שמעון שהרבני (67) ממבשרת ציון עובד בשירות התעסוקה כבר מאז 1979. הוא החל את דרכו כמתאם השמה בתקופה שבה העבודה הייתה ידנית ללא מחשב, ומבקשי עבודה נשלחו למעסיקים עם פתק מהלשכה – והתקדם עד לתפקיד רכז מעסיקים באזור ירושלים ואחר כך מנהל האזור. מתוך 46 שנותיו בשירות התעסוקה, 38 שנה היה חבר בוועד העובדים הארצי, ובשנה וחצי האחרונות כיהן בראשו. "מה שדחף אותי להיכנס לעבודה המאורגנת היה הרצון לעזור לאנשים", הוא מספר, "הרצון לראות את החברים שלי לעבודה. אנשים שנמצאים במצוקה ובמצבים קשים. לחפש לתת יד וכתף. זה מבחינתי כל העולם – לתת לאחרים, ואם צריך גם להקריב לטובת זה".
בשירות התעסוקה כ-550 עובדים ב-74 לשכות תעסוקה מצפון רמת הגולן וקריית שמונה ועד דימונה ואילת בדרום. עם הגעתו של שהרבני לגיל פרישה, הוא מסכם את פעילותו: "להיות ועד עובדים זה אומר להיות שם עם העובד בכל הבעיות והקשיים, בכל מה שבמערכת היחסים בין מנהלים ועובדים בארגון".
בתפקידו הקודם כיו"ר ועד העובדים באזור ירושלים וכסגן יו"ר הוועד הקודם עופר לוי, הוביל מאבק נחוש לשמירה על בריאות העובדים לנוכח תנאי עבודה לא ראויים. "המשרדים שלנו בירושלים היו בקומה השלישית של התחנה המרכזית, עם כל האוטובוסים, העשן והדיזל. הבאנו מחקר שבדק ומצא שהמקום פשוט מסוכן – עד כדי תחלואה בסרטן. ניהלנו שם מאבק קשה עם הפגנות מול המשרד והמנכ"ל, ומול גורמים בעלי אינטרסים כלכליים, עד שבסופו של דבר הועברנו למבנה אחר מול עיריית ירושלים ליד הדואר המרכזי. הצלחנו להגן על החיים של האנשים שלנו".
המאבק הגדול ביותר שניהל היה לפני כארבעה חודשים נגד חוק ההסדרים, שלדבריו ביקש לפרק את שירות התעסוקה. "הכוונה הייתה שמבקשי עבודה יופנו רק לביטוח הלאומי – שלא יודע לתת את השירותים שאנחנו יודעים לתת בתחומי ההשמה והליווי התעסוקתי. יש לנו כאן מאות עובדים עם ניסיון עצום והכשרה, שיודעים לסייע לאדם למצוא עבודה, ללוות תהליכים רגשיים בהכלה והקשבה, וסל כלים גדול של הכשרות מקצועיות, שוברי לימודים וליווי פסיכולוגי, שהכול היה בסכנה. נאבקנו בכל הכוח, עם הגב של יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד ויו"ר הסתדרות עובדי המדינה עו"ד אופיר אלקלעי. נעזרנו בסגן יו"ר ההסתדרות רועי יעקב ובמנכ"ל האיגוד המקצועי אדם בלומנברג, יחד עם עופר לוי קודמי בתפקיד ואבנר סולטני מהסתדרות עובדי המדינה. בסופו של דבר הצלחנו להוריד את ההצעה מסדר היום".
בין כל המאבקים, מציין שהרבני שוועד העובדים הוביל לאורך השנים שורת הסכמים קיבוציים ששיפרו את תנאי העובדים, את אופק ההתקדמות שלהם ואת מנגנון עליית הדרגות. "הגעתי עכשיו לגיל פנסיה, אבל ביקשו ממנו להמשיך להוביל את הוועד עוד חודש או חודשיים עד לבחירות שבהן ייבחר המחליף שלי. התוכניות שלי לעתיד הן להשלים את לימודי התואר שהתחלתי בניהול בכיר באוניברסיטה העברית. אני רוצה גם להתנדב בהוראת מתמטיקה בבתי ספר לילדים בכיתות א'-ה', לנסוע לטייל ולבלות, והכי חשוב – יש לי נכד חמוד בן שנה שאני רוצה לבלות איתו הרבה זמן".