תקציר

למרות ההיקף הרחב של העוני בישראל, קביעת מדיניות בנושא נעשית בדרך כלל מבלי לשתף אנשים החיים בעוני. אנשים החיים בעוני נוכחים מעט מאוד בשיח הציבורי והפוליטי, שכן קולם לא נשמע בקרב קובעי המדיניות בכלל – ובימי מלחמה בפרט. מנגד, ניתן לבנות תהליכים שיעלו אותם למודעות ויאפשרו להם להשתתף בקביעת המדיניות שיש לה השלכות על חייהם. שיח פוליטי שיכלול אותם, את ניסיונם ואת דעותיהם יכול לסייע להתוויית מדיניות טובה יותר, אשר מותאמת יותר לצורכיהם ומבטאת את העדפותיהם.

המאמר מציג עבודה משותפת עם פעילים החיים בעוני במסגרת הפורום למאבק בעוני ו"רשת פעילים לחיים בכבוד". העבודה מכוונת להביא את הידע שלהם לקדמת הבמה ולקדם את השתתפותם בתהליכי קביעת מדיניות חברתית אשר משפיעה עליהם. במאמר מתואר תהליך ההקמה והבנייה של הקבוצה והרשת, ומובאים קולם הייחודי וחוויותיהם מהשתתפותם בקבוצה, בהתבסס על מפגשים קבוצתיים שיוחדו לכתיבת המאמר. אנו מתארות כיצד – באמצעות תהליך של למידה – הפעילים הפכו למשתתפים אקטיביים בתהליך הפוליטי. במקביל, מקבלי ההחלטות – בתוך מסגרות העבודה והכלים הפוליטיים שהם רגילים להם – נחשפו הן לעמדות מבוססות ניסיון חיים והן לאנשים שהמדיניות שבחרו בה משפיעה עליהם. ההזדמנות והיכולת להשמיע קול ולהשפיע מעצימה את הפעילים, וגם מקרבת אותם לשיח הפוליטי על כל מורכבותו.

מבוא ורקע תאורטי

בישראל חיים בעוני 1.98 מיליון אנשים (קסיר [קלינר], פינס ופלאם, 2023). היקף העוני במדינת ישראל הוא מהגבוהים במדינות העולם המערבי. בימים אלו של מלחמת חרבות ברזל, כאשר אנשים עדיין מפונים מבתיהם וממקומות עבודתם, נראה שהיקף העוני רק הולך ומחריף (יום טוב, ה' (2025). מחקר: 42% מהמשפחות שיצאו ממעגל העוני ב־2023 חזרו אליו ב־2024. דבר.), בעוד תשומת הלב החברתית לכך נותרת בשוליים.

למרות ההיקף הרחב של העוני בישראל, קביעת מדיניות בנושא נעשית בדרך כלל ללא שיתופם של האנשים החיים בעוני.

מטרת המאמר היא להציע דרך עבודה חברתית־פוליטית שתחולל שינוי במצב שתואר לעיל, באמצעות תיאור תהליך של בניית שותפות ומעורבות של פעילים החיים בעוני בתהליכי קביעת מדיניות, וכן להציג את  הערך של תהליך זה ואת השלכותיו על המשתתפים. לסיכום, נזמין את הקוראים להתחבר לקבוצה ולרשת ולְחַבֵּר פעילים נוספים. המאמר נכתב בסיוע הפעילים וכולל ציטוטים מדבריהם.

אנשים החיים בעוני נוכחים בדוחות ציבוריים כ"נתון" וכ"בעיה", אך נוכחותם האנושית ודעתם נוכחות במידה מועטה ביותר (דורון, 2008). מציאות החיים בעוני, התלות במערכת הממסדית והתהליכים החברתיים המדירים את העניים כ"אחרים", מחלישים את התפיסה העצמית שלהם ומגבילים את יכולתם להיות מעורבים בהחלטות המשפיעות עליהם (פלג 2013; דורון, 2008; Lister, 2009), כפי שאמר מר דסייר, אדם שסבל מעוני קיצוני, במאמרו של טרדיו (1999): "חוסר בחינוך ובורות הם קללה, אבל אין זה הגרוע מכל. הדבר הנורא מכל הוא שאנשים מתעלמים ממך" (טרדיו, 1999, עמ' 174),  וכפי שאומרת רותי, פעילה בפורום למאבק בעוני, כמתואר במאמר זה: "עוני הורג בני אדם; אנשים החיים בעוני סובלים לא רק מעוני כלכלי, אלא גם מפגיעות נפשיות וחברתיות הנלוות לעוני […] האנשים המחליטים בכנסת לא מבינים את ההשלכות הרחבות של החיים בעוני…". המומחים הגדולים לנושא העוני הם האנשים החיים בעוני, אך בשל תהליכי הדרה וחוויה של חוסר ערך, קולם אינו מושמע(Rimer-Cohen, 2022) .

חוויה זו של חוסר ערך נוכחת גם ברמה הקהילתית. סטריאר (2019) מציג כמה מאפיינים לקהילות החיות בעוני ובהם בידוד חברתי, יחסי תלות בממסד, חסך רב־ממדי, היעדר תודעה משותפת והיעדר השתתפות. כדי להתמודד עם תהליכים אלו, סטריאר מציע לבנות שותפות ומעורבות עם הקהילה, להתבסס על הידע של הקהילה, לקדם השתתפות אקטיבית של חברי הקהילה המבוססת על תפיסת זכויות, וליצור תודעה ביקורתית אשר ערה ליחסי הכוח בחברה (סטריאר, 2019).

קבוצת הפעילים ורשת הפעילים לחיים בכבוד, המוצגים במאמר זה, הוקמו במטרה לבנות שותפות ומעורבות קהילתית, לקדם השתתפות אקטיבית ולחבר פעילים החיים בעוני עם קובעי מדיניות.

הפורום למאבק בעוני

ה"פורום למאבק בעוני" הוקם בשנת 2008 ביוזמת פרופ' יונה רוזנפלד, חתן פרס ישראל לעבודה סוציאלית, בשותפות עם ארגונים, מוסדות ואנשים החיים בעוני וחבריהם. הפורום מתבסס בעבודתו על העקרונות ודרכי הפעולה של תנועת העולם הרביעי (ATD): לפעול לקידום מדיניות המבטיחה איכות חיים וקיום בכבוד לאנשים החיים בעוני, אשר מתבססת על סוגי הידע הרלוונטיים, ובכלל זה על הידע של החיים בעוני.

קבוצת הפעילים למאבק בעוני

בשנת 2021, במטרה לייצר השתתפות קבועה ומשמעותית בפורום של אנשים החיים בעוני, יזמו  כותבות המאמר, יחד עם הרב קובי וייס מרבנים לזכויות אדם, בשיתוף נטע כחילה והגר טלמון – סטודנטיות לע"ס מ"עו"סים שינוי", ורותי יהושע – פעילה חברתית מהפורום למאבק בעוני, את הקמתה של קבוצת פעילים החיים בעוני. הקבוצה נועדה לאפשר להם להשמיע את קולם ולהשפיע על קובעי המדיניות, ומהותה עשייה פוליטית, הבנת המדיניות וקיום פעולות שישפיעו על המדיניות. הפעילים גויסו באמצעות קשרים של מובילות הקבוצה – הן מקבוצות פעילים לשעבר והן "מפה לאוזן". מעת הקמתה, הקבוצה נפגשת בזום פעם בשבועיים-שלושה.

בקבוצה כ־18 חברים, נשים וגברים מכל שכבות הגיל, שמתמודדים עם קשיים יום־יומיים הקשורים למצבם הכלכלי־חברתי ומגלים עניין בפעילות. חלקם הגיעו עם ניסיון בפעילות חברתית אקטיביסטית, ואחרים נחשפו לנושא לראשונה בתוך הקבוצה. כמו כן, בשנתיים הראשונות השתתפו בקבוצה גם סטודנטים לע"ס מעו"סים שינוי. זוהי קבוצה פתוחה, והמובילות שלה דואגות לערוך היכרות ותיאום ציפיות עם משתתפים חדשים.

תהליך העבודה של  הקבוצה

עבודת הקבוצה התקיימה בשלושה מישורים: (1) גיבוש הקבוצה; (2) למידה משותפת; (3) פעולה פוליטית.

1) מישור היחסים הבין־אישיים ובניית הקבוצה
במישור הקבוצתי, למדנו להכיר זו את זה, הקשבנו להצלחות של חברי הקבוצה ולאתגרי החיים שכל אחת ואחד מהם מתמודדים עימם, והכרנו את הכוחות שאנו מביאים לשיח. חברי הקבוצה חולקים מהידע שלהם, במיוחד בנוגע לזכויות ולמשאבים בני־השגה. המנחים מתקשרים לתזכר לפני המפגשים ותומכים במידת הצורך בעת משברים אישיים ובתהליכי מיצוי זכויות. בתקופת מלחמת חרבות ברזל, המנחים שוחחו אישית עם כל משתתפ.ת – שאלו לשלומם, וידאו שצורכיהם הבסיסיים מסופקים ושוחחו עמם על החששות שלהם.

הכוחות השונים בונים את הקבוצה: יש שמביאים זכויות וידע, יש שמשרים רוח חיובית, מחברים בין חברי הקבוצה ומחזקים את הערך העצמי זה של זו: "אני, גם עם ראש הממשלה כשאני כותבת לו, אני מרגישה שאני לא פחות ממנו. תמיד תרגיש שאתה לא פחות מאף אחד" (יענה). יש שמסייעים בניסוח והמשגה ואחרים פעילים ברשתות החברתיות או מביאים אנשים וקשרים. יש שמתמידים במפגשים ויש שמשתתפים פחות, אך עוקבים אחר הפעילות ומגיבים.

הקבוצה מאפשרת לבטא כעסים ותסכולים, ומשם השיח מכוון לראיית הכוחות והיכולות של כל משתתף ומשתתפת, כפי שדינה, אחת הפעילות, משתפת: "כשנכנסתי לקבוצה התפעלתי מהיכולת שלכם – האומץ להילחם למען משהו שמגיע לכם וגם למען אחרים. מה שמעצים אותי הוא שאנשים כמונו נרתמים למען עצמם ולמען אחרים".

ככל שנבנתה הקבוצה וחבריה החלו להיפגש עם קובעי מדיניות (על כך בהמשך), היא נעשתה מקור תמיכה משמעותי בהתמודדות עם אתגרי הפעילות אל מול מערך הכוחות הפוליטיים. לעיתים קרובות, פעילות זו מפגישה את האישי עם הפוליטי ונוגעת באופן כואב באתגרי החיים. כך למשל סיפרה לוז, אחת המשתתפות, על זלזול שחוותה בכנסת, ותיארה חוויה של חוסר השפעה: "יו"ר ועדה לא התייחס בכבוד… ביקשתי ממנו שיכבד דוברת שבאה מרחוק ויפסיק לשחק עם הנייד שלו ולפטפט ולצחקק עם שכניו לשולחן. הערתי לו 'אתה לא מקשיב ולא מכבד'. זה בכלל לא השפיע לטובה על התייחסותו. להפך. הוא אמר שארגון עוין מממן אותי, קרא למשמר הכנסת… וסולקתי מהדיון". חברי הקבוצה, שחלקם נכחו באירוע, ציינו שחשוב לעמוד על הערכים שלנו ולהשמיע קול, גם כשחווים התנגדות.

למשתתפי הקבוצה רקעים תרבותיים שונים (מהחברה הערבית, מהחברה החרדית, דתיים וחילונים), כמו גם דעות ועמדות פוליטיות שונות. הקבוצה היא הזדמנות למפגש עם אנשים  שונים, כפי שמתאר שלמה: "אחד הדברים שכל כך מיוחד בקבוצה הזו היא שכל אחד כל כך שונה מהשני – כל אחד שונה מבחינת אמונה, גיל, מצב משפחתי – אבל יש לנו דבר אחד משותף: אנחנו מדברים אחד את השני. ואז, כשמישהו מדבר בכנסת הוא מדבר בשמי ואני מדבר בשמו…"

2) מישור התכנים ובניית הידע
כדי לאפשר חיבור בין סוגי ידע, נדרש לעסוק ב"הכשרה פוליטית" – שמשמעותה לענייננו היא "הרכבת משקפיים" של מדיניות, ולימוד ובנייה של שפת מדיניות: היכרות עם מושגים ותהליכים בתחום הפוליטי והחברתי – מהו תקציב המדינה, מה התהליך לחקיקת חוק וכדומה, ומאידך גיסא – איך נוכל לספר סיפור באופן שייתפס כ"רלוונטי" וממקום של כוחות. נוסף על אלה, דנו במשמעות החיים בעוני וכיצד ההתמודדות האישית של חברי הקבוצה מתחברת למדיניות, כפי שעולה, למשל, מהתובנה של נטלי: "מה שקורה זה לא באשמתי; אני יכולה להיות אחראית למעשים שלי, אבל זו המדינה שקובעת את הכללים שלא מאפשרים לי לעבוד ולקבל מזונות".

בהמשך המפגשים חקרנו דרכים ליצירת השפעה: גיבשנו רשימת נושאים שחברי הקבוצה   מתמודדים עימם, וחידדנו את סוגיות המדיניות המשפיעות על נושאים אלו.

הלמידה לוותה בהתנסות ובמפגשים עם חברי כנסת וקובעי מדיניות. המשתתפים הביאו ידע מניסיונם. לדוגמה, יענה  ציינה שכדי להשפיע "צריך לדעת נקודות קטנות ולהזכיר את הילדים, שהם חסרי אונים, וזה נוגע".

התובנה של חברי הקבוצה מהשיח ומההתנסות בקבוצה היא כי "עלינו ללמוד כלים ודרכים להשפיע – להשתמש בנתונים, לייצר מידע ולמקד את המסר שלנו" (לוז).

בשיח על המרכיבים הפוליטיים בעשייה של הקבוצה, נכנסנו להבחנה בין המפלגתי לפוליטי. ניכרה רתיעה ראשונית מהערבוב בין פוליטיקה כמדיניות של מקבלי ההחלטות, לבין תמיכה מפלגתית. "בכל פעם שאמרתי שאדם צריך להכיר את הזכויות שלו, תמיד עלה הנושא הפוליטי" (דינה).

על אף זאת, בהמשך סיפרו משתתפי הקבוצה כיצד הם לוקחים תפקיד במשחק הפוליטי, נעזרים בפוליטיקאים ומתחברים אליהם, כפי שמסבירה יענה: "אין לי משהו ספציפי בפוליטיקה – פעם פה, פעם שם. אם עוזרים חברתית, אהיה שם, איפה שנוח לי… זה לא משנה איזו מפלגה – כל פעם משתנה לנו. מי שיכול לעזור לנו ולשמוע אותנו – נתחבר אליו".

3) מישור הפעולה הפוליטית
חברי הקבוצה בחרו לא להתמקד בנושא אחד, אלא להתייחס לכמה נושאי מדיניות המשפיעים על החיים בעוני. זאת מתוך הבנה כי העוני הוא תופעה רב־ממדית, הנוגעת בתחומי חיים רבים, וכי קולם הייחודי הוא בעצם הבנת המורכבות הנובעת משילוב התחומים. נוסף על כך, המשתתפים הבינו כי במציאות המורכבת של תהליכי קביעת מדיניות, הערך הייחודי שלהם הוא בהתייחסות לתהליכי מדיניות ולא בהובלתם, כפי שאמר שלמה: "אין לנו ערך מוסף בהובלת נושא, אלא בחיבור לנושאים שאחרים מובילים ובתוכם השמעת הקול שלנו". לאור זאת, הפעילות התמקדה באירועים ונושאים שעלו במרחב המדיניותי – בכנסת, בתקשורת, בקולות קוראים ובמשרדי הממשלה.

האסטרטגיות המרכזיות שפעלנו בהן:

• כתיבת פוסטים וקידום קמפיינים – ערכנו קמפיינים בנושא ביטחון תזונתי. כמו כן, פעילים יצאו לרחוב כדי להחתים תושבים על פוסטרים בנושא. "כשיצאנו להחתים על פוסטר הקורא למניעת קיצוץ בביטחון התזונתי, שמענו אנשים שכיבדו את זה… קצת לא הבינו והסברנו. ראינו כמה אנשים שמחו שיש דברים כאלו" (אמאל). כמו כן, דנו בחוויה של חברי הקבוצה כמקבלי שירות ממחלקות הרווחה השונות, והכנו פלייר ונייר עמדה בנושא.
• הופעה בתקשורת – יזמנו והשתתפנו בכתבות בתקשורת הכתובה והמשודרת. בתחום התקשורת יש התמודדות מתמשכת בין הנטייה להציג את הפעילים המרואיינים כקורבנות – לדוגמה, הצגת מקרר ריק, חיטוט באשפה ועוד, לבין תפיסה אשר מכבדת אותם, מציגה את המצוקה ממקום של התמודדות אל מול חוסר הנובע ממדיניות, ומשמיעה את תביעותיהם הפוליטיות. כך, למשל, מסבירה ליזה: "אני נאלצת להגיד לילד לא… הממשלה צריכה לפעול לפיקוח על מחירי המזון".
• מסגור עוני בשיח הפוליטי – לקראת הבחירות ולאחריהן הכנו יחד מכתבים לנבחרי הציבור, נפגשנו עימם כמה פעמים והשתתפנו בכנסים לקראת הבחירות. בשיתוף עם הרב קובי וייס מ"קול רבני לזכויות אדם" הוכנה חוברת ליום זכויות האדם הבין־לאומי: "עוני כאפליה", שכללה אמירות של חברי הקבוצה וחולקה לח"כים.
• קידום נושאים באמצעות מפגשים עם חברי כנסת – קיימנו שיחות עם חברי כנסת שונים בהשתתפות הפעילים. בשיתוף עם ארגונים חברתיים נוספים, חברי כנסת, נציגי ארגונים, פעילים החיים בעוני והציבור הרחב, קיימנו כנס לעידוד ולקידום הצעת חוק הרשות למלחמה בעוני.
• קשר עם משרדי ממשלה – משרד הרווחה החל בתהליך של יצירת חוק שירותי רווחה חדש. נכתבו טיוטות פנימיות, הופץ שאלון בנושאים שונים, והקבוצה הכינה תגובה להצעת החוק המסתמנת. נוסף על כך, נפגשנו עם נציגת משרד האנרגיה בנושא ההתמודדות עם השלכות שינויי האקלים על החיים בעוני, וכן כתבנו מכתבים לקובעי מדיניות, למשל לשרת הכלכלה דאז, בדרישה לא לבטל את הפיקוח על מחיר הלחם ולהכניס לפיקוח גם לחם מלא.
• תגובות לתזכירי חקיקה – שלב מקדמי בתהליך חקיקה כולל פרסום ומתן אפשרות לציבור להגיב. הקבוצה, יחד עם הפורום למאבק בעוני, הכינה תגובות בנושאים שונים. למשל, על ההצעה להתחיל בגביית אגרה בגין שירות פסיכותרפויטי בקופות החולים.
• השתתפות בוועדות הכנסת – חברי הקבוצה הגיעו לוועדות הכנסת השונות והציגו את עמדתם בנושאים שונים, כגון בדיון על מחירי תחבורה ציבורית. כמו כן, הם השתתפו בכתיבת מסמכים לקראת הדיונים בכנסת, כמו מסמך לדיון בוועדת הכלכלה בנושא העלאת תעריפי תחבורה ציבורית, דיון על השפעות המלחמה על החיים בעוני, דיון על עובדים שעתיים ודיון על חוק הרשות למאבק בעוני.

הרשת לחיים בכבוד" – רשת הפעילים הארצית: שכפול או שינוי?

לאור החזון של מעורבות אנשים החיים בעוני בתהליכי קביעת המדיניות המשפיעה על חייהם, ובמקביל לעבודה עם קבוצת הפעילים, הרחבנו והקמנו את "הרשת לחיים בכבוד" – בהובלת יוני בלסבלג, בשותפות עם "אנו עושים שינוי" (ובהמשך עם "מרכזים לצדק חברתי" ו"קול רבני לזכויות אדם") ובסיוע הקרן למפעלים מיוחדים של המוסד לביטוח לאומי. הקרן סייעה בגיבוש תפיסת הרשת, מימנה  כ־70% מעלות הפרויקט ומסייעת בליווי מקצועי של הרשת. (מיצוי זכויות המבוטחים נמצא בלב העשייה של המוסד לביטוח הלאומי, כאשר חמש קרנות הביטוח הלאומי הן הגוף המוביל בפיתוח שירותים חברתיים בקהילה ובכך מסייעות לעשרות אלפי אנשים עם מוגבלות, קשישים, ילדים ומשפחות במצוקה חברתית־כלכלית. בין יעדיה של הקרן לפיתוח שירותים מיוחדים של הביטוח הלאומי, שסייעה בפרויקט: לחזק קהילות ולתרום לחברה שוויונית יותר.)

רשת הפעילים נבנתה מתוך התפיסה של קבוצות מקומיות והיא רשת וירטואלית בעיקרה.  בתהליך הקמת הקבוצות אנו מתמודדים עם מתח מובנה בין החשיבות של קידום נושאים ספציפיים באמצעות עבודתן של הקבוצות, לבין הערך והחיבור של המשתתפים לרשת שפועלת ומגיבה למערך שלם של נושאים העולים בשדה המדיניות. בעת כתיבת המאמר, פועלות קבוצות בחדרה בנושא הדיור בכלל והדיור הציבורי בפרט, בירושלים – בנושא הביטחון התזונתי, ובבת ים – בסוגיית נשים חד־הוריות. קבוצות נוספות נמצאות בהקמה, ויש קבוצות שחבריהן פעילים בעיקר ברשת הווירטואלית.

הרשת מאפשרת לחבר את הפעילים בקבוצות השונות לסוגיות מדיניוּת העולות באופן שוטף, באמצעות למידה על סוגיות ועל כלים פוליטיים, לרוב תוך הדגמה של כלים אפשריים (כגון כרטיסי מזון, הקפאת קצבאות ותקציב המדינה). הלמידה מחוברת למישור הפעולה, כאשר ממפגשי הלמידה ודיוק הפעולה יצאנו לקמפיינים (כגון הקמפיין לסל מזון בר השגה) או לעבודה משותפת על מסמכים לקראת דיונים בכנסת. מדי פעם הרשת נפגשת גם באופן פיזי – למשל בכנס על השפעה בתקשורת, שהתקיים בנוכחות עיתונאים, וביום המאבק בעוני שצוין בכנסת.

בעת מלחמת חרבות ברזל, הרשת הפכה גם למרחב של תמיכה הדדית, חילופי ידע וקידום מדיניות.

נדבך פעולה נוסף של הרשת הוא החיבור לארגונים חברתיים החברים בפורום למאבק בעוני. ארגונים אלה שותפים בוועדת ההיגוי של הרשת, פועלים בנושאי מדיניות שונים ולעיתים משתפים פעילים בקידום נושאים וקמפיינים הנמצאים על סדר היום שלהם. למשל, הארגונים היו שותפים פעילים באירועי יום המאבק בעוני בכנסת. לאורך הפעילות אנו בוחנים את הערך הייחודי של קבוצות מקומיות המתמקדות בנושא נבחר, אל מול פעילות ברשת – עם אופי תגובתי – על פי ההתרחשויות הפוליטיות שעל סדר היום  המשתנה.

הידע הייחודי שמביאים הפעילים לקובעי המדיניות

הן התכנים שמביאים עימם הפעילים והן תהליך המעורבות הפוליטית שלהם – יש בהם כדי לשנות את השיח הפוליטי, ולעיתים אף את המדיניות. הידע הייחודי שהביאו חברי הקבוצה למקבלי ההחלטות היה לרוב באחת הקטגוריות הבאות:

1) שיח פוליטי המשפיע על ראיית אנשים כסוכני שינוי

הפעילים הדגישו את היכולות של אנשים החיים בעוני ואת חשיבות היותם שותפים פעילים בהתערבויות ובתוכניות השונות המשפיעות על חייהם. לדוגמה, בדיון על טיוטת חוק שירותי הרווחה (הצעת חוק שירותי הרווחה שהוכנה על ידי משרד הרווחה באה להסדיר ולקבוע עקרונות בדבר הזכות לקבלת שירותי רווחה של יחידים, משפחות וקהילות במטרה למנוע את הידרדרותם ולספק להם הגנה ולשם חיזוק תפקודם, קידומו ושיפורו. בשלב זה, הצעת החוק לא קודמה מעבר לדיונים פנימיים במשרד הרווחה ולפיכך גם לא פורסמה), הפעילים דרשו שמקבל השירות יהיה שותף פעיל בבניית תוכנית ההתערבות ועמדו על כך שבניסוח הצעת החוק יירשם כי "תוכנית ההתערבות צריכה להיבנות במשותף על ידי העו"ס ומקבל השירות. במידה ואין הסכמה, יש להבנות תהליכי ערעור". ולא כפי שנכתב בנוסח הטיוטה הראשונית – שתוכנית ההתערבות נבנית על ידי העו"ס עבור מקבל השירות. הצעתם התקבלה, ובטיוטה השנייה  נכתב כי  העו"ס בונה את תוכנית ההתערבות "בשיתוף עם הזכאי".

באופן דומה, בהצעת חוק הרשות למאבק בעוני שונה סעיף 5, המתייחס להרכב מועצת הרשות למאבק בעוני. בנוסח הראשוני הושם דגש רב על אנשי כלכלה וחינוך בהרכב  נציגי הציבור במועצה – "אנשים שסופרים מספרים ולא סופרים אנשים". הפעילים הדגישו את חשיבות מינוים של נציגים המכירים מקרוב את החיים בעוני ואת אתגרי החיים בעוני, אם מניסיון אישי ואם מתוך קשר ישיר עימם, ובהצעה החדשה היה הרכב המשתתפים קרוב יותר לעולם החברתי. בהמשך, בעקבות דבריה של פעילה בוועדת הכנסת, אף נוסף סעיף לפיו במועצה ישתתף נציג החי בעוני.

2) שיח של אחריות מול שיח של האשמה

הפעילים ערים ורגישים לנטייה החברתית לבחון את התנהלותם באופן ביקורתי, מבלי להבין את מורכבות החיים בעוני. לדוגמה, בנוסח הראשון של הצעת חוק הרשות למאבק בעוני הופיע פעמים רבות הניסוח: "…לקדם פעולות הסברה ולקדם הכנת תוכניות לימוד…". הפעילים העירו כי מושם דגש רב על חינוך האנשים החיים בעוני לתכנון כלכלי (מתוך הנחה שהאנשים החיים בעוני אינם מנהלים את הוצאותיהם באחריות). זאת בתקופה ששכר המינימום וגובה הקצבאות הולכים ונשחקים ואילו יוקר המחיה – ובכלל זה עלויות הקיום והדיור – הולך ועולה. בהתייחסותם לחוק ביקשו הפעילים לצמצם את  הדרישה לתכנון כלכלי בסעיפי הצעת החוק, ובזכותם הורד הנושא מהנוסח החדש של הצעת החוק.

3) אפקט הדומינו או הבנת המורכבות

האנשים החיים בעוני מתמודדים עם מערך שלם של מורכבויות בתחומי חיים שונים, שקובעי המדיניות אינם ערים להן. לדוגמה, מדינת ישראל עוברת יותר ויותר למתן שירותים דיגיטליים, אולם מי שאין בידם דרכון, כרטיס אשראי וכדומה, אינם יכולים להיכנס לאזור האישי. הפעילים הציפו לרשויות את האבסורד בכך שקבלת שירותי מדינה בכלל, ובתחום הרווחה בפרט, כגון רישום למעונות רווחה, מצריכה רישום באמצעות האזור האישי. הבעיה לא נפתרה לחלוטין, אך הוספו אמצעי זיהוי המתאימים יותר לאוכלוסייה החיה בעוני.

4) ההיבט האנושי בקביעת מדיניות

מדיניות נקבעת על בסיס נתונים וסטטיסטיקות – נוסף על אידיאולוגיות, אינטרסים ולחצים פוליטיים. המפגש האישי עם הפעילים יכול לגרום לקובעי המדיניות להבין – אנושית ורגשית – את השלכות המדיניות . דוגמה לכך מביאה יענה: "הקשיבו לנו; זה נתן להם להבין מה זה לחיות בעוני. בדיון על ניתוקי חשמל, נתתי להם דוגמה על השכנה שלי, שביקשה שארתיח לה מים כדי להכין לילדים בבוקר שתייה חמה… השבע לא מבין את הרעב… זה השפיע. מנכ"ל רשות החשמל אמר: 'מכל מלמדי השכלתי'". נתי, פעיל נוסף, מוסיף בנושא: "הבדל מרכזי בין מצבנו לאנשים שלא במצבנו היא הדחיפות. אפשר להסתכל מרחוק, רואים שהתקדמנו צעד ועוד צעד, אבל מי שנמצא בהישרדות לא יכול לחכות. יש הסתכלויות שונות לגמרי".

הישגים והשפעה

השפעה על מדיניות היא תהליך מורכב, שדורש זמן ומאמצים ויש בו שותפים רבים. ההתקדמות נעשית בצעדים קטנים ולכל הישג יש "הורים" רבים. עם זאת, בתהליכי העבודה, כפי שתיארנו לעיל, ראינו לא מעט הישגים: בשינוי נוסחי חוק או הצעות חוק, בקריטריונים ובנוהלי העבודה. לעיתים אף נראה ששינינו עמדות של מקבלי ההחלטות. ברמה התהליכית, הפעילים זכו להקשבה ולהכרה במצבם ובפעילותם. רשת הפעילים מוכרת היום בקרב קובעי המדיניות ולא פעם נעזרים בפעילים, בעמדתם ובידע שלהם.

המוטיבציה לפעול ולהשמיע קול נובעת מהידע והניסיון של הפעילים, אך גם מהרצון לסייע ולהשפיע על מציאות חייהם של אחרים: "אני לא יודעת אם אני אוכל לקנות את הבית – היה חשוב לי שמשפחות אחרות באיזשהו שלב ירכשו את הבית – יש הרבה אנשים שאני מכירה ואני מקווה שבאמת זה ישתנה, שיהיו מכירות בתים בקרוב" (יענה).

חוויית ההשפעה של חברי הקבוצה הציגה תמונה מורכבת. בהיבט החיובי, חברי הקבוצה הרגישו שהם מביאים לקובעי המדיניות ידע משמעותי ומנכיחים את משמעות החיים בעוני, כפי שתואר לעיל. חוויית ההשפעה נוגעת לא רק בְּיחס לקובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות אלא גם ביחס לציבור הרחב: "חשוב שכולנו ביחד נהיה בשטח. כך נדבר ונצליח. אני מפרסמת את רשת הפעילים וכך מחברת אנשים לקול החשוב – שכולם יידעו וילמדו להקשיב לאנשים ולבנות דו־שיח עם השטח" (רותי); "דיברתי עם אנשים והם קיבלו את זה באהבה  ובאוזן קשבת" (דינה).

משתתפי הקבוצה סיפרו כי דרך הפעילות הם מוכרים בקהילה, ובזכות זה הם מצליחים להביא את הידע והניסיון שלהם לקהלים שונים. "עד היום אנשים פוגשים אותי בקניון ושואלים אם יש סיכוי, אם זה יסתדר…" (יענה).

עם זאת, חברי הקבוצה מודעים למורכבות המשחק הפוליטי ולקושי ביצירת שינוי מהותי: "הצלחתי להעביר את הדברים שאני מאמין וחושב, אבל אין לי אמונה גדולה במשחק הזה… אנחנו נמצאים במשחק פוליטי, עם גינונים ושפה. צריך ללמוד איך לפצח אותו, כי ההישרדות שוחקת, ולהשתתף בפוליטיקה זו פריבילגיה מסוימת – להשקיע את עצמך, את החיים שלך, את הדם שלך  ולהיחשף כאדם במצוקה בעמדה פגיעה" (נתי).

חברי הקבוצה ראו את ההצלחות הקטנות, כמו הכנסת סעיפים שונים להצעות חוק ושינויי מדיניות מסוימים, אך במכלול עולה תחושה שהם אינם מצליחים להביא לשינוי עמוק בפוליטיקה, שכן הכוח נותר בידי בעלי הכוח, בעלי ההון והאידיאולוגיה הנאו־ליברלית. מסביר זאת שלמה: "הכישלון שהיה פה כשדנו בחוק שירותי הרווחה – החוק משפיל, כי הוא לא מדבר על החובות של המדינה כלפי אנשים… הכול שם נשאר בשיקול דעת. במצב כזה אין ערך לחוק".

למרות המורכבות שתוארה לעיל וההכרה במערך הכוחות הפוליטיים, חברי הקבוצה חשים שהקול שלהם משמעותי, וכאמור, הם מזהים את ההצלחות הקטנות. כפי שאמרה יענה: "מטפטף מטפטף, באיזשהו שלב זה נכנס". ובכל זאת, החוויה המרכזית בשדה הפוליטי היא של חוסר אונים מול המערכת הפוליטית: "אני מבין איך המערכת ואיך גורמים הגמוניים משחקים – זה קצת לעג לרש" (נתי).

סיכום

רשת הפעילים מתכתבת עם פוליטיקה של שינוי מדיניות במישור האישי ובמישור הציבורי. המשתתפים עברו תהליך של הרכבת "משקפי מדיניות", דרך ראיית חוויותיהם גם כחלק מהשתייכותם לכשני מיליון ישראלים החיים בעוני, כפועל יוצא ממדיניות ממשלתית.

בתהליך למידה, הפעילים החלו להפוך למשתתפים אקטיביים בתהליך הפוליטי. מקבלי ההחלטות, בתוך מסגרות העבודה והכלים הפוליטיים שהם רגילים להם, נחשפו גם לעמדות מבוססות ניסיון חיים וגם לאנשים שהמדיניות שיבחרו בה תשפיע עליהם. פקידי המשרדים הבכירים החלו לקבל תגובות לתזכירי חוק, חברי הכנסת שמעו את האנשים בוועדות, השרים היו מושאים למכתבים ולקמפיינים – וכתוצאה מכך, לפעמים בחרו לקבל החלטות אחרות, המיטיבות עם האנשים החיים בעוני.

התהליך הוא לעיתים מתסכל, פוגע ונוגע בכאבים היום־יומיים של חברי הקבוצה. אל מול הכוחות הגדולים של הפוליטיקה והפערים הגדולים בחברה, חלק מחברי הקבוצה חשים לעיתים חוסר אונים וייאוש. אחרים מצליחים לשמור על אמונה ואופטימיות.  מתוך כך, יש ערך לתמיכה ולליווי האישי של מנחי הקבוצה והרשת, כמו גם לשייכות לקבוצה שמציעה לחבריה ידע ונותנת כוח, תמיכה וחוויה של קול ונוכחות. חוויית הכוח והעוצמה מורחבת לתחומי חיים נוספים, ונותנת למשתתפי הקבוצה והרשת מקום בחיים הקהילתיים והחברתיים שלהם.

המעוניינים לצרף פעילים לרשת "יחד לקיום בכבוד" ולהיות שותפים בעשייה – מוזמנים ליצור קשר עם יוני בלסבלג, בדוא"ל yoni@anu.org.il

רשימת המקורות

קסיר (קלינר), נ', פינס, ר', ופלאם, נ' (2024). דוח ממדי העוני והאי־שוויון בהכנסות – 2023. הביטוח הלאומי: מנהל המחקר והתכנון.

דורון, א' ( 2008 ). העניים כ"אחר" – עוני בישראל בשנות האלפיים. ביטחון סוציאלי, 7, עמ' 28-9.

טרדיו, ב' (1999). בניית שותפות עם משפחות "העולם הרביעי"; העניים ביותר כשליטים. בתוך: א' בן אריה, וי' ציונית, ילדים בישראל על סף האלף הבא. ירושלים: המועצה הלאומית לשלום הילד ואשלים.

סטריאר, ר' (2019). תפיסת ההתערבות של עבודה סוציאלית קהילתית מודעת עוני. קרן רש"י, משרד הרווחה וג'וינט ישראל: "נושמים לרווחה במרכז עוצמה".

פלג, א' ( 2013). אתגר העוני של המשפט המינהלי. תל אביב: רסלינג.

Cohen-Rimer, Y. (2022). Participation in welfare legislation – A poverty-aware paradigm. Regulation & Governance, 17(1).

Lister, L. (2009). Poverty (Chapter 5, Pp. 99-123). Cambridge: Polity Press.

***

דורית בירן דקלבאום – עו"ס (MSW) ויועצת ארגונית, עוסקת בהדרכות והכשרות במסגרת בית הספר המרכזי וקידום תהליכי תכנון אסטרטגי ושיתוף ציבור. פעילה חברתית בפורום למאבק בעוני. deckelbd@gmail.com

בקי כהן קשת – עו"ד, מקדמת מדיניות בפורום למאבק בעוני וב"קול רבני לזכויות אדם". keshetbecky@gmail.com