14 הת־חדשותהסתדרות עובדי המדינה כאן האחד בשביל השני. תומכים זה בזה, פורקים אחד אצל השני." באוקטובר, 8- היא הגיעה למוקד כבר ב מביתה שבמושב בית עריף הסמוך לנתב"ג. "זה היה מפחיד להגיע לאשקלון עם כל האזעקות מסביב. אני נוסעת מהר שלא תתפוס אותי אזעקה בדרך. כשהילד שלי, שהוא חייל, שמע שאני בדרך לאשקלון הוא התקשר לצעוק עלי: 'אל תגיעי לשם. אני לא מרשה לך. תעבדי מתל אביב'. אבל הסברתי לו שהחשיבות של העבודה בימים האלה שווה את הכול. וזה יותר חשוב מהפחד". היא מספרת שהעבודה האינטנסיבית מסייעת לה להתמודד עם המצב הקשה במדינה. "כשאנחנו פה אנחנו עובדים שעות 12 , מצאת החמה עד צאת הנשמה ויותר. לא מסתכלים לא על השעון ולא על הפלאפון. גם איזה יום היום כבר לא זוכרים. אבל בסוף, העבודה נותנת לי כוח בימים האלה. הידיעה שאני עוזרת במקטע הקטן שלי. חלק מהגוף הגדול הזה שעוזר". בחניון כלי הרכב שהושחתו: "כל אחד מהם הוא זירת רצח" "עובדי רשות המיסים נרתמו מיד, למרות הסיכון, לכל המשימות הנדרשות במסגרת מס רכוש, כפי שהם עושים תמיד בכל אירוע ביטחוני", מספר ודים אבנשטיין, יו"ר ועד ארצי מס הכנסה ומיסוי מקרקעין, "המטרה היא לוודא שלא יהיה אזרח שלא יקבל מענה. הפעם, נדרשים העובדים שלנו לעמוד מול זוועות שלא נראו בעבר. אבל אנחנו ביחד, ויש לנו משימה שהיא חלק מהחוסן הלאומי של מדינת ישראל. אני מודה לכל עובד ועובדת שנרתמים ונותנים את הלב והנשמה, כדי לדאוג לכל הפחות שמי שביתו או רכושו נפגעו ממתקפות הטרור ידעו שיש מאחוריו גב של מדינה, ושיש מי שילך איתו יד ביד ויסייע לו לשקם". עובדי הרשות מפעילים גם חניון לכלי רכב שנהרסו במהלך מתקפת הטרור, עדות אילמת לאלימות הרצחנית של חמאס. "ביום הרביעי ללחימה כוחות הביטחון בעוטף עזה", 232 נדרשו לפנות את כביש מספר ראש, "העמדנו לטובת זה מגרשים שאליהם ניתן יהיה להכניס את הרכבים שפונו מהכביש, כדי שנוכל לטפל בהם". הוא מסביר שקרן מס רכוש מפצה אזרחים שהרכב שלהם נפגע באירועי טרור וירי רקטי, אבל בדרך כלל, כלי רכב נפגעים ליד הבית וקל לשייך כל רכב לבעליו. במקרה הזה, מדובר במאות רכבים השייכים לאנשים מכל רחבי הארץ – שרבים מהם נרצחו, נחטפו או נפצעו. הרכבים עצמם בחלקם הגדול הושחתו לבלי היכר – נורו, נשרפו או נפגעו מכלים צבאיים. "אלו כלי רכב שכל אחד מהם הוא אולי זירת רצח, אבל גם אירוע בפני עצמו", אומר משה, "חשוב לנו להצליח לשלם כסף לאנשים הללו, זה כסף שמגיע להם. אבל חלק גדול מכלי הרכב שרופים לחלוטין "כשאנחנו פה אנחנו עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה, שעות ויותר. לא 12 מסתכלים לא על השעון ולא על הפלאפון. גם איזה יום היום כבר לא זוכרים. אבל בסוף, העבודה נותנת לי כוח בימים האלה. הידיעה שאני עוזרת במקטע הקטן שלי. חלק מהגוף הגדול הזה שעוזר" מלמעלה: משה ראש (מימין), הלל ליאור, ארז בריגה ודוד אלייב מסתכלים על הנזק בחלון ביתו של ליאור באשקלון. למטה: ירון בן נעים (מימין) ומשה ראש. צילומים: דוד טברסקי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=