני מאופיין גם בבריחה מתמדת מהבושה, אשר נובעת מתחושת הכישלון הכרוכה באיבוד המעמד שהיה רגיל אליו (ליבליך, 2017).

נקדים ונבחן אפוא את ההגדרות המקובלות של המעמד הנמוך, המאופיין בעוני, ושל מעמד הביניים.

העוני ומעמד הביניים: הגדרות אקדמיות

העוני המאפיין את המעמד הנמוך מוגדר כהיעדר משאבים (Ryan, 1971), והוא נמדד בהתייחס לאמות מידה המשתנות בהתאם לנסיבות. מדינה יכולה לקבוע ערך מוחלט – למשל 40% מסכום ההכנסה החציונית (ברקלי ואח', 2015; רוטר ושמאי, 1971) – ולקבוע שהכנסה נמוכה ממנו פירושה עוני; כלומר, מחסור המונע מהפרט להגשים את הציפיות הבסיסיות שלו.

עוני מוגדר ביחס לרמת ההכנסות ולרמת החיים של כלל החברה. בישראל, עני הוא מי שהכנסתו נמוכה ממחצית ההכנסה החציונית (דורון, 2008). לפי הגדרה זו, עוני פירושו מחסור חומרי בלבד, אך בראייה הוליסטית – עוני אינו מחסור חומרי גרידא. ואכן, עבודה סוציאלית מודעת־עוני מדגישה בין היתר, כתופעה חברתית, את המחסור בהון סמלי ותרבותי ואת חסמי התעסוקה וההשכלה הגורמים לעוני (Weiss-Dagan & Krumer-Nevo, 2022), כאשר הון חברתי הוא מכלול נכסים שאינם חומריים כגון השכלה ומשלח יד, אשר מסייעים לאדם להמיר את ההישגים להון סימבולי שתפקידו לבסס את מעמדו (Bourdieu, 1986).

רוב המאמרים והסקירות האקדמיות מאפיינים את הנמנים עם מעמד הביניים כבעלי משלחי־יד אקדמיים או משרות פקידותיות יציבות, לרוב ניהוליות (López-Calva & Ortiz-Juarez, 2014). מעמד הביניים נולד בעקבות המעבר של החברה המערבית מחברה תעשייתית לחברה פוסט־תעשייתית, שבה התאפשר לפועלים, שעבודתם לא חייבה השכלה מוקדמת, להתקדם מהמעמד הנמוך אל מעמד תעסוקתי גבוה יותר, שנלווית לו הכנסה גבוהה יותר. עם התרחבות הידע התאורטי, התפתחות התעשייה והייצור ההמוני והתרחבות המעמד הפקידותי, התפתח גם מעמד הביניים. אולם ככל שהקפיטליזם רווח יותר במערב, כך מצטמצמות רשתות הביטחון שמספקת המדינה (גל, 1998).

מעמד חברתי, ובפרט בהתייחסות הרווחת בספרות האקדמית, מוגדר לרוב לפי משלח יד והכנסה (Easterly, 2001). במחקר הכלכלי נהוג להגדיר את מעמד הביניים לפי הכנסה בלבד ולשייך אליו את האוכלוסייה שהכנסתה בטווח שמ־75% ועד 125% מההכנסה החציונית במשק (בר, 2013). גישות מסוימות מחלקות את מעמד הביניים למעמד בינוני (שהכנסתו 75%-125% מההכנסה החציונית) ולמעמד בינוני־גבוה (שהכנסתו 125%-200% מההכנסה החציונית) (Kharas, 2017).

מעמד הביניים מתאפיין בתחושת שליטה על אורח החיים ועל סביבת החיים, אשר נקנית בזכות ההון הכלכלי העומד לרשות המשתייכים אליו וההון התרבותי והחברתי שלהם

אנו משתמשים בהגדרה רחבה של מעמד הביניים ושל מהות ההשתייכות אליו וכוללים בה לא רק הכנסה ומשלח יד אלא גם השכלה, אורח חיים וקניין, וכן את מכלול המושגים והתמות הקושרים את האדם ומשפחתו למקומם בחברה, ובעיקר במדרג החברתי (Atkinson & Brandolini, 2013). במונחיו של בורדייה (Bourdieu, 1986), מעמדו של אדם משקף את ההון החומרי, התרבותי והחברתי שברשותו, והיוקרה וההערכה החברתית שמניב ההון התרבותי חד־משמעיות הרבה יותר מאלה שמניב לאדם ההון הכלכלי (Bernstein, 1971). בורדייה הגדיר הון סימבולי כהון המורכב מיוקרה וכבוד. בחברות בנות זמננו, שבהן השכלה וחינוך מזכים ביוקרה וכוח, הון סימבולי כולל גם סמלי סטטוס בולטים ואוניברסליים כדוגמת כסף ונכסים (Bourdieu & Wacquant, 2013).

סממן מהותי נוסף של השתייכות למעמד הביניים הוא התפיסה של האדם שהוא שולט בגורלו (Kraus et al., 2009). תפיסה זו מתבטאת בין היתר בהיעדר תלות במוסדות המדינה ובבחירה מודעת שלא למצות זכויות אוניברסליות, שהמדינה נותנת לאזרחיה בלי קשר למצבם הכלכלי . מתופעה זו מסיקים כי לאנשים במעמד הביניים יש חוסן מסוים, המאפשר להם להתמודד עם משברים (ארזי וסבג, 2020).

במחקר זה אנו מתעניינים בתגובות של אנשים נוכח היעדר התאמה בין מאפייני המעמד שהם משתייכים אליו למצבם הכלכלי או נוכח התרופפות ההתאמה ביניהם (Easterly, 2001; Goldthorpe, 1996; Savage et al., 2013).

שיטה

לאור מטרות המחקר – לברר איך משפחות ממעמד הביניים בישראל תופסות את השתייכותן אליו, כיצד עוני מסכן את מעמדן ואיך הן מתמודדות עם מצב כזה – בחרנו במחקר איכותני־נרטיבי, שנבחן על ידי הנלמ"ד הקהילתי של שחר ושמר (2012). כלילת הקול השונה במחקר העוסק בעוני ובמצוקה במשפחות ממעמד הביניים מחייבת פרדיגמה המכירה במורכבות החברתית. מכיוון שמדובר לעיתים קרובות במגמה שקופה, ההכרה בפרשנות שבעלי הדבר עצמם נותנים לנזקקוּת שלהם ולחסמים המעכבים אותם חיונית להבנת החוויה האישית שלהם (שחר ושמר, 2012).

המדגם ואוכלוסיית המחקר

בחרנו את המרואיינים באמצעות מדגם נוחות. המחקר התמקד במשפחות מקבוצות שונות במעמד הביניים שנקלעו למצוקה כלכלית, לאחר שהכנסותיהן פחתו מאוד בעקבות משבר שהפר את האיזון של חייהן. הנסיבות שבגינן נקלעו משתתפי המחקר למשבר הן אלה:

• טיפול בבן משפחה חולה או נכה (13 משפחות);
• שינוי הסטטוס המשפחתי לסטטוס של משפחה חד־הורית בעקבות מוות או גירושים (6 משפחות);
• משבר תעסוקתי (3 משפחות);
• הפיכתו של אחד מבני המשפחה לנכה (2 משפחות);
• מוות במשפחה (2 משפחות).

אוכלוסיית המחקר מתגוררת בעיר במרכז הארץ המשויכת מבחינה סוציו־אקונומית לאשכול חברתי־כלכלי 9. 31 המרואיינים היו בני 55-28 בעת הראיונות (26 בקבוצת המקור וחמישה בקבוצת הביקורת). אמות המידה להשתתפות בקבוצת המקור היו:

• דיווח עצמי ומאפיינים המעידים על משבר משמעותי בחיי המשפחה בעבר או בהווה;
• מגורים בעיר שמאופיינת באוכלוסייה ממעמד הביניים;
• גיל 65-21;
• דיווח עצמי על הכנסה בגובה 75%-125% מההכנסה החציונית במשק בעבר או בהווה.
• אמות המידה להשתתפות בקבוצת הביקורת:
• היעדר משבר משמעותי בחיי המשפחה בעבר או בהווה;
• מגורים בעיר שמאופיינת באוכלוסייה ממעמד הביניים;
• גיל 65-21;
• דיווח עצמי על הכנסה בגובה 75%-125% מההכנסה החציונית במשק בעבר או בהווה.

איסוף הנתונים

השתמשנו בראיונות נרטיביים מובנים למחצה הן בקבוצת המקור הן בקבוצת הביקורת. את המשתתפים ראיין עובד סוציאלי בעל הכשרה מקצועית בעריכת ראיונות עומק. הראיונות נערכו במקום ובזמן שהיו נוחים למרואיינים ועל פי בחירתם. כל ריאיון נמשך בממוצע כ־50 דקות. המרואיינים נשאלו על תפיסתם את חייהם, מצבם הכלכלי, הסטטוס התעסוקתי שלהם ותחושת הביטחון שלהם בנוגע לעתיד, ועל ראייתם את המשבר ואת דרכם לשיקום חייהם. הראיונות הוקלטו ותומללו בהסכמת כל המשתתפים, שגם אישרו את השימוש בשמם הפרטי בלבד בפרק הממצאים.

משפחות שרכשו הון חברתי ותרבותי שמיקם אותן במעמד הביניים מרגישות שעשו דרך לא קלה והצליחו להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, ואולם אירוע אחד יכול לערער את היציבות הכלכלית שהגיעו אליה

ניתוח הנתונים

את ניתוח הנרטיבים ששמענו מפי המרואיינים הנחתה גישה המדגישה שני נושאים מרכזיים: תוכן החוויה של משפחה ממעמד הביניים שנקלעת למשבר, והדרך שבה אותה חוויה נתפסת ומתוארת בראיונות (Charmaz, 2017).

ממצאים

הממצאים שבפרק זה הופקו מהראיונות עם משתתפים מקבוצת המקור, המייצגים משפחות ממעמד הביניים אשר מתמודדות עם משבר ומצוקה כלכלית. נוסף עליהם, תוצג השוואה בין קבוצת המקור לקבוצת הביקורת, הכוללת משפחות שחייהן נחשבים יציבים.

מעמד הביניים ומהות השייכות אליו

כפי שעולה משיחותינו עם כל המרואיינים, היציבות היא המאפיין העיקרי של ההשתייכות למעמד הביניים. בעקבות התמודדות עם משברים בהווה או בעבר, אין המשפחות בקבוצת המקור במחקר שלנו מחשיבות את עצמן כיציבות. היציבוּת מושגת על ידי עמידה באמות מידה מסוימות, שהעיקריות שבהן הן משלח יד של צווארון לבן ועבודה המקנה סטטוס חברתי גבוה.

לעומת שביעות הרצון של המרואיינים והמרואיינות מקבוצת הביקורת מהיציבות בחייהם, בקבוצת המקור רווחים כעס ותחושת אי־צדק: הם הלכו בדרך הרגילה של מעמד הביניים, רכשו השכלה אקדמית ועבדו במשרות של צווארון לבן, ואף על פי כן – משבר שנקלעו אליו ערער את היציבות החשובה לתפיסה העצמית שלהם ושל מקומם בקהילה. כך מספרת אלה על השינוי בחייה, אחרי שהתגרשה בעקבות אלימות במשפחה:

יצאתי מהזוגיות שהייתי בה עם בעלי כאשת קריירה בבנק בעיר, וכשחזרתי לעצמי הייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש […], ללא עבודה ותמיכה כלכלית איבדתי את הביטחון הכלכלי שהיה לפני הגירושים. כאילו כל התואר, הניסיון והדרך שעשיתי הלכו לפח.

משפחות שרכשו הון חברתי ותרבותי שמיקם אותן במעמד הביניים מרגישות שעשו דרך לא קלה והצליחו להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, ואולם אירוע אחד יכול לערער את היציבות הכלכלית שהגיעו אליה. "נפילה" כזאת מלווה בתחושות קשות, והדרך חזרה ליציבות כלכלית מלווה בכעס על האירוע ששלל מהם את הישגיהם.

נוסף על תחושת היציבות שמקנה ההשתייכות למעמד הביניים, ציינו המשתתפים מאפיינים אחרים של ההשתייכות אליו ובהם אורח חיים מסוים, דפוסי קניין המצביעים על הון וסטטוס חברתי גבוה, תמיכה כלכלית בבן משפחה, ומנגד גם קיומה של רשת תמיכה כלכלית של המשפחה. בקבוצת הביקורת היו כל אלה סממנים של יציבות ושל אורח חיים שמקנה להם מקום במעמד הביניים. בהיעדרם של מאפיינים אלו ראו מרואיינים מקבוצת המקור סיבה לתפיסה עצמית שלילית.

רוב המשתתפים רואים בהשכלה וברכישת מקצועות יוקרתיים כרטיס כניסה למעמד הביניים. ואכן, מרואיינים חסרי השכלה אקדמית בחרו להדגיש בתשובותיהם את ההשכלה הגבוהה של בני משפחתם ואת משלחי היד הנחשבים שלהם. כך לדוגמה סיפרה חדווה:

אני מזכירה בעירייה, אבל יש לי שלושה ילדים בוגרים, בעזרת השם כולם אקדמאים, אחד איש צבא והשאר מהנדסים.

מקצועות הנהנים מסטטוס חברתי גבוה תופסים מקום נכבד בהגדרה העצמית של משפחות ממעמד הביניים ומשמשים מעין תווית המעידה על משאבי הידע, ההשכלה וההכנסה שלהן. לרוב אין מדובר באמירה ישירה, אלא באמירה עקיפה על המעמד שהם רואים את עצמם משתייכים אליו. כך לדוגמה ליאן, המספרת שבזכות השכלתה ומשלח היד שלה הצליחה לשמור על יציבות ועל רמת החיים הקודמת שלה גם בימי משבר הקורונה:

למרות המצב עברתי לשיעורים מרחוק ובמרחבים ציבוריים, וחוץ מזה עמדתי בהוצאות וחסכתי. המצב שלי כרגע טוב, אבל לא מעמד עליון.

משלח יד של צווארון לבן והכנסה קבועה הם חלק בלתי נפרד מההשתייכות למעמד הביניים ומהזהות של כל המשתתפים במחקר. גם משתתפים שנקלעו למשבר מציינים את ההשכלה ומשלח היד ואת הישגי העבר, ולאחר מכן הם מוסיפים שהם מתקשים להבין מדוע למרות הרקע הזה נקלעו למשבר כלכלי. כך אומר אייל:

הייתי חלק מחבורת יזמים שהקימה סטרט־אפּ, עבדתי בתחום ולמדתי אותו מאפס, ואז, למרות כל הדרך שעשינו, התוכנית העסקית נכשלה וכל מה שבניתי נפל ברגע אחד.

סממן נוסף של השתייכות למעמד הביניים הוא היכולת לספק תמיכה כלכלית לבני המשפחה ולקבל תמיכה כזאת בשעת הצורך. בהקשר זה דיברו המשתתפים על יכולתם כהורים לתמוך כלכלית בילדיהם. כך מספרת אילנה (מקבוצת הביקורת):

לא חסר לנו כלום, בעלי מקבל פנסיה ממשרד הביטחון ואני עם משכורת סדירה, ככה יכולנו לשלוח את הילדים ללימודים, מה שלי לא יצא, להורים לא היה אז הכסף.

משפחות ממעמד הביניים שנקלעו למשבר רואות בחוסר היכולת לתמוך בילדים והמשפחה דבר מה מביש. כך מספרת קים מקבוצת המקור:

בזמן שבן הזוג שלי הפסיק לעבוד מסיבה בריאותית גם אני הייתי צריכה להיות יותר בבית. הילדים שהיו אז בסיום של התיכון רצו לטוס לחו"ל לפני, ואנחנו, כהורים שעבדנו כל חיינו ולא תגיד במשרות בסופר, אלא כמורה ואיש מנהלי בשירות הציבורי, לא יכולנו להרשות את הדבר הבסיסי הזה עבורם […] ברגע האמת הרגשנו מאוד רע עם זה.

המשבר וההתמודדות עימו

17 מהמרואיינים בקבוצת המקור נקלעו למשבר כלכלי בעקבות משבר רפואי במשפחה. הגורם השני בשכיחותו למשבר כלכלי היה גירושים או פרֵדה (6 מרואיינים), והשלישי – משבר תעסוקתי בעקבות פיטורים או סגירת עסק (3 מרואיינים). התגובה למשבר מתאפיינת בניסיון להתמודד עם הקושי הכלכלי שנוצר בעקבותיו בלי לוותר על אורח החיים הקודם.

סדרי עדיפויות בכלכלת המשפחה

הרוב הגורף של המרואיינים מקבוצת המקור תיארו את הפער שנפער בין מצבם עד המשבר למצבם אחריו. אייל מקבוצת המקור, היום קבלן, מספר:

היה לי סטרט־אפּ מצליח, ראיתי את העתיד הכלכלי מובטח. הייתי גאה בעצמי ובמשפחה שלי אז, שהצלחנו להגיע למצב יציב כזה בחיים – עד שהעסק קרס ושמה הכול כבר הידרדר.

לצד הקושי להתנתק מחייהם שלפני המשבר והרצון לשמר את תחושת השייכות למעמדם, ההבנה שהחיים השתנו לרעה וההכרה בנסיבות המשתנות מערערת את מסגרת החיים ומשפיעה על תפיסת העצמי לעומת שאר הקהילה. כך לדוגמה אומרת שירה:

אני אימא לארבעה, חייל, עתודאי ועוד שני בנים קטנים. גיליתי שבעלי חולה סוכרת וביחד גם מחלת נפש. במקביל אנחנו כמשפחה הפכנו למסכנים, אנחנו המטפלים שלו […] אבל זאת הבחירה שלי להיות שמה איתו. ניהלתי גן בעבר, הייתה לי אימפריה [ההדגשות הוספו].

בראשית המשבר, המשפחות מנצלות בדרך כלל את המשאבים הפיננסיים העומדים לרשותן – חסכונות, מסגרות אשראי והלוואות. כל אלה הם מעין "צינור חמצן" התומך בניסיון להישאר חלק ממעמד הביניים ולשמור על רמת החיים הרגילה למרות הירידה הדרסטית בהכנסות. כשאין מסגרת תקציבית מאוזנת, אמצעים אלו עלולים לגרום להידרדרות במצב המשפחה. כך לדוגמה מתאר אייל:

אחרי שהעסק קרס פשוט שקעתי במינוס. כשהילדים הגיעו אליי בסופ"ש הם רצו סרטים, קניות ולבלות עם חברים. לא רציתי שהם ייראו כאילו הם לא אותו דבר אז התעלמתי מהמצב בבנק.

סדר העדיפויות של משפחות ממעמד הביניים הנקלעות למשבר עשוי להשפיע על התמודדותן הכלכלית. על רקע המצוקה, גדלה בעיניהם החשיבות של הצרכים הסימבוליים, וכמה מהמרואיינים סיפרו שבחרו לממן צרכים סימבוליים כמו ביגוד ממותג או חוגים לילדים על חשבון צרכים אחרים. יש משפחות שנכנסות לחובות כדי לשמר את אורח החיים שלהן. שירה, המטפלת העיקרית בבן זוגה הנכה, תיארה את מצבה כך:

יש ימים שאין במקרר אוכל לתת לילדים, אני בחובות. אני עושה עבודות זמניות כדי להביא חלב […] אני עושה הכול בשביל שהילדים ירגישו את השגרה, אפילו קנינו לקטן סמארטפון רק שירגיש שייך בכיתה.

חוסר ידע ומחסור במידע על כלים להתמודדות ועל זכויות חברתיות

סיבה נוספת להידרדרות הכלכלית של משפחות מעמד הביניים הנקלעות למשבר היא חוסר בקיאותן בזכויות המגיעות להן. איש מהמשתתפים במחקר לא ידע על הזכויות המגיעות לו – לא בזמן שגרה ולא בעת משבר. אומנם רשתות הביטחון החברתיות הן מוגבלות, אך לעיתים קרובות חוסר המידע מונע ממשפחות במשבר לקבל אפילו את הסיוע המועט שבנמצא. כך נצברים חובות, ומצבה של המשפחה הולך ומידרדר. חוסר ההתמצאות בעולם הזכויות החברתיות ניכר גם בקבוצת המקור וגם בקבוצת הביקורת. כך למשל אמרה לימור מקבוצת הביקורת:

אני מרגישה שאין לי את הכלים להתמודד אם יקרה משהו חריג בחיים שלנו. אני כרגע נשארת עם ההרגשה שאני בסדר וכרגע הכול טוב אצלנו.

וחיים מקבוצת המקור, המתקשה בשמיעה, השיב לשאלה בנוגע לידע על זכויות ועל הגישה אליו:

אני לא יודע כלום, יש מלא מידע בכל האתרים. זה כבר עמוס מדי וקשה למצוא מה באמת מגיע לי. נגיד בפוקס שקניתי את המכשיר שמיעה הזה. לא ידעתי שאקבל אותו בחינם.

תפיסת גורמי המִנהל והשירותים החברתיים

מתשובות המרואיינים מקבוצת המקור לשאלות על היכרותם עם גורמי המִנהל והשירותים החברתיים התברר שרובם אינם יודעים על השירותים שהם יכולים לקבל מגורמי המנהל בקהילה בכלל, ומהמחלקות לשירותים חברתיים בפרט, ואינם יודעים כיצד להיעזר בהם. הם אינם יודעים עליהם משום שבמצבם הקודם לא היה להם צורך בהם. יתרה מזו, מאחר שהם מחשיבים את עצמם ההפך הגמור מקהל היעד של שירותים אלו, הם נמנעים מלקבל מידע עליהם ועל הזכויות המגיעות להם. כך מעידה מיכל מקבוצת המקור:

חשבתי בכלל שהרווחה זה רק אם חס וחלילה יש פגיעה מינית או הזנחה, לא רציתי להיות מהאלה שהולכים לעובדת סוציאלית, אפילו אם היה סיכוי שזה היה עוזר לי ולילדים.

ומירנדה, גם היא מקבוצת המקור, הסבירה:

תמיד תרמתי והתנדבתי מתי שיכולתי, עדיין למרות זאת לא ידעתי מה זה הרווחה ומה הם יכולים לעזור לאנשים כמוני.

כשנשאלו המשתתפים על האפשרות לפנות למחלקה לשירותים חברתיים בכלל ולעובד/ת סוציאלי/ת בפרט, התקבלו תשובות בטווח הרחב שבין בושה ושיפוטיות ועד קבלת השירות על כל הקשור בו. כשמשפחה במשבר חוששת מפני סטיגמה שלילית, היא מונעת מעצמה את העזרה שהייתה יכולה לקבל. מנגנונים כגון האגף לשירותים חברתיים נתפסים כגופים המיועדים לקהל יעד שונה. ההסתייגות מעזרתם הייתה משותפת למרואיינים בשתי הקבוצות. הנה תגובה אופיינית ששמענו מחיים (מקבוצת המקור) בקשר לאפשרות שיפנה למחלקה לשירותים חברתיים:

הרווחה היא לא רק אם המשפחה שלי לא מתפקדת? לא ידעתי שהם עושים את זה.

תשובות דומות שמענו גם בקבוצת הביקורת: כמה מהם לא ידעו מה תפקידו של האגף לשירותים חברתיים, וחששו שבגלל פנייה אליו תדבק בהם סטיגמה שלילית. חדווה הודתה:

לא הייתי פונה לרווחה, הייתי מנסה להסתדר בכוחות עצמי, אם היו מצבים כאלה, אבל אני אעשה הכול כדי שלא אגיע למצב שאצטרך לבקש בו עזרה.

דיון

ביקשנו לברר כיצד משפחות ממעמד הביניים חוֹווֹת מצוקה ומשברים וכיצד הן מנסות להיחלץ מהם. דרך הנרטיב שנרקם עם המשתתפים הגדרנו את משמעות ההשתייכות למעמד הביניים ואת הסימנים המובהקים שלו – השכלה, עבודה טובה, יציבות כלכלית. כשמשבר כלשהו מערער את היציבות הכלכלית של משפחה כזאת, החלום של מעמד הביניים מתפוגג. משפחות במצב כזה מגיבות לפעמים בהתנהלות שבה הן יעדיפו לשמר סמלי מעמד על חשבון צרכים אחרים ואף ייכנסו לחובות לשם כך. ואולם החסם הנפוץ ביותר הוא חוסר הבקיאות בזכויות שמגיעות להן ובמענים שהן יכולות לקבל מגורמי המִנהל למיניהם.

מהות השייכות למעמד הביניים

בחתירה להתקדמות למעמד הביניים, האדם ומשפחתו משתמשים בהון החברתי והתרבותי שצברו כדי להרחיק את עצמם מהמעמד הנמוך. היציבות, מהסממנים המובהקים בתפיסתם המעמדית, מושגת בזכות השכלה ורכישת מקצוע, עבודה של שני בני הזוג והכנסה קבועה במשלח יד של צווארון לבן. ממצאים אלו מרחיבים את הידע שסיפק המחקר של דגן־בוזגלו וקונור־אטיאס (2013), שעמד על העולם התעסוקתי של מעמד הביניים, שרוב המועסקים בו נמנים עם המגזר הציבורי.

לדעת המרואיינים, היציבות מבטיחה את עמידותם בעת משבר בעתיד. עם זאת, כפי שראינו אצל המרואיינים מקבוצת המקור, בעת משבר החוסן נשחק. מאפייני מעמד הביניים בישראל מתיישבים עם ממצאי הספרות המקצועית בנוגע לסימני הזהות שלו. כפי שמציין בורדייה (Bourdieu, 1986), במעמד הביניים ישנה צבירה של סמלי סטטוס. ככל שמשפחה צוברת סמלי סטטוס רבים יותר, כך עולה קרנה וגוברת תחושת השייכות שלה למעמד.

לצד הקושי להתנתק מחייהם שלפני המשבר והרצון לשמר את תחושת השייכות למעמדם, ההבנה שהחיים השתנו לרעה וההכרה בנסיבות המשתנות מערערת את מסגרת החיים ומשפיעה על תפיסת העצמי לעומת שאר הקהילה

אופי המשבר וההתמודדות עימו

עוני שנוצר בשל משבר המערער את האיזון בחיי המשפחה פוגע במשאבים הנחוצים לשימור ההשתייכות למעמד הביניים. כצעד הישרדותי, כדי לשמר את מקומן בחברה, משפחות במצב כזה מקצצות בהוצאות מסוימות או נכנסות לחובות. הן אינן מודעות לסיוע שיכול לעמוד לרשותן ואינן משייכות את עצמן למעמד הנזקק לסיוע כזה. המשתתפים במחקרנו אינם רואים את עצמם קהל היעד של האגף לשירותים חברתיים. בחווייתם, קבלת שירות של עובד/ת סוציאלי/ת מתייגת אותם בנזקקות. במקרים רבים הם נמנעים מלבקש סיוע, והימנעות זו יכולה גם היא לתרום להידרדרות המשפחה. הנרטיב שלהן שונה מהנרטיב של משפחות שגדלו בעוני והדרה. זהו נרטיב שאינו מוזכר במאמרים על עבודה סוציאלית מודעת־עוני. מדובר בחוויה של התאקלמות מבישה במעמד הנזקקות. בחוויה זו, המאפיין הראשון שניכרת בו באופן תקדימי הקבלה לאוכלוסיות במעמד נמוך (ארז וסבג, 2020) הוא קיומם של חסמים המונעים גישה לזכויות חברתיות: המשתתפים במחקר לא הכירו את גורמי המִנהל הרלוונטיים, לא ידעו על הזכויות החברתיות המגיעות להם ולא היו מסוגלים לממש אותן.

פרדיגמת המודעות לעוני, שמרבה לעסוק במיצוי זכויות והנגשת מידע ושירותים, לא עסקה עד כה במעמד הביניים. אנו סבורים שההסתכלות ההוליסטית של פרדיגמה זו – הרואה בעוני תוצר לא רק של נסיבות חומריות וחברתיות אלא גם של מחסור בהון סימבולי ובהזדמנויות חברתיות ושל מערכות השכלה, בריאות ורווחה לא מספקות (קרומר־נבו, 2022) – עשויה לסייע בהתמודדות עם מצבי משבר, עוני והדרה גם במעמד הביניים.

סיכום

יש בהחלט מקום להרחבת המחקר על מעמד הביניים, ויש צורך בהערכה מחודשת של התאמת השירותים של מנגנוני הרווחה לנסיבות המיוחדות של משפחות ממעמד הביניים הנקלעות למצוקה. זאת בנוסף להרחבת ההסתכלות של עבודה סוציאלית מודעת־עוני גם למשפחות בקרב מעמד הביניים, מכיוון שגם קבוצה זו באוכלוסייה מתמודדת עם מגמות עוני והדרה, אך ההתמודדות – וגם החסמים עצמם – שונים ממה שתואר בשדה המחקר עד כה ויש פוטנציאל רב להמשך מחקר סביבם.

ברמת המדיניות, אנו סבורים שיש לשקול מחדש את זכאותן של משפחות כאלה לזכויות חברתיות ולמענים בקהילה, ושיש לבחון מחדש את הקריטריונים המזכים בסיוע בדרך שתיתן מענה גם לבעלי הכנסה גבוהה יותר בעבר או בהווה. שירותי מיצוי זכויות והכוונה לפרט ולמשפחה במצבי משבר, עוני והדרה, כגון מרכזי עוצמה או מרכזי הזדמנות לקידום תעסוקה, בדרך כלל זמינים כיום רק ברשויות מקומיות המשתייכות לאשכול חברתי־כלכלי 5 ומטה; אנו סבורים שיש להנגיש שירותים אלו לציבור רחב יותר. כמו כן, אנו סבורים שעל גורמי המִנהל לשפר את הפצת המידע וההסברים על השירותים החברתיים הקיימים, כדי לוודא את הנגשתם לציבור הרחב בכלל ולמעמד הביניים בפרט.

רשימת המקורות

אנדבלד, מ', גוטליב, ד', הלר, א', וכראדי, ל' (2019). ממדי העוני והפערים החברתיים – דוח שנתי, 2018 (פרסום מס' 18). המוסד לביטוח לאומי, מנהל המחקר והתכנון. https://www.btl.gov.il/Publications/oni_report/Pages/oni2018.aspx

ארזי, ט', וסבג, י' (2020). מיצוי זכויות ושירותים חברתיים לאזרח: הבניית קונספט ותורת עבודה (דוח מחקר מס' דמ-20-842). מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל. https://brookdale.jdc.org.il/wp-content/uploads/2021/01/Heb_Report_RR-842-20.pdf

בר, א' (2013). משקל מעמד הביניים וניתוח השינויים בשנים האחרונות. הכנסת, מרכז המחקר והמידע. https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/b3556b58-e9f7-e411-80c8-00155d010977/2_b3556b58-e9f7-e411-80c8-00155d010977_11_9238.pdf

ברקלי, נ', אנדבלד, מ', וגוטליב, ד' (2015). על סולמות שקילות ומדידות עוני בישראל, 1968–2013. המוסד לביטוח לאומי, מנהל המחקר והתכנון. https://www.btl.gov.il/Publications/research/Documents/mechkar_123.pdf

גל, ג' (1998). "העיקרון של מתי": על תפקידם של מעמדות הביניים במדינת הרווחה. ביטחון סוציאלי, 51, 28-5.

דורון, א' (2008). העניים כ"אחר" – עוני בישראל בשנות האלפיים. ביטחון סוציאלי, 77, 28-9.

דגן־בוזגלו, נ', וקונור־אטיאס, א' (2013). הרובד הבינוני בישראל, 1992–2010: תמונת מצב. מרכז אדוה. https://adva.org/he/post-slug-1720/

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2019, 9 בדצמבר). 
הכנסות ברוטו של שכירים מסקר הוצאות משק הבית 2018 (הודעה לתקשורת). https://www.cbs.gov.il/he/mediarelease/DocLib/2019/375/15_19_375b.pdf

ליבליך, ע' (2017). קולות: עוני חדש בישראל. הוצאת פרדס.

קרומר־נבו, מ' (2022). תקווה רדיקלית: פרקטיקה מודעת־עוני בעבודה סוציאלית (עמ' 52-48). פרדס.

רוטר, ר', ושמאי, נ' (1971). דפוסי העוני בישראל: ממצאים ראשונים. ביטחון סוציאלי א(1), 28-17.

רוסו־כרמל, ס', סוקולובר־יעקבי, א', וקרומר־נבו, מ' (2019). מה בין מיצוי זכויות למיצוי זכויות אקטיבי? מיצוי זכויות אקטיבי בתוכנית מפ"ה (משפחות פוגשות הזדמנות). ביטחון סוציאלי, 106, 122-99.

שחר, א', ושמר, א' (2012). נִלְמָ"ד עם הקהילה: גישה נרטיבית ולמידה משותפת בעבודה קהילתית באמצעות דיאלוג. חברה ורווחה, לב(4), 577-553.

Atkinson, A. B., & Brandolini, A. (2013). On the identification of the middle class. In J. C. Gronick & M. Jantti (Eds.), Income inequality: Economic disparities and the middle class in affluent countries (pp. 77–100). Stanford University Press. 10.11126/stanford/9780804778244.003.0003.

Bernstein, B. (1971) Class, codes and control. Vol. 1: Theoretical studies towards a sociology of language. Routledge & Kegan Paul. http://dx.doi.org/10.4324/9780203014035

Bourdieu, P. (1986). The forms of capital. In J. Richardson (Ed.), Handbook of theory and research for the sociology of education (pp. 241–258). Greenwood.

Bourdieu, P., & Wacquant, L. (2013). Symbolic capital and social classes. Journal of Classical Sociology, 13(2), 292–302. https://doi.org/10.1177/1468795X12468736

Charmaz, K. (2017). The power of constructivist grounded theory for critical inquiry. Qualitative Inquiry, 23(1), 34–45. DOI: 10.1177/1077800416657105

Easterly, W. (2001). The middle-class consensus and economic development. Journal of Economic Growth, 6(4), 317–335. https://doi.org/10.1023/A:1012786330095

Goldthorpe, J. H. (1996). Class analysis and the reorientation of class theory: The case of persisting differentials in educational attainment. British Journal of Sociology, 47(3), 481–505. https://doi.org/10.2307/591365

Kharas, H. (2017). The unprecedented expansion of the global middle class: An update (Global economy and development working paper 100). Brookings Institution. https://www.brookings.edu/wp-content/uploads/2017/02/global_20170228_global-middle-class.pdf

Kraus, M. W., Piff, P. K., & Keltner, D. (2009). Social class, sense of control, and social explanation. Journal of Personality and Social Psychology, 97(6), 992–1004. DOI: 10.1037/a0016357

López-Calva, L. F., & Ortiz-Juarez, E. (2014). A vulnerability approach to the definition of the middle class. The Journal of Economic Inequality, 12(1), 23–47. https://doi.org/10.1007/s10888-012-9240-5

Ryan, W. (1971). Blaming the victim. Pantheon Books.

Savage, M., Devine, F., Cunningham, N., Taylor, M., Li, Y., Hjellbrekke, J., Le Roux B., Friedman, S., & Miles, A. (2013). A new model of social class? Findings from the BBC’s Great British Class Survey experiment. Sociology, 47(2), 219–250. https://doi.org/10.1177%2F0038038513481128

Szreter, S. (1984). The Genesis of the Registrar-Generalʼs Classification of Occupations. British Journal of Sociology, 35(4), 522–546. https://doi.org/10.2307/590433

Weiss-Dagan, S., & Krumer-Nevo, M. (2022). Poverty awareness: Development and validation of a new scale for examining attitudes regarding the etiology and relational–symbolic aspects of poverty. The British Journal of Social Work, 52(1), 437-460.

***

תומר ששון | עו"סק, מנהל הרווחה והשירותים החברתיים, עיריית חיפה. tomersasson@modiin-region.muni.il