יש אנשים צעירים שהספיקו כל כך הרבה לפני שהלכו בטרם עת. סמ"ר נועם איתן ז"ל, שנפל בקרב בבית לאהיה ברצועת עזה ב-17 בנובמבר 2024, עסק מגיל 11 ביזמות עסקית, היה מוזיקאי מוכשר שניגן, כתב והלחין שירים, התנדב בעמותת 'ידידים', למד תורה בישיבת ההסדר בעכו, ונאבק במשך יותר משנתיים כדי להתגייס ללוחמה בחטיבת כפיר.

"בעוד אני כאן יש לי עוד לעשות", כתב נועם באחד משיריו, "בעוד אני שם אני חייב להיות. בעוד אני לומד אני אוהב יותר, בעוד אני אוהב אני מבין, והרבה". מילים אלו משקפות היטב את מי שהיה.

"הוא בכלל היה אמור להתגייס לשריון", אומרת אמו, אביבה, "הייתה לו פציעה קשה מאוד באצבעות שלא איפשרה לו לסגור או לפתוח לחלוטין את היד, וכשהוא ראה את הפרופיל שהוא קיבל הוא התחיל לעבוד על שיקום. במשך שנתיים הוא עשה ניתוחים ועבר שיקום בכף היד. בישיבת ההסדר שלו כולם הלכו לכפיר וידעו שהוא ילך לשריון. ביום האחרון של הישיבה כולם יצאו להתגייס וחשבו שייפגשו רק אחרי שנה וחצי כשיחזרו לישיבה, אבל פתאום ראו שהוא מגיע איתם, כי ממש זמן קצר לפני כן הוא קיבל את האישור הרפואי שהוא יכול להתגייס לחי"ר והוא הלך איתם לכפיר".

ראשון בין ראשונים

נועם שירת בגדוד נחשון, ועם סיום ההכשרה נכנס מהר מאוד לתפקיד קדמי במיוחד בחפ"ק של פלוגת החוד. ראשון בין ראשונים. "שבועיים לפני הוא סגר שבת בשדה תימן ואיפשרו לנו להגיע לבקר בשישי בבוקר. נועם לא רצה להטריח אותנו כי יומיים לפני כן הוא היה בבית, אבל בעלי אמר לי באותו יום שישי ב-6 בבוקר "בואי, ניסע אליו". נסענו והוא אמר שהוא נכנס לעזה. זו בעצם הייתה הפעם האחרונה שראינו אותו".

כעבור שבועיים הוא יצא למשימה בבית לאהיה, והחפ"ק נתקל במארב. נועם נפצע אנוש, מפקד החפ"ק, סרן יוגב פזי נהרג, וחבר נוסף בחפ"ק נפצע קשה. "כשאותו חבר התעורר, הוא שאל דבר ראשון 'איפה נועם?'", נזכרת אביבה. "אמרו לו שהוא לא שרד, והוא אמר 'אין סיכוי! נועם הכי חזק! אין סיכוי".

"ביקשו שאחכה רגע ואמרו לי שוב, ואז הבנתי והתפרקתי"

אביבה עבדה במשך 38 שנה בבית החולים הלל יפה בחדרה, וכשהגיעו לבשר לה שנועם נפל, היא לא לגמרי הבינה מה רוצים ממנה. "מגיעים לפה כל הזמן חיילים, פצועים, יש פה את יחידת ר"מ 2, אז אני לא מתרגשת מחיילים וקצינים שבאים לדבר איתי", נזכרת אביבה. "קראו לי להגיע לאחד החדרים כשהייתי בזמן תורנות, והייתי חסרת סבלנות כי יש עבודה וזה היה בדיוק שיא הלחץ בצהריים, שאלתי אותם מה הם צריכים".

בשלב הזה קולה של אביבה נסדק שוב. "ואז הם סיפרו לי, והייתי בהכחשה, הסתכלתי על הטלפון ואמרתי 'על מה אתם מדברים? לא היה כלום בחדשות', וקמתי ללכת חזרה לעבודה", היא נזכרת, "אבל אז הם ביקשו שאחכה רגע ואמרו לי שוב, ואז הבנתי והתפרקתי".

אביבה לא חזרה לעבוד בבית החולים, שבו עבדה מאז השירות הלאומי שלה בגיל 18. לאחרונה היא החלה לעבוד בספרייה העירונית בחדרה, שנמצאת במתחם משותף עם 'יד לבנים' ואנדרטאות הנופלים בעיר.

עגלת קפה לזכרו בבית החולים הלל יפה

"מיד אחרי ההלוויה חזרנו הביתה והיינו צריכים לדאוג לכל כך הרבה דברים, אז אמרתי שצריך לבקש מנועם שידאג לזה, והוא בטח ידע מה לעשות", אומרת אביבה. "והילדים שלי הסתכלו עליי כאילו השתגעתי. ולקח לי זמן להבין באמת. אני עדיין אומרת לעצמי מדי פעם שנועם צריך לעשות דבר כזה או אחר, כי פשוט ידו הייתה בכול. אי אפשר בלעדיו".

"פגשתי לא מזמן מישהי שהבן שלה נפל לפני 31 שנה, ושהילדים שלי בכל שנה היו הולכים ביום הזיכרון לקבר של הבן שלה כדי להיות עם המשפחה שלו", מספרת אביבה. "היא אמרה לי שהזמן לא עוזר, ובעצם שום דבר לא עוזר. זה דבר שתמיד איתך. כל רגע, כל נשימה שלי, כל מחשבה שלי זה נועם".

הפסיכולוגית שמלווה את המשפחה הסבירה לאביבה שלוקח לה זמן לעכל את העומק, התובנות, העוצמות, הכישרונות והיכולות הרבות והגבוהות של נועם, שהם בפער לגיל הכרונולוגי שלו. בשיחה איתה להכנת הכתבה הזו, אביבה סיפרה במשך שעה ארוכה על הילד, הנער, תלמיד הישיבה, הלוחם, האח, החבר והבן שעשה כל כך הרבה בחייו הקצרים. רק שאלה אחת שלה, שנה וארבעה חודשים לאחר שנועם נפל, נותרת ללא תשובה: "איך העולם יסתדר בלעדיו?"

נועם הוא החלל הראשון מישיבת ההסדר בעכו ומונצח בה. בחדרה יש מספר נקודות טיול שבהן ניתן לראות את שמו מונצח, בהן בטיילת נחל חדרה ובגן הבנים. בבית החולים הלל יפה הקימו עגלת קפה לרווחת הציבור שהוא מונצח בה, ומתוכנן פרויקט נוסף להנצחתו. עוד מידע על נועם איתן אפשר לקרוא באתר לזכרו ובדף היזכור שלו. ואת שיריו ניתן לשמוע בערוץ היוטיוב שלו ובספוטיפיי.