18 הסתדרות עובדי המדינה שזה נחוץ כדי לספר את הסיפור ולהחליט מה לוקחים קדימה אל העתיד. גילינו שאנחנו עומ שים דברים מאוד דומים בסופו של דבר, אבל מזוויות שונות, וששיתוף הפעולה מתבקש. "כל אחד שמתמודד עם אבל, כמוני, ברמה האישית, וכמו כל קהילה וקהילה שמתמודדת, תמיד שואל את עצמו מה מתוך הזיכרון הוא רוצה, מה חשוב לו. קודם כול הוא מגבה את הטלפונים והווטסאפ, דואג שזה לא ייעלם. הוא עוד לא יודע מה יהיה לו חשוב בהמשך. אחר כך הוא מתכנן, מתחיל לחשוב מה הוא רוצה לספר, ואז מתחיל לייצר פרויקטים ופיתוח". מה היתרון שלכם כמשרד ממשלתי בסיפור הזה? "אנחנו מסתכלים לטווח ארוך. אנחנו עובדים עם גורמי מקצוע, לומדים מהעולם וממקרים קומ דמים. בשלב התיעוד עבדנו עם גופים שונים כדי לבצע תיעוד מקיף מאוד. לדוגמה, בעזרת רשות העתיקות עשינו תיעוד פוטוגרמטרי של כל הממ בנים השרופים, שכולל סריקה של מבנים בלייזר. כך ניתן ליצור מודלים תלת-ממדיים ומפות מפומ רטות שעם הזמן עוזרות גם להבין מה קרה ואיך. עם יד בן צבי אנחנו עובדים באופן שגרתי בתיעוד של חפצים, ובמרחב שלנו הם תיעדו המון חפצים, מהפסנתר השרוף של עודד ליפשיץ ז"ל ועד הדובי של כפיר ביבס ז"ל והפנס שנמס בשריפה. זה היתמ רון של העבודה עם ארגונים שונים שלכל אחד יש את המומחיות שלו. עם הספרייה הלאומית אנחנו עובדים על איסוף עדויות, עם המועצה לשימור אתרים עשינו סקר של אתרי מורשת שנפגעו. "חלק מהעבודה עולה מצורך מיידי בשטח. כך למשל בסיפור ההזוי מגרש הרכבים. הצלנו אותם מגריטה. באו מס רכוש, עשו את עבודתם, ומבחינה ביורוקרטית, אחרי שסיימו את עבודתם, היו אמומ רים להעביר את הרכבים לגריטה. כשהבנו שזה מה שהולך לקרות, הצלנו אותם במגרש. "לקחנו פיקוד על האירוע. פשוט 'קנינו' אותם ממס רכוש. בהתמ חלה תיעדנו והצלנו אותם מגריטה, ועכשיו צריך לתכנן את האתר של מגרש הרכבים שאלפי אנשים מגיעים אליו בכל יום. "במקביל, התחלנו לעבוד על תכנון בכל המומ קדים שמרכיבים את המרחב. החלטנו שמתחילים מהאורגן של כל קהילה וקהילה, כי התכנון צריך לנבוע מהשטח ולא להיות מוצנח מלמעלה. הצמדמ נו לכל קהילה מתכנן ועודדנו את הקהילות להקים צוות מורשת. המתכנן וצוות המורשת עובדים עם המטה שלנו, ומתכננים עם כל קהילה וכל קיבוץ מה שהם רוצים לספר ואיך הם רוצים לבטא את המורשת שלהם. אנחנו מרכיבים סיפור שלד מרחמ בי, ששוזר את הסיפורים שעולים מקהילות שונות. כשנשלים את תכנון השלד המרחבי, בחודשים הקמ רובים, נשלים התהליך התכנוני". איך טווים כל כך הרבה סיפורים אישיים לסיפור גדול? "לדעתי דוגמה טובה לזה היא תופעת הסטימ קרים לזכר הנרצחים והנופלים. היא מחזיקה את המורכבות הזאת בין האישי לציבורי, בין הסיפור של האדם היחיד והמיוחד לבין תוצאה גורפת של כל כך הרבה סטיקרים, מרכיב משהו רחב, לאומי וגדול שקורה לנו. זה קורה בספונטניות". איך עושים את זה בצורה מתוכננת ומאורגנת? "אנחנו מתכננים עכשיו את המיצג במגרש הרכבים, כך שיסופרו בו סיפורים אישיים, ובכל זאת נתמודד עם הסוגיה הזאת בכמה דרכים. זה יכול להיות בבחירה מדגמית של סיפורים של אנשים מקבוצות שונות בחברה. אופן נוסף הוא בהצגת סמלים שמייצגים קבוצות שונות שחוו את האירועים, בתוך המיצג. ממש כמו כשממ דובר בזיכרון השואה, להבדיל אלפי הבדלות, אי אפשר לספר סיפור אישי של שישה מיליון אנשים. זה משהו שאי אפשר להכיל. ההיקפים באוקטובר ובמלחמה הזו 7- של מה שקרה ב אינם נתפסים. כל אדם הוא עולם ומלואו ובמ חיים לא נצליח להכיל את כל המורכבות ואת כל הסיפורים". להמשיך את הרוח של ענר משפחת שפירא בחרה להנגיש את המורשת של ענר דרך המוזיקה שלו. "בהיבט המשפחתי מה שחשוב לנו זה לתת המשך ליצירה שלו. זה במוזיקה של ענר, בציורים שלו שאנחנו מדפימ סים על חולצות. הקמנו עמותה שמטרתה לייצר חיבורים בחברה הישראלית וליצור מוזיקה. השקנו אלבום ראשון של השירים של ענר בצומ ללת הצהובה בירושלים באפריל האחרון. היה ערב מרגש מאוד, הגיעו כל החברים שלו ושלנו וחגגנו את היצירה שלו. את המילים החכמות שלו שממשיכות לחיות אחריו". בקרוב תשיק המשפחה תקליט ויניל נוסף עם שירים של ענר. "את ההשקה נקיים בבארבי בתל בספטמבר. יבואו ניני 26 , אביב בשישי בצוהריים טייב, שלומי שבן ורביד פלוטניק לחמם את המופע לפני שנשמיע את השירים של ענר. "המורשת של ענר היא להמשיך ליצור. הממ טרה שלנו היא להמשיך את הרוח, כי הנוכחות של ענר והאימפקט שלו בעולם מדהימים. אני רוצה לדבר על רוחו של עמנו הנפלא דרך סימ 7- פורו של ענר, סמל ראשון בסיירת הנח"ל, שב צעירים 30- באוקטובר נקלע למיגונית עם כ שלא הכיר, הבין את גודל השעה והחליט לקבל אחריות. במשך יותר מחצי שעה ענר לחם בימ מחבלים חמושים ובלם 20 דיים חשופות מול אותם בעודם מנסים להיכנס למיגונית תוך ירי וזריקות רימונים. ענר הדף בידיו לפחות שמונה רימונים, עד שטיל אר.פי.ג'י שנורה למיגונית הכריעו. ענר מסר את חייו והציל אחרים: עשרה בני אדם חיים איתנו היום בזכות מעשיו, ואנו מייחלים לשובו של אלון אהל שנחטף מהמיגומ נית ושבוי עדיין בעזה. "הקרב הזה היה כולו קרב הרוח. אף שלא היה חמוש, ענר הצליח להילחם בעוז רוחו ברימוני המחבלים. ענר ורבים מבני עמנו, בני הציונות הדתית יחד עם בני הקיבוצים, עירומ ניים ובני מושבים, מהצפון ומהדרום, אזרחים וחיילים – את כולם נשאה רוחם מעבר לגבולות ההיגיון ומחוץ למגבלות הצרות של הרגש האנומ כי. 'לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה''. "רוח הנתינה והמסירות התגלתה בכל חלקי העם בשיא תפארתה דווקא בשעת משבר, כשהבית נפרץ. האתגר הגדול העומד לפתחנו הוא לשמור רוח זו כשביתנו הפיזי ישוקם וממ חיצות ישובו ויקומו מחדש. לשם כך יש צורך לחדד את ערכינו, לברר מה מאחד אותנו כחמ ברה ומהו הבסיס האיתן שממנו אנו יכולים לצמוח ולהשתקם". ״המורשת של ענר היא להמשיך ליצור. המטרה שלנו היא להמשיך את הרוח, כי הנוכחות של ענר והאימפקט שלו בעולם מדהימים. אני רוצה לדבר על רוחו של עמנו הנפלא דרך סיפורו של ענר, סמל 7- ראשון בסיירת הנח"ל, שב באוקטובר נקלע למיגונית עם צעירים שלא הכיר, הבין את 30- כ גודל השעה והחליט לקבל אחריות" באדיבות המשפחהצילום: ענר שפירא.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=