תקציר

זהותם של צעירים מזרחים בישראל מתעצבת בצומת שבין מוצא אתני ושלב החיים של בגרות בהתהוות ובמפגש עם מוסדות חברתיים – בהם האקדמיה, שוק העבודה ומוסדות הרווחה. הצטלבות זו ממחישה את השפעתם של מבנים חברתיים על תהליכי עיצוב זהות ואת יחסי הכוח המשתקפים במפגש בין הפרט לחברה. המונח מזרחים מתייחס ליהודים שמוצאם מארצות המזרח התיכון, צפון אפריקה, אסיה ומדינות ערב – קבוצה שלאורך השנים נתפסה לעיתים כמרוחקת מהתרבות המרכזית, באופן המשפיע עד היום על חוויות שייכות, מוביליות וזהות.

על רקע המחסור במחקר עדכני העוסק בדור הצעיר של מזרחים בישראל, המחקר הנוכחי נערך מתוך גישה מודעת־הקשר ובוחן כיצד סטודנטים וסטודנטיות חווים ומפרשים את זהותם האתנית. זהו מחקר איכותני פנומנולוגי, המבוסס על 15 ראיונות עומק חצי־מובנים עם צעירים גילאי 29-24 ששני הוריהם או סביהם מארצות המזרח התיכון, צפון אפריקה, אסיה ומדינות ערב.

הממצאים מצביעים על דינמיקה בין מבנים חברתיים לבין תפיסת העצמי, המשפיעה על עיצוב הזהות המזרחית. הצעירים נעו בין תחושת חוסר בחירה לבין בחירה מחודשת בזהותם, המתבטאת בניכוס זהותי מודע ובחיבור למסורת ולמשפחתיות. חוויות אלה משקפות שְׁאִיפָה לעתיד שבו יוכלו להגדיר את זהותם באופן עצמאי ומשמעותי.

המאמר מדגיש את חשיבות ההכרה במורכבות ההקשרים האתניים והחברתיים של צעירים בישראל, ומציע לראות בהרחבת המודעות לזהות אתנית ובפיתוח פרקטיקות טיפוליות ומדיניות מודעות־הקשר הזדמנות לחיזוק חוסן אישי וחברתי ולקידום צדק ושוויון.

סקירת ספרות

מאמר זה מבקש להאיר זרקור, מתוך גישה מודעת־הקשר, על צעירים מזרחים בישראל, כאוכלוסייה אשר הימצאותה בתווך שבין ההגמוניה לשוליים בחברה הישראלית מונעת ממנה לקבל הכרה ותיקוף – הן לרכיבים החיוביים והבחירים בה והן לחלקים הסטיגמטיים המופנים כלפיה. קיים פער בספרות המחקרית והתאורטית באשר לנושא עיצובה של זהות מזרחית בכלל ובקרב צעירים בפרט, ובייחוד בהקשר של מקצוע העבודה הסוציאלית. המחקר הנוכחי עסק בחוויית הזהות האתנית, תפיסתה ומשמעותה בקרב סטודנטיות וסטודנטים צעירים מזרחים בישראל. להלן יוצגו חלקים מן המחקר, תוך התייחסות לעבודה סוציאלית ביקורתית ומודעת־הקשר בספקטרום הרחב שבין פרטני למערכתי.

מזרחיות היא מושג מומצא, שהוטבע בישראל כפרקטיקה למיצוב ההגמוניה השלטת דרך הגדרת ה"אחר" בשיח החברתי (בנימיני, 2021; כזום, 1999; Shohat, 2001). מושג זה מופנה כלפי יהודים בני ארצות האסלאם, אסיה וצפון אפריקה שהיגרו לישראל וכלפי צאצאיהם. במרחב השיח הישראלי קיימת לאורך שנים הכחשה של הריבוד האתני המתקיים בישראל, וזאת כחלק משיח "כור ההיתוך" של ציפייה חברתית לזהות ישראלית אחידה בקרב המהגרים היהודים לישראל (חבר ואחרים, 2002). לדינמיקת הכחשה זו יש השפעה על יכולתם של מזרחים בישראל לתבוע שוויון, מאחר שאפלייתם על בסיס אתני מוכחשת בשיח הישראלי ואף במערכות שונות, וביניהן מערכות הבריאות והמשפט (ביטון, 2011; Nakash & Saguy, 2015).

עם הגירתם, מזרחים בישראל הוסללו לפריפריה החברתית־כלכלית־גאוגרפית, והמבט האוריינטליסטי עליהם גיבש את ה"דמות המזרחית" כבעלת מאפיינים סטיגמטיים של נחיתות תרבותית (השש, 2022; חבר ואחרים, 2002; חבר ושנהב, 2010). ההצטלבות בין מוצא, מעמד ופריפריה מובילה למפגש מורכב בין מזרחים לבין שירותי הרווחה, אולם הדיון ביחסי הכוח בהקשר זה מועט – על אף שנתוני משרד הרווחה מצביעים על שיעור גבוה של מזרחים המטופלים ברווחה ביחס לשיעור האשכנזים (בן־שמחון וגורבטוב, 2015; לב־שדה ואחרים, 2015).

בעשורים האחרונים, מזרחים רבים נמצאים בתהליך של מוביליות חברתית, באמצעות מעבר מה"פריפריה" ל"מרכז" (ליאון וכהן, 2019). מחקרים מראים כי בתהליך זה הם מעדיפים להיות מיוצגים בזהות המעמדית ונמנעים מזהות אתנית, אולם זו נותרת קיימת במרחב הזהות ומתפקדת כזהות נוכחת־נפקדת (טביב־כליף, 2021; Haybi-Barak & Shoshana, 2021). ההתרחקות מזהות אתנית מסומנת היא חלק מתהליך של מחיקת הייחודיות התרבותית־חברתית של מזרחים בישראל (שושנה, 2013). דרך אחרת להרחקת הזהות המזרחית היא "השתכנזות", שגם היא אסטרטגיית התמודדות כחלק מהפנמת הדימוי ה"רצוי" ורצון להזדהות עם מאפיינים המשתייכים לקבוצת ההגמוניה (ששון־לוי ושושנה, 2014).

תהליכי השתלבותם של מזרחים בהשכלה האקדמית בישראל מציפים את סוגיית האי־שוויון בנוגע לנגישות ולמשאבים הכלכליים, שאינם מצויים בהישג ידם של צעירים מזרחים רבים, יחד עם סוגיית היותם דור ראשון להשכלה אקדמית (דיין ובן־שושן גזית, 2021; צאלח, 2017). היות שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינה מספקת נתונים על מזרחיות, בין היתר משום שדור שלישי ליהודים יוצאי ארצות המזרח והתפוצות מוגדר כ"ישראלים", קשה לעמוד על תמונת המצב העדכנית של צעירים מזרחים. עם זאת, מחקרים מראים כי גם בקרב ילידי ישראל מהדור השלישי ממשיכים להתקיים פערים בין צעירים מזרחים לאשכנזים, הן בהשכלה והן ברמות השכר (כהן ואחרים, 2013; Cohen et al., 2021).

זהותם המזרחית של הצעירים מתהווה במפגש שבין עולמם הפנימי לבין המבנים החברתיים שהם פועלים בתוכם

מחקרים בתחום ההתפתחות הפסיכולוגית מצביעים על תקופת ה"בגרות בהתהוות" כתקופה ייחודית בגיבוש הזהות. זהו שלב חיים התפתחותי המאפיין בגרות צעירה, כאשר הצעירים עסוקים בעיצוב זהותם העצמית, החברתית והפוליטית, אשר תוביל אותם בבחירת מטרותיהם לחיים הבוגרים (Arnett, 2004).

בישראל, תקופת ה"בגרות בהתהוות" מקבלת ביטוי ייחודי המושפע מן הרב־תרבותיות, השיח הביטחוני־פוליטי והפערים המעמדיים. מחקרים מראים כי עבור צעירים בישראל, עיקר העיסוק בשלב זה הוא בעבודה, תעסוקה, איזון בין תפקידים בחיים, קשר עם משפחת המוצא ואתגרים כלכליים, בשעה ששאלות הקשורות לדת ולפוליטיקה תופסות מקום מצומצם יותר (צינמון, 2018; Arnett, 2004; 2010). צעירים מקבוצות מודרות חברתית מתמודדים עם נגישות מוגבלת למשאבים כלכליים ומשפחתיים התומכים בלימודים ובבניית קריירה, מה שמצמצם את יכולתם לעבור תהליך מלא של חקירת זהות ועיצובה בשלב הבגרות בהתהוות (Landberg et al., 2019; Refaeli et al., 2023). מדיווחיהן של עובדות סוציאליות בישראל עולה כי צעירים אלו נדרשים לשרוד כלכלית בתנאים של היעדר עורף משפחתי ונזקקים למנטורינג, תמיכה רגשית ונגישות למשאבים ולהזדמנויות (Sulimani-Aidan, 2017).

בישראל קיים חסר בשדה המחקר בנוגע להקשר האתני־מזרחי בטיפול, וזאת על אף המורכבות של הזהות המזרחית, ביטוייה בקרב קבוצת אוכלוסייה זו בפן המעמדי, החברתי והפוליטי וההשלכות הפסיכולוגיות־רגשיות על אוכלוסייה זו (חביף, 2023).

בשל מורכבותה של הזהות המזרחית בשיח הישראלי, ובייחוד עבור מזרחים מובילים חברתית, המחקר הנוכחי ביקש להתבונן בתהליכים של גיבוש ועיצוב זהות אתנית בקרב סטודנטים מזרחים בתקופת הבגרות בהתהוות, לעמוד על מאפייני זהותם הייחודית בהצטלבות המיקומים שהם מצויים בה וללמוד כיצד הם חווים את זהותם האתנית בהקשרי חייהם. הממצאים מביאים לידי ביטוי את הקול והידע הייחודיים של צעירות וצעירים אלו, אשר יוכלו לשמש עובדות סוציאליות בהתבוננות על יחסי הכוח בהקשר המזרחי עם פונים שלהן, כמו גם על תהליכי עיצוב הזהות של הפונים ושל זהותן שלהן לאור הממשקים השונים עם מוסדות המדינה.

שיטה

המחקר הוא מחקר איכותני, ששולבו בו שתי שיטות מחקר: מחקר תפיסות ומחקר נרטיבי. שילוב זה מאפשר לבחון תופעות מתוך רגישות להקשר החברתי וההיסטורי שהן נוצרות בו (Patterson, 2018).

במחקר השתתפו 15 סטודנטים וסטודנטיות יהודים גילאי 29-24, הלומדים במוסדות להשכלה אקדמית בישראל (מכללות ואוניברסיטאות) ושמוצא שני הוריהם או סביהם מארצות אפריקה ואסיה. איסוף הנתונים התבצע באמצעות ראיונות עומק חצי־מובנים. הריאיון נפתח בשאלה נרטיבית על אודות סיפור ההגירה של המשפחה וחוויית המרואיין/ת לאור סיפור זה, ולאחריה נשאלו שאלות פתוחות על תפיסת הזהות המזרחית והמשמעות שמעניק לה המרואיין/ת. המחקר אושר לביצוע על ידי ועדת האתיקה של בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית.

ממצאי המחקר נותחו לפי גישת הניתוח התמטי של קלארק ובראון (Clarke & Braun, 2016), שהדגש שהיא שמה על דפוסים העולים מן הטקסט יוצר גמישות והתאמה למחקר נרטיבי ולמחקר תפיסות. הניתוח נערך לפי שישה שלבים (Braun & Clarke, 2012): (א) תמלול והיכרות לעומק עם הראיונות; (ב) קידוד ראשוני לראיונות; (ג) זיהוי תמות מרכזיות וקטגוריות; (ד) בחינת הקטגוריות והתמות שוב, לאור הקודים שהובחנו בשלב הראשון, ועריכת מפה תמטית; (ה) ניסוח והגדרה של תמות ותת־תמות באופן המבחין בייחודיותן; (ו) ארגון התמות המרכזיות והתת־תמות לכתיבה מסכמת של פרק הממצאים.

ממצאים: "אני יודע לספר את הסיפור המזרחי"

הממצאים מעלים כי זהותם המזרחית של הצעירים מתהווה במפגש שבין עולמם הפנימי לבין המבנים החברתיים שהם פועלים בתוכם. במרחב הפנימי ניכרת דינמיקה מתמשכת של תנועה בין תחושת חוסר בחירה לבין בחירה מחודשת בזהות מזרחית, המתבטאת לעיתים במחיקה או בהטמעה ולעיתים בניכוס מחדש של הזהות ובחיבור למסורת, למשפחתיות ולערכים קהילתיים. לצד זאת, ניכרת התמודדות עם יחסי הכוח ועם הדרכים שבהן החברה הישראלית מגדירה מזרחיות וממקמת אותה במרחב הציבורי. בתוך מפגש זה, הצעירים מבקשים לנסח מחדש את משמעות הזהות המזרחית עבורם, באופן המשלב בין אוטונומיה אישית לבין שאיפה לשינוי חברתי רחב יותר, שיאפשר קיום של מזרחיות מתוך בחירה, שוויון ושייכות.

בר (בן 28) מבטא בדבריו את האופן שהצעירים חשים חוסר בחירה בזהות מזרחית, מאחר שהיא מונכחת מהחוץ על הפרט: "מבחינת הסובב אין בחירה, כי תמיד יהיה לך את הצבע עור הזה, תמיד אתה תהיה שונה בין האחרים". על אף היעדר הבחירה בזהות זו, משתתפי המחקר מציגים שלוש דרכי התמודדות המאפשרות לחוש אוטונומיה מולה: (א) בחירה ברכיבים מתוך המזרחיות; (ב) מחיקה וטשטוש של הזהות המזרחית; (ג) ניכוס מחדש של חלקי זהות מזרחית כמרכיב לגאווה ולחוסן.

אל מול חוסר הבחירה, דרך ההתמודדות הראשונה מאפשרת לבחור חלקים מתוך הזהות המזרחית שאליהם הם חשים חיבור רגשי ואישי, כפי שמספר בר כשהוא מתייחס למזרחיות: "לאט לאט אתה כן רוצה את החיים האלו כי… יש בהם מלא מלא טוב, ומלא דברים שכבר היו במשפחה שלך שאתה כן רוצה גם בחיים שלך ואתה לא רוצה באמת להתנתק מהם".

דרך ההתמודדות השנייה, שעלתה בעיקר בקרב הצעירות, היא טשטוש ומחיקה של זהותן המזרחית, שאותה זיהו כמתייגת ומדירה חברתית, וזאת על ידי בחירה ואימוץ של זהויות אתניות אחרות כמו זהות עדתית, ישראלית או "השתכנזות". כך לפי דקלה (24) "המילה מזרחית זה מבחינתי קבוצת שייכות גדולה מדי למה שאני רואה את עצמי. אני תימנייה, אני ישראלית, נולדתי בארץ … אני מרגישה שיש המון קונוטציה שלילית במזרחי … ואני לא מרגישה שהדברים האלה נוגעים בי". דקלה מתארת כי הבחירה בזהות עדתית (תימנייה) נובעת מהרצון לטשטש את ההשתייכות למזרחיות, מאחר שעבורה מזרחיות מקושרת לאפליה ולדיכוי. דרך נוספת לטשטוש הזהות המזרחית אופיינה בבחירה בזהות "ישראלית", או לחלופין "משתכנזת" כפי שהן קוראות לה, כזהויות שלהגדרתן מחליפות את זהותן המזרחית. עבור רחל (25), הזהות ה"משתכנזת" נבעה מתיוג חיצוני, אך היא מתארת כיצד בחרה בנעוריה לאמץ אותה לעומת הזהות המזרחית. וכפי שמציינות צעירות נוספות: "לי בבית ספר תמיד אמרו שאני משתכנזת. תמיד היו אומרים לי 'את הברזני¹ הכי אשכנזית שכאילו שפגשנו', ובהתחלה כאילו כשהייתי ילדה … אז היה לי נעים שאמרו לי את זה … שמגדירים אותי כאשכנזייה".

אל מול דרך התמודדות זו מתארים הצעירים תהליך פנימי, המתרחש בעיקר בתקופת הבגרות הצעירה, אשר מאופיין בניכוס מחדש של מאפייני זהות מזרחית שמולם חשו בושה ונחיתות. ניכוס זה נעשה באופן המושפע הן מהמבט החיצוני והן מדיאלוג פנימי, והצעירים בוחרים להטעין סממנים אלו בחוסן שלהם כחלק מתהליך התבגרותם. כך מספרת רחל:

היום אין לי בעיה להגיד [שאני מזרחית], היום זה גם כבר הרבה יותר … בגאווה … היום אני מרגישה דווקא את ההיפוך … בתור ילדה לא הייתי אומרת שאבא שלי עובד בשוק והיום … זה ממש גאווה שאבא שלי עובד בשוק … דברים שהצטיירו בעיניי פעם בתור בושה והיום … אנשים מתלהבים מהם.

תהליך זה מהווה לצעירים אבן שואבת והנעה לפעולה, יחד עם גיבוש תפיסה חברתית נוקבת, כפי שמציג אורי (24):

בגלל שאני יודע לספר את הסיפור [המזרחי] אז אני גם יודע להבין את המציאות יותר טוב, אז יש לי יותר מילים … אני יודע לתת ביקורת … אני מצפה מהמערכת … גם לפעול לטובה ולא רק להיות פורמלית ואת זה היא לא עושה … לא לעשות כלום לפעמים משמר מעמדות ופערים … בא לי שהבן אדם הממוצע הבינוני יצליח להגיע [גבוה] … גם בחוסן וגם ביכולת … לתת לו כלים חברתיים להעמיק בשורשים שלו ובזהות שלו, לדעת לתת ביקורת על החברה.

אורי מצביע על הקשר הקיים – בעיניו, ובעיני צעירים נוספים במחקר – בין היכולת לספר את הסיפור המזרחי בהקשר האישי אל מול התביעה לצדק חברתי ולצמצום פערים. עבורו, יכולתו להעמיק בזהותו המזרחית קשורה לתחושת חוסן ויכולת אישית. חוסן זה מניע חשיבה ביקורתית ותחושת שליחות שאורי חש כלפי מזרחים אחרים בישראל.

דיון

ניתוח הממצאים נערך מפרספקטיבת גישה מודעת־הקשר, הבוחנת הקשרים תרבותיים־חברתיים־פוליטיים של יחידים וקבוצות. מאחר שהקשרים הם דינמיים, הגישה רואה במעבריות, היברידיות, הצטלבויות מיקומים ויחסי כוח גורמים מרכזיים בהקשרים הסובבים יחידים, קהילות וקבוצות (Roer-Strier & Nadan, 2020). אוכלוסיית המזרחים בישראל מאופיינת במעבר תרבותי, גאוגרפי ומעמדי של הדורות שהיגרו לישראל, כאשר ההגירה עיצבה את ההיסטוריה האישית והקבוצתית ויצרה היברידיות במאפייני זהותם של מזרחים. נדרשת הרחבה של נקודת המבט בהקשרים השונים הייחודיים לקבוצה זו, כקבוצת מהגרים מארצות מוצא שונות אשר מוכללות באופן אוריינטליסטי וסטיגמטי, ובייחוד בקרב סטודנטים צעירים מזרחים – אוכלוסייה שטרם נחקרה לעומק.

הצעירים במחקר תיארו את זהותם המזרחית, ביחס לזהותם העצמית, כמתפתחת לאורך המפגשים מול האחר בחייהם – המשפחה, מעגל החברים, באקדמיה וכן מול מבנים חברתיים. מאחר שחשו שהם "נולדו" לתוך זהות מזרחית, ציר גיבוש הזהות הזאת הושפע מהתיקוף שחשו לאורך חייהם מהסביבה. המבט החברתי הסטיגמטי על מזרחיות נוכח גם בדיאלוג שהצעירים מקיימים בינם לבין עצמם ביחס לזהותם המזרחית, כאשר הרצון להרגיש גאווה במרכיבי זהות המשויכים למשפחתם ומוצאם נמצא במתח ובאיום מתמיד בשל החשש להיות מתויגים באופן שלילי במרחב הישראלי.

חשיבותה של ההכרה החברתית באפליה ובעוולות החברתיות בעולמם הפנימי של מטופלים מובעת בגישה הביקורתית של אפי זיו (2012) על מושג הטראומה בשיח הקליני. זיו מבקשת לשבור את המבנה ההיררכי של הגדרת הטראומה ומציעה את המינוח "טראומה עיקשת": "טראומה עיקשת היא תוצאה של תנאי דיכוי מתמשכים בזמן הווה. שלא כמו טראומות שהגדרתן נסמכת על העובדה שהאירוע שחולל אותן הסתיים, עיקשותה של הטראומה העיקשת היא תוצר של מציאות חברתית טראומטית מתמשכת" (זיו, 2012, עמ' 55). הסימפטומים של טראומה עיקשת מתבטאים בחוסר הנראות שלה, שמקורה בשליטה סימבולית שקיים בה אקט של איום מתמיד כלפי העצמי של הפרט המודר. הפרט מפתח תחושת אשמה, בושה וצמצום העצמי, המובילים לתחושת נחיתות לא מוסברת, ערך עצמי נמוך ודיכאון (בורדייה, 2007/1998). חלק מהצעירים במחקר דיברו על תחושת בושה ביחס לזהות המזרחית בגיל ההתבגרות, יחד עם תחושת הקטנה של עוולות חברתיות שנגרמו בתוך ובעקבות הסיפור המזרחי הקולקטיבי. לפי מודל ההחלמה שמציעה זיו (2012), הכנסת "שלישי פוליטי" לחדר הטיפול יוצרת אפשרות לחשיפה של התת־מודע הפוליטי, ומנכיחה בשיח הטיפולי את ההכרה בהשפעתם של מצבי הדרה ודיכוי חברתיים.

ממצאי מחקר זה מחזקים את ביקורתה של זיו (2012), תוך הרחבת בחינתם של הגורמים והסימפטומים של טראומה מהמבט האינטרה־פסיכי אל עבר המבט האינטר־סובייקטיבי. הרחבה זו מתבקשת במקצוע העבודה הסוציאלית, שנע על הרצף שבין התערבות פרטנית לזו הקהילתית וכלה בהתערבות ברמת המדיניות. נמצא שפעולות העבודה הסוציאלית המכוונות למיקרו־פוליטיקה עשויות לשפר ולאפשר את קיומה של מציאות חיים שוויונית ומיטיבה יותר של פונים, ובכך לממש את רעיון הצדק החברתי כחלק משינוי חברתי של מבני כוח יום־יומיים בחייהם (סער־הימן ורוסו־כרמל, 2019). יישומה של פרקטיקה זו רלוונטי לממצאי המחקר, מאחר שדרכי ההתמודדות של הצעירים עם זהותם המזרחית מבטאות את האפשרויות העומדות בפני מקצוע העבודה הסוציאלית להתערבויות ברמות השונות של הפרקטיקה המקצועית.

ראשית, הצעירים מתייחסים לצורך להבין את הסיפור המזרחי על משמעויותיו ההיסטוריות, התרבותיות והחברתיות – הן מצד העוול החברתי והן מצד החוסן המגולם בו – על ידי מבנים חברתיים המשפיעים על הבניית זהות מזרחית אחרת. מהממצאים עולה החשיבות של מתן הכרה בחוסר השוויון שבסיפור המזרחי, כחלק מהדיאלוג על יחסי הכוח בחיי הצעירים במפגש מול מבנים חברתיים. הדיון במזרחיות בהקשר המקצועי הוא מועט, ונעשה עד כה בעיקר בהקשר הטיפולי (האוניברסיטה הפתוחה בישראל, 2021; חביף, 2020; Nakash et al., 2021). כמו כן, הגדרת המל"ג להנגשת השכלה אקדמית לאוכלוסיות ייחודיות כמו חרדים, ערבים, יוצאי אתיופיה ודור ראשון לאקדמיה אינה כוללת את הקטגוריה "מזרחים" (המועצה להשכלה גבוהה, 2023), מה שמונע את ההכרה בצורך בהנגשה אקדמית עבור חלק מהצעירים המזרחים בישראל ובהפניית משאבים שיתמכו בחלק מאוכלוסייה זה. קיים צורך להרחיב את הדיון מתוך נקודת המבט הייחודית שדיסציפלינת העבודה הסוציאלית עשויה לתרום, וזאת בשל זירות ההתערבות השונות שיש לה מנדט לעסוק בהן. קידום הדיון והעיסוק במזרחיות בהקשר של שירותי הרווחה, הבריאות והחינוך, תוך שימוש בפרקטיקות של עבודה סוציאלית ביקורתית, עשוי להוביל לשינוי מהותי ברמת המדיניות והשיח.

שנית, באמצעות ניכוס מחדש של זהותם המזרחית, הצעירים במחקר מבטאים את הערכים הרצויים להם במזרחיות – כמו ערך המשפחתיות, הנתינה וקבלת האחר – אך חשים שהתהליך אינו מתממש כל עוד נעדרת הכרה חברתית בזהות המזרחית המחודשת שהם מציעים, בדמות "המזרחי החדש". מדובר בזהות היברידית המהווה חוסן עבורם בשילוב שבין מסורת וקדמה, ואשר בחתירתה תחת מעגל שימור ההיררכיה של מבנים חברתיים מסמלת את היפוך יחסי הכוח (Bhabha, 2003). הצעירים במחקר נמצאים בתקופת חיים המאופיינת בתווך שבין גיבוש הזהות ובחירת מטרות לחייהם (Arnett, 2007), ולכן יש חשיבות לקיומן של זירות המוכנות להשמיע את נרטיב "המזרחי החדש". מפגש עם עובדות סוציאליות עשוי להיות נדבך משמעותי ביצירת מרחב המכיל נרטיב זהותי זה, באמצעות חקר בין־אישי – במפגש פרטני ובקבוצות.

הצעירים נעו בין תחושת חוסר בחירה לבין בחירה מחודשת בזהות מזרחית, המתבטאת לעיתים במחיקה או בהטמעה ולעיתים בניכוס מחדש של הזהות ובחיבור למסורת, למשפחתיות ולערכים קהילתיים

שלישית, הביקורת החברתית מניעה חלק מהמשתתפים במחקר לאקטיביזם הקורא לפעולה חברתית־פוליטית בהקשר לחוסר השוויון החברתי כלפי מזרחים, כמו גם כלפי קבוצות מיעוט אחרות בישראל. היכולת לפתח תודעה ופעולות הקשורות לשינוי חברתי ולשינוי מדיניות בקרב פונים היא חלק מערכי מקצוע העבודה הסוציאלית (איגוד העובדים הסוציאליים, 2018; בוכבינדר, 2012; יצחקי ובוסטין, 2012). משתתפי המחקר הם בעלי תודעת שליחות הרוצים להשמיע את קולם, וחשוב לטפח תודעה זו תוך הרחבת הכלים לאקטיביזם חברתי, מאחר שהם מצויים בשלב העיצוב של תודעה חברתית ועמדה פוליטית (Arnett, 2004).

שלוש קריאות אלו של משתתפי המחקר מצביעות על הצורך להרחיב את הפרקטיקה הנהוגה במקצוע העבודה הסוציאלית בישראל, כך שתתאים לצעירים בעלי זהות אתנית ייחודית כמו צעירים מזרחים. הן מצטרפות לקריאה העולה בקרב צעירים המשתייכים לקבוצות אתניות ותרבותיות מגוונות, כמו קהילת יוצאי אתיופיה וצעירים ערבים (Barak & Barak, 2019; Billig, 2021; Sulimani-Aidan, 2020). צורך זה עולה אף בקרב צעירים הממוקמים בהצטלבויות חברתיות נוספות, כמו צעירים עם מוגבלות או קהילת הלהטב"ק (Maoz et al., 2025; Milarsky et al., 2025). נדן ורואר־סטריאר (2021) מציעים עמדות טיפוליות לאור הגישה המודעת־הקשר, שעשויות להיות מענה לצרכים אלו. הן כוללות אימוץ עמדה של אי־ידיעה וסקרנות במפגש עם פונים, הכרה ביחסי כוח, וכן פיתוח מודעות עצמית רפלקטיבית של העו"סיות והעו"סים למיקומם ולזהותם החברתית.

עמדה של אי־ידיעה וסקרנות תסייע בהבנת משמעויות ייחודיות שפונים מייחסים למכלול הזהויות והתנסויות החיים שלהם. כך, הגדרת הבעיות והמשאבים תיעשה יחד עימם ותחשוף את מלוא ייחודיותה של הזהות האתנית, על האתגרים והחוסן הגלומים בה, כמו גם את ההכרה בזהות ההיברידית הייחודית שנוצרה.

מאחר שהקשר פוליטי נוכח, ואף עולה לעיתים באופן סמוי וגלוי במפגש המקצועי עם פונים, ניסים אבישר (2014) קורא לטיפול רגיש פוליטית במטרה להיטיב להכיר את הכוחות הפועלים במפגש הבין־אישי בין עו"סיות לפונים. הבנת יחסי הכוח והכרה בקונטקסט הסוציו־פוליטי חיוניות במפגש הטיפולי, בייחוד אל מול מצבי הדרה. הכרה בהקשר הפוליטי ובמשמעויותיו – בהכשרה, בהדרכה ובמפגש המקצועי עם פונים – תהיה כלי לדיאלוג, לפיתוח ביקורת ולקידום צדק חברתי. זאת באמצעות פיתוח מדיניות המכירה בהדרה, אך גם במשאבים הרצויים כדי לתמוך בכך.

מתוך הכרה ב"פוליטי" שבמפגש המקצועי, גישה מודעת־הקשר מזמינה אנשי מקצוע לפתח רפלקטיביות לשם בחינת הקשרי חייהם והצטלבות מיקומיהם האישית, תוך הבנה שלמכלול הזהויות האישי ולהתמקמות חברתית יש השפעה על האינטראקציה המקצועית עם פונים. מודעות עצמית זו תאפשר הנכחה ושיח רפלקסיבי שקוף בין העו"סית לפונים באשר להצטלבויות המיקומים ולמשמעותם של יחסי הכוח בחיי הפונים, שעשויות לעלות גם בטיפול. הנכחה זו תאפשר לבחון במפגש המקצועי חוויות, רגשות, עמדות ומשמעויות שמייחסים הפונים למפגש. היא גם תהיה כלי לעיצוב ולגיבוש משותפים של הבנת הקשיים ושל דרכי התמודדות, שיְתַקְּפוּ באופן מלא הן את החוויה הפנימית והן את זו החברתית והפוליטית בחיי הפונים. שיח זה עשוי לקדם עמדות אקטיביסטיות, מודעות חברתית ויכולת לקדם שינוי חברתי בפועל.

לסיכום, הממצאים מעלים כי הכרה במנגנוני ההתמודדות של צעירים עם זהותם האתנית־תרבותית, בעיקר עבור צעירים המשתייכים לקבוצה מודרת חברתית, וקיומו של תיקוף חברתי ראוי ליכולת הבחירה שלהם בערכים המגולמים עבורם במרכיב זהותי זה – יאפשרו חתירה לצדק חברתי, יחד עם שיפור רווחתם הנפשית של צעירים וצעירות בישראל.  |||

רשימת המקורות

אבישר, נ' (2014). טיפול פוליטי: פסיכותרפיה בין האישי לפוליטי. הוצאת רסלינג.

איגוד העובדים הסוציאליים (2018). קוד האתיקה המקצועית של העובדים הסוציאליים בישראל. אוחזר מתוך: https://www.socialwork.org.il/%D7%A7%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D

בוכבינדר, א' (2012). מהי עבודה סוציאלית? הגדרות, מרכיבים ודילמות. בתוך מ' חובב, א' לונטל, וי' קטן (עורכים), עבודה סוציאלית בישראל (עמ' 49-27). הוצאת הקיבוץ המאוחד.

בורדייה, פ' (2007). השליטה הגברית (א' להב, תרגום). הוצאת רסלינג. (החיבור המקורי פורסם בשנת 1998.)

ביטון, י' (2011). מזרחים במשפט: ה'אין' כ'יש'. משפטים, מא(3), 516-455.

בן שמחון, מ', וגורבטוב, ר' (2015). חלק א: מבחר נתונים על אוכלוסיות היעד של המשרד ועל תקציבו. משרד העבודה, הרווחה והביטחון החברתי. https://www.gov.il/blobFolder/reports/molsa-social-services-review-2015/he/SocialServicesReview_2015_molsa-chapter1-part1-2015.pdf

בנימיני, י' (2021). יש מן המזרחיות: על הרישום לאחור של תוכני הזהות. תיאוריה וביקורת, 54, 172-163.

דיין, ה', ובן־שושן גזית, א' (2021). דור ראשון. מפתח: כתב עת לקסיקלי למחשבה פוליטית, 16, 43-19.

האוניברסיטה הפתוחה (2021, 8 ביולי). מזרחיות בחדר הטיפול – על גילומיו השונים של המתח המזרחי־אשכנזי ביחסי טיפול [סרטון וידאו]. YouTube. https://youtu.be/hdjjMg9AUfo?si=plHMyqMLWPL6xIxJ

המועצה להשכלה גבוהה (2023). מתכניות הנגשה למדיניות מצוינות מכלילה: מדיניות מל"ג–ות"ת בפתח התכנית הרב שנתית תשפ"ג–תשפ"ח. https://che.org.il/decision/%d7%9e%d7%aa%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a0%d7%92%d7%a9%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%9c-2/

השש, י' (2022). בת של מי את? דרכים לדבר פמיניזם מזרחי. הוצאת הקיבוץ המאוחד.

זיו, א' (2012). טראומה עיקשת. מפתח – כתב עת לקסיקלי למחשבה פוליטית, 5, 73-55.

חביף, ל' (2020, 4 באוקטובר). הטראומה המזרחית וגילומה בטיפול נפשי. בטיפולנט. https://www.betipulnet.co.il/particles/Mizrachi_Taruma__and_its_embodiment_in_psychotherapy

חביף, ל' (2023). דיסוציאציה חברתית: כשנשים מזרחיות נפגשות עם שירותי הרווחה ובריאות הנפש בישראל. תיאוריה וביקורת, 58, 40-15.

חבר, ח', שנהב, י', ומוצפי־האלר, פ' (2002). מזרחים בישראל: עיון ביקורתי מחודש. הוצאת מכון ון־ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד.

חבר, ח', ושנהב, י' (2010). היהודים־הערבים: גלגולו של מושג. פעמים, 127-125, 74-57.

טביב־כליף, י' (2021). אתניות בתנועה: עבודת זהות ומסלולי חיים של צעירים. הוצאת רסלינג.

יצחקי, ח', ובוסטין, ע' (2012). עבודה סוציאלית קהילתית בישראל: בין עבר לעתיד. בתוך מ' חובב, א' לונטל, וי' קטן (עורכים), עבודה סוציאלית בישראל (עמ' 237-213). הוצאת הקיבוץ המאוחד.

כהן, י', הברפלד, י', וקריסטל, ט' (2013). מזרחים, אשכנזים ו"מעורבים": פערי השכלה בקרב יהודים ילידי ישראל. בתוך: י' יונה, נ' מזרחי, וי' פניגר (עורכים), פרקטיקה של הבדל בשדה החינוך בישראל: מבט מלמטה (עמ' 58-36). הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד.

כזום, ע' (1999). תרבות מערבית, תיוג אתני וסגירות חברתית: הרקע לאי־השוויון האתני בישראל. סוציולוגיה ישראלית, א(2), 428-385.

לב שדה, ד', גורן, ה', ובן שמחון, מ' (2015). חלק א: ילדים מלידה עד גיל 18 הרשומים במחלקות לשירותים חברתיים. משרד הרווחה והביטחון החברתי. https://www.gov.il/BlobFolder/reports/molsa-social-services-review-2015/he/SocialServicesReview_2015_molsa-chapter2-part1-2015.pdf

ליאון, נ', וכהן, א' (2019). עליית מעמד הביניים המזרחי ושאלת מיצוי הבירור הממלכתי בפרשת ילדי תימן. בתוך: נ' שיפריס, וט' גמליאל (עורכים), ילדים של הלב: היבטים חדשים בחקר פרשת ילדי תימן (עמ' 617-577). הוצאת רסלינג.

נדן, י', ורואר־סטריאר, ד' (2021). טיפול מודע־הקשר: המשגה תיאורטית והשתמעויות קליניות. חוצות – כתב עת תרבוטיפוליטי, 1. https://www.hebpsy.net/me_article.asp?article=3023

סער־הימן, י', ורוסו־כרמל, ס' (2019). התיתכן עבודה פרטנית לשינוי חברתי? דיון ביקורתי והצעות לפרקטיקה. ביטחון סוציאלי, 106, 98-75.

צאלח, כ' (2017). "אז למה את לא עושה דוקטורט?": שכחה והיזכרות בדרך להשכלה גבוהה. סוגיות חברתיות בישראל, 24, 33-6.

צינמון, ר' ג' (2018). "מי אני ומה אני רוצה להיות": מבוגרים צעירים יוצרים עתיד אישי וחברתי. בתוך: ח' בוני־נח, ש' נתן, וס' בן־רפאל גלנטי (עורכות), צעירים בישראל: מחקר ועבודת שטח (עמ' 60-19). המכללה האקדמית בית ברל.

שושנה, א' (2013). אתניות ללא אתניות – "אני מעבר לסיפור הזה": סדרי מדינה, חינוך וזהויות אתניות חדשות. סוציולוגיה ישראלית, יד(2), 267-245.

ששון־לוי, א', ושושנה, א' (2014). השתכנזות: על פרפורמנס אתני וכישלונו. תיאוריה וביקורת, 42, 97-71.

Arnett, J. J. (2004). Emerging adulthood: The winding road from the late teens through the twenties. Oxford University Press.
https://doi.org/10.1093/acprof:oso/9780199929382.001.0001

Arnett, J. J. (2007). Emerging adulthood: What is it, and what is it good for? Child Development Perspectives, 1(2), 68-73. 
https://doi.org/10.1111/j.1750-8606.2007.00016.x

Arnett, J. J. (2010). Emerging adulthood(s): The cultural psychology of a new life stage. In L. A. Jensen (Ed.), Bridging cultural and developmental psychology: New syntheses in theory, research, and policy (pp. 255-275). Oxford University Press.
https://doi.org/10.1093/acprof:oso/9780195383430.003.0012

Barak, I., & Barak, A. (2019). Israeli Ethiopian female adolescents’ perspectives on alliances with social workers: Agency, power and performing identity. American Journal of Orthopsychiatry, 89(1), 77-85. https://doi.org/10.1037/ort0000359

Bhabha, H. K. (2003). The other question: Difference, discrimination and the discourse of colonialism, In: F. Baker, P. Hulme, M. Iversen, & D. Loxley (Eds.), Literature, politics & theory (pp. 148-171). Routledge. https://doi.org/10.4324/9781315015927

Billig, M. (2021). Place identity strategies at university constructed by minority Arab Israeli student groups. Frontiers in Psychology, 12. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2021.665042

Braun, V., & Clarke, V. (2012). Thematic analysis. In H. Cooper, P. M. Camic, D. L. Long, A. T. Panter, D. Rindskopf, & K. J. Sher (Eds.), APA handbook of research methods in psychology (Vol. 2, pp. 57-71). American Psychological Association.
 https://doi.org/10.1037/13620-004

Clarke, V., & Braun, V. (2016). Thematic analysis. The Journal of Positive Psychology, 12(3), 297-298. 
https://doi.org/10.1080/17439760.2016.1262613

Cohen, Y., Haberfeld, Y., Alon, S., Heller, O., & Endeweld, M. (2021). Ethnic gaps in higher education and earnings among second and third generation jews in Israel. Working Papers, 135, 2-32.

Haybi-Barak, M., & Shoshana, A. (2021). Ethnic mobility: Ethno-class identities and self-negation, Social Identities, 27(3), 326-341. https://doi.org/10.1080/13504630.2020.1822796

Landberg, M., Lee, B., & Noack, P. (2019). What alters the experience of emerging adulthood? How the experience of emerging adulthood differs according to socioeconomic status and critical life events. Emerging Adulthood, 7(3), 208-222. 
https://doi.org/10.1177/216769 6819831793

Maoz, S., Berkowitz, R., & Gewirtz-Meydan, A. (2025). Between policy and identity: How institutional barriers, political climate, and social norms shape sexual and gender minority youth experiences, identity formation, and sense of belonging. Sexuality Research and Social Policy. https://doi.org/10.1007/s13178-025-01199-0

Milarsky, T. K., Stormont, M., McGreevy, M., & Morgan, A. R. (2025). Disability identity and self-determination for students with learning disabilities. Intervention in School and Clinic, 60(5), 292-300. 
https://doi.org/10.1177/10534512241309288

Nakash, O., Cohen, M., Aharoni, L., Zur, S., & Nagar, M. (2021). A qualitative study examining the quality of working alliance as a function of the social identifies of clients and therapists during the mental health intake. Qualitative Social Work, 20(4), 1006–1024. 
https://doi.org/10.1177/1473325020923013

Nakash, O., & Saguy, T. (2015). Social identities of clients and therapists during the mental health intake predict diagnostic accuracy. Social Psychological and Personality Science, 6(6), 710–717. 
https://doi.org/10.1177/1948550615576003

Patterson, C. (2018). Constructing narrative and phenomenological meaning within one study. Qualitative Research Journal, 18(3), 223-237. 
https://doi.org/10.1108/QRJ-D-17-00033

Refaeli, T., Alnabilsy, R., Schuman-Harel, N., & Komem, M. (2023). Barriers to post-secondary education among marginalized young women from Israel’s periphery. Children and Youth Services Review, 148, 1-10. 
https://doi.org/10.1016/j.childyouth.2023.106914

Roer-Strier, D., & Nadan, Y. (2020). Introduction: The Israeli stage for context-informed perspective on child risk and protection. In D. Roer-Strier, & Y. Nadan (Eds.) Context-informed perspectives of child risk and protection in Israel (pp. 1-12). Springer International Publishing. 
https://doi.org/10.1007/978-3-030-44278-1_1

Shohat, E. (2001). Rupture and return: The shaping of a Mizrahi epistemology. Hagar: International Social Science Review, 2(1), 61-92.

Sulimani-Aidan, Y. (2017). Barriers and resources in transition to adulthood among at-risk young adults. Children and Youth Services Review, 77, 147-152. https://doi.org/10.1016/j.childyouth.2017.04.015

Sulimani-Aidan, Y. (2020). At-risk Israeli Arab young adults: Barriers and resources during the transition to adulthood. Children and Youth Services Review, 119, 105517. 
https://doi.org/10.1016/j.childyouth.2020.105517

***

בתיה קטן | דוקטורנטית בבית הספר לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית, האוניברסיטה העברית בירושלים. batya.ghatan@mail.huji.ac.il

ד״ר הדס מור | דוקטור וחברת סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית, האוניברסיטה העברית בירושלים. hadass.moore@mail.huji.ac.il