תקציר

מאמר זה מתעד ומנתח את סדנת "קוסם החוסן" – סדנה קבוצתית לרווחה נפשית המשלבת שימוש בכלי בינה מלאכותית, מודל גש"ר מאח"ד (BASIC Ph) ואת הסיפור "הקוסם מארץ עוץ" כמטפורה מנחה. הבינה המלאכותית משמשת ככלי לתיווך ולשיקוף, שבאמצעותו יוצרים המשתתפים מכתב אישי, תמונה, סיפור דיגיטלי ותמונת עתיד, המשמשים כחומרי גלם להתבוננות ולשיחה בהנחיית אשת מקצוע. הסדנה פותחה במהלך מבצע "שאגת הארי" בשנת 2026 ויושמה בעשר קבוצות, בהשתתפות כ־100 בוגרים בני 20 עד 80. היא נועדה לזהות משאבי התמודדות, להעניק להם שפה ומשמעות, ולבחון אילו ערוצים נוספים מתוך מודל גש״ר מאח״ד יוכלו המשתתפים לאמץ לצורך התמודדות מיטיבה עם תקופות של שינוי ודחק. המאמר בוחן כיצד בינה מלאכותית יוצרת, כשהיא משולבת במודל מקצועי ובמטפורה, יכולה להנגיש לאדם את משאבי ההתמודדות שלו ולהפוך אותם לבסיס להתבוננות ולשיחה. לצד זאת נדונים תפקידיה של ההנחיה האנושית, סוגיות של נגישות דיגיטלית, גבולות המפגש החד־פעמי, השמירה על פרטיות וההסכמה מדעת. זהו תיאור שדה רפלקטיבי ולא מחקר הערכה, ולכן אין להסיק ממנו על יעילות טיפולית.

מילות מפתח: בינה מלאכותית יוצרת, גש"ר מאח"ד, עבודה סוציאלית, משאבי התמודדות, מטפורה, רווחה נפשית, אתיקה דיגיטלית

מבוא ורקע תאורטי

כניסתה של בינה מלאכותית יוצרת לעולם העבודה הסוציאלית מעלה שאלה מקצועית החורגת מהיבטים טכנולוגיים גרידא: כיצד ניתן לשלב אותה באופן אחראי ומיטיב, כך שתסייע לאדם לזהות את משאבי ההתמודדות העומדים לרשותו, להעניק להם שפה ומשמעות ולהרחיב את דרכי ההתמודדות הזמינות לו, מבלי לייחס לה סמכות אבחונית או טיפולית?

סדנת "קוסם החוסן" מציעה דרך יישומית להתמודדות עם שאלה זו: הבינה משמשת ככלי תיווך בלבד, ואילו משמעות התוצרים נבחנת ונבנית בידי המשתתף בליווי הנחיה אנושית מקצועית. הבסיס המקצועי הוא מודל גש"ר מאח"ד (BASIC Ph), המתאר שישה ערוצי התמודדות עיקריים במצבי דחק: מערכת אמונות (Belief), רגש (Affect), חברה (Social), דמיון (Imagination), שכל (Cognition) וגוף (Physiology). על אף שכל הערוצים נגישים לכל אדם, אופן השימוש בהם משתנה בהתאם לאישיות, לנסיבות ולתקופות החיים. לפיכך, הסדנה מבקשת לזהות את משאבי ההתמודדות הזמינים למשתתפים ולהגמיש את יכולתם לנוע בין ערוצי ההתמודדות השונים בהתאם לצרכים המשתנים (Lahad, 2017; Lahad et al., 2013; Zabłocka-Żytka & Lahad, 2025).

לתהליך מתווספת מטפורה סיפורית, העשויה לסייע למשתתף להתבונן בחוויה האישית מבלי לצמצם את זהותו לבעיה בלבד. בגישה הנרטיבית, החצנה מאפשרת להפריד בין האדם לבין הקושי ולבחון את היחסים ביניהם (White & Epston, 1990). הבחירה בסיפור "הקוסם מארץ עוץ" אינה "קישוט עלילתי" בלבד: דורותי וחבריה יוצאים למסע חיפוש אחר תכונות שהם מאמינים שחסרות בהם, אך לאורך המסע מתברר שהאומץ, החשיבה, הרגש, הקשר והיכולת לדמיין כבר קיימים ופעילים בהם (Baum, 1990). מבנה זה עולה בקנה אחד עם הנחת היסוד של גש"ר מאח"ד, שלפיה משאבי התמודדות קיימים באדם וניתנים לזיהוי, לגיוס ולהרחבה.

בסדנה נערך מיפוי מטפורי של הדמויות לשישה ערוצי התמודדות: האריה מייצג את ערוץ הגוף והעשייה; הדחליל – את השכל; איש הפח – את הרגש; דורותי – את מערכת האמונות; טוטו – את החברה; והקוסם – את הדמיון. דורותי וטוטו מוצגים כצמד מטפורי, המדגיש את הקשר שבין מערכת האמונות לבין הקשר החברתי, אך המיפוי והעיבוד מבחינים ביניהם כשני ערוצי התמודדות נפרדים.

לוח 1. מיפוי הדמויות לערוצי גש"ר מאח"ד

דמות	ערוץ	המשאב המומחש
האריה	גוף	תנועה, פעולה ועשייה
הדחליל	שכל	מידע, תכנון ופתרון בעיות
איש הפח	רגש	ביטוי רגשי, הכרה וחמלה
דורותי	מערכת אמונות	משמעות, תקווה, ערכים וכיוון
טוטו	חברה	קשר, שייכות ותמיכה
הקוסם	דמיון	יצירתיות, משחק וגמישות מחשבתית

הסיפור האישי שנוצר בסדנה שואב השראה גם ממבנה "הסיפור בשישה חלקים" – כלי השלכתי־נרטיבי שפיתח מולי להד, הכולל שישה רכיבים: גיבור והקשר, משימה, מכשול, גורמים מסייעים, פעולה מרכזית ותוצאותיה (Lahad, 1992). שיטה זו מציעה מסגרת מובנית ליצירת סיפור ולרפלקציה על משאבי התמודדות (Dent-Brown & Wang, 2006; Linds et al., 2021). עם זאת, השימוש הנוכחי אינו מוצג כיישום מלא או אבחוני של השיטה. מכיוון שהבינה המלאכותית שותפה לתהליכי הכתיבה והאיור, מדובר בעיבוד יישומי השואב מן המבנה הסיפורי בלבד, ולא בפרוטוקול טיפולי מאומת.

בינה מלאכותית יוצרת מאפשרת להפוך תשובות מילוליות למכתב, לדימוי ולסיפור אישי בזמן קצר, אך דווקא יכולת זו מחייבת גבולות ברורים: השיקוף הנרטיבי שמייצרת המערכת אינו בגדר אבחנה נוספת, המערכת אינה גורם מטפל, ומשמעות התוצר נבחנת בידי המשתתף ובהנחיה אנושית. בהקשר זה, בספרות העבודה הסוציאלית מודגשים עקרונות של הסכמה מדעת, פרטיות וחיסיון, שקיפות, הטיות אלגוריתמיות, כשירות מקצועית והימנעות מהסתמכות על מערכת שאינה מבוססת לצורך אבחון או קבלת החלטות (Reamer, 2023).

תיאור הפיתוח והיישום

הפיתוח והבסיס המקצועי

ההשראה לפיתוח הכלי נולדה באירוע שהתרחש במהלך מבצע "שאגת הארי", שהחל ב־28 בפברואר 2026. במסגרת תפקידה של מחברת המאמר במילואים, כקצינת אוכלוסייה בפיקוד העורף, היא הגיעה לזירת הרס כתוצאה מפגיעת טיל. בהתאם לעקרונות מודל מעש"ה, קיימה עם האדם שביתו נפגע שיחה ממוקדת, שנועדה לתמוך במעבר מחוסר אונים ומקיפאון לתפקוד פעיל באמצעות תקשורת קוגניטיבית, מתן בחירה ופעולות פשוטות (Farchi et al., 2018). בהמשך הוא קם, מזג לעצמו מים, ביקש להוציא ציוד שנשאר בבית ושאל לאן יתפנה. רק לאחר האירוע עלתה במחברת האסוציאציה לאיש הפח שקפא לאחר שהחליד. האירוע אומנם לא כלל שימוש ב"קוסם החוסן", אולם שימש נקודת מוצא לפיתוח המטפורה. הוא מובא כאן כרקע לפיתוח בלבד, לאחר השמטת פרטים מזהים, ולא כמקרה בוחן או כראיה ליעילות הכלי.

המעבר מן האירוע לפיתוח הסדנה נשען על ניסיונה של המחברת כעובדת סוציאלית בעלת תואר שני ולמעלה מ־20 שנות ניסיון מקצועי; על היכרותה עם מודל גש"ר מאח"ד במסגרת לימודי העבודה הסוציאלית, קורס קציני אוכלוסייה של פיקוד העורף והשתלמות מקצועית במרכז משאבים בשנת 2024; ועל ניסיון של כשבע שנים בהנחיית סדנאות צילום ככלי לביטוי ולרפלקציה. הניסיון בתחום הצילום תרם לפיתוח הרכיב החזותי בסדנה, אך הסדנה אינה מוצגת כהתערבות טיפולית או פוטותרפויטית, אלא כסדנה קבוצתית חווייתית ורפלקטיבית לרווחה נפשית.

היקף היישום ואוכלוסיות היעד

הסדנה "קוסם החוסן" פותחה במהלך מבצע "שאגת הארי" בשנת 2026, ובהמשך הותאמה לקבוצות מגוונות של בוגרים: אנשי מילואים ובני משפחותיהם, אנשי מקצוע בתחומי הרווחה והבריאות, סטודנטים, מתנדבים ונשים ותיקות. הסדנה התקיימה הן פנים אל פנים והן בזום, בקבוצות קטנות ובינוניות (30-6 משתתפים), בליווי מנחה מקצועית ומסייע טכנולוגי. כל מפגש נמשך בדרך כלל בין שעתיים וחצי לשלוש שעות. בכל אחד מאופני ההנחיה הותאמו הקצב והסיוע הטכנולוגי למאפייני הקבוצה ולמידת הנגישות שנדרשה למשתתפים.

מטרות ומבנה הסדנה

הסדנה נועדה לזהות משאבי התמודדות פעילים, למסגר אותם ככוחות לגיטימיים, להרחיב את ההיכרות עם ערוצים זמינים פחות ולחזק את יכולת הבחירה בין דרכי התמודדות שונות. היא מוגדרת כסדנה קבוצתית חווייתית ורפלקטיבית לרווחה נפשית באמצעות בינה מלאכותית, ולא כטיפול או כתחליף לטיפול.

המפגש נפתח בהצגת תמונה של דמויות "הקוסם מארץ עוץ" במקלט, ובשאלה כיצד המשתתפים מתמודדים עם מציאות משתנה ומאתגרת, בדגש על מלחמה, פינוי ושירות מילואים. המנחה משתפת בדוגמה אישית של שימוש בתנועה ובעשייה, כגון הליכה או סידור הבית, כדי להדגים שיח שאינו שיפוטי. המשתתפים מוזמנים לשתף, אך מובהר במפורש שאפשר גם להימנע מחשיפה.

לאחר מכן בוחר כל משתתף דמות באופן אינטואיטיבי, עוד בטרם נחשפת משמעות המיפוי, ובהמשך יוצר תמונה אישית בהשראתה. ניתן להשתמש בתצלום אישי או בתמונה חלופית, שאינה מזהה את המשתתף.

בהמשך מתקיימת שיחה אישית עם סוכן ב־Gemini, המציג, שאלה אחת בכל פעם, את 18 פריטי שאלון גש"ר מאח"ד (BASIC Ph Revised; מרכז משאבים, 2009), ברצף שיחתי ובפנייה אישית. המשתתף מדרג כל פריט בסולם שבין 0 ל־6 ובוחר שלושה פריטים המתארים אותו במיוחד. בחישוב ציוני הערוצים נשמרת החלוקה של שלושה פריטים לכל אחד מששת ערוצי המודל, ומשקלם של שלושת הפריטים שבחר המשתתף מוכפל בהתאם לדף ההנחיות של השאלון.

הסוכן מחשב את התוצאות בהתאם לכללי השאלון המקורי ומתרגם אותן לדמות המייצגת את ערוץ ההתמודדות הדומיננטי, לשיקוף ולמכתב אישי. לאחר המיפוי נבחן הקשר בין התוצאה לבין הבחירה האינטואיטיבית הראשונית בדמות: התאמה ביניהן עשויה לשקף משאב התמודדות זמין, ואילו פער עשוי להצביע על משאב שהמשתתף שואף לחזק לצד ערוץ ההתמודדות המדווח. הפרשנויות מוצגות כהזמנה לשיחה ולרפלקציה ולא כקביעה אבחונית.

המשתתף קורא את המכתב במכשירו האישי ובוחר אם לשתף בו את הקבוצה. המנחים אינם אוספים את השיחות או את תוצאות המיפוי. בהמשך, המשתתף מזין את המכתב ואת שמו לתבנית מובנית ב־Gemini Storybook ויוצר ספר דיגיטלי בסגנון "הקוסם מארץ עוץ", שבו הוא עצמו הגיבור. הספר כולל דילמה, יציאה למסע, מכשול, משאבים וגורמים מסייעים, פעולה מרכזית, וסיום המתאר כיצד הגיבור יוכל להתמודד עם אתגרים עתידיים בעזרת המשאבים שזיהה. שלב זה נוסף באפריל 2026 ונכלל בתשע מתוך עשר הסדנאות. השיתוף בספר נתון לבחירת המשתתף, ובסיום המפגש נקרא יחדיו העמוד האחרון ומתקיים עליו שיח.

בשלב מאוחר יותר נוסף תרגיל "תמונת עתיד", שנכלל בשבע סדנאות. באמצעות סוכן נפרד, המשתתף יוצר ייצוג חזותי אישי או משפחתי של עתיד רצוי. מטרת התרגיל היא להרחיב את נקודת המבט אל מעבר לעומס המיידי ולאפשר לדמיין המשכיות, אפשרות ותנועה קדימה. רכיב זה נשען על מקומה של התקווה בתהליכי התמודדות וחוסן, ועל האפשרות לגייס את ערוצי הדמיון ואת מערכת האמונות כמשאבים מרכזיים במצבי דחק (Lahad, 2017; Lahad et al., 2013).

בכל הסדנאות פעלו שני אנשי צוות: המחברת הובילה את ההנחיה ואת השיח הרפלקטיבי־רגשי, ומסייע טכנולוגי בעל ידע מעשי בבינה מלאכותית ובמערכות מידע סייע בתפעול. הוא לא מילא תפקיד רגשי ולא נחשף לתוצרים האישיים, אלא אם משתתף בחר להציג לו תוכן לצורך סיוע.

תמות מרכזיות ולמידה מן השדה

המטפורה כשפה נגישה וכמראה למשאבים

על פי התרשמות המנחה, תגובה שחזרה על עצמה במפגשים הייתה הפתעה נוכח עומק השיקוף, לצד חוויה של התבוננות מחודשת ולא שיפוטית בדפוסי ההתמודדות. חלק מן המשתתפים הכירו את דרכי ההתמודדות שלהם, אך לא זיהו בהן משאב. כך, עיסוק בשגרה, בניקיון או בעבודה בזמן לחץ, שנתפס לעיתים כבריחה, קיבל אפשרות להתפרש כגיוס של ערוץ הגוף והעשייה; בכי או שיתוף בקושי, שנחוו לעיתים כחולשה, פורשו מחדש כגיוס של ערוץ הרגש או החברה. אין משמעות הדבר שכל התנהגות מועילה בכל מצב, אלא שנוצרת אפשרות להשעיית השיפוט ולבחינת תפקידה והקשרה של כל התנהגות.

השימוש בדמויות הפחית את הצורך במונחים מקצועיים מופשטים כגון "פרופיל התמודדות". השפה הנגישה אפשרה לתאר בפשטות מצבים כמו "איש הפח פעיל כעת", או "נדרש גם הדחליל", ובכך להחזיק בו־זמנית חוויה רגשית לצד רעיון מעשי. היא גם סייעה למשתתפים לזהות אפשרות להשתמש בכלי זה גם עם בני משפחה.

מן המכתב אל הסיפור

המכתב האישי הנגיש את תוצאות המיפוי ללא שימוש בשפה מספרית, אלא באמצעות דמות מוכרת. הספר הדיגיטלי הוסיף עלילה שבה המשתתף הוא הגיבור: הוא יוצא למשימה, פוגש מכשול ומגייס מסייעים ומשאבים. רכיבים אלה מקבילים לששת חלקי הסיפור, אך נוצרו בשיתוף הבינה המלאכותית בתהליכי כתיבה ואיור. לכן, ערכו של הספר אינו טמון בהנחה שכל פרט שיצרה המערכת מדויק, אלא בתהליך הבחירה והעיבוד: מה מתאים ונכון למשתתף, מה דורש תיקון ומה מזמין דיון, לרבות הסיום המוצע.

ברגע הקריאה, הטכנולוגיה חדלה להיות מרכז המפגש. המשתתפים פגשו סיפור שבו שמם ומשאבי ההתמודדות שלהם ניצבים במרכז, ובכמה מן הסדנאות עוררה הקריאה התרגשות רבה. תפקיד המנחה היה להאט את הקצב, לאפשר בחירה לגבי מידת השיתוף ולחבר את הסיפור למשאב מעשי. הקריאה המשותפת בעמוד האחרון העבירה את התוצר האישי אל המרחב הקבוצתי: המשתתפים נחשפו לדרכים שבהן אחרים נעזרים בקשר, באמונה, בתכנון, בדמיון, בביטוי רגשי או בפעולה גופנית, וקיבלו רעיונות להרחבת ארגז הכלים האישי שלהם.

הקבוצה כמאגר של ערוצי התמודדות

השיח הקבוצתי לא היה תוספת לתוצר האישי בלבד, אלא מנגנון מרכזי להרחבת השימוש בערוצי גש"ר מאח"ד. כבר בפתיחה התברר כי אותו מצב עשוי לעורר דרכי התמודדות שונות: משתתף אחד מחפש מידע ותוכנית פעולה, אחר יוצא להליכה, שלישי מתקשר לחבר, ורביעי נעזר בהומור או בדמיון. כאשר הדוגמאות הונחו זו לצד זו ללא היררכיה, ההתמודדות הפסיקה להיתפס כתכונה פרטית המזמינה שיפוט, והפכה לרפרטואר מגוון שאפשר ללמוד ממנו.

תפקיד המנחה היה לחבר בין הדוגמה שהעלה המשתתף לערוץ ההתמודדות, בלי לצמצם אותה ל"תווית". ניקיון הבית, למשל, עשוי לסייע בוויסות מתח באמצעות עשייה גופנית, אך בהקשר אחר עשוי לשמש כהימנעות; בכי עשוי לאפשר שחרור וביטוי רגשי, ואילו שיתוף בקושי עשוי לגייס את ערוץ החברה. השאלה המקצועית אינה "איזו דמות אני", אלא מה הפעולה מאפשרת לי כעת ועושה עבורי, ואיזה ערוץ נוסף יכול להשלים אותה. כך לומדים המשתתפים מן הקבוצה על קשר, תנועה, תכנון או ערוצי ביטוי אחרים, בלי לוותר על המשאבים שכבר משרתים אותם.

תוצרי הבינה המלאכותית כחומר לשיחה ולא כסמכות

המכתב האישי נוסח לעיתים בשפה בטוחה ומשכנעת, מה שעלול ליצור אצל המשתתף תחושה שהמערכת "מכירה" אותו. משום כך, המנחה חזרה והציגה את השיקוף כהצעה לבחינה בלבד: מה מתאים, מה חסר ומה המשתתף היה בוחר לשנות. גם החיבור בין הבחירה האינטואיטיבית למיפוי עלול להפוך, בדיעבד, כל תוצאה לסיפור משכנע, בין שקיימת התאמה ובין שקיים פער. היתרון הוא בפתיחת אפשרויות לפרשנות חדשה. הסיכון הוא ביצירת הסבר משכנע, שהמשתתף יתקשה לזהות בו את האי־דיוק או לערער עליו.

לפיכך, איכות התהליך אינה נמדדת ברהיטות המכתב, אלא במידת הבעלות של המשתתף על משמעותו. המערכת אומנם מציעה ניסוח, אך אינה מכירה את ההיסטוריה האישית, את מערכות היחסים ואת ההקשר של המשתתף. על המנחה לאשר ולתת תוקף גם לעמדות של דחייה, תיקון או אדישות כלפי התוצר. על אף שלא דווח על התנגדות גלויה לשיקופים, אין בכך משום הוכחה לדיוקם. ביישומים עתידיים מומלץ לשאול באופן מובנה מה לא התאים ולתעד גם תוצרים שנדחו.

התוצרים החזותיים כחומר לרפלקציה

התמונה האישית, הספר הדיגיטלי ותמונת העתיד אינם רק תוצרים מסכמים, אלא אמצעים לרפלקציה רגשית. ייצוגים חזותיים נותנים צורה לחוויות ולמשאבים שקשה לעיתים לבטא במילים, ומאפשרים להתבונן בהם, לפתח סביבם שיח ולהעניק להם משמעות. מחקר בתחום הטיפול באמנות מצביע על תרומתה האפשרית של יצירה חזותית לביטוי ולעיבוד רגשי, לתובנה ולוויסות רגשי (Haeyen et al., 2015).

בסדנה, התמונה ממחישה את המשאבים, הספר מארגן אותם לכדי מסע סיפורי רציף, ותמונת העתיד מייצגת תקווה והמשכיות. התוצרים מוצגים כחומר לרפלקציה שהמשתתף רשאי לדייק, לשנות או לדחות, ולא כייצוג אובייקטיבי שלו.

אתגרי ההנחיה והשינויים שנעשו

האתגר הראשון היה טכנולוגי. משתתפים שאינם מורגלים באינטראקציה שיחתית עם בינה מלאכותית נזקקו לעזרה בהתחברות לחשבון, בהעתקת ההנחיות ובהפעלת Storybook. צורך זה הצריך עבודה של שני אנשי צוות במקביל והפרדה ברורה בין ההנחיה המקצועית לסיוע הטכני. מבנה זה סייע למנחה לשמור על קשב לשיח הקבוצתי, אך דרש משאבים ועלויות נוספים ועלול להגביל את יכולת ההרחבה של הסדנה.

האתגר השני נבע מהמתח שבין תכניה המורכבים של הסדנה לבין היותה מפגש חד־פעמי. השאלות שעסקו בהתמודדות בזמן מלחמה עוררו רצון לשתף בחוויות טעונות, לעיתים בקבוצה שחבריה טרם הספיקו לבסס יחסי אמון. בתחילת הדרך, מסגרת זמן של שעה וחצי לא הספיקה לשילוב של למידה טכנולוגית, עבודה אישית ושיח קבוצתי, ולכן הורחב המפגש לרוב לשעתיים וחצי עד שלוש שעות. כאשר עלה תוכן מורכב, ניתן לו מקום דרך שיתוף והדהוד קבוצתי, תוך הקפדה על הימנעות ממתן עצות ומהכוונת יתר. במקרה אחד, המשיכה המנחה את השיחה באופן פרטני לאחר הסדנה, והפנתה את המשתתפת לגורם טיפול מקצועי ברשות. בחירתם של משתתפים שלא לשתף כובדה באופן מלא, ולא נערך מעקב שיטתי אחר מצבי הצפה או פרישה.

דיון, אתיקה ומגבלות

"קוסם החוסן" מציע דרך מקצועית לשלב בינה מלאכותית יוצרת בעבודה סוציאלית באמצעות מודל גש"ר מאח"ד ומטפורה. הבינה אינה קובעת משמעות ואינה מחליפה את איש המקצוע, אלא מנגישה משאבי התמודדות ומתרגמת אותם לחומר אישי, נרטיבי וחזותי להתבוננות ולשיחה. האחריות למסגרת, לזיהוי מצוקה, לבחינת התוצר ולהפניה בעת הצורך נשארת בידי איש המקצוע.

מבחינה מקצועית, הסדנה משלבת פסיכו־חינוך, למידה קבוצתית חווייתית והנחיה רפלקטיבית. השאלון מעגן את מיפוי המשאבים במודל מקצועי, והמטפורה והבינה המלאכותית מתרגמות את התוצאות לשפה אישית, סיפורית וחזותית. ערכן של השכבות הטכנולוגיות אינו עומד בפני עצמו אלא תלוי במסגרת שיוצר המנחה, בבחינת התאמת הפלט לחוויית המשתתף ובחיבורו למשאבים מעשיים וללמידה הקבוצתית.

המלצות ליישום מקצועי

להעברת הסדנה יש להגדיר מראש את מטרת המפגש וגבולותיו, להבהיר שאינו מהווה טיפול, לאפשר הימנעות משיתוף ולהקדיש זמן לסיום ולעיבוד. בקבוצות ללא היכרות מוקדמת מומלץ להתמקד במשאבים ובהווה ולהימנע מעידוד חשיפה של אירועים טראומטיים. על המנחה להכיר את מערך השירותים המקומי ולאפשר המשך שיחה או הפניה בעת הצורך. מסייע טכנולוגי נותן מענה לקשיי תפעול בלי לקבל גישה אוטומטית לתוכן האישי, ובכך הוא מאפשר למנחה להחזיק את התהליך המקצועי ואת השיח הקבוצתי.

נגישות פיזית ודיגיטלית היא תנאי בסיסי. במפגשים הפרונטליים, המרחב ושני אנשי הצוות מאפשרים סיוע אישי. מפגשי זום מתאימים לבעלי היכרות בסיסית עם שיחה פשוטה עם כלי בינה ואינם דורשים ידע טכני. משתתף המתקשה בתפעול יכול לקבל סיוע בהתכתבות אישית או בחדר נפרד, בלי לעצור את פעילות הקבוצה.

מבנה הסדנה מותאם בזמן אמת לקצב של הקבוצה, למעורבות, לנגישות ולתכנים שעולים בה. המכתב והמיפוי הם ליבת השיקוף, ואילו הספר ותמונת העתיד משולבים לפי הזמן והצורך. השפה המטפורית, המשחקית והחזותית של "קוסם החוסן" מתאימה גם לילדים, אך המאמר מתאר יישומים עם בוגרים בלבד. שימוש במודל עם ילדים מחייב הנחיה מותאמת גיל, הסכמה הורית והתייחסות מוגברת להיבטים של פרטיות.

פרטיות והסכמה מדעת

השימוש בפלטפורמה מסחרית כרוך בסיכונים לפרטיות. לפיכך, כבר בתחילת המפגש מובהר למשתתפים שהמידע מוזן למערכת חיצונית, שאינה כפופה לחיסיון של קשר טיפולי, וכי הנתונים עשויים להישמר בשרתי החברה. המשתתפים מתבקשים להימנע מהזנת מידע רגיש על אחרים. בשלב העלאת התמונה אפשר לבחור להעלות תצלום אישי או תמונה שאינה מזהה, ואפשר גם לדלג על שלב זה ולהמשיך בתהליך. מובהר כי תמונת פנים עשויה להיות מעובדת כמידע ביומטרי, וכי למנחים אין שליטה על אופן שמירתה בשרתי החברה.

השיחות והתוצרים נשמרים בחשבונם האישי של המשתתפים ואינם נאספים על ידי המנחים. כל שיתוף נתון לבחירת המשתתף. מי שמבקש למחוק תוכן מקבל סיוע בהתאם לאפשרויות שמציעה הפלטפורמה, תוך הבהרת מגבלות השליטה של המנחים בשרתים החיצוניים. עצם ההשתתפות בסדנה אינה מהווה הסכמה לפרסום, ולשימוש בתוצרים במסגרת המאמר נדרשת הסכמה נפרדת, במיוחד כשמדובר בתוצר חזותי המאפשר לזהות את המשתתף. עקרונות אלה עולים בקנה אחד עם דרישות של הסכמה מדעת, סודיות, שקיפות ושיקול דעת מקצועי (Reamer, 2023).

מגבלות וכיווני המשך

זהו מאמר מן השדה, המבוסס על התבוננות מקצועית ורפלקטיבית ולא על מערך מחקרי. לא בוצעו מדידות לפני הסדנה ואחריה ולא נאסף משוב שיטתי. התיאורים והתגובות המובאים במאמר נשענים על התרשמות המנחה, על דברים שנאמרו במפגשים ועל הודעות ספונטניות של המשתתפים. הם מלמדים על חוויית היישום, אך אינם מאפשרים להסיק על שינוי לאורך זמן או על יעילות הסדנה.

הקבוצות נבדלו זו מזו בגיל, ברקע ובגודל. מגוון זה אומנם העשיר את הלמידה על התאמת הכלי למסגרות שונות, אך בהיעדר מערך הערכה אחיד לא ניתן להשוות ביניהן באופן שיטתי.

הסדנה היא מפגש חד־פעמי וממוקד ואינה מיועדת לליווי מתמשך של תכנים רגשיים מורכבים. מכאן נבע הצורך בהנחיה בעלת גבולות ברורים, המאפשרת למשתתפים לבחור במה לשתף וגם מציעה מענה של המשך שיחה או הפניה לגורם מקצועי בעת הצורך. מומלץ לאסוף בעתיד משוב אנונימי ואחיד על בהירות התהליך, תרומת רכיביו השונים וחוויית המשתתפים.

בסופו של "שביל האבנים הצהובות", המשתתף אינו פוגש אלגוריתם שיודע עליו יותר מכפי שהוא יודע על עצמו. הבחירה האינטואיטיבית עוררה סקרנות, השאלון העניק מיפוי, המכתב נתן מילים, התמונה והספר העניקו צורה ועלילה, ותמונת העתיד פתחה מבט חדש. כשם שהקוסם העניק לדורותי ולחבריה סמלים למה שכבר היה קיים בתוכם, כך הבינה המלאכותית היוצרת אינה מעניקה חוסן, אלא מסייעת להפוך משאבי התמודדות לנראים, מומשגים ונגישים. המסע נמשך מעבר לגבולות הסדנה, בדרך שנחשפה בפני המשתתף: לזהות את דפוסי ההתמודדות שלו, לבחור משאבים מותאמים ולהרחיב את ארגז הכלים לקראת האתגר הבא.

הצהרה על שימוש בבינה מלאכותית

במהלך עריכת הגרסה המתוקנת נעשה שימוש ב־ChatGPT לצורך ארגון מבנה המאמר, סיוע בניסוח, איתור מקורות ובדיקת התאמה להערות הסוקרים. מחברת המאמר בדקה את המקורות, אימתה את תיאור ההתערבות, קיבלה את ההחלטות המקצועיות ונושאת באחריות מלאה לתוכן. כלי הבינה המלאכותית לא שימש לאיסוף נתונים או לניתוח מחקרי.

רשימת המקורות

מרכז משאבים. (2009). שאלון גש"ר מאח"ד: Basic-Ph Revised 2009 [שאלון].

Baum, L. F. (1900). The wonderful wizard of Oz. George M. Hill Company.

Dent-Brown, K., & Wang, M. (2006). The mechanism of storymaking: A grounded theory study of the 6-part story method. The Arts in Psychotherapy, 33(4), 316-330. https://doi.org/10.1016/j.aip.2006.04.002

Farchi, M., Bergman-Levy, T., Ben-Gershon, B., Ben Hirsch-Gornemann, M., Whiteson, A., & Gidron, Y. (2018). The SIX Cs model for immediate cognitive psychological first aid: From helplessness to active efficient coping. International Journal of Emergency Mental Health and Human Resilience, 20(2), Article 395. https://doi.org/10.4172/1522-4821.1000395

Haeyen, S., van Hooren, S., & Hutschemaekers, G. (2015). Perceived effects of art therapy in the treatment of personality disorders, cluster B/C: A qualitative study. The Arts in Psychotherapy, 45, 1-10. https://doi.org/10.1016/j.aip.2015.04.005

Lahad, M. (1992). Story-making in assessment method for coping with stress: Six-piece story-making and BASIC Ph. In S. Jennings (Ed.), Dramatherapy: Theory and practice 2 (pp. 150-163). Routledge. https://doi.org/10.4324/9780203713747-11

Lahad, M. (2017). From victim to victor: The development of the BASIC Ph model of coping and resiliency. Traumatology, 23(1), 27-34. https://doi.org/10.1037/trm0000105

Lahad, M., Shacham, M., & Ayalon, O. (Eds.). (2013). The "BASIC Ph" model of coping and resiliency: Theory, research and cross-cultural application. Jessica Kingsley Publishers.

Linds, W., Jhunjhunwala, T., Nadarajah, L., Starnino, A., & Vettraino, E. (2021). Unlocking creativity: 6-part story method as an imaginative pedagogical tool. LEARNing Landscapes, 14(1), 203-218. https://doi.org/10.36510/learnland.v14i1.1053

Reamer, F. G. (2023). Artificial intelligence in social work: Emerging ethical issues. International Journal of Social Work Values and Ethics, 20(2), 52-71. https://doi.org/10.55521/10-020-205

White, M., & Epston, D. (1990). Narrative means to therapeutic ends. W. W. Norton & Company.

Zabłocka-Żytka, L., & Lahad, M. (2025). The BASIC Ph model in communication and building individual and group resilience in crises. An example of use during the refugee crisis in Poland. Advances in Psychiatry and Neurology/Postępy Psychiatrii i Neurologii, 34(2), 93-98. https://doi.org/10.5114/ppn.2025.151781

***

שירה ינאי, MSW – עובדת סוציאלית קהילתית, מדריכת סטודנטים, יוצרת תוכן וסדנאות, ומתמחה בבינה מלאכותית רגשית. מייסדת ובעלים של SISI – מרחב לבינה רגשית. yaarity27@gmail.com