הסקירה נערכה בעזרתם האדיבה של עו"ס ד"ר פליקס קפלן, בית הספר לעבודה סוציאלית, המכללה האקדמית צפת, חבר הוועדה לאתיקה מקצועית; ועו"ד ד"ר מיכל סגל, תל־חי, אוניברסיטה בהקמה.
||| אחד מתפקידיה החשובים של הוועדה לאתיקה מקצועית באיגוד העו"ס הוא לשמש מסגרת ייעוץ והכוונה לעובדות ולעובדים סוציאליים בכל הקשור לסוגיות ולדילמות אתיות בעבודתם. הייעוץ ניתן אך ורק לעובדים סוציאליים, כולל סטודנטים לעבודה סוציאלית, ובכל הקשור לתפקודם שלהם. הפניות נענות לרוב במענה מפורט ובאופן מיידי.
ציבור העו"ס מוזמן לנצל שירות זה של איגוד העו"ס ולפנות אלינו באמצעות כתובת המייל של הוועדה: swethics@gmail.com.
להלן כמה מהפניות שהגיעו לוועדה בשנה האחרונה. מוצגות השאלה האתית ותשובת הוועדה. מטעמים מובנים, שינינו כל פרט מזהה על אודות מי שפנה לייעוץ.
הקלטת שיחות טיפוליות
שאלה: האם ראוי כי מטפל יקליט את שיחותיו עם מטופליו, ואם כן – באילו תנאים אתיים? ומה הדין באשר להקלטת השיחות על ידי המטופלים?
תשובת הוועדה: ככלל, על פי חוק האזנת סתר תשל"ט-1979, האזנה לשיחה שהמאזין שותף לה אינה בגדר עבירה. מושג האזנת סתר מתייחס ל"האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה" (שם סעיף 1). החוק מתייחס גם להתקנת מכשיר להאזנת סתר, קרי, הקלטת השיחה.
עם זאת, לא כל מה שמותר חוקית ראוי גם מבחינה אתית. על פי סעיף 7 בתקנות העובדים הסוציאליים (כללי אתיקה מקצועית) התשנ"ט-1999, לא ראוי להקליט שיחה טיפולית ללא ידיעת המטופל. יש לבקש את הסכמת המטופלים בכתב להקלטת השיחות ולשימוש שייעשה בהקלטות אלו, ולוודא שהמטופלים מבינים את משמעות הסכמתם. אם ההקלטה היא שגרתית וקבועה, יש לציין זאת באופן בולט בחוזה הטיפול. אם ההקלטה היא חד־פעמית, יש לקבל מראש את הסכמת המטופלים.
בכל הקשור להקלטת השיחות על ידי המטופלים, יש לזכור שכללי האתיקה אינם חלים עליהם כלל. לכן, לאור הקלות הטכנולוגית כיום בהקלטת שיחות, יש להביא בחשבון שכל שיחה עלולה להיות מוקלטת, גם ללא ידיעת המטפל. נכון הדבר גם לגבי הקלטת שיחות טלפוניות על ידי המטופלים למכשירים הניידים. למעשה, אין דרך למנוע זאת.
מסירת מידע מתיק טיפול ליורשים
שאלה: קיבלתי פנייה מבן של מטופלים שנפטרו לפני שנים מספר, לעיין ולצלם חומרים מתיק הטיפול של הוריו. האם ראוי לאפשר את הדבר?
תשובת הוועדה: בסעיף א' לפרק 1 בקוד האתיקה כתוב ש"האחריות העיקרית של העובדים הסוציאליים היא כלפי הלקוחות". אחריות זו כוללת את שמירת סודם של המטופלים. על פי כללי האתיקה, אחריות זו נמשכת גם לאחר סיום הקשר הטיפולי ואף לאחר מותם (סעיף ב' בפרק 1 של קוד האתיקה). לאחר מותם של המטופלים אחריות זו מקבלת משמעות רבה יותר, שכן המטופלים כבר אינם יכולים להביע את דעתם.
ככלל, הזכות של מי מקרוביהם של אנשים שנפטרו לעיין בחומרים שונים של הנפטרים ו/או לקבל חלקים מהם נתונה אך ורק למי שבית המשפט הכריז עליהם כיורשים חוקיים בצו ירושה. אם קיימים כמה יורשים, יש להמציא אישור הסכמה מכל היורשים האחרים לאפשר לאחד או ליותר מהם לקבל חומרים אלו.
ואולם, לגבי חומרים הקשורים לטיפול יש רגישות רבה, ובהחלט יתכן שהמטופלים בעודם בחיים לא רצו שחומרים הקשורים לטיפולם יועברו ליורשיהם. לכן, ככל שמדובר בבקשה לחומר טיפולי מתיקי המטופלים שנפטרו, ראוי להפנות את המבקשים לבית המשפט.
חשוב לציין כי גם כשמתקבל צו שופט, עדיין ניתן להסתמך על זכות החיסיון שיש לעובדים סוציאליים בפני בית המשפט (סעיף 65 בחוק העו"ס). אפשר לבקש מבית המשפט שלא להעביר את החומר המבוקש ליורשים. במקרה זה, הדיון יתקיים בדלתיים סגורות והשופט יכריע אם לכבד את בקשת החיסיון או ש"הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף על העניין שלא לגלותה" (פקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971, סעיף 50 א').
טיפול בכמה בני משפחה
שאלה: סיימתי לא מזמן טיפול באדם מבוגר. זמן קצר לאחר מכן פנה בן משפחתו הקרוב וביקש להתקבל לטיפולי. האם ראוי לקבל לטיפול בן משפחה של מטופל שזה עתה סיים טיפול?
תשובת הוועדה: גם בהיבט המקצועי וגם בהיבט האתי, יש להקפיד שחדר הטיפולים יהיה חף מ"רעשים" שיש בהם כדי להשפיע על הטיפול. רעש יכול להיות אִיום, רגש רומנטי, טובת הנאה וכדומה. רעש מסוג אחר הוא מידע הקיים אצל המטפל מטיפול באחר, שרלוונטי למטופל החדש, אך אין ביכולת המטפל להשתמש במידע זה בשל חובת הסודיות כלפי מטופל העבר. לפיכך, מעבר מבן משפחה אחד למשנהו, גם אם הדבר נעשה בשקיפות כלפי שני המטופלים, עלול להקשות על המטפל בנאמנותו למטופל העבר וליצור ניגוד עניינים.
ראוי לזכור כי על פי כללי האתיקה, הנאמנות של מטפלים למטופליהם נמשכת גם לאחר סיום הטיפול (על פי סעיף ב' בפרק 1 בקוד האתיקה). לפיכך, ההמלצה היא להימנע מ"הכנסת ראש בריא למיטה חולה"; קרי, להימנע מלקבל לטיפול את בן משפחתו של מטופל שזה עתה סיים טיפול.
טיפול פרטי לאחר טיפול ציבורי
שאלה: האם ראוי להציע למטופל שסיים את תקופת הטיפול בשירות הציבורי, אך מרגיש צורך להמשיך טיפול, לעבור לטיפולי הפרטי? ואם כן, האם יש צורך בתקופת צינון כלשהי?
תשובת הוועדה: בכל הקשור לעובדים סוציאליים העובדים בשירות הציבורי ובמקביל מנהלים פרקטיקה פרטית, כללי האתיקה בסעיף ג' בפרק 1 קובעים ש"עובדים סוציאליים לא יקבלו לטיפולם הפרטי לקוחות הנמצאים באותה עת בשירות בו הם מועסקים…" לפיכך, מרגע שהמטופל סיים את קשריו עם המסגרת הציבורית ואינו יכול להמשיך שם בטיפול, אין כל מניעה לקבלו לפרקטיקה הפרטית.
ואולם, המשך הסעיף קובע כי "ולא יפעלו כדי לשכנע או להשפיע על לקוחות אלו לעבור לטיפולם הפרטי". כלומר, הצעה שבאה מהמטפל עצמו, אף שמקצועית היא אולי הגיונית, עלולה להיתפס כבעייתית מבחינה אתית, גם אם לא נעשתה ממניעים זרים. יש לזכור כי באתיקה, הנראוּת לפעמים חשובה לא פחות מהמעשה עצמו.
לכן, ראוי במקרה כזה שההצעה תוצג למטופל על ידי הממונים על השירות הציבורי. כלומר, לקראת סיום הקשר הטיפולי תיקבע לו פגישה עם ממונה כלשהו, שיסביר פורמלית את הצורך בסיום הטיפול במסגרת הציבורית. אם המטופל מבקש להמשיך בטיפול כלשהו, הממונה הוא זה שיציע את האפשרות שהטיפול יעבור לפרקטיקה הפרטית של המטפל הנוכחי. ראוי גם שלמען השקיפות וכדי למנוע מראית עין של ניגוד עניינים או השפעה פסולה, התהליך כולו יתועד.
בהתייחס לתקופת צינון, אין בכללי האתיקה של העובדים הסוציאליים אזכור של תקופת צינון.
נעיר בשולי התשובה כי מתקבלות פניות רבות הקשורות לפרקטיקה פרטית. נפנה את הקוראים למאמר שפורסם בנושא זה במידעו"ס 94 (מיכאלי, 2020).
הפניית דו"ח סוציאלי ל"כל המעוניין"
שאלה: התבקשתי להעביר דו"ח סוציאלי ונרמז לי שאכתוב את הדו"ח ל"כל המעוניין". האם הדבר ראוי?
תשובת הוועדה: כללי האתיקה אינם יורדים לפרטי הכיתוב והתשובה נסמכת יותר על עולם הערכים, נוהלי כתיבה, ובעיקר – שמירה על כבוד האדם.
הפניית חומר כתוב "לכל המעוניין" או "לכל מאן דבעי" אינה הולמת כתיבה מקצועית טיפולית, שכן היא מעידה, לכאורה, על פומביות המידע, שיכול להגיע לכל אחד.
אף שמקובל אומנם להפנות "לכל המעוניין" אישורים פורמליים כמו אישור שאדם פלוני נמצא בטיפול וכדומה, נוהל זה אינו תואם את רוח האתיקה המקצועית והכבוד הראוי לפרטיות המטופל. קל וחומר בכל הקשור לדו"ח סוציאלי שיש בו מן המקובל חומר רב על אודות המטופל, ולעיתים גם מידע אישי חסוי. לכן, דו"ח סוציאלי יש להפנות אך ורק לגורם ספציפי ברור או למטופל עצמו.
מסירת חומרים מתיק טיפול בפרקטיקה פרטית
שאלה: אני עובדת בקליניקה פרטית. התבקשתי על ידי מטופל למסור לידיו צילומים מתיק הטיפול שלו המצוי אצלי. האם אני מחויבת לכך?
תשובת הוועדה: תחילה נציין כי הן החוק והן כללי האתיקה אינם מבחינים בין טיפול במסגרת ציבורית לבין טיפול בפרקטיקה הפרטית. החוק והאתיקה עוסקים בהתנהלותם של עובדים סוציאליים באשר הם.
סעיף 7 בחוק העו"ס קובע שזכותו של כל מטופל לקבל את החומר המצוי אצל העו"ס בעניינו, למעט רישומים פרטיים (שהם בעיקר הערות הדרכה וכדומה) וכן מידע על גורם שלישי שאין לגביו ויתור סודיות. בהמשך, החוק מציין שאם ישנה סיבה לסרב לבקשה, יש הליך מסודר למתן תשובה, כולל יידוע המטופל על האפשרות לפנות לוועדת מידע שתפסוק בעניין. ראו בהקשר זה נספח ט' בהוראות התע"ס 1.32 של משרד הרווחה.
אחד מתפקידיה החשובים של הוועדה לאתיקה מקצועית באיגוד העו"ס הוא לשמש מסגרת ייעוץ והכוונה לעובדות ולעובדים סוציאליים בכל הקשור לסוגיות ולדילמות אתיות בעבודתם
לפיכך, בקשתו של המטופל בהחלט סבירה, ואם אין מניעה כלשהי – יש מקום להיענות לבקשה, בהסתייגויות שצוינו לעיל.
בהקשר לכך נציין כי נתקלנו בוועדה במקרים שבהם טענו עובדים סוציאליים המנהלים פרקטיקה פרטית שאין להם כלל רישומים או תיעוד כלשהו מתהליכי הטיפול. הדבר אינו ראוי, וחשוב שגם עובדים סוציאליים בפרקטיקה הפרטית יקפידו על תיעוד פעולותיהם, בהתאם להנחיית כללי האתיקה בסעיף א' 3 בפרק 3: "העובדים הסוציאליים יקפידו על תיעוד פעילותם המקצועית על פי כללי האתיקה המקצועית והנהלים במקום עבודתם".
דיווח למעסיק על עובדת בסיכון
שאלה: אני עובדת סוציאלית בשירותי הרווחה. אחת ממטופליי סובלת מבעיות נפשיות ומהתפרצויות כלפי ילדיה, שבאחרונה אף הוצאו מחזקתה. באחרונה סיפרה לי בהתרגשות שמצאה מקום עבודה, אלא שלהפתעתי, התפקיד שמצאה הוא סייעת בפעוטון. כל ניסיונותיי לשכנע אותה שעיסוק זה אינו מתאים לה כיום עלו בתוהו. חשוב לי לציין שאני מתגוררת באותו יישוב, ואחד מילדיי מתחנך באחד מהפעוטונים. האם ראוי שאדווח למעסיקיה על מצבה, על אף התנגדותה?
תשובת הוועדה: הסוגיה קשורה הן לשאלת גילוי סוד – האם ראוי להפר במקרה זה את סודה של המטופלת בפני מעסיקיה בגן הילדים, והן בשאלת כפל הנאמנות – האם ראוי להעדיף את הנאמנות לאחרים (ילדי גן הילדים) על פני הנאמנות למטופלת. הדילמה מורכבת יותר משום הנגיעה האישית של העו"ס.
באתיקה, הנראוּת לפעמים חשובה לא פחות מהמעשה עצמו
הוועדה המליצה, כצעד מקדמי, להעביר בכל מקרה את ההכרעה לגורם אחר, הממונה על העו"ס, משום העניין האישי שלה בדילמה. החשש הוא שכל החלטה שתקבל עלולה להיתפס כמוטה בשל עניינה הפרטי. ראוי להזכיר שוב כי בשאלות אתיות, הנִראוּת חשובה לעיתים לא פחות מהמעשה עצמו ומוטב להיות זהירים בדבר.
לעצם הדילמה, הונחו בפני חברי הוועדה שתי עובדות: רמת המסוכנות של המטופלת בכל הקשור לטיפול בקטינים ומהות העבודה בפעוטון, שהיא עבודה עם ילדים רכים הזכאים להגנה. על פי דעת הרוב בוועדה, ראוי במקרה זה, בהנחה שכל ניסיון שכנוע אינו עוזר, להעדיף את הנאמנות לאחרים על פני הנאמנות למטופלת. כלומר, ליידע את מעסיקיה של המטופלת על עברה ורמת מסוכנותה. המלצה זו מקבלת חיזוק מסעיף 8 א' (4) בחוק העו"ס, המקנה לעובד סוציאלי את שיקול הדעת להפר סודיות "לשם מניעת פגיעה באדם שעליו המידע או באדם אחר". בשל רגישות הנושא, ראוי ששיקול הדעת ייעשה לאחר התייעצות עם אחרים, ובכל מקרה יתועד.
עם זאת, בהעברת המידע למעסיקים אין כוונה שהמטופלת בהכרח תפוטר. על בסיס רצונה הכן של המטופלת לשקם את עצמה ותפקיד העו"ס ללוות אותה בתהליך השיקום, ראוי לפעול מול מעסיקיה, ככל שניתן, כדי למצוא דרך נאותה להמשך עבודתה במקום, בין אם בליווי צמוד של מישהו נוסף, שיהיה ער להתנהלותה, או בתפקידים שונים שיקטינו את מעורבותה עם הילדים. |||
רשימת המקורות
מיכאלי, נ' (דצמבר 2020). דילמות מהפרקטיקה הפרטית. מידעו"ס, 94.
קוד האתיקה של העובדים הסוציאליים בישראל (2018). איגוד העובדים הסוציאליים.
תקנות העובדים הסוציאליים (כללי אתיקה מקצועית) התשנ"ט-1999, נספח לחוק העובדים הסוציאליים התשנ“ו-1996.
***
נחום מיכאלי | עו"ס, חבר הוועדה לאתיקה מקצועית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים. nahummi54@gmail.com