עננה של דאגה ואי וודאות עוטפת את הארץ בערב החג. סגר. משבר ללא תאריך תפוגה. הריחוק החברתי הכפוי והעצירה הממושכת של חיי השגרה המוכרים מותירים זמן למחשבה, לפעמים לחשבון נפש. קשה לדעת מה יילד יום, אבל בערב החג מחפשים את הטוב.

מיתר בלום וצור גרינברג, בני 29 | גבעתיים

מיתר סטודנטית שנה רביעית לרפואה באוניברסיטת תל אביב, ועובדת במשרה חלקית במשתלה. צור מדען נתונים בחברה המספקת פתרונות אלטרנטיביים לכליאה באמצעות בקרה ומעקב אלקטרוני.

מיתר: "אני מקווה שלאחר המשבר המדינה לא תשכח את מערכת הבריאות ותטפל בשיקומה. שאנשים. יזכרו את ההפחתה בזיהום האוויר  וישנו את הגישה שלהם כלפי הסביבה".

צור: "יש סיכוי שהאיזון בין עבודה ובית ישתנה. אנשים יבינו שבהרבה מקרים אפשר לעבוד יותר מהבית ולבלות יותר עם המשפחה; וכשאנשים ייצאו שוב החוצה, תהיה יותר מודעות לספורט".

תמוז רחמן (35) והדס פרץ (37) וילדיהם אריק (3) ונטע (1/2) | גינתון

בני הזוג הם צלמים עצמאיים

הדס: "אני מקווה שאנשים ילמדו להאט את הקצב  ולמצוא הנאה בדברים הטריוויאליים ולא לרדוף כל הזמן אחרי הכסף והריגושים"

תמוז: "מזל שלפני שנה עברנו מדרום תל אביב למושב, וכאן אפשר לצאת החוצה מהבית ישר לשדה".

מלך (80) ואסתר (82) זיו | חולון

הורים ל-6 בנות וסבים ל-18 נכדים. לפני הפרישה עסקו בהוראה וחינוך, ומלך כיהן גם  כמנכ"ל הרשות הלאומית לתרבות היידיש.

אסתר: "אני מקווה שכשאנשים ייצאו מהבתים, יראו את השמיים הכחולים, ינשמו אוויר צח ויפקחו עיניים, הם יחשבו מה צריך לעשות כדי לשמור על המדינה שלנו".

מלך: "התקווה? שרק נצא מזה. שאף אחד במשפחה לא יחלה".

תמרה יוסופוב (81) | רמת גן

אלמנה, אם לשלושה, סבתא לשמונה וסבתא רבתא לשבעה. עלתה מטשקנט ב-1990, שם הייתה אחות מוסמכת. בארץ עבדה כמטפלת, אשת כח עזר בבית אבות ובמשך 12 שנים בישלה במטבח הספארי לבעלי החיים.

תמרה: "כל בוקר אני אומרת 'שמע ישראל' על המרפסת, שאלוהים יעזור לשמור על העולם, שלא ימותו חס וחלילה קרובי משפחה ואנשים בכלל".

ננסי (49), הארי (18) והגר (11) לוי/ינאי | תלמי אלעזר

ננסי, שהתאלמנה לאחרונה,  עלתה מאנגליה ב-1996. היא  מטפלת באמנות בבית ספר תיכון לנוער בחינוך מיוחד. הארי, תלמיד י"ב, יוצר מוזיקה בשם "האריX", הגר בכיתה ו'.

ננסי: "תקוותי שהמשבר ישנה את הדרך הלא שפויה שבה אנחנו מתרוצצים בלי סוף, ואולי נירגע מעט מאורח חיים חומרני של סיפוקים מידיים".

הארי: "התקווה שלי שהדברים יחזרו לשגרה ושלא ידחו את הבגרויות לאחרי החופש הגדול".

הגר: "אם אדבק בקורונה לא יקרה לי כלום, אבל רק שלא אדביק אנשים אחרים".

יורה (ליאורה) ורבק (39) | בנימינה

עלתה מבלגיה ב-2012, עוסקת בתמיכה טכנית  בחברת היי-טק.

יורה: "אין לאן לברוח מהמחשבות. כל מי שאני מדברת איתו עכשיו מתמודד עם העניינים האישיים שלו בצורה מוגברת. זה מאלץ אותנו לעבוד על עצמנו. אני מקווה שזה ישפיע לטובה".

 עדי (45), קובי (45); וילדיהם עמרי (11) ודניאלה (8) חדד | רמת השרון

עדי מנכ"לית החברה לאמנות ולתרבות הרצליה, קובי בעל חברת נדל"ן ומימון. הילדים תלמידים.

עדי: "אני מקווה שנלמד להתנהג יותר טוב לסביבה. בשבועיים האחרונים הפסקתי לאכול בשר. אני בת של ארגנטינאי. בחיים לא הייתה לי מודעות לזה, ואני מקווה שאצליח לעמוד בזה".

קובי: "אני מאמין שבטווח הקצר ההתנהגות של האנשים תשתנה (אבל מניסיוני הלא ארוך בעולם הזה, אני יודע שאנשים שוכחים ויחזרו לדפוסים הישנים)".

עמרי: "אני מתגעגע לפגוש את החברים ולשחק כדורגל".

דניאלה: "אני מתגעגעת למורים, לחברים ולמשפחה; וגם מתגעגעת לחוג שלי להתעמלות אמנותית".