עובדות ועובדים יקרים,
הגיליון המיוחד שלפניכם מדבר על ע"ס ופוליטיקה. בשורות הבאות אשתף בחלק מהתובנות שלי בנושא.
יש כמה קונפליקטים מובְנים בתוך החיבור של ע"ס ופוליטיקה, ובכל זאת – אני חושבת שהחיבור הזה מתאים ונכון.
ראשית, עבודה סוציאלית שואפת להשפיע ולחולל שינוי בעולם – שינוי המבוסס על ערכים הומניים, על שוויון, על חירות הפרט ועל השאיפה לצדק – וזאת בשעה שחלק מהעובדות הסוציאליות, יתכן שבשל טבע עבודתן הטיפולית, חוששות מהפעלת כוח. כוח אין משמעו בהכרח אלימות; כוח משמעו השפעה. השפעה גוררת עימותים, דורשת את כוחה של התארגנות משותפת, אך אינה דורשת אלימות. ובכל זאת, עו"סיות רבות נרתעות מפן זה של עבודתן, וכך נוצר פה קונפליקט מובנה.
הקונפליקט הנוסף הוא בהיותנו, מצד אחד, סוכנות שינוי, ומצד שני – שלוחיה של המדינה בתפקידים שלנו. גם פה יש סתירה מובנית: יש צורך בהתארגנות כדי לממש את הדרישות ממוֹסדות המדינה; יש צורך להשפיע ולכוון למדיניות שפעמים רבות נוגדת את מדיניות הממשלה, וזאת בשעה שהמדינה היא המעסיק של רבים מהעו"סים. כאן, אני חושבת שחשוב להדגיש את ההפרדה המתחייבת בין לשרת את המדינה, כלומר את תושביה, לבין לשרת את ממשלתה. זו הבחנה חשובה, שיכולה לעזור מעט ביישוב הקונפליקט לכאורה.
נקודה חשובה נוספת היא ההבדל בין מפלגתיות לבין פוליטיקה; בין ארגון א־פוליטי לארגון פוליטי שהוא א־מפלגתי. איגוד העו"ס איננו ארגון מפלגתי, אך העיסוק ביחסי עבודה ממקום של התארגנות וכוח, כמו גם העיסוק בסוגיות של מדיניות חברתית־כלכלית, הוא פוליטי במהותו.
בשנים האחרונות, הציבור כולו – ואנחנו איננו שונים מהכלל – פיתח סלידה מובנית מכל הקשור לפוליטיקה. קשה להאשים אותנו, בהיותנו חשופים לפוליטיקה של אינטרסים צרים במקום של טובת הכלל; לפוליטיקה של גסות הרוח במקום של חדות הטענות; לפוליטיקה שבה מותר לעשות הכול ולומר הכול גם כשאין זה נכון, רק כדי לזכות בעוד מנדטים.
אבל אני מאמינה שיש גם פוליטיקה אחרת.
לפני הרבה שנים שוחחתי עם אדם מיוחד מאוד וחכם מאוד, שהיה גם פוליטיקאי. סיפרתי לו על מה שעושים חבריי ואני בתנועת "עתידנו" למען עתיד הע"ס, והוא אמר לי: "ענבל, זוהי פוליטיקה; של התארגנות מלמטה, של השפעה על המציאות, של שאיפה לשנות את יחסי הכוח".
אני ערה לכך שיש עו"סים המתקשים אל מול ההתבטאויות הפוליטיות שלי. איגוד עובדים בכלל, ובוודאי איגוד של עו"סים, המחויבים לשינוי חברתי, חייב שתהיה לו השפעה על המציאות בישראל; על המציאות שלנו כעו"סים, שמשפיעה גם על החברה הישראלית. ההשפעה הזו, בניית הכוח, זהו מעשה פוליטי; מעשה פוליטי חיובי, דמוקרטי, שצומח מהשטח למעלה.
לסיום, אני חשה חובה לציין נושא אחד שהפך למפלגתי, כזה שלכאורה יש בו חלוקה בין צידי המפה הפוליטית, והוא השבת החטופים.
אני חושבת שאחרי המראות הקשים והסיפורים שאנו שומעים משורדי התופת במנהרות, כבר ברור לרבים מאוד מאיתנו שאין מדובר בסוגיה מפלגתית אלא בסוגיה הומנית. שאין פה מקום להשתהות, ושההשתהות עד כה, שנמשכה כמעט שנה וחצי, היא בלתי ניתנת למחילה. אני סבורה שרובכן/ם, אם לא כולכן/ם, תסכימו איתי בנקודה זו.
ראשית הכול וסיום הכול – כל החטופים צריכים בדחיפות לשוב הביתה. אחר כך נמשיך להתעסק בכל השאר.
שלכן/ם בסולידריות,
ענבל