19 שנה למלחמה•מגזין מיוחד "הגדוד שלנו התקבץ והתארגן עוד באותו היום, והתחיל בנוהל הסדור של אימונים, מטווחים באוקטובר כבר 9- והיערכות לתפיסת משימות. ב היינו בשדרות ותפסנו אחריות על העיר, שהייתה עוד בכאוס מוחלט, ולאחר שהאוכלוסייה האזרחית פונתה ממנה. עזרנו לפנות גופות, לפנות את בניין המשטרה שנהרס בקרב עם המחבלים, וכל הזמן היינו בהיערכות להיתקל במחבלים שעוד היו בשטח. אווירה קשה עם ריח של מוות באוויר. כבשנו מחדש את העיר וטיהרנו אותה כדי לוודא שאין בה עוד מחבלים. "בין היתר, פתחנו את אזור התעשייה שחזר לפעול תוך ימים ספורים, וזה מבחינתי החיבור הכי גדול בין העבודה שלי בתור איש הסתדרות ובין המקצוע והתפקיד הצבאי. עברנו מפעל מפעל, חדר חדר – עם קנים בדלתות במתווה של לחימה בשטח בנוי, כדי לוודא שאין מחבלים במתחם. זה אזור תעשייה חשוב עם הרבה מפעלים חיוניים לשגרה ולתפקוד של מדינת ישראל, הרבה מהם בענף המזון, אסם, שטראוס, עוף עוז, אלביט ועוד. "אחרי שדרות עברנו למת"ק ארז, שספג באוקטובר ונהרגו בו גם חיילים 7- פגיעה קשה ב וגם אזרחים. הטרמינל של המעבר היה הרוס לחלוטין. תפסנו אחריות על חלקים ממרחב בית חאנון ועסקנו בעיקר בתוואי התת-קרקעי הגדול של חמאס באזור. היינו שם כחודש וטיפלנו במנהרות גדולות עם אפשרות לנזק גדול מאוד, וגם נתקלנו במנהרות במחבלים והצלחנו להרוג את כולם. הגדוד שלנו עמד בכל המשימות שלו בצורה מעוררת כבוד. "מאמצע דצמבר עד מרץ הגדוד שלנו עבר לקיבוץ ניר עם, וקיבל אחריות על אזור שכולל גם את בית חאנון וגם חלק מג'באליה. נכנסנו ויצאנו לסירוגין מהרצועה, עם שהות במגננים בשטחה. ביצענו המון פעילויות במרחב שכוללות בין היתר חישוף שטח, מציאת פירים ותפיסת אמצעי לחימה של חמאס. המטרה שלנו היתה ועודנה להגן על תושבי העוטף ולהבטיח את ביטחונם". הגדוד הוא קודם כל קהילה איך מתמודדים עם האתגרים שהשירות הממושך מעלה בעולם העבודה והמשפחה? "היינו במילואים חמישה חודשים עד מרץ, וביוני-יולי התגייסנו שוב לביצוע משימות באיו"ש. זה משך זמן חריג מאוד למילואים, ואנחנו צפויים להתגייס שוב באוקטובר. לא הייתה לישראל מלחמה ארוכה כל כך בעצימות הזו, מלבד מלחמת השחרור. זה מאוד משפיע על אנשים שהם בעלי משפחות, עצמאיים או שכירים, שנמצאים מחוץ לבית ולעבודה כבר כל כך הרבה זמן. "הרבה מילואימניקים מגיעים למצבים מורכבים: סטודנטים שמאבדים סמסטר, עצמאים שהעסקים שלהם קורסים, משברים בזוגיות. מבחינתי, כל הדברים הללו נוגעים לגדוד, ואנחנו מנסים לעזור בכל מה שאנחנו יכולים, כי אנחנו מבינים שכדי שחייל יבצע את המשימה שלו טוב – הוא צריך כמה שיותר שקט מסביב. "לצד המשימה הצבאית, לגדוד שלנו יש עמותה שנקראת 'הכי מילואימניק' לרווחת החיילים והמפקדים. בדירקטוריון חברים כל עד היום, מה 1982 המג"דים של הגדוד מאז שמחבר בין העבר להווה, ויש בה נציגות לכל פלוגה. העמותה שלנו גם מרכזת את ההון האנושי המדהים שיש לנו, שהוא חלק מהחוזק של מערך המילואים. באמצעותה אנחנו מסייעים במענקים ללוחמים בגדוד שנקלעו למשברים, וזה ממש חלק מהמלחמה, כי גדוד מילואים בבסיס שלו – הוא קודם כל קהילה שצריך לעזור בה אחד לשני, והערבות ההדדית לא נגמרת בשדה הקרב. לשמחתנו, יש עוד הרבה גורמים ואזרחים טובים שתורמים ועוזרים – החל מאוכל חם לשבת, דרך רופאים שבאים להתנדב, מעסים ואפילו מטהרים מעין הרע. נתינה ועזרה מטורפת ומרגשת מאוד. "לקראת סיום המשימות עשינו עיבוד של המראות והפעולות. לכל אורך המלחמה הייתה סוללת קב"נים שהיו זמינים לעזור בכל מה שהיינו צריכים, וגם אני התייעצתי איתם לא מעט ביחס לחיילים. למדנו תוך כדי תנועה איך לעזור לאנשים שלנו להתמודד עם המצוקה הנפשית, וייאמר לזכות הצבא שבהיבט הזה הרבה מאוד אנשים טובים מתחום הטיפול ובריאות הנפש נרתמו והתגייסו למילואים בדיוק כדי לתת מענה לדבר הזה". איזה סוג של מענים ניתנו? "לפני סיום החלק הראשון של המילואים במרץ ראיתי שהחיילים עדיין לא מתעסקים בכלל בחזרה לאזרחות, הם עוד מתעסקים במשימות ובלחימה. וזה נכון גם עליי בתור מג"ד. ברור שייקח זמן לעבד את זה. לכל פלוגה הגיעו יועצים ארגוניים לתת כלים וטיפים לקראת החזרה לאזרחות ולמקומות העבודה, אבל אני חושב שגם המעסיקים נדרשו להיות מאוד קשובים למילואימניקים שחוזרים. אלה לא אותם האנשים שיצאו, בדגש על לוחמים שראו דברים, נתקלו ונלחמו". "לחבק את העובדים בכלל והעובדים המילואימניקים בפרט" "גם הוועדים יודעים לתת לדבר הזה מענה ולהיות בחזית שלו, ואני יודע שהרבה מהוועדים במשרדי הממשלה מתעסקים בזה. המעסיקים צריכים להתחשב, והוועד ממשיך לעטוף. לוודא שהאנשים בסדר, לראות אותם ולסייע להם לחזק את מעמדם חזרה במקום העבודה. החשש הגדול שלי, ואני רואה את זה על החיילים שלי, הוא שתהיה נשירה גדולה של מילואימניקים ממקומות העבודה. שאנשים ייפלו בין הכיסאות. זה מדאיג אותי מאוד, הן בתור מג"ד והן בתור איש איגוד מקצועי. "יש לי עוד דבר חשוב להגיד למעסיקים ולוועדים – אנחנו אומנם היינו בחזית, אבל המשפחות שלנו הן אלו שספגו את המהלומה הגדולה ביותר. כשאבא או אימא נעלמים לתקופה ארוכה כל כך זה משפיע מאוד על הילדים, ואני רואה את זה על הילדות שלי ושומע על הילדים והילדות של חיילי הגדוד. אין מילים לתאר את ההערכה שאני רוחש לאישתי ולכל בנות ובני הזוג של המילואימניקים. זו באמת תקופה מורכבת מאוד גם בעורף וגם בחזית, ואני חושב שלא מספיק נותנים את המענה לעורף המשפחתי הזה. למשפחות שיצרו שגרות למרות המציאות הלא שגרתית הזו – וגם פה, גם ועדים וגם מעסיקים חייבים לתת על זה את הדעת". אתה חושב שעברת שינוי? "אני חושב שטל המג"ד, טל איש המשפחה וטל איש האיגוד המקצועי – שלושתם מאוד השתנו בשנה האחרונה. מצאתי את עצמי מחליט החלטות קשות וברורות מאוד בשדה הקרב. אבל בתור איש משפחה, אני יודע גם לחבק, ובתור איש איגוד מקצועי, אני מבין שנדרשים תהליכי ריפוי. אני חושב שוועדים ומעסיקים מבינים את זה, שזה לא זמן למלחמות. זה זמן לייצר טוב, לעשות טוב, לשפר את המצב ככל הניתן, ולחבק את העובדים בכלל והעובדים המילואימניקים בפרט. כולנו השתנינו בתור חברה. הוא לא טל של 2023 באוקטובר 6 "טל של . התקופה הזו לימדה אותי המון על 2024 ספטמבר עצמי. המון על החלטות, בדגש על החלטות תחת אש, והבנה עמוקה יותר מהי אחריות. בין אם זו אחריות לחיי אדם, ובין אם אחריות על אנשים במקומות העבודה. גם האחריות במקום העבודה – על כמה העובד משתכר, אם טוב לו – זה החיים עצמם". טל בורשטיין. "להיות מג"ד אומר להיות יום בשבוע במילואים, וזה אחד היתרונות הגדולים בלעבוד במקום עבודה ערכי ומחויב חברתית כמו ההסתדרות בכלל, והסתדרות עובדי המדינה בפרט".
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=