36 הת־חדשותהסתדרות עובדי המדינה ״ בשבת בבוקר התעוררתי והרגשתי צורך ללכת לחדר של נאור", מספר אבי חסיו דים, אביו של נאור שנרצח בקיבוץ 7- כפר עזה עם חברתו סיון אלקבץ ב באוקטובר. "אני בחיים לא נכנס לחדר של נאור סתם ככה. כשהוא בבית אני דופק בדלת כדי להעיר אותו לעבודה, אבל לא נכנס. באותו בוקר נכנסתי לחדר השינה שלו והייתה לי הרגשה מוזרה כזאת, שאני חייב לשכב במיטה שלו קצת. נשכבתי במיטה שלו, חיבקתי חזק את שתי הכריות שלו ושל סיון, ופתאום ירדו לי דמו עות. סתם ככה, בלי שום קשר. אחרי כמה דקות קמתי בבהלה ויצאתי". חסידים, אב לשלושה ונשוי לגלית, מתגוו רר באשדוד. בתור מפקח הגנת הצומח במשרד החקלאות, הוא מכיר את שדות עוטף עזה כמו 35 את כף ידו. "אני עובד במשרד החקלאות כבר שנה. בעשר השנים האחרונות הייתי מפקח תוצו רת חקלאית בעוטף. הייתי מסתובב בין המשקים ובודק את כל התוצרת החקלאית שהייתה מיועדת לייצוא: אבוקדו, תפוחי אדמה, גזר, בטטה, כל מה שגידלו". אותו בוקר נורא, שלא יימחק מזיכרונו, היה רצוף סימנים מוזרים, שאת פשרם הבין חסידים רק ב � נסע ערב קודם לכן ל 23 בדיעבד. בנו נאור בן הלות את סוף השבוע עם בת זוגו סיון אלקבץ, שגרה בשכונת הצעירים של קיבוץ כפר עזה. "נאור וסיון היו זוג מקסים. הם היו ביחד שבע שנים ורצו לעבור לגור ביחד בבאר שבע. הם רצו לבלות את שארית חייהם ביחד. לצערי, בחייהם ובמותם לא נפרדו. בבוקר כדי ללכת לבית 06:30- "בשבת קמתי ב הכנסת, לתפילה ולחגיגת שמחת תורה. היו אזעו קות, אבל אצלנו זה די רגיל. שתיתי קפה ויצאתי. אצלנו בבית הכנסת תמיד יש מקום מוגן שאפשר להתפלל בו". ההתעלות מחגיגות שמחת תורה בבית הכנו סת הייתה בשיאה. "רקדנו עם הספרים והייתי כל , באמצע הריקודים, כשהוא 10:45- כך שמח". ב מרים את ספר התורה, חש בכאבי תופת ברגליים. "התיישבתי על הכיסא באמצע בית כנסת, כשכולם סביבי רוקדים, והתחלתי לבכות כמו תינוק. בכיתי מכאב. כאב לי הגוף. הייתי כולי צמרמורת. הייתה לי הרגשה לא טובה בפנים". חסידים לא ידע להו סביר לחברים שהתקבצו סביבו מה בדיוק קרה. רק בדיעבד נודע לו שבדיוק באותו הזמן בנו נאור שלח הודעה מצמררת: "יורים לנו על הבית ואנחנו מתחבאים בממ"ד". "קרה לא פעם שנאור ואני הרו גשנו דברים יחד מרחוק. הקשר בינינו היה כל כך חזק, שכאילו הוא ניסה לומר לי באותו הזמן 'אבא, אני צריך אותך'. זה העצב שלי, שלא יכולתי להיות איתו שם". מצאו אותם מחובקים אחיו של נאור ואימו ישבו בבית באותו הבוקר ק � הת 11:00 ועקבו בדריכות אחר האירועים. בשרו לנאור שדיבר איתם בקול שקט וניסה להו כבר לא היה מענה 11:15- רגיע את חששותיהם. ב להודעותיהם. "כשחזרתי מבית הכנסת הבנתי איזה בלאגן מתרחש", משחזר חסידים, "המשפחה כעסה עליי כי לא הדלקתי את הטלפון ואת הטלוויזיה, ולא הצליחו להשיג אותי". כל אותו היום תקשרו בני משפחת חסידים עם הוריה של סיון, שהתחבאו בממ"ד בביתם בכפר עזה. "לא ידענו מה קורה עם סיון ונאור. הם לא ענו לנו. ההורים שלה שלחו הודעה שבטח יש הפסקת חשמל ואין קליטה. ניסו להרגיע אותנו. התחננו שישלחו לשם מישהו שיבדוק מה איתם, אבל לא הייתה דרך לצאת. הקיבוץ שרץ מחבלים. רק בסו הצבא הצליח להגיע אל בני משפחתה 23:00 ביבות של סיון ולהוציא אותם מהקיבוץ". רק למחרת, ביום ראשון בצהריים, הודיו עו הוריה של סיון לחסידים שמדירתה של סיון הוצאו שתי גופות. "הם היו מחובקים", מספר חסידים בדמעות. "לא ידענו בוודאות שזה הם. אולי לא הייתי מוכן לקבל את המציאות המרה. מאותו הרגע התחילה מסכת העינויים שלנו. ניו סינו לבדוק, אולי נפלה טעות. אולי הם הגיעו לבית החולים. הילדים והחתן שלי נסעו בכל יום במשך שבוע לכל בתי החולים בארץ לראות אולי הם הגיעו לשם. אולי השמות שלהם ברשימות שלהם. אולי הם לא באמת מתים, אלא רק פצוו עים. אבל לא מצאנו כלום. לא ידענו שום דבר". בכל פעם שהגיעו בניו של חסידים למחנה שורה, נאמר להם שנאור עוד לא זוהה בין הנרצחים הרו בים. "היינו בודקים ברשימות בכל יום. הולכים וחוזרים, הולכים וחוזרים". לאחר כמה ימים קיבל חסידים טלפון מחבר של שמעון, אביה של סיון. "מישהו מהצבא שמכיר את אבא של סיון היה איתנו בקשר כל הזמן. הוא שלח לי בווטסאפ תמונה של מכנסי ספורט צהובים ושאל אם אני מזהה אותם. לא "קרה לא פעם שנאור ואני הרגשנו דברים יחד מרחוק. הקשר בינינו היה כל כך חזק, שכאילו הוא ניסה לומר לי באותו הזמן 'אבא, אני צריך אותך'. זה העצב שלי, שלא יכולתי להיות איתו שם"
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=