"די מהר הבנו מהסרטונים שהתחילו לרוץ שהפגיעה של הטיל הייתה באזור קריית הממשלה בחיפה", משחזרת שלי ירמיהו (50), יו"ר הוועד הארצי של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), כיצד שמעה ב-20 ביוני שטיל איראני נפל סמוך למשרדים שעובדים בהם כ-115 מעובדי הרשות. "המזל היה שזה קרה שזה קרה ביום שישי אחרי הצוהריים, כשכבר לא היו עובדים בבניין".

הדבר הראשון שהטריד אותה ואת הנהלת הרשות היה שלומם של מאבטחי קריית הממשלה. באמצעות הקב"ט יצרו עימם קשר, ושמחו לשמוע שהם שלמים בגופם ושומרים על מורל גבוה. "הם היו רגועים ואמרו שהם בסדר גמור, שהם רצו למקלט, אבל שיש נזק גדול למבנה מההדף. כששמענו שהם בסדר משהו נרגע בנו, אבל גם התחלנו להבין כמה המבנה ניזוק".

ירמיהו, ראש תחום עסקאות במטה החטיבה העסקית של רמ"י, חברת ועד כבר יותר מ-13 שנה, ובשלוש השנים האחרונות עומדת בראשו. לדבריה, עובדי הרשות במחוז חיפה מועסקים בשני מוקדים בקריית הממשלה, כמאה עובדים במבנה אחד ועוד כ-15 עובדים ב'בניין הטיל' עצמו. בשני המבנים נגרם נזק הדף כבד, שעל פי ההערכות ייקח לפחות כשנה וחצי לתקן כדי שיוכלו לשוב לעבוד בהם.

הנזקים במשרדי רמ"י מהטיל האיראני. "המזל היה שזה קרה שזה קרה ביום שישי אחרי הצוהריים, כשכבר לא היו עובדים בבניין" (צילומים: רמ"י)

ביום ראשון שאחרי הפגיעה, ההנחיות של פיקוד העורף בכל הארץ עדיין לא אפשרו לצאת לעבודה. אבל ב-24 ביוני, ארבעה ימים אחר כך, הוכרזה הפסקת האש, ורוב עובדי הרשות חזרו לעבודתם. "מהרגע הראשון הבנתי שאנחנו צריכים לדאוג לעובדים הללו בחיפה, שאין להם לאן לחזור. וכבר ב-24 ביוני כתבתי להם הודעה שמבהירה שאנחנו פועלים בשיתוף פעולה עם ההסתדרות ויו"ר הסתדרות עובדי המדינה עו"ד אופיר אלקלעי להבטיח שמירה על תנאי השכר ולאתר מקום חלופי באזור חיפה לפעילות מרחב חיפה". היא עבדה צמוד לעו"ד לילך גוטרמן, נציגת הוועד המקומי, ובשיתוף פעולה עם מרחב חיפה בהסתדרות בראשות משה מזרחי.

"עשינו שיחת זום עם כל העובדים במרחב. זו הייתה תחושה קשה שכולם חוזרים לעבוד ורק הם בבית, והיה חשוב לנו שיידעו שרואים אותם ומרגישים את הכאב שלהם, הטלטלה הרגשית וחוסר הוודאות, ופועלים לגבש להם מענים מהירים". היא מוסיפה שפעלו עם הנהלת הרשות ועם מנהל הדיור הממשלתי.

"מצאנו פתרון זמני לטווח הקצר שמאפשר לעובדים לעבוד ב'קפסולות' של 30 איש בכל יום, כך שהעובדים יכולים להגיע לעבוד פרונטלית רק פעמיים בשבוע, ועוד שלושה ימים בשבוע עובדים מהבית". לדבריה, היה לעובדים חשוב מאוד לצאת מהבית ולחזור לשגרה בפן החברתי, הרגשי והמורלי, וגם בהיבט של שמירה על זכויות שונות בהתאם לתקנות שירות המדינה (תקשי"ר), דוגמת זכאות לתשלומי אחזקת רכב.

באותם ימים חיפשו משכן זמני לטווח הארוך יותר שיוכל להכיל את כל העובדים בצורה מכובדת עד להשלמת השיפוץ והתיקון בקריית הממשלה. לאחרונה נמצא מקום חלופי, בניין IBM הסמוך לאוניברסיטת חיפה, והעניין מצוי בשלבי האישורים במנהל הדיור הממשלתי. בהסתדרות אף הצליחו להגיע להסכם שיפצה את העובדים בתגמול בגין תוספת חצי שעת עבודה בגין הקשיים להתנייד מדי יום לאזור, שהוא פחות נגיש לרובם.

"בשיחות שלנו עם העובדים, רבים מהם חששו מאוד לציוד שלהם שנשאר בחדרים שנפגעו, מסמכים וניירות אישיים, תיקים וכו'. להרבה מהעובדים היו גם ניירות עבודה ומשימות שהמתינו להם על השולחן לטיפול, והם שאלו כל הזמן מתי יוכלו להיכנס למבנה כדי לנסות ולראות מה ניתן לחלץ.

"עד ממש לאחרונה, רק המפעילים, אנשי המחשוב, יכלו להיכנס לבניין ולהוציא ממנו ציוד, ואנשים התקשרו לבקש מהם לנסות לאתר עבורם דברים. גם זה רק לאחר שהבניין עבר זיכוי, ובדקו שאין סכנת קריסה ושניתן להיכנס אליו. העובדים מאוד רצו להגיע ולראות את מצב המשרד שלהם, העמדה שלהם. רק בשבוע האחרון, חודש אחרי הנפילה, התאפשר לעובדים להיכנס למקום ולנסות לחלץ ממנו ציוד בעצמם".

ברגע האמת, אומרת ירמיהו, העבודה המאורגנת הוכיחה את עצמה כחשובה מאוד לעובדים. "הצלחנו למרות הכול ליצור עבור העובדים ודאות מסוימת, יציבות ושיקום של שגרת החיים. בלי הסתדרות עובדי המדינה והגיבוי שיש לעו"ד אופיר אלקלעי מיו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד, זה לא היה קורה. אופיר יצר קשר ישיר עם הממונה על הדיור הממשלתי כדי להבטיח את תנאי ההעסקה של כל העובדים וגם לעמוד על לוחות זמנים שנותנים ודאות. שיתוף הפעולה של ועד העובדים עם ההסתדרות ועם מנכ"ל רמ"י יעקב קוינט היה מה שאפשר לספק לעובדים מעין שגרה, גם לאחר שמקום העבודה שלהם נפגע".