תקציר

מהלכי החקיקה של ממשלת ישראל ה־37 מאז הקמתה גרמו לתגובות עוצמתיות בקרב התומכים והמתנגדים להם, להעמקת שסעים קיימים בחברה הישראלית ולקונפליקט פנים־פרופסיונלי בין עובדות סוציאליות המתייצבות בעד החקיקה ונגדה. המאמר מתאר יוזמה וולונטרית ראשונית של עו"סיות, שנועדה לאפשר מרחב לשיתוף ולדיאלוג עבור עו"סיות משני צידי המתרס בימים של שיח סוער וטעון ברשתות החברתיות ובמקומות העבודה. הפרויקט התבסס על מודל של קבוצות דיאלוג וכלל מפגשי שיח קבוצתיים חד־פעמיים, מונחים על ידי עו"סיות המייצגות קולות שונים ביחס לחקיקה. בעקבות ארבעת המפגשים שהתקיימו עד פרוץ מלחמת חרבות ברזל מציג המאמר סיכום של תחושות, תובנות והמלצות להמשך. אירועי ה־7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם הביאו להתגייסות רבתי של עובדות סוציאליות, לפעול ביחד לטיפול בנפגעי המלחמה ולשיקומם. עם זאת, הקונפליקט הפנימי בפרופסיה שהתגלה סביב מהלכי החקיקה לא זו בלבד שלא נעלם, אלא דומה שהתעצם. הצורך בדיאלוג פנים־מקצועי מוסיף להיות רלוונטי גם בתקופה זו.

מבוא

מאז הקמתה בחודש ינואר 2023, מקדמת הממשלה הנוכחית מהלכי חקיקה המעוררים בציבור תמיכה והתנגדות עוצמתיות, מעמיקים שסעים חברתיים קיימים ופוערים סדקים חדשים במרקם החברתי. אירועים אלה יוצרים הקשר חברתי ופוליטי אשר מזמן מעורבות של מקצוע העבודה הסוציאלית – בהתרעה חברתית על פגיעה באוכלוסיות שונות העשויה לנבוע מהחקיקה ובאיחוי קרעים בלכידות החברתית הנוצרים בעקבותיה.

במאמר זה נתאר פרויקט ייחודי שיזמו והובילו פעילות של קבוצת עו"סות דמוקרטיה, ביניהן מחברות המאמר: מפגשי שיח קבוצתיים חד־פעמיים בין עו"סיות התומכות/מתנגדות לתהליכי החקיקה. נפתח בסקירת הצורך והרציונל להקמת הפרויקט ולאחר מכן נתאר את המסגרת והעקרונות שהנחו את המפגשים, את התמות המרכזיות שעלו בהם ואת התובנות של המנחות ושל משתתפות המפגשים. לסיום, נדון במשמעויות הפרויקט ונציע כמה מסקנות והמלצות להמשך.

בפתח הדברים, שתי הערות שהן בבחינת "גילוי נאות" לקוראות:
א. כל המידע והתובנות שיובאו כאן מבוססים על ארבעה מפגשים קבוצתיים שהתקיימו בחדשים מרץ ואפריל 2023. אין זה מן הנמנע כי המציאות החברתית־פוליטית הדינמית וכל מפגש שיח נוסף שיתקיים בהמשך, במיוחד לאחר אירועי 7 באוקטובר, יעלו תובנות ופרספקטיבות נוספות ושונות.
ב. הצגת הדברים ופרשנותם נעשו מתוך נקודת מבטנו ומייצגות את הנרטיבים המקצועיים והאישיים של כל אחת מאיתנו, כעובדות סוציאליות המתייצבות בצד המתנגד למהלכי החקיקה כפי שהם כיום.

מהלכי החקיקה והתגובות להם

עם הקמתה בינואר 2023, החלה הממשלה ה־37 ביוזמות חקיקה שמטרתן יצירת שינוי יסודי במערכת המשפט בישראל; שינוי שמהותו צמצום המגבלות שמערכת המשפט מציבה לפעולות הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. מהלך זה, שהוכרז רשמית בתאריך 4.1.2023 כרפורמה משפטית (האגודה לזכויות האזרח, 2023), נתקל בהתנגדות עזה מצד חלקים נרחבים בציבור. בתוך כך, קמה תנועת מחאה אזרחית חסרת תקדים בהיקפה כנגד תוכני החקיקה וכנגד אופן החקיקה. בתקופה זו (גם לאורך חודשי המלחמה) מתקיימות מדי שבוע ברחבי הארץ הפגנות ופעילויות מחאה, שיבוש והתנגדות, ומנגד – פעולות תמיכה מצד המצדדים בחקיקה. בתוך כך הולך ומעמיק הקיטוב בין תומכי החקיקה ומתנגדיה, אשר מבטא מאבק אידיאולוגי והתנגשות פוליטית עוצמתית המעמיקים שסעים חברתיים קיימים. המאבק בין שני הנרטיבים המנוגדים ניכר בין השאר באופן שכל צד מכנה את התהליך: "רפורמה משפטית" בפי התומכים ו"הפיכה משטרית" על פי המתנגדים. תהליכים אלה אינם פוסחים גם על קהילת העובדות הסוציאליות בארץ.

מפגשי קבוצות שיח: הרקע ליוזמה

בתוך תנועת המחאה בלט מתחילתה ריבוי הקבוצות הפרופסיונליות, שקמו במטרה להתריע ולפעול כנגד השלכות מהלכי החקיקה על  המקצוע ועל הציבורים שהוא משרת. כחלק ממגמה זו, הקימה רותי קבוצה וולונטרית של עו"סיות בשם "עו"סות דמוקרטיה", כמרחב לחשיבה ולדיון עבור העו"סיות המודאגות מהשפעות מהלכי החקיקה על החברה, המקצוע ומקבלי השירותים החברתיים בישראל. מאז הקמתה הצטרפו לקבוצה מאות עו"סיות, שהקשר ביניהן מתקיים באמצעות פלטפורמה של קבוצות ווטסאפ. פעילות הקבוצה כוללת ניסוח ניירות עמדה ועצומות, תכנון והשתתפות בפעולות מחאה ועוד. במקביל, הוקמו התארגנויות שונות של עו"סיות בעד החקיקה, וכן קבוצות ווטסאפ לשיח על הנושא.

אחת ההשלכות המדאיגות של המשבר החברתי סביב החקיקה, שרבות מחברות הקבוצה נחשפו לה, היא השיח האלים והמתלהם שנוצר במפגש בין עו"סיות שתומכות/מתנגדות לחקיקה במקומות העבודה, ההכשרה והלימודים, כמו גם בדפי הפייסבוק וקבוצות הווטסאפ. שיח זה מתבטא בעימותים, השתקה ותגובות ציניות, או במתח שאינו מדובר. על רקע זה בולט בחסרונו מרחב בטוח לשיח מכבד, משתף וקולגיאלי, המאפשר עיבוד של החוויות והרגשות הסוערים מבלי לכוון בהכרח לשכנוע ולהכרעה.

מתוך כך התגבשה ב"עו"סות דמוקרטיה" יוזמה לקיום מפגשי שיח – להקשבה הדדית ולדיאלוג בין עו"סיות משני צידי המתרס. מתוך דיונים בין חברות בקבוצה התחדדו המסגרת, העקרונות והתכנים של מפגשים אלה: ראשית, הבנו כי על המפגשים להתנהל על פי מודל עבודה של קבוצות קונפליקט, המוכר בארץ כבר שנים רבות ומיושם בקבוצות וולונטריות העוסקות בקונפליקטים ובשסעים בחברה (בעיקר בין יהודים וערבים/דתיים וחילונים). שנית, חשבנו כי רלוונטי לעסוק במפגשי השיח גם במשמעות הזהות המקצועית המשותפת של עו"סיות כאשר נראה שתפיסות עולם פוליטיות שונות, המתבטאות בין השאר בתמיכה/התנגדות לחקיקה, מרחיקות ביניהן.

זהות מקצועית בעבודה סוציאלית

זהות מקצועית היא אחת הזהויות החברתיות שדרכן אדם מגדיר את עצמו. לפי תאוריית הזהות החברתית  (Tajfel & Turner, 1985), השתייכות לקבוצות חברתיות שונות כמו משפחה, קהילה, מקצוע או ארגון, תורמת להגדרת העצמי. זהות מקצועית בעבודה סוציאלית מתוארת כעדשה שדרכה עו"סיות מפרשות ופועלות בעולם (Dent, 2017; Webb, 2017) . זהות זו מתעצבת בהקשרים של הכשרה מקצועית, השתייכות לאיגודים, יחסים קולגיאליים ומפגש עם מקצועות אחרים, והיא משלבת ערכים ונורמות של הקבוצה המקצועית ושל מקום העבודה .(Krumer-Nevo, 2017; Webb, 2017) מחקרים עדכניים מצביעים על כך שעמדות פוליטיות והשקפת עולם משפיעות גם הן על הזהות המקצועית, על ההזדהות עם ערכי המקצוע ועל בחירותיהן של עו"סיות בתחום העיסוק  (Soffer-Elnekave, 2023; Weiss-Gal, 2016). מקצוע הע"ס, כמקצוע פוליטי במהותו, נשען על הקוד האתי (איגוד העובדים הסוציאליים, 2018) המדגיש את מחויבותם הפוליטית של עובדים סוציאליים כחלק בלתי נפרד מתפקידם המקצועי. על פי הקוד, על העובדים הסוציאליים להעלות למודעות סוגיות חברתיות ופוליטיות הפוגעות בפרטים ובקהילות ולפעול לשינוי מדיניות. המחויבות הפוליטית נובעת מתוך ערכי המקצוע. כך, מחויבות לתפיסות עולם פוליטיות שונות של עו"סיות עשויה להשפיע מהותית על תפיסת תפקידן ועל פרשנותן לשינויים מדיניים ולהשלכותיהם על האוכלוסייה.

מודל העבודה: קבוצות דיאלוג

כאמור, בישראל מתקיימים מזה שנים מפגשי דיאלוג בין חברי קהילות שונות מבחינת לאום, תרבות, מידת דתיות ועמדות פוליטיות. קבוצות דיאלוג משמשות להפחתת דעות קדומות ועוינות בין אוכלוסיות המצויות בקונפליקט ומסייעות למשתתפים בהבנת הקונפליקט ובהצעת דרכי התמודדות עימו. המודל הדיאלוגי שנבחר למפגשי השיח הנוכחיים מתבסס על שתי תפיסות משלימות: גישת המגע  (Contact hypothesis)(Allport, 1954) והגישה הנרטיבית (בר־און, 2006; Bar-On & Kassem, 2004). לפי גישת המגע, חיבור נוצר מתוך הכרה באלמנטים הדומים ובמרכיבי הזהות המשותפת, אשר מאפשרים למשתתפים להתעלות מעל להבדלים ביניהם. בהתאם לגישה הנרטיבית, זיהוי נרטיבים קולקטיביים מסייע לחברי הקבוצה לחוש שייכות ולהבחין ב"אחרים" שמולם הם מגדירים את זהותם. מחקרים מצאו כי ככל שמתפתחות קבלה ולגיטימציה של נרטיב ה"אחר", מתפתחת גם האמונה כי יהיה אפשר לפתור את הקונפליקט בדרכים חיוביות (ציגנלאוב, 2019; Bar-On & Kassem, 2004). הבחירה במודל המשולב נועדה לאפשר דיאלוג פתוח, הבנה וקבלה הדדיות, במגבלות הזמן ואתגרי התקופה. כדי לאפשר מרחב שפתי מכיל ומוגן במפגשים, הוחלט לאמץ את המונח הניטרלי "מהלכי החקיקה", מתוך הנחה כי שימוש במונחים "רפורמה משפטית" ו"מהפכה/הפיכה חוקתית" בהזמנות למפגשים ובמהלכם, עלול להרתיע ולהעצים דינמיקה של "האחרה" (Othering), שבה כל צד מייחס לאחר תכונות וכוונות שליליות קולקטיביות וכן תופס את האחר כחסר יכולות הבנה, חשיבה ופעולה מורכבת ביחס לנושא Lister, 2004)). על פי עקרונות השיטה, יש חשיבות לעצם הזיהוי של הנרטיב והזהות האישית, במקרה זה כתומכות/מתנגדות חקיקה, כדי להתחיל ולקיים את הדיאלוג הנדרש. עצם ההכרה בעמדות של כל אחת, בצורה גלויה ובהקשר המקצועי, הוא צעד ראשון באפשרות לקיום דיאלוג ובהמשך – לגישור על פערים ולאיחויים.

מפגשי קבוצות השיח: יחידת ההנחיה, המשתתפות ומבנה המפגש

בחודשים מרץ ואפריל 2023 נפגשו ארבע קבוצות למפגש חד־פעמי (בתל אביב, בשפלה, בירושלים ובמחלקה לעבודה סוציאלית במרכז האקדמי רופין, הפנייה לגיוס מנחות ומשתתפות נעשתה ברמה הארצית. למרות העניין שעלה ממנחות וממשתתפות פוטנציאליות בצפון הארץ ובדרומה, לא הצלחנו לקיים מפגשים נוספים בפרק הזמן האמור, בעיקר בשל אתגרי תיאום מועד ומיקום מתאימים). להנחיית המפגשים גויסו עו"סיות בעלות ניסיון בהנחיית קבוצות, חלקן מנחות קבוצות קונפליקט. צמדי ההנחיה הותאמו על פי עמדת כל מנחה ביחס לחקיקה, כך שבכל צמד היה ייצוג לשתי העמדות. המנחות השתתפו במפגש הכנה שהנחה ישראל אמיר, עו"ס קהילתי ותיק ומנוסה בהנחיית קבוצות קונפליקט, ולאחר מכן קיים כל צמד הנחיה פגישת הכנה משלו. מבנה המפגשים, שגובש ביחד עם המנחים, כלל הצעות לפתיחה, כללי מסגרת ודיון, בנק שאלות וסגירה.

גיוס המשתתפות נעשה באמצעות קבוצות ווטסאפ ודפי פייסבוק של עו"סיות, והרישום למפגשים נעשה בטופס הרשמה מקוון, שכלל מכתב הסבר על הרציונל ועל מטרות המפגש. המשתתפות התבקשו לדרג מ־5-1 את עמדתן ביחס למהלכי החקיקה (1 – תומכת במהלכים כפי שהם; 5 – מתנגדת נחרצות), מתוך כוונה לבנות קבוצות מגוונות ביחס לנושא ככל האפשר. בכל מפגש השתתפו כ־10 עו"סים ועו"סיות (3-1 גברים בכל קבוצה). מגוון המשתתפות היה רחב בהיבטי הגיל, הניסיון במקצוע, התפקידים ותחומי ההתערבות. עם זאת, למרות המאמצים לגייס כמות שווה של משתתפות משתי העמדות, הגיעו בפועל לכל מפגש רק 3-1 משתתפות שהזדהו כתומכות במהלכי החקיקה.

תמות וסוגיות מרכזיות שעלו במפגשים

לאחר כל מפגש התקיים עיבוד ומשוב עם המנחות. כל צמד הנחיה ערך גם סיכום כתוב של תכנים ותובנות מהמפגש. למשתתפות נשלח שאלון משוב קצר, שבו הן התבקשו להתייחס לתרומת המפגש ברמה האישית והמקצועית, לחוויית ההשתתפות ולהמלצות לגבי המפגשים הבאים. מרבית המשתתפות והמנחות ציינו שנוצר במפגשים מרחב בטוח ולא שיפוטי לשיתוף ולהתחברות רגשית לחוויות של אחרים. משתתפות דיווחו שהרגישו שמקשיבים להן, מה שצמצם את תחושת הבדידות בתוך הקושי. החשיפה וההיכרות (לעיתים ראשונית) עם חוויות ומצוקות של מי ש"בצד האחר" תוארו כתרומה נוספת של המפגשים. השיח במפגש תואר כעוצמתי, רגשי אך לא מתלהם, בניגוד בולט לשיח האלים ברשתות החברתיות ולהיעדר/השתקה של השיח במרחבים אחרים, כמו חלק ממקומות העבודה. כמה משתתפות אמרו בסיכום המפגש שהן יוצאות עם הבנה רבה יותר למורכבות הקיימת גם בצד השני, יכולת לראות את ה"אחר" מבלי לבטל אותו ומוכנוּת לחפש את המשותף והדומה שבבסיס החוויות. בחלק מהמקרים יצאו המשתתפות בתחושה שנכנסו למפגש בתודעה של "אנחנו והם", ותוך כדי המפגש חשו בתחילת תנועה לכיוון של "אנחנו" משותף. נוסף על אלה, חלקן חשו שהמפגש העצים את כאבן ומצוקתן, אם בשל החשיפה למצוקתן של אחרות ואם בשל הנגיעה בחוויות קשות שלהן. סוגיות מרכזיות שעלו מתוך המפגשים הן:

• הדהוד חוויות עבר. כמה משתתפות שהזדהו כתומכות החקיקה שיתפו במצוקה הרגשית המתעוררת אצלן בתקופה הנוכחית, שבה, כמו בתקופת תוכנית התנתקות בשנת 2005, מקדמת הממשלה באופן טוטלי ובלתי מתפשר מהלך שציבור גדול חווה כסכנה קיומית מוחשית לחייו במדינה. כמה מהן שיתפו במפגש כי ההתנגשויות בין המפגינים למשטרה מחזירים אותן לחוויות הקשות שחוו בעצמן, או באמצעות קרוביהן, סביב הפינוי הכפוי מבתיהן.
• חוויות האחרה, הדרה ורדיפה. משתתפות משני הצדדים שיתפו בתחושות עלבון וכאב קשות על כך שהצד השני אינו רואה אותן, מזלזל בכאבן ומייחס להן באופן סטיגמטי ומַשטיח מחשבות ורצונות שליליים. כל צד חווה את עצמו כמיעוט נרדף על ידי הצד האחר. מתוך כך זיהו משתתפות כי הן עצמן מפעילות מנגנוני האחרה כלפי מי שמחזיק בעמדה שונה משלהן.
• קרבה המאפשרת מבט מורכב. השיח האינטימי ושיתוף המשתתפות בחוויותיהן אפשרו לזהות מורכבות והטרוגניות בתוך כל אחד מהמחנות, כמו גם נקודות דמיון ותהליכים מקבילים.
• אמון. חוויות נפוצות שתוארו כללו פחד ואי־אמון בנבחרי הציבור ובצד שכנגד. אלו באו לידי ביטוי בפועל בתחושות של אכזבה ותסכול מתגובות של קולגות משני הצדדים. לעומת זאת, הובאו דוגמאות לכך שהיכרות מוקדמת בין קולגות וקשר קודם של אמון והערכה הם בבחינת בסיס להידברות בתוך הקונפליקט.
• האישי והפוליטי בחדר הטיפולים. משתתפות שיקפו קשת של תגובות ואופני התמודדות עם השאלה: עד כמה ואיך לגיטימי, ראוי ואפשרי לחשוף בפני מקבלי השירות את עמדות העו"סית ביחס לחקיקה ואת מעורבותה בפעולות המחאה.
• מה מקומנו כעו"סיות בעת הזאת? משתתפות דיברו על כך שכעו"סיות, יש לנו מנדט, אחריות ויכולת מקצועית לפעול כיום להגדלת תחושת הלכידות וליצירת שיח ופעולות משותפות להגברת האמון בין קבוצות שונות. עם זאת, נראה כי קשה לעשות זאת בעיצומם של השינויים הדרמטיים בחקיקה ובחברה, ונדרשת התייחסות לקרע שנוצר בתוך הקהילה המקצועית שלנו.

המלצות המשתתפים להמשך:

המפגש החד־פעמי לא אפשר מיצוי של הדיון ועיבוד של עצם חוויית המפגש. על אף שהזהות המקצועית המשותפת סומנה מראש כנושא לדיון, הקבוצות לא הגיעו לעסוק בו באופן משמעותי. הומלץ על מבנה של שני מפגשים לפחות – אחד שיוקדש לשיתוף ולהתחברות, ושני שיתמקד בחשיבה משותפת על מודל או חזון אלטרנטיבי אזרחי ומקצועי. כמו כן, שיעור ההשתתפות הנמוך של עו"סיות תומכות החקיקה במפגשים הציב אותן בעמדת מיעוט והגביל את עושר הדיון והדוגמאות במפגש. הומלץ לשמור על מסגרת של קבוצות קטנות (עד 10 משתתפים), המאפשרת אינטימיות וביטוי לכולן, ולהגדיל את שיעור המשתתפות התומכות בחקיקה.

דיון והמלצות

מפגשי השיח שתוארו כאן היו בגדר סנונית ראשונה למפגשי הידברות ודיאלוג לאור הקרעים ההולכים ונפערים בקהילת העו"סיות בישראל. כמי שעוסקות במקצוע בפועל, יש לנו תפקיד חברתי אקטיבי באיחוי קרעים ובמניעה של קרעים נוספים; לא רק ממקום מגיב, אלא גם בגישור במצבי קונפליקט, קידום שיח מקרב והובלת מודלים אלטרנטיביים לשינוי חברתי כולל.

הפרויקט המתואר הניב חיבורים בין משתתפות, למידה ותובנות עשירות. כמו כן, קיבלנו מאז, גם במהלך המלחמה, בקשות לקיום מפגשים נוספים ברחבי הארץ לעו"סיות, לאחיות מוסמכות ולקבוצות תושבים. בשעה זו, שבה המאבק על דמותן של הרווחה והחברה בישראל הולך ומתעצם, מתחזקת החשיבות של המשך קיום מפגשי דיאלוג בקרב עו"סיות. סוג נוסף של מפגשי דיאלוג נדרש, להבנתנו, במסגרת האורגנית של צוותי עו"ס בשירותי רווחה, במטרה לבסס דיאלוג ולמנוע את השתקתו. יש לציין כי במפגשים נכחו רק עובדות ועובדים סוציאליים יהודים. בתקופה זו, שבה מתקיים גם קונפליקט על בסיס זהות לאומית, יש צורך אקוטי בהכללת עובדות סוציאליות מכל קבוצות האוכלוסייה בתהליכי דיאלוג מיטיבים ובכלל זה עו"סיות מהחברה החרדית, החילונית, הדתית־לאומית, הערבית, ועוד.

אחת הסוגיות שלא מוצו במסגרת המפגשים נוגעת לזהות המקצועית כבסיס אפשרי לחיבור ולגישור בין עו"סיות המתייצבות לטובת החקיקה ונגדה. בהקשר זה מתנסחות שתי שאלות: הראשונה – האם תמיכה/התנגדות לחקיקה משקפות הבדלים בזהות המקצועית? והשנייה – מה קורה במפגש בין הזהויות השונות של כל עו"סית: האם הזהות שגוברת היא זו הקהילתית־תרבותית־לאומית או זו המקצועית? מחקרים שנעשו על עו"סים בזמן קונפליקט פוליטי הראו כי פעמים רבות העו"סיות נדרשות לבחור, והנטייה היא להיצמד לזהות התרבותית־לאומית; לרב על חשבון מחויבות אתית־מקצועית (רמון, 2022; Ramon et al., 2006). מקצוע הע"ס חווה בשנים האחרונות משבר לא רק ברבדים הגלויים (כוח אדם ושכר) אלא גם ברבדים הערכיים, כפי שעולה בשנתיים האחרונות בעוצמות גבוהות. משבר זה הוא הזמנה והזדמנות למוסדות המקצוע – האקדמיה, האיגוד וקובעי מדיניות בעבודה סוציאלית – לקיים דיון מעמיק במשמעותם הפרקטית של ערכי המקצוע ובמידה שבה הם מחייבים כל עו"סית בתקופות של משבר לאומי וגלובלי עמוק.

נוסיף בנימה אישית כי העיסוק בהקמת המפגשים, הקשר עם המנחות והמשתתפים והמשובים, מילאו אותנו בתחושה של עשייה פרו־אקטיבית והשפעה חיובית בתוך תקופה מורכבת, סוערת ומדאיגה. במילים אחרות, הפרויקט אפשר לנו לנדוד מה"Being" המוטרד אל ה"Doing" האופטימי יותר ולהרחיב את גבולות השליטה שלנו. עשייה זו מעוררת בנו תקווה וכשלעצמה יש בה אפיק להחלמה במישור האישי ובמישור הקולקטיבי.

אחרית דבר

את הטקסט שלפניכם כתבנו בסוף הקיץ של שנת 2023, כחודש לפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל. כיום, יותר משנה לתוך המלחמה, נראה כי הקונפליקטים בחברה הישראלית ובקרבנו, העובדות הסוציאליות בישראל, הולכים ומעמיקים. אנו רואות כדוגמה לכך את הקמת "ארגון העובדים הסוציאלי הלאומי", שיוצא כנגד איגוד העו"ס היציג בישראל. כך, במקום לנהל דיאלוג מקצועי פנימי נוצרים הפרדה ובידול, ויש חשש ממשי לכך שאנשי המקצוע לא יפעלו על פי קוד אתי משותף. אנו מאמינות כי הכלי הדיאלוגי והשיח הפנים־מקצועי נדרשים כעת יותר מאי פעם.

רשימת המקורות

האגודה לזכויות האזרח בישראל (https://www.acri.org.il/democracy . (2023

בר־און, ד' (2006). ספר את חייך. אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

בר־טל, ד' (2007). לחיות עם הסכסוך: ניתוח פסיכולוגי חברתי של החברה היהודית בישראל. כרמל.

כהנוב, מ' י' (2010). דיאלוג חשוף: יהודים וערבים במפגש. אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

וייס־גל, ע' (2016). עובדים סוציאליים ומדיניות חברתית: נתיבי מעורבות. חברה ורווחה, לו(4-3). 305-281.

ציגנלאוב, א' (2019). הכרת הנרטיב הקולקטיבי של ה"אחר" בקבוצות דיאלוג. מקבץ, 24(1), 64-45.

רמון, ש' (2022). דילמות מרכזיות הנוגעות להשפעת סכסוך פוליטי אלים על עבודה סוציאלית. בתוך: א' נוטמן־שורץ (עורכת),  עבודה סוציאלית תחת אש: תיאוריה, מחקר והתערבות (עמ' 430-407). פרדס הוצאה לאור.

Allport, G. W. (1954). The nature of prejudice. Addison Wesley.

Ashforth, B. E., & Mael, F. (1989). Social identity theory and the organization. The Academy of                  Management Review, 14(1), 20-39. https://doi.org/10.2307/258189

Bar-On, D., & Kassem, F. (2004). Storytelling as a way to work through intractable conflicts:

The TRT German-Jewish experience and its relevance to the Palestinian context. Journal

of Social Issues, 60, 289-306. https://doi.org/10.1111/j.0022-4537.2004.00112.x

Bar-Tal, D. (2002). The elusive nature of peace education. In G. Salomon & B. Nevo (Eds.). Peace education: The concept and practice in the world (Pp. 27-36). Lawrence Erlbaum.

Dent, M. (2017). Perspectives on professional identity: The changing world of the social worker. In: S. A. Webb (Ed.), Professional identity and social work (pp. 21-34). Routledge.

Tajfel, H. (1974). Social identity and intergroup behavior. Social Science Information, 13(2),65–93. doi:10.1177%2F053901847401300204

Tajfel, H. & Turner, J.C. (1985). The social identity theory of intergroup behavior. In: S.Worchel, & W.G. Austin (Eds.), Psychology of intergroup relations (2^nd ed.), (Pp.7-24). Nelson Hall.

Toft, J., & Calhoun, M. (2020). The unexamined identity: Students’ conservative ideology, perspectives of poverty, and implications for practice. Journal of Social Work Education, 57(4), 1-17. https://doi.org/10.1080/10437797.2020.1713945

Turner, J. C. (1982). Towards a cognitive redefinition of the social group. In: H. Tajfel (Ed), Social identity and intergroup relations (pp. 15-39). Cambridge University Press.

Webb. S. A. (2017). Matters of professional identity and social work. In: S. A. Webb (Ed.). Professional identity and social work (pp. 1-18). Routledge.

Wiles, F. (2013). “Not easily put into a box”: Constructing professional identity. Social Work Education, 32(7), 854-866. https://doi.org/10.1080/02615479.2012.705273

Weiss‐Gal, I. (2016). Policy practice in social work education: A literature review. International Journal of Social Welfare, 25(3), 290-303. https://doi.org/10.1111/ijsw.12203

***

שרון רזון, MSW  – עו"ס קהילתית ויועצת ארגונית; דוקטורנטית לעבודה סוציאלית באוניברסיטת ת"א, חוקרת זהות מקצועית ופרקטיקה של עו"סיות; מנחה בתוכנית "נושמים- רווחה למשפחות בעוני ובסיכון" ; מלמדת במחלקה לע"ס במרכז האקדמי רופין ובביה"ס המרכזי להכשרת עובדים לשירותים החברתיים.

ד"ר רותי סופר־אלנקוה, Ph.D – ד"ר לעבודה סוציאלית, מרצה בחוג לע"ס במכללה האקדמית הדסה; חוקרת הקשרים חברתיים, תרבותיים ופוליטיים של המקצוע והשלכותיהם על תפקידי עו"סים ועל מקבלי השירותים; ממייסדות ומובילות קבוצת "עו"סות דמוקרטיה".

תודות: אנו מבקשות להזכיר ולהוקיר תודה לקולגות שלקחו חלק בחשיבה ובבניית המפגשים, בגיוס המשתתפות ובהנחיה: ג'ניפר איסקוב, שירה איתן, ישראל אמיר, ד"ר אסתי אשל, דורית בירן־דקלבאום, ציון זהבי, רעות ונגרובר, מוריה חוטר־קריב, לילי ירון מלמד, מעין כהן, ד"ר שגית לב,  ד"ר מירב משה־גרודופסקי, סמדר סעצ'י, ד"ר שירה פגורק אשל, נועה שי ודנה שני עצמון.