ספרה של שירה אופיר מספר ומאיר את סיפורה של אישה שעולמה מתנפץ כשהיא מגלה שבעלה נשוי קודם כול להתמכרות שלו, ושרוב מה שראתה והכירה לאורך חייה לצידו הוא שקר.
מצב זה מוכר לנו הן מחיינו בחברה והן כעו"סים: ההתמכרות מוחבאת, אבל ליכולת ההסתרה יש זמן תפוגה. כשזה מגיע, הכול מתפרץ ומנפץ את עולמה היציב לכאורה של המשפחה. הנחשול מטביע ומרסק. אנחנו רגילים לקרוא ולשמוע על מגוון התמכרויות ועל פגיעותיהם ונזקיהם של חיי ההתמכרות בעיקר בהיבט הפלילי. אנחנו רעבים לסנסציות ול"צהוב" שסביב סיפורים אלה.
מה שנשאר בערפל, שאינו חשוף לאור הזרקורים הצהובים, שאינו ידוע ואינו מוכר – הם החיים שנשברו; חיי משפחתו של המכור הכפייתי. איך ממשיכים לאחר המכה שניחתת על בת/בן הזוג ועל הילדים? איך מהלכים בנתיב השבר, שהדי המפץ ממשיכים להדהד בו לתמיד? זוהי תיבת פנדורה, שממנה מתפרצים עוד ועוד שרצים ומזיקים ואוזלים החיים שהכרנו. איך שורדים, אם זה בכלל אפשרי? איך משקמים את החיים? ואיך מתחזקים וגדלים?
על כל אלה כותבת שירה אופיר בספרה: "ועכשיו את האמת". היא כותבת חד וחזק, אינה חוששת להפנות את הזרקור לפינות האפלות והכואבות ביותר, לחשוף ולהיחשף.
חשוב לי להתייחס לא רק לתוכן אלא גם לכתיבה. במבט ראשון, נראה כי שירה כותבת "תיאור מקרה"; כרוניקה "עיתונאית" לכאורה של חיי משפחה, אשר מתמוטטים כשמתגלה שהבעל המקסים והאוהב מכור להימורים. אבל הספר הוא הרבה יותר מכך: זוהי כתיבה ספרותית במיטבה.
העלילה מפרטת את גווניו והשלכותיו של שבר שהוא גם משפחתי וגם אישי. "מכור בסתר" הוא מכור שחי בשקר ובונה לעצמו דמות בדויה. תכונותיו הטובות ומעלותיו קורסות תחת כובד השקרים הנערמים, וזה רק עניין של זמן מתי יתמוטט המגדל הבלתי אפשרי הזה.
שירה מתארת את המשפחה המושלמת: אפרת ויואב ובנם שבדרך. אפרת בת 25 , בהיריון ראשון, רצוי ואהוב. לרגע הלידה מגיע יואב מאורגן ותומך כתמיד: בלונים צבעוניים, נשיקות ואהבה. ימים ספורים לאחר שהם חוזרים הביתה מודיע יואב שהוא נקרא למילואים. צו כתוב אין. קריאה טלפונית, הוא אומר. ככה פתאום, ובעיתוי כה רגיש? ואז נזרק רמז, כשאביו של יואב אומר לה פתאום: "תשמרי על יואב". אפרת נדרכת, מתעקשת להבין את כוונתו. היא עקשנית ולוחצת, ואז מתגלה האמת המרה: יואב מכור כפייתי להימורים. הבעל המקסים, האוהב, העדין, המבין והמפנק מכור להימורים.
מה זה אומר? זה אומר שכל כספו וכספה, כל חסכונותיהם, נעלמו כלא היו. יש חובות עצומים ונושים, עבירות מרמה ושקרים, כמה שקרים! נישואיה המאושרים הם שקר. כל שנותיהם כזוג היו רצופות שקרים והסתרה. גם משפחתו, שידעה ולא הזהירה. עולמה של אפרת קורס באחת. היא לבדה עם אלון שרק נולד, בלי כסף, בלי תמיכה. העולם הבטוח והמאושר שעטף אותה נקלף ומתפוגג.
וכשזה קורה, אפרת אומרת: לא עוד. לא עוד שקרים, לא עוד מציאות מדומה. עכשיו רק אמת! האם תצליח לבנות לעצמה חיים כאלה, חיים של אמת?
צעד אחר צעד מתארת שירה אופיר את תהליך הגילוי וההתמודדות של אפרת, שמנסה להציל את נישואיה ולבנות עם יואב מעגל חיים אחר, כזה שישמור עליו מאש ההימורים. הם הולכים לטיפול. היא לוקחת על עצמה לשמור עליו ולהרחיקו מהכסף, אבל שוב ושוב מגלה שהוא עדיין משקר, מסתיר ומהמר. ההתמכרות מעל לכול.
בצלאל, אביו של יואב, הוא עורך דין מוכר ומצליח, בעל משרד ויכולות כלכליות. הוא מכיל את חטאיו ובעיותיו של בנו, אבל "לא רואה ממטר" את כלתו ואת נכדו התינוק. התיאורים קשים: לאפרת ולאלון אין כסף. האוכל נקנה במשורה וחימום בימות החורף הקרים הוא חלום רחוק. אבל אפרת נחושה להילחם ולהשתקם, לבנות חיים חדשים ויציבים לה ולבנה. היא מתעקשת לסיים את לימודיה האקדמיים, כדי שתוכל למצוא לעצמה משרה מכובדת ומכניסה יותר. תמיכתם של הוריה אינה גדולה ואף מסויגת, והנושים מתדפקים על הדלת, לוחצים ומאיימים.
אפרת בודדה, מגייסת את כל כוחותיה כדי לשרוד, לשמור על בנה ועל איכות חייו, להתחזק ולהשתקם. מלחמתה קשה. היא זקוקה לעזרה – ומי יושיט לה יד? היריעה אינה ארוכה מספיק כדי לסקור כאן את דרכה העיקשת והראויה להערצה.
אתם חייבים לקרוא את הספר! ממש חייבים! כל מי שמכיר או אינו מכיר את הנושא, אנשי מקצועות הטיפול העוסקים בהתמכרות ובקורבנות ההתמכרות. אני אומרת זאת בחרדת קודש, כי מסלול השיקום של אפרת הוא בעיניי קדוש. הוא דורש כוחות־על, נחישות ואופי וגם סביבה תומכת ומזינה. אפרת נלחמת לא רק על חייה, אלא גם על חייו ורווחתו של בנה.
על גבי הכריכה האחורית של הספר נכתב כך: "בפתיחות ובאומץ חושפת שירה אופיר את סיפורן של נשים המגלות, לתדהמתן, כי הן נשואות לאדם מכור, אשר מוטט את עולמן. מתוך התהום עליהן לשקם צעד אחר צעד את חייהן, מן הבחינה הכלכלית, החברתית והרגשית".
זהו הציר המרכזי של הספר: חשיפה אמיצה וכתיבה מלאת כישרון. שירה אופיר הייתה שם, והיא חושפת את העולם האפל המוסתר מאחורי וילון אטום של בושה, כאב, בגידה והסתרה. שירה פותחת וחושפת – ועל כולנו להביט פנימה, ללמוד, להכיר, להתרגש ולאחד כוחות למען אלה הזקוקים לנו. זו המשימה של כולנו, ומעל לכול – זו משימתם של אנשי הטיפול.