17 שנה למלחמה•מגזין מיוחד ע ובדי הניקיון של המרכז הרפואי וולפסון בחולון, וורקו יהאלו, אנדיהנו אמביעלה, ודסטאו סוונך, מסייעים בימי שגרה לפעילות הצלת החיים של בית 7- החולים. כמה ימים לאחר ה באוקטובר, הם נקראו לתפקיד קשה ומאתו גר במיוחד: לתמוך בפעילות זיהוי החללים. השלושה הגיעו למחנה שורה ברמלה, וסייעו בניקיון המתחם שבו אנשי המשטרה והרבו נות הצבאים פעלו לאיתור הנעדרים ולזיהוי החללים והנרצחים, 1,200- גופותיהם של כ גופות המחבלים וכן גופות נוספות 1,600- כ .7.10- שהגיעו מעזה ומהעוטף בימים לאחר ה "ביקשו ממני ללכת ואמרתי כן, כי אני תמיד מוכן לעזור. אני מאמין שבמדינה שלנו תמיד צריך לעזור אחד לשני", מספר ש � ) תושב פתח תקווה ואב ל 24 אמביעלה ( ניים, "הסבירו לנו מה יהיה שם, אבל לא יכולתי לדמיין את המראות עד שהייתי שם. הריח, אנשים שרופים, חצאי גוף, גופות שהיו הרבה זמן בשטח. כמו בסרטים. בעדה האתיופית קשה לנו להתקרב לגופה. שלושה ימים הריח לא עזב אותי." ) מתגורר ביפו, ואב לשלושה. 40( יהאלו הוא נולד באתיופיה, ועלה לארץ אחרי תשע שנים במחנה הממתינים בגונדר, שם נולד בנו הבכור. "בעדה שלנו קשה לנו להתקרב לגופות, אבל התרגלנו. הביאו במשאיות כל פעם חמישים גופות, וסידרו אותן בשורות. הסתכלתי וחשבתי לעצמי, 'מאיפה השנאה שלהם?, מה עשו ילדים קטנים ששחטו אותם?' והיו כל כך הרבה גופות. גופות המו חבלים התערבבו עם גופות של ישראלים, חשבתי שחצי מהמדינה הלכה." משרד הבריאות פנה לבית החולים בבקשה לסייע בניקיון המתחם של מחנה שורה ביום רביעי. "המדינה הקימה את המתחם לאיתור הנעדרים והתחילה להפעיל אותו עוד לפני שהבינו את גודל האירוע", מספר ברק נונא, מנהל מחלקת המשק בבית החולים, "כשמספר הנרצחים התחיל להתגלות, הבינו שיצטרכו עזרה בניקיון המקום, ופנו אלינו כבית חולים ממשלתי". נונא הבין שהמשימה לא תתאים לכולם. "היו גם עובדים שסירבו. אני אמרתי לצוות שאני הולך בעצמי, והצטרפו אליי". השלושה סיימו את משמרותיהם באותו היום והתחילו להתארגן לנסוע. נונא מספר ש"לא ידענו מה נפגוש שם, אז הבאנו את כל הציוד שיאפשר לנו לנקות כמו שמנקים בוולפסון, מדליים ועד כדורי כלור." "העובדים הסוציאליים הזכירו לנו לקחת הפסקות, לשמור על עצמנו" בצוות הראשוני היו יהאלו, אמביאסטו וסוונך; מנהל המחלקה נונא; ויניב פוגל, המנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים. הם הגיעו למחנה 22:00- ביום רביעי ב שורה, והתחילו לעבוד לתוך הלילה. יחד עם עוד שני עובדים שהצטרפו, הם עבדו במתחם לסירוגין במשך ארבעה ימים, עד יום ראשון שבו הוסדרו עובדי ניקיון קבוו עים למתחם. במהלך שעות העבודה, טיפל בעובדים צוות עובדים סוציאליים של המתחם. "הם עזרו לנו מאוד", אומר אמביעלה, "הזכירו לנו כל הזמן לקחת הפסקות מנוחה, לשתות מים ולשמור על עצמנו". בתום השבוע, העובדים השתתפו במפגש עיבוד עם פסיו כולוגית מטעם וולפסון. היעדרותם של עובדי המשק לא הייתה קלה עבור צוות המשק של בית החולים, שכמו כל צוותי המשק בבתי החולים הממשלתיים פועל במחסור קבוע של כוח אדם. "זה דרש מעובדים אחרים לעשות משימה וחצי באותם הימים", אומר נונא, "אבל כולם רצו לתרום לצרכי השעה, וכשהבינו שהחברים שלהם הלכו לעשות משימה לאומית, כל הצוות נרתם לגבות את החוסר." "למרות הקושי, אני אחזור לעזור גם בהמשך," אומר אמביעלה. "כולנו מקווים שלא יהיה עוד צורך כזה לעולם, אבל אם יהיה צריך, הייתי רוצה לבוא שוב. זה המעט שיכולתי לעשות עבור המשפחות. הלוואי רק שהיה אפשר להחזיר אותם לחיים." למעלה: עובדי הניקיון במרכז הרפואי וולפסון שסייעו במתחם זיהוי החללים: וורקו יהאלו (מימין), אנדיהנו אמביעלה, Shutterstock : ברק נונא ודסטאו סוונך. צילום: המרכז הרפואי וולפסון. למטה: המרכז הרפואי וולפסון. צילום הכתבה כוללת תיאורים קשים
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=