כוכי אבוטבול פרצה דרך כמעט בכל מובן: היא יו"ר הוועד הארצי היחידה במשרדי הממשלה שמגיעה ממחוז הדרום; היא מהנשים הראשונות שהתמנו לתפקיד יו"ר ועד; היא כנראה חברת הוועד הוותיקה ביותר בהסתדרות, עם 46 שנים במשרד העלייה והקליטה, מהן 36 שנה בוועד, מהן 11 שנה יו"ר הוועד הארצי.

במשרד 611 עובדים, שמחולקים ל-20 אגפים ועובדים תחת 11 סמנכ"לים. זכויות העובדים מעולם לא עוגנו בהסכם קיבוצי, עד לאחרונה. "הפרטנרים שהגיעו למשרד הם חלק בלתי נפרד מההצלחה, אביחי כהנא המנכ"ל, ברגע שהוא הגיע החליט לעשות שינוי ארגוני במשרד, והחליט לעבוד איתי יחד, להוביל רפורמות ושינויים גדולים גם בשירות שהמשרד נותן וכנגזרת בלתי נפרדת מזה, גם בניהול העובדים. אמרתי לו 'לך על השינויים שאתה רוצה, אבל אתה גם עובד איתנו על הסכם קיבוצי'. יש גם סמנכ"לית תותחית שהגיעה, אתי שגיא, שהופכת את המשולש הזה של מנכ"ל-יו"ר ועד-סמנכ"לית משאבי אנוש למשולש זהב".

מה השינויים שהוא רצה לעשות?
"הוא החליט להקים מוקד ארצי שנותן מענה לעולים כדי לשחרר מהעומס שהיה על היועצים שלנו שנותנים טיפול פרטני לעולים, ולאפשר להם לתת שירות טוב יותר. הוא בנה אגף שנותן שירות טלפוני לעולים והכניס לשם גמלאים לצד עובדים מקצועיים כדי להכווין את העולים בצורה הטובה ביותר ולייעל את כל המערכת בלי לפגוע בעובדים. הוא העביר הרבה מהשירות לאזור האישי של העולה, שיכול לפנות לנציג אונליין שעונה לו על כל דבר ובכל שפה.

"זה מתחיל כבר מארץ המוצא של העולה, שמקבל ליווי מהמשרד, כך שאנחנו עושים עבודה גם של הסוכנות היהודית, לא במקומם אלא בשותפות. היועץ המלווה מבין את כל הצרכים של המשפחה לפני שהיא מגיעה לארץ כדי להתאים מסגרות לילדים, טיפולים פרטניים וכל מה שצריך".

מה היה היחס לשינויים האלה בהסכם הקיבוצי?
"לגבי כל התפיסות החדשות שצריך ללמוד אותן, נכנסה חברה שמלמדת את העובדים גם עליהן וגם על המערכות החדשות. נוצר מעין מנגנון של חונכות של היועצים הוותיקים לחדשים, למידה של כל נוהלי המשרד, שבסופו של דבר היועצים החדשים צריכים לתת את השירות הזה לעולים.

"מבחינת הסכומים, עובדי המטה המרכזי והמשרד הראשי מקבלים תוספת של 700 שקלים לבסיס, עובדי המרחבים שמקבלים קהל מקבלים תוספת של 800 שקלים ועובדי נתב"ג מקבלים 1,000 שקלים נוספים, כי הם גם מנפיקים את תעודת הזהות ועושים עבודה נוספת. המשא ומתן היה מהיר, כי באמת ההסתדרות וגם האוצר נכנסו לזה בכל הכוח ויצרו פה בסיס טוב".

מה המציאות של עובד במשרד במצב שאין לו הסכם קיבוצי?
"המשכורות של עובדי משרד הקליטה הן לדעתי הכי נמוכות מבין כל משרדי הממשלה. אני מדברת איתך על בסיס של 4,200 שקלים. עובד אצלנו 12 עד 20 שנה מרוויח בין 7,500 ל-8,000 שקלים, כולל שעות נוספות, כולל רכב שירות, לפעמים כולל אפילו כוננות. זה מחריד לעומת מה שהעובד נדרש אליו. אלה עובדים שבאמת עושים הכול, לא משנה כמה מוסיפים עליהם, כי הם באמת מונעים משליחות ומציונות. זה הדבר הכי ציוני שיש".

איך מתמודדים עם זה?
"מביאים מן הגורן ומן היקב. צריך להבין שעד אביחי כהנא, היה לנו מנכ"ל שכיהן גם כסמנכ"ל משאבי אנוש, אז לא הגענו איתו למצב של מוכנות להסכם. אז אם היה את מבצע אוקראינה, באתי למנכ"ל ואמרתי לו שאנשים עבדו פה כמו מטורפים, ישנו קרוב למרכזי הקליטה של העולים, עבדו מסביב לשעון, אז הוא הצליח להביא מענקים של 8,000 שקל לכל אחד".

בחמש השנים האחרונות חווינו קורונה, מלחמה באוקראינה, עלייה באנטישמיות ומלחמה בישראל. מה השינויים שראיתם במשרד מבחינת העלייה לישראל בשנים האחרונות?
"עליות ומורדות. בקורונה למשל היו מבצעי הסברה וחיסונים, הבאנו אחיות למקבצי הדיור כדי שיעשו את החיסונים, בכל אירוע נדרשנו לחשוב מחוץ לקופסה כדי להביא לעולים את הביטחון הזה דווקא בזמנים של משבר".

איך זה נראה במלחמה הנוכחית?
"זה התחיל בנתב"ג, אנשים הגיעו ממקומות בכל העולם וביקשו לעלות, והיו כאלה שעלו באופן בלתי לגאלי, כלומר שלא ידענו עליהם מראש. אז היו מבצעי בזק בנתב"ג להעביר אותם את כל התהליך, וזה היה מאמץ היסטרי כדי לעשות משהו היסטורי".

קצת אחרי תחילת המלחמה נדרשתם לאירוע המורכב של היימנוט קסאו, הילדה שנעלמה ממרכז הקליטה בצפת.
"זה אירוע מאוד לא פשוט, והייתה כמובן משלחת של משרד הקליטה, חיבקנו את המשפחה ויצאנו בקמפיין עם הדוברות של המשרד למציאת הילדה, שעדיין נעדרת. אנחנו משתדלים להיות בכל מקום. העובדים הסוציאליים לא מצליחים להגיע לשם כי יש לנו רק עשרה בכל הארץ".

יש לך טיפ לראשי ועדים חדשים?
"בעיניי ועדים לא צריכים להראות כוחניות, הם צריכים להיות דבק בין ההסתדרות לאוצר. הם צריכים להיות ערכיים ולהצליח לחבר בין כל הצדדים כדי להשיג יעדים ומטרות ביחד, כי העובדים זה המשאב הכי חשוב במדינה".