17 2025 חגי תשרי תשפ״ו, ספטמבר הציונות. היא כוללת את כל הסיפורים שמלווים אותנו מאז ועד היום. לכן נכללים במורשת גם נכמ סים לא-מוחשיים, כמו מנהגים ומסורות, כתבי יד, אומנות ויצירה". תיעוד, שימור, פיתוח והנגשה משרד המורשת הוא משרד קטן שעובד עם גורמים מקצועיים רבים ומגוונים. "העבודה שלי כוללת את כל גורמי המקצוע שנוגעים למורשת בישראל: הסינמטק, הספרייה הלאומית, יד בן צבי, מכון זלמן שז"ר, רשות העתיקות, רשות הטבע והגנים, המועצה לשימור אתרים ועוד. לכל גוף יש התמחות משלו ואנחנו מתכללים ומשקיעים תקמ ציבים בפיתוח המורשת". מרחב המורשת תקומה בנגב המערבי, שעליו היא אחראית, כולל עשר נקודות הנצחה שונות שיחוברו בסופו של דבר למרחב כולל. "התפקיד שלנו הוא תיעוד, שימור, פיתוח והנגשה של נכסי אוקטובר 7 המורשת הלאומית שלנו. כשהגיע הבנו שיש לנו פה מגה-אירוע בכל התחומים, וגם בתחום המורשת. הבנו שאנחנו צריכים להיכנס למבצע לאומי חסר תקדים שהשלב הראשון שלו הוא תיעוד של מה שהיה. לקחתי על עצמי את המשימה ומאז אני נמצאת בשטח רוב הזמן. "שלב התיעוד הוא תמיד השלב הראשון, ואחריו יגיע שלב ההצלה שכולל יותר התערבות. "אם מדובר במבנה רעוע, אם מזהים שקירות עומ מדים להתמוטט, נייצר תמיכה כדי שלא יקרוס". אחר כך מגיע שלב השימור, שכולל תיקון והשלמה של חפצים ושימוש באמצעים שונים כדי לוודא שחפץ או מבנה יחזיק מעמד עוד הרבה זמן. "בהמ משך נעשה גם פיתוח והנגשה לציבור הרחב". ר � אושרה תוכנית משרד המו 2024 בספטמבר ק � מיליון ש 160 שת לפיתוח בעוטף בהשקעה של לים. המטרה: סיפורי הגבורה והתושייה, כמו גם סיפורי הכאב והשכול, יילמדו ויעצבו את הדורות הבאים במדינת ישראל. את התפיסה של "מרחב מורשת" פיתחה והטמיעה שפירא במשרד המורמ שת. "התפיסה המרחבית מדברת על תכלול נכסי המורשת המתקיימים במרחב פיזי ברבדים שונים. לא עוד התייחסות לאתרים בודדים, אלא למרמ חב שלם שמתקיימים בו אתרים היסטוריים בעלי חשיבות לתולדות העם והארץ וסיפורים שונים שזורים זה בזה ומקיימים חילוף חומרים". מי מוביל את המרחב? מי מספר את הסיפור? "הרשות המקומית מובילה את מרחב המורמ שת. היא יודעת מה הסיפור שהיא רוצה לספר. זה קשור למשמעות ולתחושת השייכות של התושבים בה למקום שבו הם חיים. כדי שהמורשת תהיה רלוונטית לקהילה שבתוכה היא נטועה, כדי שהיא תהיה אוסף הסיפורים והאתוס שסביבו בנויה קהילה, אנחנו נותנים את כובד המשקל לרשות המקומית להוביל את המורשת בתחומה. בהממ שך, הרשות יכולה לשלב את המורשת במערכות החינוך והתיירות. רשות מקומית יכולה גם לשלב עסקים קטנים, והמורשת הופכת להיות משאב לפיתוח כלכלי-חברתי". איך מספרים את הסיפור של עם או מקום ברבדים שונים, גם של כרונולוגיה וגם של אתוס? "קודם כול זה דורש תפיסה מרחבית. לזהות אפיון של אזור. חשוב לנו שהמורשת תהיה רלמ וונטית לכמה שיותר קהילות בחברה הישראלית. שהיא תשפיע על החיים, על הזהות ועל השייכות. זה אומר גם להחליט אילו דברים שהיו בעבר רלמ וונטיים בנקודה הזמן הזאת, לקחת אל העתיד, להמ עביר הלאה. זאת מורשת. כשהסיפור של המקום שזור בחיי האנשים, כשהוא חלק מהקהילה ומועמ בר גם בהיבט רב-דורי, הוא נספג באנשים מילדות ונקשר באורחות החיים". מהן השאלות שצריך לשאול כדי לנסח מורשת? "מהו הסיפור של מקום, של הקהילה, מה הזהות שלו, מה רוצים לקחת ולהמשיך הלאה. אנחנו רוצים שהמורשת תהיה רלוונטית לקהילה ולקהילות השונות שחיות בישראל בכלל, ובמרחב הספציפי שבו הן היו". "החיים אינם מוזיאון" לדבריה, רקימה עדינה ורגישה של מורשת במרחב היא עבודה רב-תחומית, בהרבה רבדים. היא כוללת תכנון פיזי, שימור, אדריכלות, ובמ סופו של דבר הנגשה, חינוך ותיירות. "כתיירים אנחנו מכירים את זה בכל מקום בעולם: אם זה בקולוסיאום ברומא או בפירמידות במצמ רים, לכל מקום יש סיפורי מורשת, היסטוריה, שימור ומשמעות. תפיסה אזורית של מורשת מתייחסת לעובדה שהחיים אינם מוזיאון. הם דינמיים, יש בהם מפגש בין סיפורים ואירועים, שגם משתנים ונוספים כל הזמן". שפירא רואה בנגב המערבי מרחב מורשת אחד עוד קודם לאירועי הדמים. "ההתיישבות בנגב המערבי, החלוציות, היו פה קודם. גם את הנוח'בות ממש לא עניין אם הגיעו לשער הנגב, ניר עוז או אופקים. זה מרחב גיאוגרפי גדול מאוד, אבל ברור שזה המרחב שאליו צריך באוקטובר, 7 להתייחס כשמדברים על אירועי וחשוב מזה, זה אזור שהיו ויהיו לו חיים גם לפני באוקטובר". 7 ואחרי איך מתעדים משהו שעדיין מתרחש? "קשה מאוד לתעד כשאין פרספקטיבה של זמן, בעיקר כשמדובר בטראומה כל כך קשה. כשמדובר במורשת, וקודם כול בתיעוד, בדרך כלל יש פרספקטיבה שדרכה אפשר להתבונן. שנה, לעת החדשה זה 2,000 לעת העתיקה זה שנה. אפילו כשמדובר בחייה של 150 או 100 שנה. במקרה 70 המדינה, יש פרספקטיבה של הזה אנחנו מדברים בזמן הווה. זה הופך את התיעוד לאתגר הרבה יותר מסובך. לכן החלטנו שבשלב הראשון, המיידי, נתמקד רק בתיעוד. נתעד הכול, אנחנו עוד לא יודעים איזה סיפור נספר, עוד אין לנו את הפרספקטיבה". מה יהיו השלבים הבאים? "בנינו תוכנית אסטרטגית שמדברת על שלומ שה שלבים נוספים. בשלב הביניים: תכנון, לחשוב מה רוצים לעשות עם כל מה שתיעדנו. רק אחרי שהשלמנו תיעוד ונשלים תכנון, נצא לביצוע. אנחנו בשום פנים לא רוצים לקפוץ למסקנות או להקים דברים שאחרי זה נצטער עליהם או נחשוב שהפמ רספקטיבה השתנתה. מבחינת המרחב, הוא מאוד מגוון, מכרם שלום וסופה עד נתיבות ושדרות, הוא כולל את הקיבוצים, את המושבים ואת הרשויות המקומיות והאזוריות, ונוגע לכל השכבות". איך נראה התהליך עם הקהילות? "תהליך ניסוח המורשת הוא חלק מהשיקום והבנייה. לקהילה קשה להתקדם בלי שתגיד לעצמה מה הסיפור שהיא מספרת על עצמה. זה מתבטא בדברים מאוד פרקטיים: קיבוץ צריך להחליט אילו בתים להרוס ואילו בתים להשאיר ולשמר. זה אומר שפיזית לא יוכלו להמ תחיל לשקם, אבל גם נפשית, רגשית ורעיונית לא יוכלו להתקדם ולהשתקם. יש סוגיות לא פתורות כמו סוגיית החטופים, החיילים שעדיין נלחמים והקהילות שעדיין מפונות. אבל תוך כדי התהליך אנחנו מבינים שניסוח המורשת בונה חוסן ותמונת עתיד, דווקא בגלל שבמהלכו הקהילה מחליטה מה מהעבר לקחת קדימה". מורשת וריפוי בשיתוף פעולה עם ראש אגף שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, ד"ר גלעד בודנהיימר, יצרו במשרד המורשת האקתון של אנשי ניר עוז ושדרות עם אנשי מקצוע מבמ ריאות הנפש ואנשי מורשת, שמטרתו לייצר ממשק בין עולמות הבריאות הנפשית והשיקום מטראומה נפשית לעולמות המורשת. "הבנו "זאת בהחלט סיטואציה שקשה לדמיין אותה, שאני חווה ברמה הכי אישית את מה שהתרחש במרחב הזיכרון שעליו אני אחראית. העובדה שענר הפך לסמל שכולם מכירים, שקוראים תינוקות על שמו ומדברים עליו בכל מקום, ובמקביל אני מובילה את התהליך הזה במרחב, זה באמת מאוד יוצא דופן. זה מגביר את המחויבות שלי לעשות מה שצריך"
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=