טור זה נכתב בקיץ 2023, שהתאפיין בפילוג חברתי עמוק סביב הרפורמה המשפטית והמחאות הנרחבות. שלט זה היה תלוי על דלתה של רופאת משפחה בסניף מרכזי של קופת החולים שאני מבוטחת בה:

כשעצרתי לקרוא את הכתוב, אוזניי קלטו שיחה בין שתי נשים בחדר ההמתנה:
א': "איזה חוצפנית, מה פתאום היא אומרת באיזה צד היא?!"
ב': "למה מה, את מעדיפה שהיא תמציא תירוץ לזה שהיא לא באה לעבודה?"
א': לא אכפת לי למה היא באה או לא באה, אני גמרתי איתה. חצופה, אסור לה לכתוב שלט כזה, היא עובדת ציבור…"
ב': "חבל, דווקא רופאה טובה. תמיד סבלנית ונותנת לי לשאול את כל השאלות… לי זה נראה בסדר שהיא אומרת את הדעה שלה".

דבריהן העסיקו אותי לא מעט וחשבתי על משמעותם עבורי, כעובדת סוציאלית במערכת הבריאות הציבורית. בראשית ימי המחאה נגד הרפורמה המשפטית ניהלתי את מרפאת לוינסקי של לשכת הבריאות המחוזית  ת"א[1]. צוות המרפאה כלל אז למעלה מ־25 עובדות ועובדים מתחומי הרפואה, העבודה הסוציאלית, הסיעוד והמִנהל. נוסף על היותו מולטי־דיסציפלינרי, הצוות התאפיין בהטרוגניות אתנית, מגדרית וסוציואקונומית. היו בו עובדות ועובדים מהחברה הערבית ומהקשת הלהטב"קית, אנשי ונשות המרכז הפוליטי, הימין והשמאל, קיבוצניקיות, תל אביביות וכן עובדים שהגיעו מעכו שבצפון ומאשקלון שבדרום.

הרוחות של כולם.ן סערו. עמדות אישיות באשר לקרע שנפער בחברה הישראלית עלו בשיחות מסדרון ובישיבות מקצועיות. קשה היה להבחין מתי חוסר האונים והחרדה שביטאו חברות וחברי הצוות שיקפו את רחשי ליבן.ם ומתי את אלה של המטופלים. ריבוי ההיעדרויות מהעבודה של חברות הצוות שהשתתפו בהפגנות, ובהתאמה הגדלת נטל המשימות שהושת על כתפי מי שבחרו להגיע למרפאה כרגיל, העצימו את המתחים והכעסים שממילא רבצו בינינו בעת ההיא. כולנו רצינו לדבר. לדבר זה משחרר. אבל כמה מקום נכון לתת לשיחות על הרפורמה המשפטית, על המחאות שהתפתחו כנגדה ועל הפגנות התמיכה? מה רלוונטי לעבודה שלנו במערכת הבריאות הציבורית ומה אינו רלוונטי? ולאן צריך להוביל את השיח על אודות אלה? בהגדרתה, עובדת סוציאלית פועלת כמעט תמיד בתוך המערכת הציבורית או בשיתוף עימה, ובהינתן שכך – האם, מתי וכיצד מצופה ממנה להניף דגל אדום כאשר היא סבורה כי מגמות בממשל מאיימות לפגוע בקבוצות הנתמכות במערכת שהיא פועלת בה?

בבתי הספר לעבודה סוציאלית חינכו אותנו להיזהר מאדישות, לתרום להומניזציה החברתית (רוזנפלד, 1975) ולקדם צדק חברתי[2] ונגישות אליו (דורון, 2006; 2010 Hare, 2004; Ife, 1999;). קולגה שלי, בכירה במשרד הבריאות, נוהגת לתאר את העבודה הסוציאלית כ"סקטור שהוא סנסור" באשר לאי־שוויון בנגישות לזכויות חברתיות (למשל, הזכות לבריאות), והיא מהדהדת בדבריה את תפקיד העובד הסוציאלי כמתריע חברתי (כורזים, 1978; 1985). רבות נכתב על החשיבות והנחיצות של מעורבות העובדות הסוציאליות – כמתריעות מפני התפתחות והחרפה של תופעות חברתיות שהן מעורבות בהן במסגרת תפקידן. קרבתן להתפתחויות החברתיות, הידע והמיומנויות המקצועיות שלהן, ממקמים אותן כבעלות הכוח למנוע פגיעה אפשרית ברווחת האוכלוסייה, בבריאותה ובפעולה התקינה של הסדר החברתי.

ברבות השנים, עקב הצמצום בעקרון מדינת הרווחה, התרחבות ממדי העוני והאפליה והתחזקותם של תהליכי ביזור המדיניות – נפתחו בפני העובדות הסוציאליות הזדמנויות מגוונות להביא לידי ביטוי את מיומנויותיהן בתחום פרקטיקת המדיניות – Policy practice (וייס־גל ופלד, 2009; וייס־גל ולוין, 2008). פרקטיקת המדיניות כוללת פעילויות שתכליתן עיצוב מדיניות חברתית ארצית, מקומית או ארגונית, ואשר מבוצעות על ידי עובדות סוציאליות כחלק בלתי נפרד מעבודתן המקצועית, לשם הגשמת ערכי העבודה הסוציאלית (Weiss-Gal & Gal, 2014). ניתן לראות בפרקטיקה זו התפתחות של תפקיד העו"ס כמתריע חברתי, שכן חשיבות עיסוקן של העובדות הסוציאליות בפרקטיקת מדיניות קיבלה ביטוי בקודים האתיים של המקצוע בארצות הברית, בריטניה וישראל[3] ובארגונים בין־לאומיים של עבודה סוציאלית[4]. קודים אתיים אלו מתייחסים לתפקיד העו"ס בקידום צדק חברתי, דמוקרטיה, זכויות אדם ורווחה חברתית (וייס־גל, גל ואברמי, 2009).

המשבר החברתי סביב הרפורמה המשפטית והמחאות הנרחבות מעניקים לנו, העובדות הסוציאליות, הזדמנות לממש את תפקידנו כ"מתריע חברתי", כדי להבטיח את הזכויות החוקיות והנורמטיביות של המטופלים והמטופלות שלנו, הרחוקים והרחוקות ממוקדי הכוח. בעשייתנו זו אנו מחויבות לפעול ברוח ערכי הליבה המצויים בתשתית שליחותנו כעובדות סוציאליות: כבוד האדם וחירותו, צדק חברתי, יושרה, מקצועיות, דגש על יחסי אנוש בקשר עם הלקוחות ושירותיות (הקוד האתי, 2018). עם זאת, עלינו להיזהר שלא להיתפס כ"מתריע בשער", שכן אנו עלולות לאבד את ההערכה שאנו זוכות לה במערכות הציבוריות, ובעקבות כך גם לאבד מן הלגיטימציה שלנו לבצע את תפקידנו בפרקטיקת המדיניות.

את האופן שהעובדות הסוציאליות במרפאת לוינסקי בחרו לעסוק ברפורמה המשפטית ובמחאה שהתפתחה כנגדה ניתן לתאר באמצעות הדימוי "כפפות של משי". מדובר בשלושה עקרונות עבודה שגיבש צוות העובדות הסוציאליות, מתוך מודעות לחובה לאזן בין שני ערכי ליבה העלולים להתנגש בעיתות של משבר וקיטוב חברתי: צדק חברתי ושירותיות.

גבולות

עקרון הגבולות מגדיר הפרדה בין המרחב האישי למרחב המקצועי בהתייחסות לסוגיות פוליטיות. על פיו, לכל עובדת הזכות לפעולה פוליטית בחייה הפרטיים, תוך קביעת גבולות ברורים בהקשר הזה במרחב המקצועי. השיח הפוליטי במרחב המקצועי מוגבל לסוגיות שיש להן השלכות מקצועיות, והוא מתנהל תוך הקפדה על שפה מכבדת והכלה של דעות מגוונות.

במרפאת לוינסקי, עקרון הגבולות בא לידי ביטוי בהנחיות ברורות לצוות: מחוץ למרפאה ולזירות הפעילות המקצועית, כל עובדת תפעל באופן ההולם את המצפן הערכי שלה, את עמדתה הפוליטית ואת הטמפרמנט שלה. בתוך המרפאה – בין אם בקבלת קהל, בסיורי רחוב או בתקשורת הצוותית – העובדות נמנעות משיח פוליטי שאינו קשור ישירות לעבודה המקצועית. כאשר עולות סוגיות פוליטיות הרלוונטיות לעבודה, הדיון מתנהל בצורה מכבדת, תוך הקשבה מיוחדת לדעות מנוגדות, מניעה של הקצנת השיח ומניעת הפגיעה בחברות ובחברי הצוות ובקהל הפונים והפונות למרפאה.

קבלה והגבלה

עיקרון זה מספק מסגרת מאוזנת להתמודדות עם חששות אישיים־מקצועיים של העובדות בתקופות של משבר חברתי או קיטוב חברתי קיצוני. העיקרון משלב שני רכיבים: קבלה והגבלה. רכיב הקבלה מעניק לעובדת לגיטימציה לבטא את חששותיה מהשלכות המשבר החברתי על חייה הפרטיים ועל יכולתה למלא את תפקידה באופן ההולם את הסטנדרטים המקצועיים והאתיים המקובלים. רכיב ההגבלה מספק מסגרת מובנית וגבולות ברורים לביטוי חששות אלה.

חששות אישיים־מקצועיים מהשלכות הרפורמה המשפטית, במיוחד בהקשר של הדרת נשים מהמרחב הציבורי והשפעות על הקהילה הלהט"בית, נגעו לחלק מחברות צוות מרפאת לוינסקי גם באופן אישי. כעובדות סוציאליות אשר עוסקות בטיפול פסיכו־סוציאלי רגיש מגדר וטראומה, הן החליטו לתת מקום לעובדות שחשות צורך בכך להתבטא בנושאים הללו בישיבות הצוות. כדי להתאים את השיח לקונטקסט ולמקום, הן הגבילו חלק זה של הוונטילציה בזמן. נוסף על כך, מנהלת הצוות ביקשה מהעובדות שביטאו מצוקה לשתף אותה ואת חברות הצוות במה שהן צריכות כדי להצליח לשמור על תפקוד מקצועי על אף חששותיהן מהעתיד לבוא. עצם השיתוף והקבלה בצוות הקלו, ולו במעט, את התחושות הקשות.

פעולה חברתית מאוזנת

עקרון הפעולה החברתית המאוזנת מגדיר את הדרך לשילוב מיטבי בין התרעה חברתית לשיקול דעת מקצועי. לפי עיקרון זה, פעולות התרעה נשקלות בתהליך מובנה המאזן בין האחריות המקצועית להגנה על זכויות אדם לבין חשיבות שימורם של יחסי האמון, של שיתופי הפעולה המקצועיים ושל היציבות המערכתית. עבודה לאור עקרון הפעולה החברתית המאוזנת מתאפיינת בקבלת החלטות במסגרת דיוני צוות מובנים או בפורום ייעודי, תוך בחינה שיטתית של השלכות הפעולה החברתית וגיבוש דרכי פעולה מותאמות.

צוות העובדות הסוציאליות במרפאת לוינסקי משמש באופן מסורתי כמתריע חברתי בעולמות הסחר בבני אדם, ואף קיבל על כך את עיטור נשיא המדינה למאבק בסחר בבני אדם בשנת 2013[5]. הגדרת העיסוק של העבודה הסוציאלית בזרוע הניידת של המרפאה כוללת התרעה במצבים של התפרצות תחלואה בזירות זנות, שינוי בדפוסי סחר בבני אדם למטרות זנות, וכדומה. הצוות מתורגל בהצפת עוולות ואי־צדק ובגיוס הגורמים הרלוונטיים לפעול בשיתוף פעולה ובזהירות המתבקשת לטובת הנפגעים והנפגעות. לאור זאת, בקיץ 2023, כאשר הרוחות סערו סביב הרפורמה המשפטית, הוחלט כי עובדות המרפאה ימשיכו לגלות ערנות למצבים של פגיעה אפשרית או ממשית בזכויות חברתיות של קהלי היעד המגוונים הפוקדים את המרפאה. המצבים יידונו בישיבות הצוות או במסגרת קבוצה ייעודית שמנהלת המרפאה תגבש אד הוק, ורק לאחר שקלול כל ההיבטים יגובשו כיווני פעולה כמו: שיתוף רופאת המחוז והיוועצות עימה; העברת מידע לגורמים רלוונטיים במשרד הבריאות או במשרדי ממשלה אחרים – בכפוף להנחיות השמירה על פרטיות; כתיבת נייר עמדה; היוועצות עם מטופלים ומטופלות, עם בעלי עניין ועם גורמי מקצוע רלוונטיים נוספים.

הרפורמה המשפטית, המחאות שהתפתחו כנגדה והפגנות התמיכה בה הן חלק מהמציאות שאנו חיים בה,  וקשה שלא להתייחס אליהן במקום העבודה בשירות הציבורי. אי־התייחסות לקושי לא תעלים אותו, ובמקרים מסוימים מתפתחות בתוך ה"ריק" התנהגויות קיצוניות, שאותן בוודאי נרצה למנוע. ערכי הליבה של העבודה הסוציאלית מסייעים לנו לפעול באופן מקצועי ואחראי גם בעת משבר חברתי או קיטוב חברתי קיצוני. שלושת עקרונות העבודה שגובשו במרפאת לוינסקי נשענים על ערכי המקצוע ומהווים "כפפות של משי" עבור העובדות הסוציאליות, בהדגישם את מידת העדינות והזהירות הנדרשות מהעוסקים והעוסקות בנושא. ניתן להתאים עקרונות אלה לסוכנויות נוספות במערכות הציבוריות שפועלות בהן עובדות סוציאליות, ואף להגדיר עקרונות נוספים. תהליכים אלו יקדמו המשגת אמות מידה של עבודה סוציאלית מודעת פערי כוח בעיתות משבר וקיטוב חברתי, ובכך יתרמו לגוף הידע המקצועי.

אפילוג

המשבר החברתי של קיץ 2023 מתגמד אל מול הטראומה הלאומית והשסעים העמוקים שנפערו בחברה הישראלית לאחר טבח "השבת השחורה" ומלחמת חרבות ברזל שפרצה בעקבותיו. סוגיות כבדות משקל כמו המשך הלחימה, שחרור החטופים והטיפול בעקורים מציבות אתגרים חדשים בפני הצוותים הטיפוליים במערכות הבריאות והרווחה ובפני העובדות הסוציאליות המובילות צוותים אלו. דווקא בימים של קיטוב חברתי קיצוני, כשהמחלוקות מלוות באובדן, בכאב ובשכול, נדמה כי שלושת העקרונות: גבולות, קבלה והגבלה ופעולה חברתית מאוזנת – רלוונטיים מתמיד. עקרונות אלה הם בבחינת מצפן להתנהלות מקצועית בתוך מציאות טעונה, תוך שמירה על המרחב הטיפולי כמקום מוגן ומכיל.

בימים אלה, כשאנו מייחלים לשובם של כל החטופים לביתם, נדרשות מאיתנו, העובדים והעובדות הסוציאליות, אותן זהירות ועדינות, אותן "כפפות של משי", כדי להמשיך ולשרת את הציבור על כל גווניו, צרכיו וכאביו.

רשימת המקורות

איגוד העובדים הסוציאליים (1995). קוד האתיקה של העובדים הסוציאליים בישראל. תל אביב: איגוד העובדים הסוציאליים בישראל.

דורון, א' (2006). בין הדרה חברתית למדיניות חברתית. ירושלים: האוניברסיטה העברית, בית הספר לעבודה סוציאלית וירושלים: משרד הרווחה, האגף למחקר, תכנון והכשרה.

דורון, א' (2010). סוף עידן האזרחות החברתית: בינוי מחדש של מדיניות הרווחה על בסיס של חוזיות. עיונים בתקומת ישראל, 20, 396-412.

וייס־ל, ג', ווייס־גל, ע' (2009). עובדים סוציאליים ומדיניות חברתית בישראל. ביטחון סוציאלי, 81, 35-62.

כורזים, י' (1978). העובד הסוציאלי הישראלי כמתריע חברתי.  ביטחון סוציאלי, 16, 131-124.

כורזים, י' (1985). היערכות עובדים סוציאליים כמסנגרים וכמתריעים חברתיים בתקופה של צמצום משאבים. ביטחון סוציאלי, 27, 136-128.

רוזנפלד, י' (1975). העבודה הסוציאלית – הפרופסיה לאן? סעד,  2.

Ife, J. (1999). Human rights, social justice or social inclusion: Evaluating alternative

foundations for social Work. Paper presented at the 26th Joint Conference of

the Australian Association of Social Workers, International Federation of Social

Workers, etc. (unpublished). Brisbane. 9-26 September.

Hare, I. (2004). Defining social work for the 21st century: The International Federation of Social Workers’ revised definition of social work. International Social Work, 47(3), 407–424. https://doi.org/10.1177/0020872804043973

Weiss-Gal, I., Gal, J., & Avrami, S. (2009). Policy practice in action: Social workers and parliamentary committees / פרקטיקת מדיניות הלכה למעשה: עובדים סוציאליים בוועדות הכנסת Social Security (Hebrew Edition) / ביטחון סוציאלי, 81, 39–74 http://www.jstor.org/stable/23279096

Weiss-Gal, I., Gal, J., Schwartz-Tayri, T., Gewirtz-Meydan, A., & Sommerfeld, D. (2020). Social workers’ policy practice in Israel: Internal, indirect, informal and role contingent. European Journal of Social Work, 23(2), 203-214, DOI: 10.1080/13691457.2018.1499614

Weiss-Gal, I., Gal, J. (2014). Social workers as policy actors. Journal of Social Policy, 43(1), 19-36. doi:10.1017/S0047279413000603

1 מרפאת לוינסקי של לשכת הבריאות ת”א היא מרפאה קהילתית למחלות מין ול־HIV, שכל השירותים שבה ניתנים בחינם ובאופן אנונימי לכל אדם, ללא תלות בגיל, מין, סטטוס אזרחי או עיסוק. צוות המרפאה מעניק שירותים רפואיים הכוללים סל בדיקות לאיתור זיהומים המועברים במין לקהל הרחוב ולקבוצות סיכון, וכן טיפול ומעקב רפואי. כמו כן, הצוות מעניק שירותים ופסיכו־סוציאליים לאנשים המעורבים/ות בזנות.

[2] צדק חברתי כמושג מוגדר באופנים שונים, אך ישנה הסכמה כי בחברה ששורר בה צדק חברתי נתפסים כל בני האדם כבעלי ערך וכזכאים לכבוד, וכולם נהנים מנגישות שווה לשירותים, לזכויות, למשאבים ולהזדמנויות הנחוצות להם כדי להחזיק רמת חיים סבירה ולהגיע להגשמה עצמית (וייס־גל ופלד, 2009).

[3] NASW,1999; BASW, 1996; איגוד העובדים הסוציאליים בישראל, 1994.

[4] CSWE, 2004; IFSW, 2000.

[5] העיטור מוענק על ידי נשיא המדינה, ביום הבין־לאומי לביטול העבדות, לגופים ממשלתיים, לגופים שאינם ממשלתיים ולאנשים פרטיים, שתרמו תרומה משמעותית ונכבדה למאבק בסחר בבני אדם. https://www.gov.il/he/Departments/Guides/trafficking_in_persons_award?chapterIndex=7

***

ד"ר יעל גור קול – מנהלת השירות הארצי לעבודה סוציאלית במשרד הבריאות מאז חודש מאי 2023. בשנת 2002 הקימה את מרפאת לוינסקי בלשכת הבריאות, מחוז ת"א, וניהלה אותה במשך 22 שנים.  yael.goor@moh.gov.il