הַכַּלָּה
ד"ר שלי אינגדאו ונדה
מתוך הספר "הרקטור לא שלח שיר לשבת"
שָׁם גָּרִים בְּיַחַד בְּשִׂמְחָה וּבְנַחַת
דּוֹר רִאשׁוֹן, דּוֹר אֶחָד וָחֵצִי
וְדוֹר שֵׁנִי.
שָׁלוֹשׁ יוֹנִים עָזְבוּ אֶת הַחֶדֶר הָאֶמְצָעִי בָּזוֹ אַחַר זוֹ
לִפְנֵי שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה.
לֹא חָזְרוּ בַּקּוֹרוֹנָה, לֹא חָזְרוּ בַּמִּלְחָמָה.
הֵם חֲשׁוּבִים, מְכַבְּדִים, מַעֲרִיכִים,
מַסְתִּירִים
וּמְאוֹד אוֹהֲבִים,
אַךְ מֵרָחוֹק.
בְּכָל בִּקּוּר קָצָר אֲנִי נִדְהֶמֶת,
אֵיךְ הֵם מַצְלִיחִים לִחְיוֹת בְּיַחַד
עִם הַמִּגְוָן הַחֶבְרָתִי הַתַּרְבּוּתִי
הָאַדִּיר הַזֶּה
עֲרָכִים שׁוֹנִים,
שָׂפָה שׁוֹנָה,
לִיבֵּרָלִיזְם וְדֵמוֹקְרַטְיָה,
דָּתִיִּים וְחִלּוֹנִיִּים,
פְּרָט וְקוֹלֶקְטִיב,
חֵרוּת וּמָסֹרֶת.
מַבִּיטָה בָּהֶם וּמִשְׁתָּאָה
השיר "הכלה" מתאר את הפלא של חיים משותפים בתוך מרחב רב־תרבותי. המשפחה שבמרכז השיר מגלמת את היופי והמתח שבין הדורות, הערכים והתרבויות השונות – מהגרים וילידי הארץ, דָּתִיּוּת וחילוניות, קולקטיביזם ואינדיבידואליזם. יש משפחות שזהו אתגר עצום עבורן, ויש משפחות שמצליחות לבנות חיים משותפים, תוך כיבוד ההבדלים והמרחק הפיזי והרגשי שנוצר לעיתים בין הדורות. זהו חוסן שמתבטא בהתגברות על קשיים וביצירת מרחב שאפשר לחיות בו בשלום עם הניגודים.
רְחוֹבוֹת הַמַּשְׁמָעוּת הַקִּיּוּמִית
אלישבע זהר רייך
שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ מִתְפָּרֶצֶת
רְחוֹבוֹת נִכְבְּשׁוּ תַּחַת רַגְלַיִם קְטַנּוֹת
לְלֹא אֶפּוֹס וּתְרוּעָה. הָיְתָה זוֹ פָּשׁוּט
צְעִידָה יוֹמְיוֹמִית וּשְׂמֵחָה.
כָּבַשְׁנוּ מִדְרָכוֹת
שִׂחַקְנוּ קְלַס וְחָמֵשׁ אֲבָנִים
עַל גַּב גִּבּוֹרֵי הָאֻמָּה רַגְלֵינוּ תּוֹפְפוּ בְּרַדְיוּס הַשֵּׁמוֹת הַמֻּכָּרִים
הֶחָלוּץ, סִירְקִין, בְּיַאלִיק.
מִבֵּית הַסֵּפֶר עֲמָמִי א'
חִשְׁבַּנְתִּי אֶת קֹטֶר צְעָדַי
בְּסַקְרָנוּת מָתֶמָטִית
לֹא דִּבַּרְנוּ בְּלָשׁוֹן שֶׁל אֶגוֹ סֶלֶבְּרִיטָאִי
יָדַעְנוּ רַק אֶת הַטָּיַת הָ"אֲנִי" בְּרַבִּים
אֲנַחְנוּ הָיִינוּ נְכוֹנִים תָּמִיד
לְלַוּוֹת צְעָדִים רִאשׁוֹנִים שֶׁל הַמְּדִינָה
צָעַדְתִּי בִּרְחוֹבוֹתַי רְחוֹבוֹתֵינוּ
בִּרְחוֹבוֹת הַמַּשְׁמָעוּת הַקִּיּוּמִית.
השיר מתאר את השנים הראשונות להקמת המדינה ואת הצעידה שלנו, המלווים את הקמתה. לצערנו, מצבה של המדינה כיום מעורר דאגה. עלינו לשוב ולהקים את יסודותיה לאור מגילת העצמאות.
כמטפלת בילדים ונוער החווים חרם קבוצתי וכיתתי ונידוי, אני מטפלת בהם, בחרדותיהם, בכאב ובטראומות המתמשכות. בשירי זה אני כותבת כי לא דיברנו בלשון של אגו סלבריטאי; ידענו את הטיית האני ברבים, ותמיד היינו נכונים ללוות את צעדיה הראשונים של המדינה ולעזור לחלשים.