הערת פתיחה: מאמר זה נכתב ונשלח למערכת מידעו"ס ב־6 באוקטובר 2023, לחוברת המיוחדת בנושא "עבודה סוציאלית ופוליטיקה", שהפקתה נדחתה בשל אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה. ראינו לנכון להשאיר אותו במתכונתו המקורית, אך להוסיף אפילוג הבוחן את הנושא לאור הפעילות של שירותי העבודה הסוציאלית במערכת הבריאות מאז שבעה באוקטובר.

מבוא

מקצוע העבודה הסוציאלית הוא ביסודו מקצוע בעל גוונים פוליטיים – הן בהיבט הטיפול הפרטני והן בעבודה במעגלים הנוספים, המשפחתיים והקהילתיים. הקשר בין המרחב החברתי־פוליטי למרחב האישי, כמו גם הקשר בין אידאולוגיה לרווחת הפרט, היה מאז ומעולם המוקד המוצהר של המקצוע (ברק, 2021). מעגל מרכזי שהגוון החברתי־פוליטי של המקצוע מתממש בו הוא מקום העבודה, לרבות מערכת הבריאות. במערכת הבריאות יש היררכיה מקצועית ברורה: עבודה סוציאלית כשירות משלים נמצאת במקום נמוך יחסית בהיררכיה, בהיותה כפופה למקצוע הרפואה, אשר מחזיק בשליטה בקבלת החלטות ובקביעת המדיניות – למן רמת הארגון/המוסד היחיד ועד כלל המערכת. מכאן עולה התהייה כיצד – בצל כפיפות זו – העובדים הסוציאליים במערכת זו מתמודדים עם שמירת העקרונות המרכזיים של המקצוע ומטרותיו. במאמר הנוכחי אנו מבקשות להתמקד במקומם של היבטים אלו בפוליטיקה הפנימית במערכת הבריאות: בתהליכי עיצוב גבולות המקצוע בתוך המערכת, כפי שהם באים לידי ביטוי בהתפתחות הגדרות התפקידים של העובדים הסוציאליים במערכת הבריאות. כמו כן, אנו רוצות לבחון באופן ביקורתי אם התקבעו גבולות התפקידים בתפיסתם של העובדים הסוציאליים ושל אנשי מקצוע אחרים, ואת מימושם בטיפול ישיר ובקידום של מדיניות בריאות.

התפתחות הגדרת תפקידי עבודה סוציאלית במערכת הבריאות

העבודה הסוציאלית כמקצוע בתוך מערכת הבריאות בישראל החלה בבתי חולים פסיכיאטריים עוד לפני קום המדינה. משנות החמישים החלו עובדים סוציאליים לפעול בבתי חולים כלליים, ומשנות השישים השתלבו גם במרפאות מעטות של רפואה ראשונית בקהילה. בשני העשורים הבאים, בד בבד עם תנופה בהעסקת עובדים סוציאליים בבתי החולים ובשירותי הבריאות בקהילה, הפוליטיקה הפנימית נתנה את אותותיה: בעוד שהשירות הארצי לעבודה סוציאלית במשרד הבריאות הוקם כבר בשנות השישים, מהלך להקמת שירות כזה בקופת חולים כללית נעשה רק ב־1977 (סוסקולני, אוסלנדר ובן שחר, 2019). לאחר מכן, על אף שגובש מסמך העוסק בעקרונות הפעלת השירות בקהילה, ניטש הוויכוח אם עובדים סוציאליים מהלשכות לשירותים חברתיים הם אלה שאמורים לספק את השירות, או שהשירות הסוציאלי הוא חלק מהשירות הרפואי שעל הקופה לספק למבוטחיה. רק לאחר מאבק עיקש, נכללו שירותי עבודה סוציאלית (באשפוז ובקהילה) במסגרת סל שירותים של הקופה שנקבע ב־1990. החלטה זו התבררה כקריטית, משום שזה היה הבסיס לסל השירותים בתחום העבודה הסוציאלית בחוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד-1994 (סוסקולני ואחרים, 2019. המידע על מהלכים אלו נמסר למחברות הפרק על ידי ד"ר ברוך עובדיה ועו'ס חני שליט, שהיו ראשי השירות הסוציאלי בשירותי בריאות כללית). עד אז, הקמת השירותים הסוציאליים בבתי חולים ובקהילה התבססה על הכרה בצורך ולא על חקיקה.

הגדרת תפקיד העובדים הסוציאליים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי (סעיף 22 ה' בתוספת השנייה לחוק) הייתה מצומצמת בשלושה תחומים: טיפול פסיכוסוציאלי למטרות רפואיות במצבים חריפים; טיפול פסיכוסוציאלי למטרות רפואיות במחלות ממושכות; טיפול בחולה ובמשפחתו בסיוע למיצוי משאבים אישיים וגיוס משאבים קהילתיים, חברתיים ומוסדיים לטיפול בחולה כחלופה לאשפוז או למניעתו. ההגדרה משקפת בעיקר את תפיסת אנשי המקצוע הגבוהים יותר בהיררכיה, כגון רפואה ואֲחָיוּת, את תפקיד העבודה הסוציאלית.

ייחודיות המקצוע, כפי שנקבעה בחוק העובדים הסוציאליים תשנ"ו-1996, לפיו מועסקים במקצוע רק בעלי רישיון הרשומים בפנקס העובדים הסוציאליים, תרמה לחיזוק ההכרה הלגיטימית במקצוע במערכת הבריאות. לאחר מכן, בהובלת הנהלות השירות הארצי לעבודה סוציאלית במשרד הבריאות ושירותי עבודה סוציאלית בקופות החולים, הגדרות התפקידים עוגנו בחוקים ובנהלים: תחילה בחוזרי מנכ"ל להגדרת תפקידים בבתי חולים (משרד הבריאות, 1999) ובקהילה (משרד הבריאות, 2003), ולאחריהם בתחומים ייחודיים כגון בטיפול בנפגעי אלימות במשפחה, במחלקה לרפואה דחופה, נפגעי תקיפה מינית ועוד. נוסף על הגדרות מפורטות יותר של תפקידי העובד הסוציאלי בטיפול ישיר בחולה ובמשפחתו בהתאם לגישה המערכתית שבבסיס עבודה סוציאלית, נכלל תפקיד הסנגור וייצוג המטופלים. יתרה מזאת, גבולות המקצוע הורחבו גם בהגדרות התפקיד של מנהל השירות הסוציאלי כמסייע להנהלת בית החולים בקידום הטיפול בהיבטים פסיכוסוציאליים של מצבי חולי ומניעת מחלות, זיהוי צרכים, ופיתוח דרכי עבודה רב־מקצועיות ובין־ארגוניות בתחומים ייחודים. הרחבת התפקידים – מעבר לטיפול פסיכוסוציאלי ישיר למעורבות בתכנון וקביעת מדיניות ברמת הארגון – מצביעה על הצלחה בהגדרה של תפקיד המקצוע בהתאם לעקרונותיו בתחום הזכויות של אוכלוסיות מוחלשות, צדק חברתי ושוויון (IFSW, 2014).

במהלך השנים הבאות שולבו עובדים סוציאליים בכירים במועצות המייעצות לשר הבריאות בנושאים מגוונים, וכן כיוזמים ומנהלים של תוכניות מיוחדות ברמה הארצית. תהליכים אלה נבעו באופן טבעי מההתקדמות האקדמית של המקצוע, כולל ההכרה במומחיות בעבודה סוציאלית בתחום הבריאות, שעברה בהמשך למשרד הרווחה. ללא ספק, המאפיינים של מערכת הבריאות כמערכת קלינית, מדעית ואקדמית, תרמו (ולדעתנו, ממשיכים לתרום) לקידום המקצועי של העבודה הסוציאלית. הצמידות למקצועות בריאות נוספים, שגם הם עוברים תהליך של התמקצעות, והחשיפה המתמדת לחידושים בשיטות העבודה ובטכנולוגיות, למחקר ולפרקטיקה המסתמכת על ראיות מדעיות – דוחפים התפתחות קלינית ומחקרית במקצוע העבודה הסוציאלית במערכת הבריאות, אך גם מאתגרים את המקצוע.

האם נקבעו גבולות העבודה הסוציאלית בתוך מערכת הבריאות?

בהסתכלות על עבודה סוציאלית במערכת הבריאות כיום עולות כמה שאלות בנוגע לפוליטיקה של יחסי הכוחות וההיררכיה במערכת הבריאות. הראשונה היא: האם הגדרות התפקידים של העובדים הסוציאליים אכן נתפסות כייחודיות להם ומאפשרות גבולות מקצוע ברורים, המסמנים גם את יחסי הכוחות במערכת?

הגדרות תפקידי הטיפול הישיר של העובדים הסוציאליים בנהלים השונים – כ"שיפור התפקוד הפסיכוסוציאלי האישי והבין־אישי של המטופל ומשפחתו", "סיוע לצוות המטפל באבחון גורמים פסיכוסוציאליים", "השגת היענות טובה לתוכנית הטיפול" – הן כלליות מאד. עמימות זו מקשה על קביעתן כסוגי פעילויות ייחודיים לעובדים הסוציאליים בתוך המערכת. אכן, רופאים ואחיות תיארו תפקידים אלו כנופלים גם בתוך תחומי העיסוק שלהם עצמם, אם כי הפרידו את ה"פסיכוסוציאלי": הם תפסו את העיסוק בבעיות רגשיות של החולה כשייך גם להם, בעוד עיסוק בבעיות חברתיות והתערבות עם המשפחה הם באחריותם של העובדים הסוציאליים בלבד (מוניקנדם ומנור, 2005).

לעומת זאת, תפקיד העובד הסוציאלי באשפוז, המוגדר כ"תכנון השחרור והקישור לקהילה לשם מיצוי זכויות והבטחת רצף הטיפול", נתפס כתפקיד ייחודי ומרכזי של העובדים הסוציאליים. אך בשעה שהעובדים הסוציאליים פיתחו דרכי עבודה לביצוע התפקיד באמצעות סינון ואיתור מוקדם עצמאי של חולים בסיכון גבוה לפי קריטריונים פסיכוסוציאליים (סוסקולני, 1989), אחים/אחיות, למשל, תפסו תהליך זה כמתחיל ביוזמתם, בהיותם מנהל/ת המקרה (case manager) וגורם מפנה של המטופל להתערבות העובד הסוציאלי  (יגיל ואחרים, 2009). דינמיקה זו משקפת את יחסי הכוחות בין שני המקצועות, וחלק מהעובדים הסוציאליים נכנסו לתוך מערכת ציפיות זו, כתפקיד משלים לצוות הסיעודי, אם כי ביקרו את המצב כמייצר תסכול בשל התמקדות בהיבטים הטכניים והיעדר אפשרות לטפל בהיבטים הפסיכוסוציאליים הרחבים (יגיל ואחרים, 2009).

העמימות בהגדרות התפקידים בטיפול הישיר תרמה לטשטוש הגבולות ולזליגה של אנשי מקצועות נוספים לתפקידי הטיפול הרגשי. כך, למשל, הורחבה כניסת הפסיכולוגיה הרפואית למערך האשפוז בבתי חולים ותפקידה עוגן בחוזר מִנהל הרפואה (משרד הבריאות, 2013). בהמשך נכנסו לתחומים הרגשיים גם מלווים רוחניים ואנשי רפואה אלטרנטיבית. עם זאת, חשוב לציין שהעמימות המקצועית פועלת בשני הכיוונים: היעדר זהות מקצועית מגובשת של העובדים הסוציאליים גורם לרבים מהם, בעיקר במערך בריאות הנפש, להציג את עצמם כיועצים, מטפלים משפחתיים או פסיכותרפיסטים, שהסטטוס המקצועי שלהם נתפס כגבוה יותר (אוסלנדר ואחרים, 2005).

אף על פי שהמחקרים המוזכרים בפסקאות הקודמות נערכו לפני עשורים אחדים, מהיכרותנו את העבודה הסוציאלית במערכת הבריאות מקרוב, נראה כי למרות ההצלחה בקידום הגדרות התפקיד בהנחיות מקצועיות – חלק ניכר מסוגיות אלו עדיין רלוונטי ומעסיק את המקצוע ביום־יום. המצב מורכב במיוחד עבור עובדים סוציאליים חדשים במערכת, שנכנסים לדינמיקה זו ונדרשים להשתלב מיידית בתוך יחסי כוחות פוליטיים מורכבים.

ברור לנו שבארגונים מורכבים כמו מערכת הבריאות יש חשיבות לשמירה על ההיררכיה ועל יחסי הכוחות כדי לנהל היטב את פעולותיה. עם זאת, מענה מלא ואיכותי לצורכי המטופלים יכול להתקיים רק תוך שיתוף פעולה בעבודת צוות רב־מקצועי. בצוות כזה יש חשיבות רבה להשתתפות העובדים הסוציאליים, בגלל נקודת המבט המערכתית הרחבה שלהם על בריאות (Feryn et al., 2022). אבל נשאלת השאלה: האם רק לעובדים סוציאליים יש נקודת מבט כזאת? האם גבולות המקצוע נפרצים גם בשל תהליכים דומים שעוברים אנשי מקצועות הבריאות? תהליך של התמקצעות ותחרותיות בין מקצועות משיקים וקרובים זה לזה מתואר על ידי המונח "מעֵין שוּק" (quasi market). בתהליך זה מנסה כל מקצוע להגדיר לעצמו את ייחודו ואת הבחנתו ממקצועות המשיקים לו, באופן המתבטא במאבקי כוח סמויים (יגיל ואחרים, 2009). יתכן כי עלינו לקבל את העובדה שעמימות התפקידים היא כורח המציאות במערכת הבריאות מרובת־המקצועות, ושגלי מאבקי הכוח הסמויים, ואף אלו הגלויים, ממשיכים להתקיים יחד עם ההתפתחות ברפואה ובכל אחד ממקצועות הבריאות.

שאלה מרכזית שנייה היא: האם כלל התפקידים של העובדים הסוציאליים במערכת הבריאות ממומשים על ידיהם? במחקר שנערך בקנדה, עובדים סוציאליים הציעו שבע הגדרות לתפקידים שהם מבצעים; שש מתוכן על אודות טיפול פסיכוסוציאלי ישיר, ורק אחת על תפקיד סנגור שהוגדר כ"קורא תיגר" (challenger) – מאתגר את המודל הרפואי כדי להבטיח מציאת מענים המתאימים למטופל (Craig & Muskat, 2013). עדויות אחרות מצביעות אף הן על כך שעיקר מימוש התפקידים הוא בתפקידי הטיפול  הפסיכוסוציאלי הישיר. מחקר שנערך בקרב עובדים סוציאליים בבתי חולים בארץ הראה שהם עוסקים בפרקטיקת מדיניות בשכיחות נמוכה (זומרפלד ווייס־גל, 2018). ברפואה ראשונית, למשל, יש הטוענים שתפקיד קידום צדק חברתי מתמקד בעבודה פרטנית יום־יומית עם מטופלים ולא בהיבטי מַקרו של צדק חברתי והשפעה על מבנים פוליטיים וחברתיים (Feryn et al., 2022). אפשר לראות בכך ביטוי של מעורבות במדיניות בריאות בנתיב "קביעת מדיניות בעת יישומה", הרואה בכל החלטה או פעולה בפרקטיקה החלטת מדיניות שהיא חלק מתהליך פוליטי (וייס־גל, 2016).

עם זאת, במהלך העשורים האחרונים מעורבות בתכנון ובקביעת מדיניות מומשה בשכבה הגבוהה יותר של מנהלי שירותים סוציאליים במערכת הבריאות. למשל, באמצעות פרויקטים ייחודיים שונים ברמת הארגון, וברמה הארצית – בהתמקדות בנושאי מדיניות בריאות חברתית, כגון אלימות במשפחה ופגיעות מיניות, ובתוכניות לצמצום אי־שוויון בבריאות. כל אלה במטרה לקדם בריאות באוכלוסיות מודרות ועניות, בפריפריה גאוגרפית וחברתית שהיא אוכלוסיות יעד למעורבות של העובדים הסוציאליים. מגפת הקורונה יצרה הזדמנות פז עבור המקצוע להביא לידי ביטוי את תרומתו הייחודית בקבלת החלטות בכל רמות המערכת, אך במבט לאחור – זה היה מוגבל. למשל, מנהלי שירותי העבודה הסוציאלית בקופות החולים העידו שבמהלך המשבר גברו הנִראוּת וההכרה בערך המוסף של העבודה הסוציאלית בתוך המערכת, אבל מעגלי ההשפעה של מנהלי שירותי העבודה הסוציאלית נותרו כשהיו: הם שותפו בוועדות תכנון וביצוע ברמת חטיבות הבריאות, אך לא לקחו חלק במעגל ההחלטות של הנהלות הקופות (הראל ואחרים, 2021).

המדיניות החברתית הניאו־ליברלית וגבולות התפקיד במערכת הבריאות

אי אפשר להסביר את המעורבות הפחותה של העובדים סוציאליים בהשפעה על שינויים ברמת המַקרו החברתית רק באמצעות ההיררכיה במערכת הבריאות, עמימות הגדרות התפקידים או היעדר זהות מקצועית מגובשת של העובדים הסוציאליים. חלק מההסברים נובע מהֶקשר פוליטי־כלכלי – האידיאולוגיה הניאו־ליברלית, שבעשורים האחרונים גרמה למקצוע להתרחק מהמחויבות לצדק חברתי וממאבקים פוליטיים לשינוי מדיניות חברתית (Krumer-Nevo, 2017).

הדגש שהושם במדיניות הניאו־ליברלית על התערבות מרכזית מעטה וקיצוץ בהוצאות, הוביל במדינות רבות לפירוק מדינת הרווחה. תהליכים כאלה התחוללו גם בישראל בעשורים הראשונים של המאה ה־21 והובילו לקיצוצים בהוצאה החברתית, להאצה בהפרטת שירותים חברתיים ולהתרחבות פערי השכר, שתרמו לגידול בעוני ובאי־שוויון – מגמות שהשפיעו על מקצוע העבודה הסוציאלית (הולר וגל, 2019). המדיניות הניאו־ליברלית לא פסחה גם על מערכת הבריאות, והחלטות פוליטיות גרמו – וממשיכות לגרום ממש בימים אלו – לקיצוץ במשאבים המוקצים למערכת הבריאות. מבחינת העובדים הסוציאליים במערכת הבריאות, הקיצוץ בשירותי הרווחה – שהם משאב מרכזי לסיוע למטופלים מחוץ למערכת הבריאות – הוא חסם נוסף הפוגע עוד יותר במילוי תפקידם. לעיתים, אנשי מקצוע אחרים אינם עומדים על ההבחנה הזו, והכישלון במציאת פתרון הולם, למשל בתכנון השחרור מבית החולים לקהילה, מוטל על העובדים הסוציאליים במערכת הבריאות. נוסף על אלה, המדיניות הניאו־ליברלית הדוגלת בניהול על פי תוצאות כלכליות וביצועים הניתנים לכימות, משפיעה על המקצוע בתוך מערכת הבריאות, משום שחלק מההתערבויות של העובדים הסוציאליים – ובעיקר העצמה וסנגור – אינן ניתנות לכימות (Doll et al., 2023).

עובדים סוציאליים בקנדה, שגם בה יש ביטוח בריאות ממלכתי, טוענים שגישה ניאו־ליברלית ושיח רפואי משמשים כמנגנון לכוח ולשליטה. מקומו הנמוך יחסית של המקצוע בהיררכיה הארגונית מחליש את יכולתם של העובדים הסוציאליים לעמוד על ערכי המקצוע, לאתגר את מבנה הכוחות במערכת הבריאות ולהשתתף, למשל, בהחלטות מי זכאי לזכויות אזרח בשירותי בריאות, או על שירותי בריאות מותאמים ללהט"ב (Doll et al., 2023). בישראל זה בא לביטוי ב(היעדר) זכויות לשירותי בריאות לפליטים מארצות אפריקה (שתחילה ניתנו, ואחר כך צומצמו לפליטים מאוקראינה בלבד), ובקשיים בפיתוח שירותי בריאות מותאמים לאוכלוסיות להט"ב. אלו בולטים במיוחד מאז תחילת 2023. קשה לעמוד על זכויות פליטים ועל סיוע ללהט"בים כאשר פוליטיקאים בקואליציה מבקשים לקדם חוקים המפלים אותם. חקיקה מעין זו גורמת נזק למטופלים, ובמקביל גם למטפלים – לתסכול הולך וגובר שלהם ולשחיקה ולנשירה מהמקצוע, או למעבר לטיפול ישיר ("טיפול פסיכולוגי"), המאפשר להימנע מהממשקים עם המערכת הפוליטית המתסכלת.

תובנות ומבט קדימה

עבודה סוציאלית במערכת הבריאות השכילה להתפתח ולהתאים את עצמה למציאות הישראלית. אנשי המקצוע בתחום ממשיכים לפתח מענים לאתגרים שעולים, להתאים ולפתח שיטות התערבות ולקדמן. עם זאת, נראה שבהיבט הפוליטי בתוך מערכת הבריאות עדיין יש למקצוע דרך ארוכה לעשות, כולל התבוננות פנימה תוך רפלקציה וביקורת עצמית, כדי לחזק את מעמד העובדים והעובדות הסוציאליים במערכת. כמו במקומות אחרים בעולם, עדיין דרושה עבודה להבהרת התפקידים והפונקציות של עבודה סוציאלית בתחומים שונים במערכת הבריאות (Saxe-Zerden et al., 2018).

הגברת המעורבות של עובדים סוציאליים במערכת הבריאות בפרקטיקת מדיניות דורשת פעולה משולבת ברמת העובד הסוציאלי וברמת השירות הסוציאלי: הגברת מיומנויות לעיסוק בפרקטיקת מדיניות, חיזוק מסוגלות פוליטית והענקת תמיכה מוחשית של השירות הסוציאלי למעורבות בפרקטיקת מדיניות (זומרפלד ווייס־גל, 2018). ברמת המקצוע, יש צורך להרחיב את תפיסת התפקיד: לא רק התמקדות בזכויות הפרט, אלא גם קידום מדיניות כחלק מהותי מהעבודה היום־יומית של העובדים הסוציאליים במערכת הבריאות בכל הדרגות. הפנמת מרכיב זה תהיה קריטית בתוך השינויים הצפויים במערכת הבריאות, למשל עם המגמה למעבר מטיפול באשפוז בבית חולים לטיפול בקהילה ובבית. מגמה זו תחייב יותר תכנון, בכל הרמות, לשם הבטחת רצף הטיפול ולתיאום הממשק בין מערכת הבריאות למערכות הרווחה האחרות, וגם תחייב התאמות כדי לשמר תפקיד מרכזי זה של העובדים הסוציאליים במערכת הבריאות.

אנשי המקצוע עדיין מתלבטים בסוגיות מיקרו או מַקרו – האם לשלב ביניהן, ומהי הדרך המתאימה לשילוב זה. שאלות נוספות שנשארות פתוחות ונדרש להעמיק את הדיון בהן הן אלה: האם יש הבדלים בהיבט ההיררכיה בין המקצועות בין הנעשה בבית החולים לנעשה בקהילה? כיצד העובדים הסוציאליים במערכת הבריאות משמיעים את קולה של האוכלוסייה המוחלשת, כגון אלה הנזקקים במיוחד בגלל שילוב בין מאפיינים חברתיים למצב בריאותי, אלה שהם מחוסרי זכויות בכלל מתוקף מעמדם בארץ, אלה שאין להם ביטוחים משלימים, ואלה שאינם ממצים את זכויותיהם בשל אוריינות נמוכה? עד כמה העובדים הסוציאליים משקיעים בהעצמת המטופלים כדי לסייע להם לעבור ממצב של חוסר אונים למצב של שליטה רבה יותר בחייהם, בגורלם ובסביבתם? מהם יחסי הכוחות בין הפרופסיה לבין המקצועות האחרים ברמת תפקידי הניהול? מה יהיו פני המערכת עם כניסת הבינה המלאכותית גם למקצועות הטיפוליים? האם ניתן לצפות את השינויים בתפקידיהם של העובדים הסוציאליים וביחסי הכוחות במערכת הבריאות, להתכונן אליהם ולהתאים את עצמנו למציאות המשתנה?

אפילוג (ינואר 2025)

לאחר כ־15 חודשים שהתחוללו בהם אירועים קשים מאוד, אשר השפיעו על המציאות הישראלית ובתוכה על העבודה הסוציאלית במערכת הבריאות, מלווים אותנו רגשות מעורבים בקריאה החוזרת במאמר זה, ובמיוחד בהתייחס לשאלות שהעלינו בפרק האחרון. אין צורך לחזור ולפרט כאן את אירועי השבעה באוקטובר, את מצב החירום המתמשך ואת המלחמה על פגיעותיה הפיזיות, הנפשיות והחברתיות – אך בהתייחס לנושא מאמרנו, ברור לנו כי היערכות העבודה הסוציאלית במערכת הבריאות מאז אותה שבת מציבה מענה חד־משמעי לשאלה האחרונה: העובדים הסוציאליים הצליחו להתאים את עצמם במהירות למציאות המשתנה על ידי שינוי ופיתוח של תפקידים.

כבר בבוקר שבעה באוקטובר, כאשר העובדים הסוציאליים בבתי החולים, יחד עם כל צוותי הרפואה, נקראו להגיע, התברר במהירות שנוהל אירוע רב־נפגעים (אר"ן) אינו מותאם למצב. המספר הגבוה של נפגעים, בהם אזרחים בכל הגילים וחיילים שהגיעו לחדרי המיון, חומרת הפגיעות הגופניות והנפשיות, לצד המידע המצטבר על מספר הנעדרים וההרוגים, הבהירו עד מהרה כי אירוע זה שונה מכל מה שידענו בעבר. בתוך האי־ודאות והחרדה האישית, העובדים הסוציאליים התעשתו מהר, זיהו את הצרכים המתהווים והרחיבו את תפקידי הטיפול בהיבטים הפסיכוסוציאליים של התמודדות עם דחק וחרדה, למתן מענה מקיף לצרכים הייחודיים של הנפגעים ובני משפחותיהם ושל משפחות הנעדרים, החטופים והנרצחים שצבאו על בית החולים (איפרגן, 2023). בימים ובשבועות שלאחר מכן, העובדים הסוציאליים בכל המסגרות, באשפוז ובקהילה, פעלו בהיקף חסר תקדים כדי לספק תמיכה נפשית, רגשית וחברתית לפצועים ולמשפחותיהם ולמפונים מיישובי הדרום והצפון, יחד עם מענה למצוקה הגוברת של  המטופלים "הרגילים" ותמיכה בצוותים הרפואיים שהתמודדו עם עומסים פיזיים ורגשיים כבדים. במקביל, הם פיתחו במהירות תפקידים נוספים, ייחודיים וחדשניים: "הכנת מאות משפחות חללים לזיהוי יקיריהם ולפרידה מהם, התאמת טיפול נפשי למשפחות חטופים, נעדרים ונרצחים וקליטת חטופים שחזרו מהשבי – כל אלה לא היו מעולם מתפקידיה המסורתיים של העובדת הסוציאלית במערכת הבריאות. למען האמת, אלה דברים שמעולם לא דמיינו שנעשה – אך מציאות 'השבת השחורה' דרשה מאיתנו להתמודד עם מה שמעבר לדמיון" (גור־קול ואחרים, 2024). בלט במיוחד מקומן של עובדות סוציאליות מומחיות בטיפול בטראומה, שגויסו לצוותי קליטה וטיפול קדמי בשבים משבי החמאס (שובל־צוקרמן ואחרים, 2024). הכניסה לתפקידים אלו, והשילוב של מנהלי השירותים הסוציאליים בדיוני הנהלת משרד הבריאות, הנהלות בתי החולים ושירותי הבריאות בקהילה, הצביעו על ההכרה בתרומתו של המקצוע בזיהוי ובפיתוח מענים לצרכים הפסיכוסוציאליים של הנפגעים ובני משפחותיהם. העבודה הסוציאלית אף מילאה תפקיד מרכזי בתכנון והפעלה של תוכניות החירום המיוחדות. נכון לעת כתיבת שורות אלו, נחתמה העסקה השנייה עם החמאס והחל שחרורם של חטופים נוספים. מערכת הבריאות ערוכה לטיפול בהם לפי פרוטוקולים מותאמים, שעובדים סוציאליים היו שותפים להכנתם והם פותחו לאור התובנות על ההיבטים הפסיכוסוציאליים של הטיפול בשבים בעסקה הראשונה.

השאלה המעודכנת המתבקשת עתה היא אם המקום שתפס המקצוע במערכת הבריאות ב־15 החודשים האחרונים מסמן גם שינוי בתפיסת תפקידיהם של העובדים הסוציאליים על ידי ההנהלות, אנשי המקצוע האחרים והעובדים הסוציאליים עצמם; שינויים שיאפשרו להגדיר את גבולות המקצוע באופן ברור יותר. יתכן שיש כאן הזדמנות לשנות את המצב שתואר בתחילת המאמר. אולי עמימות התפקידים איננה כורח המציאות במערכת הבריאות מרובת־המקצועות. גם אם מאבקי הכוח בין מקצועות הבריאות ימשיכו להתקיים, זה הזמן לנסח את התפקידים, לפרוס ולהדגיש את התרומה הייחודית של מקצוע העבודה הסוציאלית במתן מענה לצרכים המורכבים של מטופלים בתהליכי השיקום הצפויים לרבים כל כך שנפגעו מאירועי השבעה באוקטובר והמלחמה. כל זאת, לצד ניסוח תפקידי העבודה הסוציאלית בטיפול בחולים ש"בשגרה" במערכת הבריאות המשתנה, ושעדיין מורעבת תקציבית.

רשימת המקורות

אוסלנדר, ג', אברמוביץ, א', בן־שחר, א', סוסקולני, ו', פייגין, ר', פרנק, ט', ורבין, ב' (2005). עבודה סוציאלית במערכת הבריאות: סוגיות מרכזיות במישור הבין־לאומי וביטוייהן בישראל. חברה ורווחה, כה(1), 11-36.

איפרגן, א' (2023). "היום בו המוסיקה מתה" – קבלת הנפגעים במערך בריאות הנפש בביה"ח סורוקה.   מידעו"ס בחירום – מלחמת "חרבות ברזל" | נובמבר 2023. https://www.davar1.co.il/460618/

ברק, ע' (2021). קורונה, אידיאולוגיה ועבודה סוציאלית: מחשבות על פוליטיקה ופסיכותרפיה בזמן מגיפה. חברה ורווחה, מא(4), 475-470.

גור־קול, י', פולק־כהן, י', סהר־לביא, ז', לנג, ב',  אנגלרד, ע', אלרון, נ', בירנשטוק־כהן, ש', הלמן, ס', דרור, א', גוזמן, ג', דרור, ר', פיאמנטה, י', דורון, י', שילוח, נ', חן, ו', הראל, א', חבר, ס', שנער, ו', שפיצר, ז', ושוורץ, ק' (2024). דברים שמעולם לא דמיינו שנעשה. מידעו"ס בחירום – מלחמת "חרבות ברזל", ינואר 2024.  https://www.davar1.co.il/486502/

הולר, ר', וגל, ג" (2019). מבוא, על ההיסטוריה של העבודה הסוציאלית בישראל. בתוך: ג" גל ור' הולר (עורכים), לא צדקה אלא צדק: פרקים בהתפתחות העבודה הסוציאלית בישראל (עמודים 34-9). מכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב..

הראל, נ', אברבנאל כנעני, ל', קום, י', גוטמן איתן, נ', כץ, ט', ופרגר, מ' (2021). ניהול שירותי עבודה סוציאלית במערכת הבריאות בקהילה בתקופת מגפת הקורונה. חברה ורווחה, מא(2), 206-191.

וייס־גל, ע' (2016). עובדים סוציאליים ומדיניות חברתית: נתיבי מעורבות. חברה ורווחה, לו(4-3), 305-281.

זומרפלד, ד', ווייס־גל, ע' (2018). מעורבות עובדים סוציאליים בבתי חולים כלליים בפרקטיקת מדיניות. חברה ורווחה, לח(4), 756-729.

יגיל, י', דורי, נ', בירן, א', דגן, א', זלמן, ל', פרג, ר', ריבק־שפרינגמן, ר', דרורי, מ', ברימברג, ע', וגורן, ד' (2009). עובדות סוציאליות מנקודת מבטן של אחיות בבית חולים כללי בישראל: ציפיות תפקיד ומשמעויותיהן.  חברה ורווחה,  כט(3-2), 249-221.

מוניקנדם, מ', ומנור, ד' (2005). של מי התפקיד הזה? תפיסתם של רופאים ואחיות את מרכיבי התפקיד של עובדים סוציאליים בבית חולים.  חברה ורווחה, כה(1), 54-37.

משרד הבריאות, מנהל הרפואה (1999). הפעלת שירותי עבודה סוציאלית בבתי חולים. חוזר מנכ"ל מס' 35/99. https://www.health.gov.il/hozer/mr35_1999.pdf

משרד הבריאות, מנהל הרפואה (2003). הפעלת שירות לעבודה סוציאלית במערך שירותי הבריאות בקהילה. חוזר מנכ"ל מס' 56/2003.  https://www.health.gov.il/hozer/mr56_2003.pdf

משרד הבריאות, מנהל הרפואה (2013). אמות מידה לטיפול פסיכולוגי רפואי. חוזר מס' 8.2013.  https://www.gov.il/he/Departments/policies/mr08-2013/

סוסקולני, ו' (1989). תכנון שחרור בבתי חולים. תפקידיה ותרומתה של העבודה הסוציאלית (סקירת ספרות). חברה ורווחה, י(1), 28-17.

סוסקולני, ו', אוסלנדר, ג', ובן שחר, א' (2019). עבודה סוציאלית במערכת הבריאות: היסטוריה של התפתחות מקצועית ואתגרים לעתיד. בתוך: ג" גל ור' הולר (עורכים), לא צדקה אלא צדק: פרקים בהתפתחות העבודה הסוציאלית בישראל. (עמודים 272-245). מכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

שובל־צוקרמן, י', בכור. ע', רובינשטיין, ר', שלו, ד', דולב, ע', ושלף. ל' (2024). חוכמת המעשה: קליטה וטיפול קדמי בחוזרים מהשבי – שחלוף במעיל רוח. חברה ורווחה, מד(2), 173-159.

Craig, S. L., & Muskat, B. (2013). Bouncers, brokers, and glue: The self-described roles of social workers in urban hospitals. Health and Social Work, 38(1), 7-16. https://doi.org/10.1093/hsw/hls064

Doll, K., Brown, C., Johnstone, M., & Ross, N. (2023). Neoliberalism, control of trans and gender diverse bodies and social work. Journal of Evidence-Based Social Work, 20(4), 568-594. https://doi.org/10.1080/26408066.2023.2192707

Feryn, N., De Corte, J., & Roose, R. (2022). The DNA of social work as a partner in primary health care. Social Work in Public Health, 37(5), 407-418, https://doi.org/10.1080/19371918.2021.2017381

IFSW – International Federation of Social Workers. (2014). Global definition of social work.  https://www.ifsw.org/wp-content/uploads/ifsw-cdn/assets/ifsw_84118-1.pdf

Krumer-Nevo, M. (2017). Poverty and the political: Wresting the political out of and into social work theory, research and practice. European Journal of Social Work, 20(6), 811-822. https://doi.org/10.1080/13691457.2017.1318264

Saxe Zerden, L. de, Lombardi, B. M., & Jones, A. (2018). Social workers in integrated health care: Improving care throughout the life course. Social Work in Health Care, 58(1), 142-149. https://doi.org/10.1080/00981389.2019.1553934

***

ד"ר ג'וליה גוזמן – אסותא מרכזים רפואיים; ביה"ס לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל, אוניברסיטת תל אביב. juliago@assuta.co.il

פרופ' (בגמלאות) ורדה סוסקולני – ביה"ס לעבודה סוציאלית ע"ש לואיס וגבי וייספלד, אוניברסיטת בר־אילן. העורכת הראשית של כתב העת חברה ורווחה: רבעון לעובדים סוציאליים. varda.soskolne@biu.ac.il