מבוא

עם העלייה בתוחלת החיים מתרחב גם השיח על שיפור איכות החיים בגיל הזקנה. בשנת 2020 התפרצה בעולם מגפת הקורונה, שפגעה במיוחד באוכלוסיית הזקנים. בעקבותיה עלו שאלות הקשורות למוגנות פיזית ונפשית. בשל העלייה בתמותת אנשים זקנים הוציא הממסד הרפואי הנחיות מחמירות באשר לשמירה עליהם, אשר גרמו לבידודה של אוכלוסייה זו וחידדו את הצורך בפיתוח מענים נוספים (אוסטרובסקי־ברמן ואחרים, 2023). הבידוד גרם לעלייה ניכרת בתופעות של בדידות חריפה, סיכון בריאותי ואף מוות בבית. מאז התפרצות מגפת הקורונה התרחבה התופעה של פטירת זקנים בביתם וגילוי גופתם רק ימים רבים לאחר הפטירה (כהן ואחרים, 2018; 2021 et al., Nakazawa).

האוכלוסייה העיקרית הנמצאת בסיכון להיפגעות בביתה היא אוכלוסיית הזקנים העריריים והבודדים. חלק מאוכלוסייה זו מאופיין במיעוט קשרים חברתיים ובחוסר במערכת תמיכה קהילתית. נוסף על כך, חלקם סובלים לאור גילם ממחלות רקע שונות ומירידה תפקודית, המקשה על צריכת שירותים. גורמים אלה עלולים להוביל במקרים מסוימים לפגיעה גופנית קשה, לעיתים בלתי הפיכה, או אף למוות עקב אי־מתן מענה רפואי הכרחי – ואף מציל חיים – לזקן שנפגע בביתו ואין יודעים על כך (כהן ואחרים, 2018; 2020 Brooke & Clark). להתרשמותנו המקצועית, תופעה זו מעידה על חוסר בשירותים מתאימים לאוכלוסיית הזקנים המתגוררים לבדם בביתם ונעדרים מערכת תמיכה משפחתית או אחרת. מאז מגפת הקורונה ובעקבות גילוי גופות של זקנים בביתם בערים שונות בישראל (אתר מעריב, 2021), פועלות המחלקות לאזרחים ותיקים בכל רחבי הארץ לאיתור זקנים בודדים ועריריים ולפיתוח מגוון מענים הולמים לבעיה חברתית כאובה זו.

פרויקט "בית בטוח" – הרציונל

בתקופת הקורונה התעצמו בעיות חברתיות שונות הקשורות למצבים של בדידות ו"לבדיות". מדובר בשתי תופעות חברתיות שונות: בדידות מתייחסת לחוויה הסובייקטיבית של הפרט, בעוד "לבדיות" מתארת מצב אובייקטיבי של היעדר קשרים עם אחרים (שיוביץ־עזרא, 2011). אחת מהשלכותיהן של בעיות אלו היא תופעת־קצה של פטירת זקנים עריריים ובודדים בביתם וגילוי גופתם רק לאחר ימים רבים, פעמים רבות רק לאחר שהשכנים דיווחו למשטרה על ריח רע העולה מהדירה.

החשש להיארעות מקרים כאלה גם בעיר הרצליה דירבן את צוות העו"סיות במחלקה לאזרחים ותיקים לחשוב על פתרונות שישפרו את מעטפת ההגנה לאוכלוסייה זו ויצמצמו את התופעה. התרשמנו שיש צורך לבנות מערך שירותים ייחודי שיאפשר להגיש סיוע לתושבים הזקנים, שלא פעם הם "שקופים" בשל בידודם, ולספק להם מעטפת ביטחון אישי העשויה להציל חיים. פרויקט "בית בטוח" נולד מתוך מציאות מצערת זו, ומתוך הרצון העז של צוות המחלקה ליצור שירותים מותאמים.

מטרות התוכנית

• מניעת מקרי פגיעה ומוות הנגרמים מהיעדר מענה מותאם;
• הענקת תחושת ביטחון והגנה לאוכלוסיית הזקנים העריריים והבודדים בעיר.

בניית התוכנית

לצורך איתור ומיפוי התושבים הזקנים העריריים והבודדים בעיר, הקמנו מאגר שכלל גברים בני 67 ומעלה ונשים בנות 62 ומעלה – ללא ילדים, או שילדיהם מתגוררים דרך קבע בחו"ל, או שהם מנותקי קשר ממשפחתם. המיפוי בוצע בכמה דרכים: ראשית, נלקחו נתונים שכבר היו ברשות המחלקה לאזרחים ותיקים. לאחר מכן פנינו לגופים העובדים עם זקנים – כגון המוסד לביטוח לאומי, קופות החולים, חברות סיעוד, וכדומה, וביקשנו את עזרתם. במקביל נעשה פרסום דיגיטלי בפלטפורמות שמפעילה עיריית הרצליה, בקריאה לכלל תושבי העיר לסייע באיתור ודיווח למחלקתנו.

ביוזמתה ובהנחייתה של מנהלת המחלקה, נערכה פגישה עם מנהלי אגפים בעירייה שיש להם קשר לאוכלוסייה המבוגרת, לטובת שיתוף וסיעור מוחות לצורך בניית מעטפת תמיכה לזקנים העריריים. בהקשר זה נציין שבשנת 2021 הוכרה עיריית הרצליה על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO) כעיר ידידותית־גיל, וזאת על סמך המאמץ שמשקיעות רשויות העיר בפיתוח קהילה נגישה לאוכלוסיית הגיל השלישי ובבניית סביבה תומכת, המאפשרת לתושבים להתבגר באופן פעיל (Fitzgerald & Caro, 2014). לרשות המקומית יש אחריות חברתית ומוסרית לפעול לרווחת תושביה (מרכז השלטון המקומי, 2010). הרחבה של אחריות זו כוללת, לדעתנו, פעילות אקטיבית להכרה בצורכי האוכלוסיות השונות, ובהן אוכלוסיית הזקנים הבודדים והעריריים.

מבירור כיצד רשויות אחרות פועלות כיום בנושא, התוודענו לתוכנית בשם "מים חיים" – פרויקט לאומי שבמסגרתו מדי מים דיגיטליים מתריעים על אי־שימוש במים בבית. הדיווח מועבר לרווחה, אשר בודקת אם הזקן נמצא במצוקה (אתר מעריב, 2024). התוכנית מופעלת בכמה ערים בארץ. מאחר שבהרצליה לא היו מדי מים דיגיטליים באותה עת, לא יכולנו ליישם את התוכנית אצלנו. כמו כן, למדנו שהתוכנית אינה מספקת הגנה מספקת לאוכלוסיית היעד שלנו, מאחר שהעברת המידע אינה נעשית בזמן אמת. לפיכך, פנינו לחפש פתרונות אחרים.

קיימנו שלוש פגישות עם חברות טכנולוגיה שפיתחו מערכות חכמות לשימוש בבתים, כשבסופו של התהליך בחרנו להתמקד בפתרון המבוסס על מערכת טכנולוגית אשר מתריעה על מצבי מצוקה וסיכון. חברת "נטלי" (חברה לשירותי רפואה דחופה בישראל) נבחרה כנותנת השירות, בהתאם לתקציב שהעירייה העמידה להפעלת הפיילוט.

משתתפי הפיילוט נבחרו לאחר סדרת שיחות טלפוניות יזומות שערכנו עם זקנים עריריים ובודדים המוכרים במחלקתנו. כדי לא לעורר חשדנות כלפי הפרויקט, הכולל התקנת חיישנים בבתים, ביצעה את השיחות העו"ס המטפלת. וידאנו שהזקן מתגורר לבדו ואינו מעסיק מטפלת צמודה והדגשנו את ערך הצלת החיים. יקוביץ (2014) מציינת במאמרה את החדירה לפרטיות כחיסרון של הטכנולוגיה, והיה חשוב להסביר לזקנים שהחיישנים אינם מקליטים ואינם מצלמים אותם. לאחר קבלת הסכמתם, חברת "נטלי" ביצעה את ההתקנות בבתים. עיריית הרצליה מממנת את הפרויקט במלואו ולא נדרשת השתתפות של הזקן בתשלום.

האוכלוסייה העיקרית הנמצאת בסיכון להיפגעות בביתה היא אוכלוסיית הזקנים העריריים והבודדים. חלק מאוכלוסייה זו מאופיין במיעוט קשרים חברתיים ובחוסר במערכת תמיכה קהילתית

לריכוז נושא העריריות בזקנה נבחרה עו"ס מהמחלקה. התפקיד כולל ריכוז נתונים; סיוע בכתיבת מדיניות; תכנון פיתוח השירותים לאוכלוסייה זו; קשר עם מוסדות בקהילה; וטיפול בפניות שוטפות. בתהליך הבנייה של מאגר הנתונים זיהינו צרכים נוספים, מה שהוביל אותנו לערוך שיחות יזומות לצורך שילוב זקנים עריריים ובודדים בתוכניות להפגת בדידות (כמו פעילויות חברתיות שונות או תוכנית "קהילה תומכת") ולהציע תמיכה בסיוע חומרי, התקנת גלאי עשן, מיצוי זכויות ותכנון מוקדם לטובת ייפוי כוח מתמשך, וכן מעקב שוטף אחר מצבם בכלל ובפרט במצבי חירום, כפי שאנו חווים בשנה האחרונה.

במסמך שכתבו כהן ואחרים (2018) מוצגים כמה פתרונות למניעת פגיעות בקרב זקנים בודדים, ובהם הטלת האחריות למניעת פציעה/מוות של זקנים בבתיהם על אגף הרווחה ברשויות המקומיות, וכן סבסוד רכישת אביזרים אלקטרוניים לפיקוח על הזקנים. יקוביץ (2014) מתייחסת לפיתוח פתרונות טכנולוגיים בתחום הזקנה (גרונטו־טכנולוגיה), שיאפשרו לזקנים להזדקן בסביבתם הטבעית (Aging in place). אנחנו, כאמור – לאחר המיפוי והאיתור של התושבים הזקנים העריריים והבודדים ולאחר בדיקת אופציות שונות להפעלת תוכניות מוגנות שונות – בחרנו בפרויקט "בית בטוח".

אחת מהשלכותיהן של בעיות אלו היא תופעת־קצה של פטירת זקנים עריריים ובודדים בביתם וגילוי גופתם רק לאחר ימים רבים, פעמים רבות רק לאחר שהשכנים דיווחו למשטרה על ריח רע העולה מהדירה

"בית בטוח" מציע פתרון טכנולוגי להגנה מפני פגיעה חמורה ו/או פטירה בבית של זקנים עריריים ובודדים שמערכות התמיכה שלהם דלות. הוא כולל התקנה של כמה חיישנים, המזהים חוסר פעילות בבית ומתריעים במוקד של נותן השירות. נותן השירות בודק את ההתרעה, יוצר קשר עם הזקן כדי להבין את אופי ההתרעה, ואם הוא מזהה מצוקה – הוא מתערב ופועל לספק טיפול רפואי מיידי, שימנע הידרדרות נוספת. זוהי מערכת חכמה, מבוססת תקשורת סלולרית, אשר פרוסה ברחבי הבית, מנטרת את שגרת חייו של הזקן ומעניקה ביטחון והגנה. היא מופעלת על יד חיישנים וגלאים ומחוברת ישירות למוקד של חברת "נטלי".

יחד עם נציגי חברת "נטלי" הוגדרו הפרמטרים להעברת ההתרעה למוקד בהתאם לאורח חייו של הזקן: בהיעדר תנועה בחדר השינה של הזקן במשך זמן העולה על זמן השינה הרגיל שלו; בהיעדר פתיחה של דלת המקרר בטווח הזמן שהוגדר כמתאים לשגרת יומו של הזקן; בפתיחת דלת הבית בשעות לא שגרתיות כגון שעות הלילה. שירות משלים הוא גלאי נפילה שהזקן נושא על גופו. מהניסיון בשטח עולה שבמקרים רבים, גם כשיש לזקנים לחצן מצוקה או חיישן נפילה, הם אינם נושאים אותם על גופם. כמו כן, לעיתים הם לא יוכלו ללחוץ על לחצן המצוקה בשל חבלה חמורה לאחר נפילה, איבוד הכרה וכדומה. להתרשמותנו, פרויקט "בית בטוח" נותן מענה טוב בהרבה, מאחר שהטכנולוגיה אינה דורשת שהזקן יפעיל אותה. ההפך הוא הנכון: היא מדווחת על חוסר בתנועה בחיי היום־יום.

תוצאות

פיילוט "בית בטוח" הופעל בכ־50 בתים של זקנים עריריים ובודדים ברחבי העיר הרצליה. רוזן (2010) מדבר על פרקטיקה מבוססת עדויות (EBP), שמשמעותה היא שכפרופסיה – העבודה הסוציאלית אחראית למתן מענים לצורכי הלקוחות שלה בהתאם ליעדים מנחים ולתוצאות מדידות. בהתאם, לאחר כשנה בחנו את יעילות הפרויקט ואת המענה שניתן לחברים בו. מהנתונים עלה כי התקיימו 1,893 אינטראקציות עם המוקד, 24 ביקורי בית של רופא, 46 הזנקות אמבולנס, 34 ייעוצים רפואיים ו־38 פניות של מוקד חירום למנויים בעקבות התראות של מערכת "בית בטוח".

במאמרה, זעירא (2000) מתייחסת אל חוכמת המעשה כמקור ליצירת ידע אמפירי בעבודה סוציאלית. על כן, אנו רואות חשיבות בהעלאת המודעות לבעיה ובשיתוף הפרויקט החדשני והחיוני הזה, שכפי שעולה מן השטח אכן מספק מענה מקצועי.

מסקנות ודיון

לאור הנתונים לעיל, אנו רואות נחיצות בשילוב אמצעים טכנולוגיים, לצד מעקב שוטף ושיחות יזומות, כתוכנית כוללת ליצירת מעטפת הגנה לזקנים עריריים ובודדים בעיר. נכון להיום, יש כ־50 חברים בפרויקט "בית בטוח". הפרויקט ממומן במלואו על ידי עיריית הרצליה.

העלייה במספר מקרי המוות של זקנים עריריים ובודדים בבתיהם היא תופעה חברתית, שעלינו, כחברה, לתת עליה את הדעת ולמצוא פתרונות. בהקשר זה נציין כי כבר במשנה יש התייחסות לחובה המוסרית להציל חיי אדם הנמצא בסכנה – "כל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא" (מסכת סנהדרין, פרק ד', משנה ה'). רשויות שונות מפתחות תוכניות שונות להתמודדות עם התופעה, למשל התוכנית הלאומית "מים חיים". לדעתנו, הפיתוח והבנייה של תוכניות הגנה צריכים להיות באחריותם ובמימונם של משרדי הממשלה, ואילו הפעלת התוכניות שאושרו וקיבלו מימון ממשלתי – באחריות הרשות המקומית. מאחר שעד הפעלת תוכנית "בית בטוח" לא היו לנו תוכניות מספקות, המחלקה לאזרחים ותיקים שבאגף לשירותים חברתיים של עיריית הרצליה לקחה על עצמה להיות חלוצה בפיתוח, הפעלה ומימון של הפרויקט.

אנו רואות חשיבות רבה באימוץ פרויקט מיוחד זה ובפיתוחו ברשויות נוספות ברחבי הארץ. ייחודו בכך שהוא מאפשר לשמור על חייהם וביטחונם של זקנים עריריים ובודדים בקהילה, ובה בעת לכבד את האוטונומיה שלהם ולאפשר להם להזדקן בבטחה בסביבתם הטבעית. אנו קוראות מכאן לקובעי המדיניות ולשותפי התפקיד להשתתף ולהרחיב מיזם חיוני זה.

תפקיד העו"ס בפרויקט – דילמות, קשיים ומגבלות

חשוב לציין כי בעבודתנו עם זקנים עריריים ובודדים אנו מנסות להימנע מהכללות ומגילנות, ושמות לנגד עינינו את התפיסה הבסיסית לפיה לא כל זקן ערירי ובודד הוא בהכרח נזקק או נמצא במצוקה. תופעת הסולנות (Positive solitude), למשל, מדגימה שלעיתים אדם חי לבדו מתוך בחירה ומוצא בבחירתו זו משמעות והנאה (אוסט־מור ועמיתים, 2020). כאשר אנו בונות תוכנית התערבות, עלינו להימנע משיפוטיות או מפטרוניות.

הניסיון שלנו בשטח עם אוכלוסיית הזקנים העריריים והבודדים לימד אותנו שפעמים רבות, על אף שקיימות תוכניות שונות להטבת איכות חייהם, הזקנים נמנעים מלהשתתף בהן. אוכלוסייה זו מתמודדת עם הקשיים ה"רגילים" שעימם מתמודדים כל הזקנים, כגון ירידה בבריאות ובתפקוד, צמצום המערכות החברתיות וכדומה, ולאלה נוספים קשיים ייחודיים הקשורים בהיעדר מערכות תמיכה, כאשר פעמים רבות מאפייני אישיות מסוימים שלהם מגבירים את הבידוד. למשל, חלק מאוכלוסייה זו מאופיין בחשדנות ובהתנגדויות נוספות על רקע נפשי. כל אלו מקשים עליהם לצרוך שירותים ומקשים עלינו, כעו"סיות המטפלות, לשלבם בשירותים הקיימים. בשל החשיבות שאנו רואות במתן שירותים לאוכלוסייה שקופה זו, אנו עוסקות כל הזמן ביישוג (Reaching out), חיזור וחשיבה מתמדת על פיתוח שירותים המתאימים להם.

אנו, העובדות הסוציאליות בתחום הזקנה ברשויות המקומיות, פועלות בהתאם לתפיסה המקצועית לפיה חשוב להשאיר את הזקן בסביבתו הטבעית, במסגרת הקהילה, ככל שזה מתאפשר, תוך שאנו בונות יחד איתו תוכניות טיפול שיסייעו לרווחתו ולהגנתו. אלא שכאמור, לא כולם משתפים עימנו פעולה ולא פעם זקנים חיים בקהילה ללא שירותי בריאות ורווחה מספקים. במקרים כאלו, פעמים רבות אנו מתבקשות על ידי חברים בקהילה, למשל שכנים, ועל ידי שותפי תפקיד ואנשים מתוך הרשות המקומית, להוציאו מביתו כדי להגן עליו. בנקודות זמן אלו עלינו לשקלל את נושאי כבוד האדם וחירותו וחופש הבחירה שלו לחיות את חייו כרצונו, אל מול הצורך לשמור על ביטחונו האישי והבריאותי. פרויקט "בית בטוח" הוקם על ידי צוות המחלקה מתוך תחושת אחריות וחשש גדול לפטירת זקנים עריריים בקהילה מבלי שנדע עליהם. מאז התחלנו להפעיל את התוכנית התרחבו המענים הנוספים, שבאמצעותם אנחנו מאפשרים ליותר ויותר זקנים עריריים ובודדים להישאר בקהילה בבטחה.

רשימת המקורות

אוסט־מור, ש', פלגי, י', וסגל־כרפס, ד' (2020). מתנת הסולנות: חוויות הסולנות המסתגלת של בני 65 ומעלה בזמן הקורונה. גרונטולוגיה וגריאטריה, מ"ז(4-3), 85-61.

אוסטרובסקי־ברמן, א', רזניצקי, ש', שדה, ש', ודוד, ד' (2023). השפעות ארוכות טווח של תוכניות להפגת בדידות לאזרחים ותיקים המופעלות על ידי רשויות מקומיות. מקרה בוחן: תוכניות שהחלו לפעול בתקופת הקורונה. הוצאת מכון מאיירס־ג'וינט־ברוקדייל.

ארונסון, ג" (2024). מד מים חיים יתריע על מצוקת קשישים. מעריב. נדלה מתוך: https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1139192.

בריק, י' (2021). זקוקים לשינוי: אחד מכישלונותיה המשמעותיים של החברה הישראלית. מעריב. נדלה מתוך: https://www.maariv.co.il/journalists/opinions/Article-867354.

זעירא, ע' (2000). חכמת המעשה כמקור ליצירת ידע אמפירי. חברה ורווחה, כ(3), 290-265.

יקוביץ, א' (2014). "הזדקנות במקום": מתיאוריה למדיניות ופרקטיקה. גרונטולוגיה וגריאטריה, מ"א(2), 113-99.

כהן, ש', האברד, ג', והולנדר, ר' (עורכים) (2018). שיפור מעטפת ההגנה לקשישים. עומק: מרכז לעיצוב מדיניות וחקיקה. נדלה מתוך: מרכז "עומק".

מרכז השלטון המקומי (2010). קוד אתי לראשי הרשויות המקומיות. ירושלים: ישראל. נדלה מתוך: https://www.masham.org.il/uploads/n/1639482319.8133.pdf.

רוזן, א' (2010). אתגרים ביישום עבודה סוציאלית מבוססת עדויות. חברה ורווחה, ל(1), 73-49.

שיוביץ־עזרא (2011). בדידות לעת זקנה: בחינת התופעה בישראל ובארצות הברית. חברה ורווחה, ל"א(1), 111-91.

Brooke, J., & Clark, M. (2020). Older people's early experience of household isolation and social distancing during COVID-19. Journal of Clinical Nursing, 29(21-22),4387-4402. doi: 10.1111/jocn.15485. Epub 2020 Sep 13. PMID: 32891063.

Fitzgerald, K. G., & Caro, F. G. (2014). An overview of age-friendly cities and communities around the world. Journal of Aging & Social Policy, 26(1-2), 1-18.

Nakazawa, E., Yamamoto., K., London, A. J., & Akabayashi, A. (2021). Solitary death and new lifestyles during and after COVID-19: Wearable devices and public health ethics. BMC Med Ethics, 22(1):89. doi: 10.1186/s12910-021-00657-9. PMID: 34246258; PMCID: PMC8271331.

***

הכותבות הן עו"סיות המחלקה לאזרחים ותיקים, האגף לשירותים חברתיים, עיריית הרצליה. dorinS@herzliya.muni.il