תשעה קילומטרים מגבול לבנון, במשך שנה ושלושה חודשים, מעל המרכז הרפואי לגליל בנהריה עפו טילים וכטב"מים, ומתחתיו פעלו יותר מ-2,000 עובדים בטיפול במאושפזים שאכלסו את המחלקות התת-קרקעיות של בית החולים, שהחלו לפעול כבר ב-7 באוקטובר 2023.

"המחלקה הראשונה שמנהל בית החולים פרופ' מסעד ברהום אמר שצריך להעביר היא הפגייה ממחלקת היולדות", אומר זיו פרבר, יו"ר ועד עובדי מנהל, משק ופרא-רפואי. "עובדים העבירו מחלקה אחרי מחלקה, במקצועיות וברגישות ובעיקר באהבה למטופלים ולמרכז הרפואי. היו תקופות שעובדי מנהל ומשק עבדו גם 12 שעות ביום, באהבה ומתוך הבנה של הצורך, בלי להתלונן".

פרבר (54), נשוי ואבא ל-3, מתגורר בכפר ורדים, היה דובר המרכז הרפואי לגליל במשך 15 שנה, וכיום עובד במחלקת הרכש של בית החולים. בשנתיים האחרונות הוא יו"ר ועד עובדי מנהל, משק ופרא-רפואי, שכולל כ-1,200 עובדים.

זיו פרבר, יו"ר ועד עובדי מנהל, משק ופרא-רפואי במרכז הרפואי לגליל. "היו תקופות שעובדי מנהל ומשק עבדו גם 12 שעות ביום, באהבה ומתוך הבנה של הצורך, בלי להתלונן" (צילום: המרכז הרפואי לגליל)

"היו הרבה עובדים שהמשפחות שלהם פונו, מהם כאלה שהמשיכו להגיע לעבודה, כאלה שהתפנו למקומות קרובים יחסית כמו חיפה, טבריה ומקומות אחרים בצפון, ולחלק אפשרנו לעבוד מרחוק. לעובדים שעובדים מרחוק אמרנו שהם לא יכולים להיפגע, אז פנינו להסתדרות, ולאורך כל ההיררכיה, מארנון בר-דוד, דרך עו"ד אופיר אלקלעי, עו"ד ארז אופינקרו וטל בורשטיין, נרתמו כדי לעזור, וזה מה שאפשר לנו להפעיל את סעיף 48.

מה זה סעיף 48?
"עובדת משק למשל שפונתה לחדרה לא הייתה יכולה להגיע בכל יום, במיוחד כי זה יותר משעה נסיעה ועדיין יש טילים, כטב"מים, יירוטים, זה לא מצב הגיוני לנסוע בו לעבודה, אז היא למשל הייתה מגיעה יומיים או שלושה לעבודה ועוד יומיים על חשבון המעסיק, שזה באמת דבר שגם המנכ"ל ברהום וגם המנהל האדמיניסטרטיבי משה מיוחס נרתמו אליו כדי לאפשר את המשך הפעילות לצד זה שעובדים יוכלו להמשיך להתפרנס בכבוד".

מילת המפתח: ביחד

"מהרגע הראשון שנבחרתי לוועד, ההנהלה דיברה איתי ואמרה לי שמה שאנחנו צריכים יתקבל. כבר מהפגישה הראשונה עם ההנהלה אחרי שנבחרתי לתפקיד יו"ר הוועד, הייתה בינינו הבנה עמוקה שכולנו ביחד.

פרופ' ברהום, שמנהל את המרכז הרפואי כבר מ-2007, ומנהל כ-3,200 עובדים, אמר בעבר: "'ביחד' היא מילת המפתח שמובילה אותנו כהנהלה וכצוות עובדים". המרכז הרפואי נחשב למעסיק הגדול ביותר בגליל המערבי.

"אנחנו בפיקוח ממשלתי, ופרופ' מסעד ברהום הגיע לפה לפני 18 שנה ופועל להגדיל את המרפאה, וחסר לנו רק מחלקת ניתוחי לב כדי להיות בית חולים שמוגדר מרכז-על. אנחנו גם בית חולים גדול מאוד, עם 780 מיטות, ואנחנו גם מנסים לשמור על משפחתיות וקשר טוב בין העובדים", אומר דובר המרכז הרפואי, גל זייד. "יש בו תמהיל עובדים מאוד מיוחד, עובדים נוצרים, יהודים, מוסלמים, דרוזים, בדואים, וגם בתקופת המלחמה כמעט אין מתיחות".

פרבר: "המנהל האדמיניסטרטיבי משה מיוחס הוא אדם נדיר שבנדירים. מעבר לזה שהוא מנהל את כל האדמיניסטרציה של בית החולים, הוא קודם כול מבין את נפש העובד, מבין שהעובד זה הנכס הכי חשוב שיש לו, אדם קשוב ועם ראייה מפוכחת".

חשיבה מחוץ לקופסה שווה הכול

"כשהמלחמה הייתה בעצימות גבוהה היו עובדים שפתאום נסגר להם הכביש או שלא יכלו להגיע כי היו התרעות סביבם והצבא לא נתן להם לעבור. הלכנו להנהלת המרכז הרפואי והוא מייד נתן להם את זה כיום עבודה.

"הקמנו פה מעון לילדים עבור העובדים, שקיבלו את כל מה שהם צריכים, היו פה יותר מ-100 ילדים במעון שהיה פתוח מ-07:00 בבוקר עד 15:00 אחר הצוהריים. יותר מזה, היו פה ילדים עם צרכים מיוחדים שהכנסנו למעון שקם במחלקת הילדים פה. היה פה ילד שהייתה לו בר מצווה, ועשו לו פה בר מצווה בהפתעה כי כל האולמות היו סגורים. חיילים שהגיעו לפה בלי ציוד, הבאנו להם ציוד, בגדים, מה שהם צריכים.

המעון לילדי העובדים שהוקם במרכז הרפואי. "היו פה יותר מ-100 ילדים במעון שהיה פתוח מ-07:00 בבוקר עד 15:00 אחר הצוהריים" (צילום: המרכז הרפואי לגליל)

"אופיר וארז הגיעו לבקר אותנו במהלך המלחמה במטרה לחזק אותנו. הרגשנו שאנחנו לא לבד במערכה, כי אם הם סיכנו את עצמם ובאו תחת אש לבוא לבקר אותנו מתחת לאדמה זה אומר הכול. עשינו להם סיור וממש ראו את זה בעיניים, אז הם ככה גם יכלו להבין את כל המצוקות שלנו. תחשוב, עובדים פה יכולים לפעמים יום שלם לא לראות אור יום, כולם בתת-קרקע עם פלורסנטים.

הודעת ווטסאפ לעובדים על השמרטפיה (צילום מסך)

"בתקופה של המלחמה היו עובדות שנאלצו להישאר בבית כי לא היו מסגרות חינוכיות, ונגמרו להן ימי החופש. ברגע שנגמר לך יום חופש מתחילים להוריד לך ימי עבודה. יום עבודה זה 500 שקל. תחשוב, אימא שנשארת בבית עם הילדים שלה שבוע זה 2,500 שקל".

אז איך פותרים את זה?

"פניתי אז לארז, הוא דיבר עם אופיר, כנראה זה עלה כבר לארנון, ואישרו לנו שאותן עובדות שנגמרו להן ימי החופש, במקום להוריד להן ימי עבודה, יכולנו לקחת מהמכסה השנתית של 2025 לטובת 2024 כדי שהשכר שלהן לא ייפגע".

החשיבה מחוץ לקופסה הנחתה את הוועד ואת ההסתדרות. "היו עובדים שהיו הרבה מאוד זמן במילואים ואמרו שהם לא מצליחים לנצל את ימי החופשה שלהם, פניתי לארז ולאופיר והם כנראה פנו לארנון ואפשרו לצבור את הימים גם לשנה הבאה.

עו"ד אופיר אלקלעי בביקור במתחם התת-קרקעי של בית החולים (צילום: המרכז הרפואי לגליל)

"בתקופה של מלחמת לבנון לא הייתה כיפת ברזל, והיו עובדים שפחדו ופשוט לקחו את הרגליים, לקחו את התיקים ובאופן טבעי ברחו. היום כשמנהל בית החולים ביקש מעובדי משק לעשות משמרות כפולות של 12 שעות ויותר, והיו צריכים בשנייה לפנות את כל הבניינים לתת-קרקע, ואף אחד לא התלונן. הם הבינו שרואים אותם, שכל מצוקה שיש להם אנחנו פותרים".

המלחמה בצפון לא הסתיימה. תקופת השקט נתפסת כשקט מתעתע, יש יישובים שעדיין לא חזרו, ו-15 חודשים של מלחמה בצפון עשו את שלהם. "כשאני נוסע הביתה אני תמיד שומר על קשר עין עם השמיים, ומספיק שאני רואה ציפור – זה יכול להיראות לי כמו כטב"ם".

לכל דבר יש פתרון

"חשוב לי להגיד גם על אופיר שהוא בן אדם פטריוט וערכי, שתמיד מסור מאוד לעובדים, וגם על ארז שתמיד אומר 'אין בעיה' – ואם יש בעיה, אז 'אני אבדוק איך עושים את זה'. אין 'לא'. הרבה פעמים אתה צריך לפנות לדרג הראשון אם הדרג השני והשלישי לא מטפלים בדברים, ואני בשנתיים שאני פה לא הייתי צריך אפילו פעם אחת להרים טלפון לארנון, תמיד אופיר וארז טיפלו על הצד הטוב ביותר.

"לדוגמה, אנחנו עדיין במלחמה, ואנחנו רואים שהמצב הכלכלי לא פשוט, בדרך כלל במשברים כאלה יגידו 'שבו בשקט, נדבר אחרי המלחמה', כי לא יודעים כמה המלחמה תעלה, כמה זמן זה יימשך, אבל בשנתיים האלה הבאנו בשורות טובות לעובדים מבחינת שכר, מבחינת תנאים ואיך שרואים אותם. זו גאווה ענקית.

"גם בתחום העמותות ופעילות הרווחה לעובדים, מנהל בית החולים היה צריך מצבה של X עובדים, ואם יש לך 200 עובדים מפונים ו-200 עובדים במילואים או עם בעיות כאלה, אתה לא יכול לעשות סמינרים, אתה לא יכול לעשות ימים מרוכזים לעובדים, אז אבי אמר לנו 'אין בעיה, אנחנו שומרים לכם את הזכאויות, כשיתאפשר להוציא זה יהיה שמור לכם, מה שתרצו תקבלו, ואפילו יותר מזה'. מאפשרים היצע גדול יותר לעובדים.

"לראות אנשים שעשית להם טוב ושהם מאושרים זה ממלא אותי. אני מסתובב בין המחלקות ושואל ומתעניין, ואז אנשים פתאום אומרים שהם צריכים דברים, אילו ישבתי במשרד לא הייתי מצליח לפתור בעיות שקיימות אבל העובדים לא תמיד מציפים אותן.

"אחד הדברים שנותנים לנו רוח גבית הוא העבודה עם מרחב גליל מערבי בהסתדרות, היו"ר אשר שמואלי ויו"ר נעמ"ת עפרה אלקיים-כהן נכונים לעזור בכל מה שצריך ומחברים אותנו ליוזמות מדהימות כמו ביקורי חיילים פצועים. לא יכולתי לעשות עבודה טובה אלמלא האנשים הטובים שמעליי בתקופה הזו, גם ארז, אופיר, טל וכמובן ארנון, וגם פרופ' ברהום ומשה מיוחס, שבאמת התמזל מזלי להיות יו"ר ועד שעובד איתם".