"ממש יום אחרי 7 באוקטובר פתחנו חמ"ל", מספר מולא נימר, יו"ר ההסתדרות במרחב מרכז גליל. תרומות לחיילים נאספו מהתושבים, מההסתדרות ובעלי העסקים. המרחב אימץ את חטיבת חרמון, לימים חטיבת ההרים. "עשינו ארוחה למילואימניקים ביער של קריית שמונה. התחילו אזעקות, אבל לא פחדנו בזכות החיילים. אז התחלנו לאמץ את היחידה הזאת". האימוץ התבטא לא רק בארוחות, אלא גם באספקת ציוד כמו ערכות קפה וביגוד חם. "לקחנו את היחידה הזאת בידיים שלנו, לא רק בגלל הבנים שלנו. הם כאן מגינים עלינו".

השנתיים האחרונות הציבו אתגרים רבים בפני מרחב מרכז גליל, שמרבית האוכלוסייה בו דרוזית. 14 חיילים דרוזים נפלו מתחילת המלחמה. נימר מספר על ההלוויות ועל ביקורי הניחומים אצל המשפחות האבלות. "כמרחב תרמנו למשפחות והקמנו פינת הנצחה". ערב הריאיון נוסף ללוח הזיכרון שמו של סרן אמיר סעד ז"ל. "אתמול הלכתי עם יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד לנחם את המשפחה. הוא הנופל השני במשפחה".

לצד המלחמה עסק המרחב בהגנה על העובדים. "יש במרחב 12 רשויות מקומיות. בשמונה מתוכן נבחרו ראשי רשות חדשים. היינו חייבים לעמוד על המשמר". נימר מספר כי היו ניסיונות לפטר עובדים בתוכניות ההבראה. "התוכנית באישור משרד הפנים, כך שאנחנו לא יכולים להתנגד, אבל עמדנו על כך שהעובדים יקבלו את כל הזכויות". גם הצד החברתי לא נעדר מפעילות המרחב. "הוצאנו לאחרונה עובדי שתי מועצות מקומיות ועובדי מתפרה לימי גיבוש. צריך שהעובד ירגיש שההסתדרות גם דואגת לרווחה שלו, שירגיש שהיא בית".

השנתיים האחרונות העמידו במבחן את היחסים בין הקבוצות השונות במרחב. "אני גאה בכך שבמרחב שלי יש נוצרים, מוסלמים, דרוזים ואפילו משפחה יהודית, משפחת זינאתי, בפקיעין. אנחנו מכבדים את כולם, ונותנים להם את העזרה". נימר מספר כי כולם התגייסו למפעל התרומות.

לא היו נפילות טילים ביישובי המרחב, שסבלו מאזעקות רבות ומבעיית מיגון קשה, אך היו נפילות של חלקי יירוט. "ביער לידינו נפצעה אישה מהיירוט. היה גם כעס טבעי. אין לי ממ"ד, אפילו בבניין המרחב של ההסתדרות. בבית שלי אין ממ"ד. התחבאתי מתחת למדרגות בקומה התחתונה".

מולא נימר, יו"ר ההסתדרות במרחב מרכז גליל (משמאל); אבי יחזקאל, ראש אגף ארגון ומרחבים; וכנרת נחמן שלו, יו"ר ההסתדרות במרחב העמקים (צילום: מרחב מרכז גליל)

החיים בין האזעקות הביאו עימם הרגלי עבודה חדשים במרחב. "אנחנו יכולנו לעבוד גם מהבית. זו לא בעיה, יש קשר הדוק עם הוועדים. הבית שלי נמצא קרוב לבניין המרחב, אז הייתי כל הזמן בא לראות. היה חמ"ל בכל מועצה. זה היה מצב קשה".

גם בתוך המלחמה פעולת האיגוד לא מפסיקה. "אין לנו מקום עבודה עם יותר מ-500 עובדים. אין לנו, לצערי, גם אף מקום עבודה לעובדי המדינה, כלומר לא משרדי ממשלה, לא בתי חולים, אין מלונות, כמעט הכול מפעלים או עסקים קטנים. העובדים מסתובבים בשטח, מחפשים ומצרפים אחד אחד.

"רוב הצעירים אצלנו משרתים בצבא, במשטרה ובמשמר הגבול, אז לא רואים הרבה מובטלים. לצעירות יש עבודה במשרד החינוך, לאחרונה הרבה לומדות פסיכולוגיה. בבית ג'אן פועלת המתפרה הכי גדולה בארץ, 300 בנות". נימר נזכר בימים שבהם ליווה את פירוק המתפרות. "אז הייתה הרבה אבטלה, אבל כיום הבנות פונות להשכלה אקדמית".

יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד במפגש עם השייח' מוואפק טריף (צילום: מרחב מרכז גליל)

הקושי של השנתיים האחרונות החוויר לעומת הידיעות מסוריה בחודשים האחרונים. "הגענו למצב הגרוע ביותר עכשיו. חווינו טראומה. עדיין לא הצלחנו להבין את ממדי האסון. אני לא מסוגל לראות את התמונות משם. אלה לא רק תמונות לתקשורת, אלה סיפורים אמיתיים".

מול תמונות הזוועה התגייס גם המרחב למאמץ הכללי לסייע. "ברגע שהתחילו להבין את ממדי האסון, כל העדה התגייסה". עד מהרה נפתח חמ"ל מרכזי בירכא שריכז מידע ותרומות. נימר מיהר לפנות להנהגת ההסתדרות ולגייסה למאמץ. "חשבתי שההסתדרות צריכה להצטרף". יו"ר ההסתדרות נפגש עם השייח' מוואפק טריף. "ארנון אמר לי, 'לך לשיח' ותשאל מה צריכים'. נתנו לי רשימה של מצרכים יומיומיים, שלחתי אותה בפקס ללשכה. חצי שעה אחר כך הגיעו לחמ"ל בירכא 22 משטחים, זה קרוב לרבע מיליון שקלים".

פינת הזיכרון לחללים הדרוזים בבניין ההסתדרות החדש (צילום: מרחב מרכז גליל)

יו"ר ההסתדרות הגיע לנחם את משפחות הנופלים הדרוזים ונפגש עם אנשי ציבור דרוזים. "הוא אדם עם לב רחב", אומר נימר, "הוא אמר לי, 'אני מורה לראשי מרחבים בכל הארץ להקים חמ"ל ולאסוף תרומות'. אצלנו במרחב נפתח חמ"ל נוסף. תרומות מגיעות גם מהסופרמרקט החברתי של ההסתדרות".