תקציר

מאמר זה סוקר את האתגרים הקיימים בהשמת ילדים באומנה בקרב קרובי משפחתם. היקף ההשמה באומנת קרובים בישראל גדל משמעותית מאז חקיקת חוק האומנה בשנת 2016. השמה של ילדים במשפחות אומנות קרובים, בעיקר סבים, דודים ואחים, היא לרוב פתרון ראשוני ומתבקש. סידור זה נשען על קשרים קיימים ויש לו יתרונות רבים, אולם הוא גם מציף אתגרים, אשר משפיעים על אופן ההתערבות הטיפולית של העובדת הסוציאלית המנחה את משפחת האומנה. המאמר יעסוק באתגרים הכוללים מאפיינים של אתיקה בשל מעורבות המדינה בסידור משפחתי, מצוקה רב־דורית, גיל מבוגר, טראומה משפחתית משותפת ומצבי סיכון של הילדים באומנה. לאור סקירת האתגרים, פותח מודל "אמן-ספק" – מודל תמיכה מקצועי ייחודי לעבודת העובדת הסוציאלית המנחה משפחות אומנת קרובים. המודל משקף את הקונפליקטואליות המובנית באומנות קרובים ומציע איזון בין חמלה לביקורת, בין קרבה לפיקוח ובין כאב לתקווה.

מילות מפתח: אומנת קרובים, אתגרים, מודל "אמן-ספק"

מבוא

אומנת קרובים היא מסגרת חוץ־ביתית שבה ילדים בסיכון מושמים אצל קרוביהם – לרוב סבים, דודים או אחים – במטרה לשמר קשרים ביולוגיים ולהקל את המעבר. מטרתה לספק לילד סביבה משפחתית מיטיבה, שתתמוך בהתפתחותו הרגשית והחברתית, תוך שמירה על קשר עם הוריו הביולוגיים. ההנחה בסידור האומנה היא כי דמויות הוריות קבועות, מסגרת משפחתית וסמכות הורית יסייעו לילדים לחוש מוגנים ולפתח תפקוד ראוי בכל תחומי החיים (ספיר, 2022;Fergeus et al., 2019 ).

מחקרים מצביעים על היתרונות של אומנת קרובים, בעיקר בשל תחושת השייכות של הילדים, המחויבות המשפחתית של האומנים והפחתת זרות ופערים תרבותיים, המקדמים גיבוש זהות חיובית וערך עצמי (ניג'ם־אכתילאת ועמיתים, 2023; Farmer et al., 2013).

אולם קיימים גם אתגרים באומנת קרובים, והם כוללים, בין היתר: גיל מבוגר ומצב בריאותי ירוד של הסבים, חוסר במשאבים כלכליים, טראומה בין־דורית והיעדר מיומנויות הוריות מטפחות (Clements & Birch, 2023; Cudjoe et al., 2021; Kinship, 2023).

מאמר זה יפנה זרקור אל האתגרים, בהתאם לספרות המחקרית, ולניסיון המקצועי שנרכש לפני ואחרי החלת חוק האומנה-2016 בשירות האומנה של עמותת מכון סאמיט. בהתאם לסקירה ולניסיון יוצע מודל "אמן-ספק", העשוי לספק לעובדות סוציאליות כלים מקצועיים אשר מותאמים לעבודה עם משפחות אומנת קרובים.

אתגרים בסידור אומנת קרובים

סידור האומנה בקרב אומנים קרובים, וגם בקרב אומנים זרים, נועד לספק שהות זמנית במשפחה לילדים בסיכון שהוצאו מחזקת הוריהם – בהסכמה או בצו בית משפט Farmer et al., 2013)). סידור האומנה, בין אם אצל קרובי משפחה ובין אם אצל משפחות שאינן קרובות, נועד לאפשר לילדים תחושת ביטחון ותנאים להתפתחות תקינה, יחד עם תקווה לשיקום ההורים הביולוגיים ולשובם של הילדים אליהם בעתיד (ליבוביץ ולב שדה, 2016). חיזוק ההִתְקַשְּׁרוּת הבטוחה בין הילד לבין המשפחה האומנת הוא נדבך מרכזי בתהליך השיקום, בד בבד עם עיבוד חוויות טראומטיות שהילד חווה טרם הוצאתו מהבית ובמהלכה (פרינס אנגלסמן וקידר כהן, 2022).

האמנה לזכויות הילד מציבה את הסידור החוץ־ביתי של אומנת קרובים בעדיפות עליונה על פני אומנת זרים וסידורים חוץ־ביתיים אחרים, כמו פנימייה (ניג'ם־אכתילאת ועמיתים, 2023), אולם מחקרים מצביעים על תמונה מורכבת בהתייחס ליתרונות ולחסרונות של אומנת קרובים.

חוקרים ותאורטיקנים שונים מדגישים כי היתרונות של אומנת קרובים מתבטאים במחויבות המשפחתית של האומנים ובתחושת השייכות של הילד באומנה (Cox, 2014; Esposito et al., 2014; Lent & Otto, 2018). הילד גדל אצל אנשים שהוא מכיר וסומך עליהם, מה שעשוי להפחית את טראומת המעבר לאומנה. כמו כן, השמה בקרב קרובי משפחה עשויה לחזק אצל הילד תחושת זהות והערכה עצמית הנובעת מההיסטוריה ומהתרבות המשפחתית המשותפת לו ולאומנים (Wilson & Chipungu, 1996). נוסף על אלה, לרוב הילד מרגיש שיוכל להמשיך לגור אצל האומנים קרובי משפחתו גם בסיום האומנה הממסדית (בגיל 18), וכך תחושת היציבות וההמשכיות שלו מתחזקת (Burgess et al., 2010; Farmer et al., 2013). מחקרים גם מצאו שילד באומנת קרובים חווה פחות סטיגמה מילד באומנת זרים (Burgess et al., 2010).

עם זאת, הספרות מדגישה שלהשמה במשפחות אומנת קרובים יש גם חסרונות. ילדים רבים מודאגים ממצבם הבריאותי של אומנים מבוגרים וחוששים מפני מותם העתידי (Burgess et al., 2010; Cudjoe et al., 2021; Farmer et al., 2013). במקרים של אומנים צעירים (לרוב דודות ואחיות), תוארה מחויבות לטיפול בילדים והתפתחות חיובית של הילדים לאורך זמן, אולם נדרשה הסתגלות של האומנים הצעירים לתפקיד הורות פתאומי, ובמיוחד לילד שהיה במצבי סיכון. לעיתים הן נדרשו להפסיק את לימודיהן ועבודתן וחוו לחצים כלכליים וקונפליקטים משפחתיים (Kiraly, 2021). חשוב גם לזכור שהאפשרות לחוות פחות סטיגמה באומנת קרובים קְטֵנָה כאשר סיבת ההשמה אינה קשורה למות ההורים אלא לשימוש בסמים או לעבריינות של ההורים. במקרים כאלה, החוויה במשפחת אומנת קרובים עלולה להיות סטיגמטית ממש כמו במשפחות אומנת זרים.

מאפיינים דמוגרפיים וייחודיים של משפחות אומנת קרובים מצביעים על שיעור גבוה יותר של משפחות חד־הוריות, עניות, מבוגרות ובעלות השכלה פורמלית נמוכה, בעלות משאבים מוגבלים ובריאות לקויה (Cudjoe, et al., 2021; Ehrle & Geen, 2002; MacDonald et al., 2018). לצד אלה, מחקרים מראים כי על אף שפעמים רבות האומנים הקרובים מתמודדים עם קשיים כלכליים וגיל בוגר, הם עדיין משקיעים בילד ורוצים לקדם את התפתחותו (Farmer et al., 2013; Fergeus et al., 2019; Malinga-Musamba, 2015).

מודל "אמן-ספק״ הוא מודל תמיכה מקצועי ייחודי לעבודה של העובדת הסוציאלית המנחה משפחות אומנת קרובים. המודל משקף את הקונפליקטואליות המובנית באומנות קרובים ומציע איזון בין חמלה לביקורת, קרבה לפיקוח וכאב לתקווה

בדומה למחקרים מהעולם, תמונת מצב דומה עולה במחקר שנעשה בישראל באשר למאפיינים הדמוגרפיים של האומנים קרובי המשפחה, שרובם אומנים סבים: באומנת קרובים יש פי שניים יותר משפחות חד־הוריות, בעלות השכלה נמוכה יותר ומצב כלכלי טוב פחות בהשוואה לאומנת זרים. עוד נמצא במחקר כי אומנים קרובים מתקשים לעיתים לשתף פעולה עם גורמים מקצועיים בנוגע לקשיים בגידול הילד, משום שהם חוששים להיתפס כמי שאינם מסוגלים לטפל בו (עמיאל ושורק, 2014; Geen, 2003). במקרים רבים, הילד מגיע תחילה אל בני המשפחה הקרובים, ורק בשלב מאוחר יותר שירותי האומנה הממסדיים בוחנים את התאמתם. הידיעה כי יש לאשר את התאמת האומנה מייצרת לעיתים חוסר ביטחון ומערערת את האמון הראשוני שבין המשפחה לבין הגורמים המקצועיים.

קושי בשיתוף פעולה של הורי אומנת קרובים נמצא במחקר נוסף שנעשה בישראל, ובו הושוו הורי אומנת קרובים להורי אומנת זרים. הורי אומנת קרובים דיווחו פחות על קשיים רגשיים של הילדים הנמצאים אצלם באומנה, והחוקרים הציעו כי ייתכן שזה נובע מחשש שלהם לדווח על הקשיים. לצד זאת, החוקרים הסתייגו וטענו שייתכן כי עמדת האומנים נבעה מחוסר מודעות לצרכים הרגשיים של הילדים באומנה. כמו כן, ייתכן שהדיווח המופחת על הקשיים הרגשיים נבע מרצייה חברתית בדיווח או מחוסר נגישות לאנשי טיפול (ניג'ם־אכתילאת ועמיתים, 2023).

פעמים רבות, ההשמה באומנת קרובים נעשית בתגובה למשבר משפחתי, ללא תכנון מראש, ועל כן היא אינה ממוסדת. במחקר שנערך בבריטניה עלה כי 95% מסידורי אומנת קרובים אינם ממוסדים (Farmer et al., 2013). סקירה שערכו מקדונלד ועמיתיו (MacDonald et al., 2018) בתחום אומנת קרובים מחדדת את הצורך במיסוד אומנות הקרובים, לאור הסיוע הייחודי הנדרש באומנות אלו. הסקירה הראתה שמאחר שיש אומנות לא ממוסדות, חסר מידע רב על מצבם של ילדים באומנה זו. לעיתים, האומנים הקרובים מתלבטים אם למסד את האומנה באופן רשמי, היות שקיים רצון להימנע מהתערבות ומביורוקרטיה ממסדית. אולם השמה לא פורמלית באומנה עלולה לייצר מצב שבו האומנה מתרחשת באופן ספונטני, אינה מעוצבת באופן המתוכנן לְזַהוֹת את צרכיו של הילד ולענות עליהם בצורה אידיאלית ואינה מלווה בפיקוח ובהכשרה הולמים. על כן, לצד הרצון לכבד את פרטיותה של משפחת אומנת הקרובים, חשוב לדאוג לרווחת הילדים באומנה ולוודא שיהיו פיקוח והכשרה מספקים לאומנים הקרובים, כדי להיטיב ולהקל את הטיפול בילד שתחת אחריותם (Hallett et al., 2021). במקרים שבהם מוסדרים ביקורי הממסד ותדירותם מוגברת, תוך שילוב הכוונה של גורמים מטפלים, ניתן לראות שינוי ושיפור בקשר (Burgess et al., 2010; Skoglund et al., 2019).

מחקרים מראים שרוב הילדים שהושמו באומנת קרובים נמצאים אצל הסבים מצד האם, וכתוצאה מכך יש להם פחות קשר עם האב לעומת האם (Farmer & Moyers, 2008). באומנת זרים, לעומת זאת, נמצא כי הקשר עם ההורים שוויוני יותר (Skoglund et al., 2023). באומנת קרובים, יש נטייה לרשויות הרווחה לאפשר ביקורים לא מוסדרים וללא פיקוח, אולם ביקורים בהיעדר הכוונה מקצועית עלולים להיחוות אצל הילד כנעדרי שליטה ואף לייצר מצבים הרסניים עבורו (Burgess et al., 2010; Skoglund et al., 2019). במחקר שנערך באוסטרליה בקרב אומנות קרובים נמצא כי כאשר להורים הביולוגיים היו מאפייני התנהגות של התעללות, הזנחה, חולי נפשי ואלימות, המפגשים איימו על רווחתו ובריאותו של הילד ועל הקשר עם ההורים. במקרים אלו הודגש שיש להזהיר את הרשויות המלוות משפחות אומנת קרובים לגבי המורכבויות המשפחתיות, להדגיש מתן הדרכה ופיקוח ולא לסמוך על מפגשים הנעשים ביוזמת המשפחה (Kiraly & Humphreys, 2016).

היציבות והביטחון חשובים מאוד לילד בקשר עם הוריו, ומקבלי ההחלטות נדרשים להיות קשובים הן לילדים והן להורים האומנים. על כן יש לבחון את הצרכים של כל מקרה ואת הדיווחים המתקבלים בנוגע לקשר עם ההורים (Rose et al., 2022) ולחדד את הצורך בפיקוח רגיש על הקשר (Kiraly & Humphreys, 2016). ראוי לבחון את רצון הילד ואת רגשותיו בנוגע להוריו, כדי לקדם קשר מיטיב עם שני הדמויות ההוריות בהתייחס לכלל המורכבויות המשפחתיות.

סקירת אתגרי מודל תמיכה מקצועי "אמן-ספק" להנחיית אומנת קרובים

סקירת האתגרים שיפורטו להלן מחדדת את הצורך בפיתוח מודל עבודה שיסייע למנחות האומנה בבואן להדריך את הורי האומנה, לפקח עליהם ולתמוך בהם. מיפוי האתגרים נעשה על ידי עובדות סוציאליות המלוות את משפחות אומנת הקרובים. המודל שפותח מתייחס לאתגרים אלו ונבנה מחיבור בין ידע תאורטי מהספרות לבין ידע מניסיון מצטבר של כשני עשורים בעבודה בשירות האומנה.

אתגר אתי: "מי אתם שתתערבו?"

המעורבות של רשויות הרווחה בסידור משפחתי טבעי לא תמיד מתקבלת בברכה על ידי האומנים קרובי המשפחה. אלה חשים לעיתים התנגדות כלפי התערבות ממסדית במרחב המשפחתי האינטימי. עם כניסתו של חוק האומנה, חלה עליהם החובה לעבור בדיקת התאמה. תהליך זה עלול לעורר תחושות כעס, אי־נוחות וחוסר אמון כלפי מערכת הרווחה, במיוחד כשיש היסטוריה של קשרים המאופיינים בחשדנות כלפי גורמים מקצועיים, או לחלופין היעדר קשר כתוצאה מחוסר מודעות ליכולת להיעזר בשירותי הרווחה או בשל חשש מסטיגמה. רבים מהאומנים חווים את הליווי של העובדת הסוציאלית כפיקוח על תפקודם ההורי, מה שמוביל לחשש, חשדנות, תסכול וחוסר אונים. המורכבות גוברת כאשר המעורבות הממסדית מתנגשת בתהליכים משפחתיים טבעיים, שמתקיימים לעיתים באופן ספונטני ולא פורמלי. התערבות כזו יכולה ליצור חיכוך, במיוחד בנושאים רגישים כמו הגבלת הקשר של הילד עם ההורה הביולוגי או בקשה מהסבתא לעודד את נכדתה לשמור על קשר עם אימה, אף על פי שהקשר בין הסבתא לבין בתה טעון ומורכב.

לדוגמה: אפרת, סבתה של הודיה בת החמש, חוותה קושי ביצירת הקשר עם מנחת האומנה. כבר בתחילת התהליך התקשתה מנחת האומנה לתאם איתה מועדים להנחיות, והיא עצמה חששה לשתף את המנחה בקשיים – שכן הקשר עם בתה אורטל, אימה של הודיה, היה טעון מאוד. הסבתא ידעה שמנחת האומנה רוצה לעודד את הקשר בין הודיה לאימה, אך במקביל חשה כעס כלפי בתה ולא רצתה לשוחח על כך עם המנחה. רק לאחר בנייה הדרגתית של קשר המבוסס על אמון עם מנחת האומנה, הצליחה הסבתא לשתף בכנות בקשיים ובאתגרים, מה שאפשר למנחת האומנה להעניק לה תמיכה מותאמת ולהקל על ההתמודדות של המשפחה.

אתגר מצוקה רב–דורית: "זה התיקון שלנו" – האומנם?

פעמים רבות, הסבים רואים בהיותם הורים אומנים הזדמנות ל"תיקון" חוויית ההורות הקודמת. לעיתים, מתוך רצון לחוות "תיקון", יפעלו הפוך לאופן שגידלו את ילדיהם. לדוגמה: סבתא אומנת שהפגינה ניכור כלפי בתה בילדותה ובבגרותה, מפגינה כיום כלפי הנכד הגדל באומנה קשר סימביוטי דואג, שלעתים אף נחווה כתלותי.

נראה כי ניסיונם של הסבים לתקן את חוויית ההורות עלול לכלול שחזור לא מודע של דפוסים הוריים שאינם מותאמים לצורכי הילד.

דוגמה: אורה ומשה מגדלים באומנה את רועי, נכדם בן העשר, לאחר שחווה הזנחה קשה. הם רצו "לתקן" את חוויות ההורות עם ילדיהם, אך במהרה התברר כי הם נוטים להיות שיפוטיים וביקורתיים כלפי רועי, בדיוק כפי שהיו עם ילדיהם בעבר. כל פעולה או טעות קטנה של רועי נתקבלה בביקורת, ולעיתים גם בהשוואה ליכולות שהיו מצפים להן מהוריו. רועי חווה תחושת חוסר ערך, חוסר ביטחון ומעט הכרה בהישגיו. אפשר לראות כיצד דפוסי ההורות של הדור הקודם יכולים לעבור הלאה, גם כאשר הכוונה הראשונית היא להעניק תמיכה ולחולל שינוי בחייו של רועי.

טראומה משותפת: "מה זה יעזור לדבר על זה?"

אומנים קרובים המטפלים בקרובי משפחתם חולקים לעיתים טראומה משפחתית משותפת. הטראומה מאופיינת, לדוגמה, בהתמכרות ההורה, הזנחה קשה, חוסר איזון נפשי, מאסר או מוות. ניכר כי גם האומנים הקרובים זקוקים לעיבוד רגשי, אף שלרוב הם אינם מבטאים צורך זה בגלוי.

מהניסיון בעבודה הטיפולית בשירות האומנה עם האומנים הקרובים, נראה כי הם מסגלים לעצמם מנגנוני הגנה כגון הדחקה, רציונליזציה או ניתוק רגשי כדי להתמודד עם הטראומה המשותפת להם ולילד שבאומנה. לעיתים הם מבטאים התנגדות לפיתוח שיח על הטראומה, מתוך מחשבה ש"שיחה לא תועיל" או מחשש להצפת הכאב. מנגד, יש שמשתפים בטראומה באופן בלתי מותאם ולא מווסת, למשל מול הילד, ויוצרים אצלו עומס רגשי. לעיתים, מתוך אשמה או בושה, האומנים מסתירים מאנשי המקצוע חלקי מידע על אודות הטראומה המשפחתית. הסתרה זו עלולה לפגוע בהתאמת ההתערבות המקצועית ולהקשות על זיהוי הצרכים של הילד ושל המשפחה.

אומנים קרובים המטפלים בקרובי משפחתם, חולקים לעיתים טראומה משפחתית משותפת … ניכר כי גם האומנים הקרובים זקוקים לעיבוד רגשי, אף שלרוב הם אינם מבטאים צורך זה בגלוי

דוגמה: שרה ויוסי הם דודים המשמשים אומנים קרובים לאופק בן התשע. הם חששו לספר לו שאימו משתמשת בסמים ושהחלה תהליך שיקום במרכז גמילה, והעדיפו לספר לו שהיא "לא מרגישה טוב". מנחת האומנה הסבירה לאומנים את החשיבות של מסירת המידע לילד באופן מותאם־גיל, תוך שמירה על תחושת הביטחון שלו באומנה, בייחוד מאחר שאופק לא הסתפק בתשובתם ושאל שאלות נוספות על מצבה של האם. בה בעת, המנחה הכירה בקושי הרגשי של הדודים, שדאגו מאוד שמא האם לא תצליח להיגמל וחששו לספר לילד על ההתמכרות שלה. הדוגמה ממחישה את הצורך לאזן בין הקושי של המשפחה לחשוף את האמת לבין זכות הילד לדעת ולהבין את מציאות חייו, באופן התואם את שלב ההתפתחות שלו.

סבתאות: "אני כבר לא צעירה"

סבים וסבתות המטפלים בנכדיהם במסגרת אומנה מצויים לעיתים בגיל מתקדם, ולכן חשופים יותר לתחלואה ולמגבלות תפקודיות. קשיים פיזיים, פערים טכנולוגיים וקשיי הסתגלות למציאות משתנה עלולים להקשות על ההתנהלות היום־יומית ועל התפקוד ההורי. במחקרם של ניג'ם־אכתילאת ועמיתים (2023) נמצא שמשפחות אומנת סבים מקבלות פחות שירותי הדרכה ותמיכה לעומת משפחות אומנה שאינן אומנת קרובים. כמו כן, לעיתים נדרשים הילדים לתמוך בסבים, מה שמוביל להיפוך תפקידים, לדאגה לבריאות הסבים ולפחד מפני אובדנם. תחושות כאלה עלולות לעורר חרדה ולערער את תחושת היציבות של הקשר והמשפחה (Cudjoe et al., 2021).

דוגמה: רבקה, סבתא אומנת מבוגרת לנכדתה ספיר בת השבע, התקשתה להגיע עימה לטיפול דיאדי עקב קשיי ניידות. החשש שספיר לא תקבל את הטיפול שהיא זקוקה לו גרם לה לתסכול ולחוסר אונים. מנחת האומנה סייעה במימון מונית לפגישות הטיפוליות, מה שאפשר לשתיהן להגיע לטיפולים באופן סדיר. הדוגמה ממחישה כיצד תמיכה מקצועית מותאמת יכולה לאפשר לסבים מבוגרים למלא את תפקידם כראוי, גם כאשר קיימות מגבלות פיזיות או לוגיסטיות.

מצבי סיכון באומנה: "איך אתם מעזים לקחת לי את הנכד?"

על אף ששיעורי ההתעללות החוזרת נמוכים יותר באומנת קרובים בהשוואה לפתרונות השמה חוץ־ביתיים, נמצא ששיעורי ההזנחה דווקא גבוהים יותר – מה שמצביע על סיכון למעגל חוזר של פגיעה מצד קרובי משפחה (Hallett et al., 2021). בישראל, למרות הסתייגויות מקצועיות של שירותי האומנה בשל החשש לַמוּגָנוּת, מופעל לעיתים לחץ לאשר אומנים קרובים מתוך תקווה לשיקום בעזרת מתן תמיכה אינטנסיבית. מניסיוננו, יש לציין כי לאחר תהליך של בניית קשר של אמון בין מנחת האומנה לילדים באומנה, לעיתים רחוקות קורה שנחשפים מקרי הזנחה והתעללות ועולה צורך לחשוב על סידור חלופי.

דוגמה: יוגב בן השבע גדל מגיל ינקות אצל סבתו מרים באומנת קרובים. שירות האומנה, שהתבקש לאשר את הסבתא כמשפחת אומנה, הציף חששות והתנגד לאשר את ההשמה עקב היסטוריית עבר של פגיעות מיניות וניכור, שאימו של יוגב חוותה מצד מרים לאורך שנות ילדותה. למרות החששות, שירות האומנה אישר את האומנה מאחר שמרים ביטאה אהבה רבה כלפי יוגב, ולאחר שהוחלט להעניק ליוגב טיפול ומעקב מקצועי אינטנסיביים על ידי רשויות הרווחה. לאחר כשנה, יוגב חשף בפני מנחת האומנה כי חווה פגיעה מינית על ידי קרוב משפחה, וכי בני המשפחה דרשו ממנו לא לדבר על כך. גילוי הפגיעה הוביל להחלטת הגורמים המקצועיים להוציא את הילד מהאומנה, למקום שיחוש בו מוגנות. מקרה זה ממחיש את המורכבות של אומנת קרובים במקרים שיש בהם רקע של פגיעות עבר בתוך המשפחה.

מרכיבי המודל "אמן-ספק" לעבודה עם משפחות אומנה קרובות

לאור האתגרים המגוונים שיש באומנת קרובים, יש חשיבות רבה לפיקוח רגיש, מקצועי ומתמשך, הכולל קשר אישי עם האומנים הקרובים ועם הילדים באומנה, וכן הערכה מעמיקה – למרות הקרבה הביולוגית – של ההתאמה המשפחתית.

המודל "אמן-ספק" מציע גישה אינטגרטיבית, המבוססת על שני עקרונות שלכאורה נראים סותרים, אך בפועל הם משלימים זה את זה. מצד אחד, יש אמונה בשימור הילד בחיק משפחתו; ומנגד, קיים הצורך להטיל ספק ולבצע פיקוח על השמת הילד, במטרה להבטיח שההשמה משרתת את טובת הילד לאורך זמן.

המודל מחולק לשני היבטים: אמן וספק.

אמן:
אמון – יצירת קשר המבוסס על אמון בין העובדת הסוציאלית לבין האומנים הסבים, תוך התחשבות בחששות הסבים, הנובעים מחוויות עבר, והבנת תחושת החדירה למרחב האישי והמשפחתי.

מיצוי זכויות – הבטחת מימוש זכויותיהם של הילדים והאומנים, כולל ביקורי בית, הנחיית האומנים, הסדרת הקשר עם ההורים הביולוגיים ובניית תוכניות טיפול מותאמות כגון טיפול רגשי, שיעורי עזר וסיוע בהחזרי הוצאות טיפול.

נרטיב הטראומה – זיהוי ועיבוד הסיפור הטראומטי של הילד והמשפחה, תוך יצירת מרחב בטוח שבו ניתן להבין את מנגנוני ההגנה המאפשרים את תפקוד המשפחה. חשוב להבין תחילה את הנרטיב של האומנים, ולשוחח עם הילד על נרטיב זה בקצב אישי ומכבד.

ספק:
סבתאות – מוּדָעוּת לאתגרים הייחודיים של גיל הסבים ולפערי הדורות והתמודדות עם המגבלות הנובעות מהם.

פיקוח – אחריות לפקח על תנאי האומנה ולוודא שסביבת הילד יציבה, בטוחה ומגינה. הפיקוח דורש קשר אישי עם הילד, ולעיתים גם יצירת קשר מחוץ לבית, כדי שהילד יחוש בטחון לשתף וכך יהיה אפשר להעריך את הסיכונים.

קשר – טיפוח תחושת קִרְבָה, שייכות וביטוי רגשי אצל הילד, כדי לחזק את תחושת הביטחון.

באמצעות הדרכה ברורה בעבודתה של העובדת הסוציאלית עם משפחות אומנת קרובים, המודל מעניק לעובדת כלים מקצועיים להתמודדות עם המורכבויות הרגשיות והמשפחתיות. נראה כי כיום המודל מיושם חלקית בלבד ולא באופן רשמי. לאור הגידול במספר משפחות אומנת הקרובים בעקבות חוק האומנה (2016), ניכר הצורך לפתח את המודל ולהציעו כמודל עבודה רשמי, שישמש אבן דרך למנחות האומנה בבואן ליצור קשר עם האומנים הקרובים. חלקים מהמודל כבר משולבים בעבודתן, למשל הרצון לייצר אמון וקשר, בשעה שחלקים אחרים, כמו הזיהוי והעיבוד של נרטיב הטראומה, נחשבים לחדשניים יותר. מטרת המודל היא ליצור סדר, לחדד דגשים משמעותיים ולתרום לקידום העבודה הטיפולית בהנחיית האומנים הקרובים.

דיון וסיכום

סקירת האתגרים של אומנת קרובים ופיתוח מודל "אמן-ספק" מציעים מסגרת מקצועית, המשלבת ראייה חיובית של קרבה משפחתית יחד עם בקרה זהירה ומתמשכת. לנוכח הצורך הגובר בהשמות בתוך המשפחה המורחבת, המודל קורא להכיל את הקונפליקטואליות – לא להשטיח אותה ולא להתעלם ממנה, אלא לגשת אליה ברגישות ובאחריות. החיבור בין אמון לספק מאפשר לעובדת הסוציאלית לפעול כדי לאפשר תהליכי ריפוי וצמיחה. נראה כי יש להמשיך ולחקור תחום זה מכיוונים נוספים ומגוונים.

רשימת המקורות

חוק אומנה לילדים, תשע"ו-2016.

ליבוביץ, ש', ולב שדה, ד' (2016). השמה חוץ ביתית של ילדים ונוער במצבי סיכון וסכנה. חברה ורווחה, לו, 260-253.

מקלמן, ע', ועטר־שוורץ, ש' (2020). דבר העורכים־האורחים. חברה ורווחה, מ(1), 17-11.

ניג'ם־אכתילאת, פ', שורק, י', קונסטנטינוב, ו', ועטר־שוורץ, ש' (2023). משפחות אומנת קרובים ומשפחות אומנה שאינה אומנת קרובים באוכלוסייה הערבית והיהודית. ירושלים: מכון מאיירס־ג'וינט־ברוקדייל והאוניברסיטה העברית בירושלים.

ספיר, ר' (2022). דו"ח לשנת 2022. מוגש לפי חוק חופש המידע תשנ"ח 1988. משרד הרווחה והביטחון החברתי.

עמיאל, ש', ושורק, ע' (2014). ליווי למשפחות באומנת קרובים: סקירת ספרות. מכון ברוקדייל ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים.

פרינס־אנגלסמן, ש', וקידר־כהן, ק' (2022). מעשה בארבעה הורים – טפול פסיכודינמי במשחק בילדים באומנה. בינינו – כתב עת ישראל לפסיכותרפיה פסיכודינמית, א(1), 45-36.

Breaking point: Kinship carers in crisis (2023). In Kinship. Retrieved from https://kinship.org.uk

Burgess, C., Rossvoll, F., Wallace, B., & Daniel, B. (2010). “It's just like another home, just another family, so it's nae different” – Children's voices in kinship care: A research study about the experience of children in kinship care in Scotland. Child & Family Social Work, 15(3), 297-306. https://doi.org/10.1111/j.1365-2206.2009.00671.x

Clements, J., & Birch, S. (2023). Exploring risk and protective factors in kinship family environments: A systematic literature review of the views of children in kinship care. Educational Psychology in Practice, 39(4), 475-499. https://doi.org/10.1080/02667363.2023.2243212

Cox, C. (2014). Personal and community empowerment for grandparent caregivers. Journal of Family Social Work, 17(2), 162-174. https://doi.org/10.1080/10522158.2014.880824

Cudjoe, E., Abdullah, A., & Chiu, M. Y. L. (2021). Experiences of children in kinship care (CKC) in Ghana: Challenges for cultural practices. Journal of Family Issues, 42(4), 741-761. https://doi.org/10.1177/0192513X20921523

Ehrle, J., & Geen, R. (2002). Kin and non-kin foster care-findings from a national survey. Children and Youth Services Review, 24(1-2), 15-35. https://doi.org/10.1016/S0190-7409(01)00166-9

Esposito, T., Trocmé, N., Chabot, M., Collin-Vézina, D., Shlonsky, A., & Sinha, V. (2014). Family reunification for placed children in Québec, Canada: A longitudinal study. Children and Youth Services Review, 44, 278-287. https://doi.org/10.1016/j.childyouth.2014.06.024

Farmer, E., & Moyers, S. (2008). Kinship care: Fostering effective family and friends placements. Jessica Kingsley Publishers.

Farmer, E., Selwyn, J., & Meakings, S. (2013). “Other children say you're not normal because you don't live with your parents”. Children's views of living with informal kinship carers: Social networks, stigma and attachment to carers. Child & Family Social Work, 18(1), 25-34. https://doi:10.1111/cfs.12030

Fergeus, J., Humphreys, C., Harvey, C., & Herrman, H. (2019). Supporting foster and kinship carers to promote the mental health of children. Child & Family Social Work, 24(1), 77-83. https://doi.org/10.1111/cfs.12583

Geen, R. (2003). Foster children placed with relatives often receive less government help (Series A, No. A-59). The Urban Institute.

Hallett, N., Garstang, J., & Taylor, J. (2021). Kinship care and child protection in high-income countries: A scoping review. Trauma,Violence, & Abuse, 24(2), 632-645. https://doi:10.1177/15248380211036073

Kinship. (2023). Breaking point: Kinship carers in crisis. https://kinship.org.uk

Kiraly, M., & Humphreys, C. (2016). “It's about the whole family”: Family contact for children in kinship care. Child & Family Social Work, 21(2), 228-239. https://doi:10.1111/cfs.12140

Kiraly, M., Humphreys, C., & Kertesz, M. (2021). Unrecognized: Kinship care by young aunts, siblings and other young people. Child & Family Social Work, 26(3), 347-383. https://doi.org/10.1111/cfs.12814

Lent, J. P., & Otto, A. (2018). Grandparents, grandchildren, and caregiving: The impacts of America's substance use crisis. Generations, 42(3), 15-22.

MacDonald, M., Hayes, D., & Houston, S. (2018). Understanding informal kinship care: A critical narrative review of theory and research. Families, Relationships and Societies, 7(1), 71-87. https://doi.org/10.1332/204674316X14534751747496

Malinga-Musamba, T. (2015). The nature of relationships between orphans and their kinship carers in Botswana. Child & Family Social Work, 20(3), 257–266. https://doi.org/10.1111/cfs.12121

Skoglund, J., Mabille, G., & Thørnblad, R. (2024). Contact with parents from childhood to adulthood – A longitudinal study of children in kinship care and non-kinship care. European Journal of Social Work, 27(3), 464-477. https://doi.org/10.1080/13691457.2023.2208768

Skoglund, J., Thørnblad, R., & Holtan, A. (2019). Children’s relationships with birth parents in childhood and adulthood: A qualitative longitudinal study of kinship care. Qualitative Social Work, 18(6), 944-964. https://doi.org/10.1177/1473325018784646

Rose, L., Taylor, E. P., Di Folco, S., Dupin, M., Mithen, H., & Wen, Z. (2022). Family dynamics in kinship care. Child & Family Social Work, 27(4), 635-645. https://doi.org/10.1111/cfs.12912

Wilson, D. B., & Chipungu, S. S. (1996). Introduction. Child Welfare, 75, 387-395.

***

ד"ר שמרית פרינס אנגלסמן | עובדת סוציאלית, פסיכותרפיסטית ומדריכת עובדות סוציאליות מנחות אומנה; מטפלת במרכז הטיפולי של שירות האומנה מכון סאמיט; מרצה במכללה האקדמית אשקלון ובמכללה האקדמית ספיר. se.engelsman@gmail.com