במעבר אלנבי, המעבר היבשתי הגדול בישראל, עוברים מדי שנה כ-3 מיליון בני אדם, מרביתם פלסטינים, חלקם הגדול עובר בו כמעט יום-יום. זהו המעבר היחידי שדרכו פלסטינים יכולים לעבור לחו"ל והוא משמש גם את תושבי מזרח ירושלים וגם תיירים מהמזרח שנוחתים בירדן ועוברים באוטובוסים לישראל כדי לצמצם את עלויות הנסיעה.
דוד אבוטבול הוא מנהל משמרת ועובד במעבר אלנבי מ-2010, חבר בוועד מ-2012 ויו"ר הוועד מ-2014. החזות הנעימה שלו נעלמת לפעמים כשהוא מדבר על מצב העובדים והמעבר – שנמצאים בלבו. מבחינתו ההסכם החשוב שנחתם לאחרונה הוא רק עוד תחנה בדרך. "גם אחרי הפיגוע שנרצחו בו שלושת העובדים יורי, אדריאן ויוחנן, ברשות שדות התעופה עוד לא הפנימו שצריך שיהיה מאבטח באולם קבלת נוסעים, ואנחנו עדיין עובדים באולמות בלי מאבטחים", הוא אומר. "באולם של מזרח ירושלים זה מגיע למצבים של אלימות ויש עובדים שנפגעו. עירבנו את ההסתדרות, ואנחנו עדיין נלחמים על זה שיהיה באולם מאבטח בקביעות".
אין בקרה על מי נכנס לאולמות?
"עד לפני שלושה חודשים גם בידוק בכניסה לא היה, אבל גם עכשיו יש רק בידוק בכניסה עם מגנומטר כאילו אנחנו בקניון. לאולמות האלה מגיעים הרבה פעמים מחבלים משוחררים, אנשים שהואשמו בפח"ע (פעילות חבלנית עוינת, א"ג), מסורבי שב"כ, והם מסתובבים חופשי באולמות. היו מקרים שגם נכנסו לחדרי האוכל של העובדים, ואין מאבטח שייקח אותם החוצה".
מה היקף העבודה שלכם שם?
"ב-2017 הייתה החלטת ממשלה לעבור לעבוד 24 שעות. עד אז עבדנו עד חצות. מ-2018 התחיל משא ומתן, שהסתיים רק ביום חמישי האחרון. מתחילת המלחמה אנחנו עובדים במשך 12 שעות, ומקבלים קהל מ-07:30 בבוקר עד 06:30 בערב".
ההסכם נמשך שבע שנים. מה הוא הניב?
"קודם כול, ההסכם אומר שמי שעובד לילה מקבל מענק של עד 50 אלף שקלים, שזה מתחלק לשנים 2018, 2019 ו-2023, ותוספת של 220 שקלים לשכר הבסיס רטרואקטיבית מתחילת 2023. ועל כל שעת עבודה בלילה עוד 50% תוספת, כלומר על כל שעה בלילה מקבלים שעה וחצי שכר, שזה גם רטרואקטיבי".
מדהים. כמה עובדים יש במעבר?
"יש 70 עובדים בביקורת הגבולות ועוד 80 במכס, אבל אם מוסיפים את עובדי הקבלן, עובדים זמניים ועובדים נוספים, ביום נמצאים משהו כמו 500 עובדים במעבר. נמצאים בו עובדים מכל משרדי הממשלה שבודקים גם מה מותר ומה אסור להכניס לארץ".
איך נראית העבודה מתחילת המלחמה?
"הרבה יותר מתח, הרבה יותר זהירות. נהרגו בפיגוע אנשים שהכרנו ועבדנו איתם. זה קשה מאוד. עוברים יותר פלסטינים כי אין להם עבודה פה אז הם נוסעים לירדן, אני לא יודע להגיד אם כמותית זה שינה את המספר הכולל, כי הייתה ירידה במגזרים אחרים של מי שעוברים, אבל יש הרגשה שעוברים יותר עובדים. בקיץ בכל שנה עוברים יותר אנשים, יש ימים של 15 אלף איש ביום, כי חופשת הקיץ שלהם מתחילה ביוני ומסתיימת בסוף אוגוסט".
מה המטרות קדימה?
"קודם כול ליישם את ההסכם הזה כמו שצריך, וכבר בחודש הבא אנחנו מתחילים לעבוד על הסכם חדש, כי יש עוד מה לשפר. לקחנו את אבי ניסנקורן כיועץ להסכם הקרוב. במשך 15 שנה היה לנו רק הסכם אחד, וזה יצר שחיקה מצטברת, אז זה מה שאנחנו רוצים לתקן בהסכם הבא. בכל מקום עובדים קיבלו פיצוי או שכר בהתאם לשחיקה, ואצלנו לא.
"דבר נוסף זה קבלת הקהל, אנחנו היחידה שמקבלת קהל במשך הכי הרבה שעות ביום, 12 שעות. ברוב המשרדים אלה שעות בודדות ביום. היחידים שמקבלים קהל נון-סטופ אלה בקרי גבול. בכל מה שקשור לביטחון העובדים יש אפס מענה. אלה לא נורות אדומות, אלה פרוז'קטורים. אנשים נרצחו בפיגוע במשמרת. אם זה נושא האבטחה כמובן, שאנחנו רואים שאנשים מגיעים למצב של סכנת חיים ואין מאבטחים באולמות, יש את עניין ההגעה לעבודה, אנחנו עוברים באזורים שהיו בהם פיגועים, היו מקרים שעובדים היו צריכים להגיע למשמרת ולעבור במקום זמן קצר לפני או אחרי שהיה שם פיגוע".
כיו"ר ועד ותיק, יש לך טיפים לראשי ועדים חדשים?
"אולי לא יאהבו שאני אומר את זה, אבל לא לוותר ולא להתפשר על הזכויות של העובדים. ללכת על זה בכל הכוח. שום הנהלה לא תכניס את היד לכיס ותיתן כסף לעובדים אלא אם תדרוש את זה".