|  "סערה אינה נולדת מעצמה, היא צומחת מעומק התהומות".

ואלו תהומות…

להיות עובד סוציאלי, ועובד משפחה בפרט, זוהי שליחות שיש בה עשייה ועשייה שיש בה שליחות. הבחירה נעשית לרוב מתוך אמונה אמיתית בדרך ורצון כן להיות לעזר ולייצר שינוי. התנפצות החלום אל חופי המציאות מייצרת תחושה של הצפה רגשית וחוויה של מצוקה אישית.

צדק חברתי עומד בליבת הפרופסיה והאתיקה המקצועית, ואני מייחלת לכך שקידומו לא יהיה כרוך במלחמה יום־יומית וסיזיפית; שכעובדות סוציאליות נהיה רודפות צדק, אך לא לוחמות צדק

שירותי הרווחה, בעיקר במחלקות לשירותים חברתיים, עוברים טלטלה, משבר ואפילו כאוס. לצערנו, רבים מספור נדרשים לשירותינו והעשייה היום־יומית מתאפיינת בעיסוק במקרי קיצון, בעומס ובאינטנסיביות. הנפש מצולקת והדאגה קשה מנשוא.

השנים האחרונות, המאופיינות בסערות אין־סופיות, בהן הקורונה, המבצעים הצבאיים והמלחמה הארוכה, מכניסים למעגל המטופלים והמשימות עוד ועוד תחומי אחריות ואוכלוסיות אוניברסליות, ללא תוספת תקינה או משאבים. בתוך כל אלה, ובתנאים בלתי אפשריים, אנו מנסים לייצר סדר, להחזיר שליטה למשפחות ולנו, להבטיח הגנה ורווחה ולספק שירות מקצועי ומותאם למשפחות שבטיפולנו. אלו משימות קשות מנשוא במציאות של מחסור תמידי בכוח אדם – הנובע לא רק משכר ומתנאי העסקה, אלא מעייפות החומר שבבסיסה עבודה שוחקת, מטרידה ומתמשכת.

אני מאמינה בלב שלם שבמחלקות לשירותים חברתיים יש חתירה אין־סופית לצדק חברתי, למיצוי זכויות, לחיים בכבוד ולשוויון הזדמנויות. במחלקתנו, העובדת בדגם אזורי, אנו מטפלים במגוון נושאים ואוכלוסיות – החל בגילאי לידה וכלה בזקנה, משפחות במצבי סיכון וסכנה, נערות ונערים, ילדים וצעירים, עזובים, בודדים וחולים. אנו נוגעים באוכלוסיות של פגועי נפש, פוסט־טראומטיים, קורבנות אלימות והתעללות פיזית, מינית, פסיכולוגית וכלכלית. אנו עוסקים בהגנה ובטיפול על אוכלוסיות השרויות בעוני ובהדרה, ועוד ועוד ועוד… למעשה, אנחנו מתבקשים לתת מענה לכל מי שמתדפק על דלתותינו, ומתעקשות לעשות זאת בצורה הטובה והמקצועית ביותר, גם כשבתנאים המערכתיים הקיימים – זה לעיתים נדמה כבלתי אפשרי.

עבודתן של עובדות המחלקה נותרת לעיתים שקופה – ואני רציתי בהכרה עבור עובדיי המסורים, שהם מראה לעו"סים נוספים באגף ובשירותי הרווחה בכלל. רציתי שיהדהדו את עשייתם, שיתנו תוקף לתחושותיהם, שיצעקו את סיפורן של המשפחות, כמו גם את סיפורם של העובדים הסוציאליים. עוד רצינו שמצוקת השטח תגיע לקובעי מדיניות ולבעלי השפעה, ושהסיפור יפרוס כנפיו גם אל מחוץ לכותלי מחלקתנו. אני רואה במחקר כשלעצמו פעולה של הכרה בעבודתן של עובדות המחלקה, אך שואפת להכרה רחבה יותר, שתיתרגם לעליית מעמדן של עובדות סוציאליות במחלקות ולשיפור של ממש במשאבי המחלקות ובתנאי העבודה.

אני מודה על ההזדמנות להיות חלק ממחקר המספר ומציף ידע בתוך הקשר החיים הממשי; על ההזדמנות להכיר אקדמיה פורצת דרך שאינה ספונה במגדלי השן, ועל ההזדמנות לאפשר לעובדיי לספר את סיפורה של המחלקה על עובדיה ומטופליה.

המאבק המתואר במאמר הוא מאבקן של עובדות המחלקה לממש את שליחותן המקצועית ולקדם צדק חברתי עבור המשפחות שבטיפולן. זהו מאבק יום־יומי, מלחמה של ממש, שהוא נגזרת של עשייה מפרכת ויום־יומית העולה מבית – של עיסוק בביורוקרטיות אינסופיות, ועדות לתכנון טיפול, קבלה למרכזים ולשירותים עירוניים, מאבק על שימוש בעובדי חוק חסרים ועוד; ומחוץ לבית – חינוך, בריאות, תקציבים, פיקוח, פנימיות, שירותי אומנה ועוד. זהו מאבק שלא אחת פוגם ביכולת ליצר פרקטיקה של עבודה סוציאלית מותאמת ונגישה; מאבק הגוזל זמן יקר, משאבי נפש ואנרגיות, ההופכות ממילא למדולדלות יותר ויותר; מאבק שלא אחת הוא הגורם לתחושת הסערה הצומחת מעמקי התהומות.

זהו מאבק שלא אחת פוגם ביכולת ליצר פרקטיקה של עבודה סוציאלית מותאמת ונגישה; מאבק הגוזל זמן יקר, משאבי נפש ואנרגיות, ההופכות ממילא למדולדלות יותר ויותר

צדק חברתי עומד בליבת הפרופסיה והאתיקה המקצועית, ואני מייחלת לכך שקידומו לא יהיה כרוך במלחמה יום־יומית וסיזיפית; שכעובדות סוציאליות נהיה רודפות צדק, אך לא לוחמות צדק. מקווה לאדוות בעלות השפעה בעקבות המחקר ודיונים נוספים שכבר מתקיימים. מקווה לשיח מעמיק ולעשייה החותרת לשינוי, למיצוב, לתחושת מסוגלות ולצדק – עבור העובדות והמשפחות כאחד.

ושנזכה כולנו לחיים שקטים, שגרתיים ונטולי סערות.

***

שוש איבגי | MSW, עו"ס מומחית, מנהלת מחלקת מערב, האגף לשירותים חברתיים, בני ברק. ivgi_shoshy@bbm.org.il