כך הולכים השותלים

מאדרה דה דיוס, פרו (AP) – הרס היערות יכול להיות מהיר. צמיחתם מחדש היא איטית הרבה יותר. עם זאת, אנשים בכל רחבי העולם מתגייסים כדי לעזור לכך לקרות.

בפינה של אזור האמזונס בפרו, שם גרמה כרייה בלתי חוקית של זהב לצילוק היערות והרעלת הקרקע, פועלים מדענים כדי להפוך שוב את השממה ליער בראשיתי. יותר מ-4,500 קילומטרים צפונה משם, באזור מכרות הפחם לשעבר בהרי האפלצ'ים, עוקרים פועלים עצים ישנים שמעולם לא הכו שורשים עמוקים דיים, על מנת להפוך את הקרקע למתאימה יותר לגידול מחדש של זני עצים ילידיים. בברזיל מגדלת בעלת משתלה סוגים שונים של שתילים במטרה לסייע ליצור מחדש רצף של יערות לאורך חופה האטלנטי של המדינה, ובכך להציל מינים הנמצאים בסיכון, כגון הטמרין הרעמתי הזהוב.

הם פועלים בתוך אזורים שסבלו מחורבן עצום בשנים האחרונות: הג'ונגל של האמזונס ואגן הקונגו עולים בלהבות, והעשן מיערות הגשם באינדונזיה מיתמר מעל מלזיה וסינגפור כתוצאה משריפות המוצתות בעיקר על מנת לפנות מקום לשטחי מרעה לבקר ולשדות חקלאיים. דו"ח חדש קובע כי בין השנים 2014 ו-2018 נכרתו מדי שנה יערות בשטח הזהה לזה של אנגליה.

יצירתם מחדש של שטחי יערות היא, כאמור, עבודה איטית וקשה לעתים קרובות, והיא דורשת סבלנות: צמיחתם מחדש של יערות כבתי גידול ברי-קיימא הקולטים את כמות הפחמן שאבדה כתוצאה מכריתת ושריפת העצים עלולה להימשך עשרות שנים ואף יותר. "נטיעת עץ היא רק שלב אחד בתהליך", אומר כריסטופר ברטון, מרצה להידרולוגיה של יערות במרכז האפלצ'ים באוניברסיטת קנטקי.

ואף על פי כן, עבודה זו טומנת בחובה מידה של דחיפות – יערות הם אחד מקווי ההגנה הראשונים של כדור הארץ כנגד שינוי האקלים, משום שהם קולטים עד לרבע מפליטות הפחמן מעשה ידי אדם מדי שנה.

באמצעות הפוטוסינתזה, עצים וצמחים אחרים משתמשים בפחמן דו-חמצני, מים ואור שמש לייצור אנרגיה כימית המשמשת כדלק לצמיחתם; חמצן הוא תוצר הלוואי הנפלט כתוצאה מן התהליך. ואולם, ככל ששטחי היערות הצטמצמו, פחתה גם יכולתו של כדור הארץ, הכורע תחת העומס גם כך, להתמודד עם פליטות הפחמן.

צילום אווירי של חלק הרוס בג'ונגל בפרו בעקבות פעילות כרייה לא חוקית. 3 באפריל 2019 (AP Photo/Rodrigo Abd)

תכניות מוצלחות לייעור מחדש מביאות בחשבון זני צמחים ילידיים. הן מנוהלות על ידי קבוצות בעלות מחויבות מתמשכת למעקב אחר היערות, ולא באמצעות אירועים חד-פעמיים של שליטת עצים. וכמו תמיד, הן מביאות עמן תועלת כלכלית עבור האנשים המתגוררים בקרבתן – לדוגמה, באמצעות יצירת מקומות עבודה, או צמצום הסחף הפוגע בבתים או בגידולים.

ההשפעה עשויה להיות עצומה: מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Science חזה כי אם יישתלו 9 מיליון קמ"ר של עצים חדשים – כ-500 מיליארד שתילים – הם יוכלו לספוג 205 ג'יגה-טון של של פחמן עם הגיעם לבגרות. החוקרים השווייצריים העריכו כי כמות זו תהיה שוות ערך לכשני שלישים מפליטות הפחמן מעשה ידי אדם מאז תחילתה של המהפכה התעשייתית.

מדענים אחרים חולקים על חישובים אלה, וחלקם אף חוששים כי ההבטחה התאורטית של שתילת עצים כפתרון קל לשינויי האקלים עלולה להסיח את דעתם של אנשים ממגוון והיקף התגובות הנדרשות.

אך כולם מסכימים על דבר אחד: לעצים יש חשיבות.
להחיות את האמזונס
בוקר אביבי אחד, חוקר היערות ג'ון פרפאן רוכב על אופנוע דרך הג'ונגל הפרואני הצפוף, צמיגיו חובצים את הבוץ האדום. הוא נוסע לאורך נתיב צר שנוצר בידי כורי זהב בלתי חוקיים בלב האמזונס, אך הוא אינו מחפש אחר אוצר הוא יוצא למסע לייעור מחדש של מכרות זהב נטושים בתוך היער הטרופי הגדול ביותר בעולם.

לאחר שלוש שעות של נסיעה קשה, הוא מגיע לקרחת יער גדולה, בה ניצבות שורות של שתילים בגובה הברך, עליהם הצהובים-ירוקים מתאמצים לקלוט מעט אור שמש. פרפאן שולף לוח כתיבה ועליו תרשים של השתילים שנשתלו חודשים קודם לכן, ממש כמו מורה הבודק נוכחות.

"המטרה היא לחפש את הניצולים," אמר.

בתוך הג'ונגל העבות, רק רסיסי אור מצליחים להימלט מקרקעית היער. לעתים קרובות ניתן לשמוע יותר מאשר לראות: מקהלה של קופים מייללים, פטפוט של תוכי פרקיט אדומי ציצה – תזכורות לכך שהאמזונס משמש כבית למגוון מינים רב יותר מאשר בכל מקום אחר על פני כדור הארץ.

היערן ג'ון פרפאן עם שתילים אותם הוא מתכוון לנטוע בחלק הרוס בעקבות כרייה בלתי חוקית ביער הגשם סמוך למדרה דה דיוס, פרו. 29 במרץ 2019 (AP Photo/Rodrigo Abd)

עם זאת, יער הגשם מצוי תחת איום הולך וגובר מצידם של כורתי עצים, מכרות וחוות בלתי חוקיות. באזור בדרום מזרח פרו בשם מאדרה דה דיוס, עבודתו של פרפאן כוללת בדיקה של אזורים בהם היער כבר אבד עקב כרייה בלתי חוקית, ששאבה עידוד מן הזינוק במחירי הזהב בעקבות המשבר הכלכלי הגלובלי ב-2008.

רצפת הג'ונגל נהפכה על פניה במטרה למצוא את הזהב. אין כל תפרי זהב באזורי השפלה של האמזונס, אלא אך ורק פתיתי זהב אשר נשטפו מהרי האנדים על ידי נהרות קדמוניים, הקבורים מתחת לקרקע.

לאחר שכרתו ושרפו עצים בני מאות שנים, השתמשו הכורים במשאבות דיזל על מנת לשאוב רבדים עמוקים של קרקע, ולאחר מכן העבירו את האדמה דרך מסננים במטרה להפריד חלקיקי זהב. כדי להפוך אבק זהב לגושים, הם הוסיפו לתערובת כספית, המחברת את חלקיקי הזהב זה לזה אך גם מרעילה את הקרקע.

מה שנותר מאחור הם טלאים של אדמה דמוית מדבר – יבשה, חולית, ללא שכבה עליונה ומוקפת בגזעי עצים מתים.

בחודש דצמבר האחרון שתלו פרפאן ומדענים נוספים, המועסקים על ידי הארגון הפרואני CINCIA, למעלה מ-6,000 שתילים של זנים שונים אשר מקורם בחלק זה של האמזונס, וביניהם ה-Shihuahuaco הענק, וניסו דשנים שונים.

"מרבית מקרי המוות של עצים מתרחשים בשנה הראשונה", הוסיף פרפאן. "אם העץ מצליח להגיע לגיל חמש, אז בדרך כלל הוא יישאר שם הרבה זמן."

מחקר של מכרות פחם לשעבר בפרו, אשר בוצע על ידי מדענים ב-CINCIA ובאוניברסיטת וייק פורסט לפני מספר שנים, חשף כי סיכויי ההישרדות של שתילים שנשתלו עם קרקע היו גבוהים יותר מאלה של "שתילים חשופי שורש", וכי השימוש בדשנים מיוחדים סייע אף הוא לצמיחתם. חלק מן העצים שנבדקו ספגו כמויות ניתנות לאיתור של כספית דרך הקרקע המזוהמת, אולם עדיין לא ברור כיצד הדבר ישפיע עליהם.

מאז תחילתו של הפרויקט לפני שלוש שנים שתל הצוות יותר מ-420 אלף מ"ר של שתילים ילידיים במסגרת פעולת שיקום היערות הגדולה ביותר באזור האמזונס בפרו עד היום. הקבוצה מקיימת דיונים עם ממשלת פרו לשם הרחבת פעילויותיה.

"קשה מאד להפסיק את הכרייה במאדרה דה דיוס, מכיוון שהיא מהווה ענף כלכלי עיקרי," אמר פרפאן. האתגר כעת: לשתול עץ המסוגל לצמוח בקרקע הזו.
להחזיר את היער לאפלצ'ים
בעת שמדענים נאבקים מול פני השטח המזוהמים באמזונס, פעילים ביבשת מרוחקת מתמודדים עם ניסיונות עבר כושלים לרפא את הקרקע.

מייקל פרנץ' מנהל הפעילות של "גרין פורסט וורק" מכין אדמה לקראת שתילה בפארק לאומי במערב וירג'יניה. 27 באוגוסט 2019 (AP Photo/Patrick Semansky)

לאחר שעזבו הכורים את הרי צ'יט בווירג'יניה בשנות ה-80, נעשה מאמץ להפוך את אתרי כריית הפחם לירוקים בהתאם לחוק הפדרלי. החברות השתמשו בציוד מכני כבד על מנת לדחוף את הקרקע ההפוכה בחזרה למקומה, תוך שהם דוחסים את צלע ההר עם בולדוזרים. התוצאה הייתה קרקע כה דחוסה, עד כי מי הגשמים לא הצליחו לחלחל לתוכה והעצים לא יכלו לגדול.

חברות שתלו "זני ייאוש": דשאים בעלי שורשים רדודים ועצים בלתי-ילידיים המסוגלים להחזיק מעמד, אולם אלה לא יגיעו לגובהם המלא ולא ישיבו את היער לקדמותו. למעלה מ-4,000 קמ"ר של מה היו בעבר יערות בהר צ'יט ובאתרי מכרות נוספים ברחבי האפלצ'ים מצויים במצב דומה של עצירת פיתוח.

"זה נראה כמו עצים המנסים לצמוח במגרש חנייה – מעטים הצליחו לעשות זאת," אמר מייקל פרנץ', מנהל המבצעים של הארגון ללא כוונת רווח Green Forests Work, שמקום מושבו בקנטקי.

רכסי האפלצ'ים תמכו בעבר במערכת אקולוגית גדולה וייחודית, שנשלטה לפני כמאה וחמישים שנה על ידי 2,000 קמ"ר של יער עצי אשוחית אדומים. אולם כריתת עצים בהיקף מסחרי בסוף המאה ה-19 ולאחר מכן כריית פחם במאה ה-20 הפשיטו את פני הקרקע, בהותירם פחות מעשירית של יער אשוחית אדום ללא פגע.

כעת פרנץ' ועמיתיו ב-Green Forests Work משתפים פעולה עם שירות היערות של ארה"ב לשיקום היערות הילידיים בהרי האפלצ'ים והזנים הנדירים הנתמכים על ידם – באמצעות עקירת עצים ישנים תחילה.

"אנו נכנסים עם מכונה ענקית בצורת מפלסת ועוקרים את הקרביים מן הקרקע, פשוטו כמשמעו," באמצעות גרירה של ארכובה באורך של 1.20 מטר מאחורי בולדוזר, אמר ברטון, מרצה באוניברסיטת קנטקי והמייסד של Green Forests Work. "לפעמים זה מכוער."

"עקירה עמוקה" זו, כפי שמכונה התהליך, מעניקה למי הגשמים ולשורשי העצים סיכוי טוב יותר לחלחל לתוך הקרקע. מחקר משנת 2008 גילה כי הפיכת הקרקע באתרים אשר שימשו למטרות שונות ברחבי ארה"ב באמצעות שיטה זו סייעה לעצים לצמוח. לאחר חמש עונות של גידול, לעצים שנשתלו על אתרים "עקורים" היו יותר שורשים בהשוואה למקומות בהם לא התרחשה עקירה עמוקה. העצים גם צומחים לגובה רב יותר.

הרעיון של עקירת הקרקע נראה מבהיל בתחילה. "כשהתחלנו, רבים מעמיתינו חשבו שאנחנו משוגעים. אבל עשר שנים מאוחר יותר, אנחנו בהחלט בדרך הנכונה," אמר שיין ג'ונס, ביולוג המתמחה בחיי הבר מטעם שירות היערות של ארה"ב.

מאמצים מוקדמים יותר לייעור מחדש של אתרי מכרות ישנים בתחומי היער הלאומי מונונגאהלה במערב וירג'יניה לא צלחו עד כדי כך; לעתים, מרבית השתילים מתו. עם זאת, שיעור ההישרדות באזורים בהם הצוות ביצע עקירה עמוקה במהלך העשור האחרון עומד על כ-90%.

עד כה שתל Green Forests Work מחדש כ-3.2 מ"ר בתחומי מונונגאהלה, והארגון נוקט בגישה דומה כלפי אתרי כרייה אחרים לשעבר ברחבי האפלצ'ים, בהם נשתלו מחדש כ-18.2 קמ"ר בסך הכל מאז 2009. מטרתם הסופית היא לאתחל את המחזור הטבעי של היער – על מנת שעבודתם של המדענים תהפוך גלויה שוב.
מסע הצלב של דונה גרסה
בנוסף קיימים "מסעות צלב" אישיים יותר לייעור מחדש. מריה קוהליו דה פונס'ה מצ'אדו מוראס, המכונה דונה גרסה, מפעילה משתלת עצים לגידול שתילים של זנים שמקורם בג'ונגל הידוע פחות של ברזיל: יער הגשם לאורך החוף האטלנטי.

היא משתפת פעולה עם ארגון ללא כוונת רווח בשם "הצילו את הטמרין הרעמתי הזהוב", הפועל להגנת ושיקום בית הגידול הקופים ממין זה ביער. "יער הגשם האטלנטי הוא אחת הביומות המאוימות ביותר על פי כדור הארץ, ולמעלה מ-90% ממנו נכרתו," אמר לואיס פאולו פראז, המזכיר הבכיר של הארגון. "מה שנשאר מקוטע ביותר."

קופי טמרין רעמתי זהוב נחים על ענץ עץ ביער בסילבה ג'רדים ליד ריו דה ז'נרו בברזיל. 15 באפריל 2019 (AP Photo/Leo Correa)

דונה גרסה, שגילה מתקרב ל-50, אומרת כי היא זועמת על מה שקרה ליער, שצומצם על מנת לאפשר את התרחבותן האורבנית של ריו דה ז'נירו וערים נוספות.

היא מגנה את "טיפשותם ובורותם" של אנשים אשר "הרסו את מרבית העצים וממשיכים להרוס אותם. אז אני מנסה. אני לא יכולה לעשות הרבה, אבל אני מנסה לעשות את המעט שאני יכולה לעשות כדי להציל את העצים האלה."

וכך, בין האכלת התרנגולות שלה לבין גריפת העלים, היא מגדלת שתילים של זנים נדירים – פאו פריירה, פרובה, "עצים שאנשים פגעו בהם כבר, ואינם קיימים עוד." היא מערבבת אבן גיר וחימר, מניחה אותם בשקיות משתלה ונוטעת בתוכם שתילים; היא משקה אותם במים ושתן פרות.

במסגרת פעילויות הנטיעה מחדש המקומיות – המיועדות לחבר מחדש חלקות מקוטעות של יער – נעשה לעיתים קרובות שימוש בשתילים מן המשתלה של דונה גרסה, המעניקים לה הכנסה וסיפוק רב גם יחד.

מריה מוראאס, הידועה בשם דונה גרסה נוטעת עץ "בבית הגידול לעצים צעירים" שלה בקאסימירו דה אבריאו, ברזיל. 19 באפריל 2019 (AP Photo/Leo Correa)

לדבריה, היא עושה זאת עבור הדורות הבאים. "בעתיד, לאחר שאלך לעולמי… הזיכרון שניסיתי להשאיר לאנשים הוא: משתלם לשתול ולבנות", אמרה.

פדריקה נרנסיו תרמה למאמר זה מפרו וממערב וירג'יניה, ויסיקה פיש דיווחה מברזיל.

לכתבה באתר AP

כתבה זו היא חלק מסדרת הכתבות "?What Can Be Saved" (מה ניתן להציל?) של סוכנות הידיעות Associated Press. הסדרה הופקה בשיתוף עם המחלקה לחינוך מדעי של המכון הרפואי ע"ש הווארד יוז. AP נושאת באחריות בלעדית על התוכן.