43 שנה למלחמה•מגזין מיוחד רלוונטיים לעבודה. במיוחד בבתי חולים, למי שלא דובר עברית, ובמקומות הרלוונטיים, למי שצריך לדעת ערבית בסיסית. בלי זה לא יכולנו לשפר את השירות, כי אלה עובדים שעד עכשיו היו שקופים למערכת, ודווקא אותם החלטנו לשים במרכז". איך עובדים מצטרפים לעמותות? "אנחנו רצים עם ימי חשיפה במקומות העבודה השונים. הוועדים מזמינים אותנו ואנחנו מגיעים עם יחידות הסמך השונות, קופות הגמל והעמותות, ופתאום העמית רואה 'וואלה, אולי המשכורת שלי לא הכי גבוהה במשק, אבל יש לי קשת של הטבות שעושות לי את החיים טובים יותר, מקופות הגמל שהן באמת הטובות ביותר, אני יכול ללמוד המון דברים ולקבל עוד השכלה, לצאת לימי נופש וסמינרים בסבסודים משמעותיים מאוד'". עד כמה גדולים הסבסודים האלה? "עשינו סמינרים באילת, חצי פנסיון במלון שקלים, ובים המלח בסבסוד 30- דן ורויאל ביץ' ב מלא. בזכות הכוח שיש לנו אנחנו יכולים להשיג שקלים, והעובד לא משלם כלום. 1,500 סבסוד של במקומות שהעלויות הרבה יותר גבוהות זה מסתכם שקלים, 400-350 עבור העמית בתשלום של לסמינרים עם מרצות ומרצים ברמה גבוהה מאוד, הופעות ודברים שהעלויות שלהם בחוץ זה אלפי שקלים". מה המטרה של הסמינרים האלה? "שילוב בין נופש ורווחה לבין למידה והשראה. השאיפה שלי היא שכל עמית בעמותות ייצא בתחושה שיש לו בית שממלא אותו בגאווה להיות חלק ממנו, עוטף אותו בשתי ידיים, מנגיש לו מידע ונותן לו כלים להיות טוב יותר, במקום העבודה ובחיים הפרטיים, דרך השכלה ודרך רווחה. ואת זה עושים דרך השטח. המטרה שלנו היא גם לחזק את התיירות בארץ וגם לתת לעמיתים משהו ברמה גבוהה, נגיש יחסית, עם הופעות סגורות לסמינר, עם הרצאות, לתת משהו איכותי לכל המשפחה". ואיך העמיתים יודעים שכל זה מגיע להם? "אם הם איתנו בפלטפורמות כמו פייסבוק, אינסטגרם והאתר אז מכירים, אבל גם אם לא, הכל בניוזלטר ואצל הוועדים. כשהתקשורת זורמת בצורה איכותית ושקופה, הדברים קורים בצורה הטובה ביותר והעמיתים ממצים את הזכויות שלהם, אם זה לימודים ואם זה רווחה וסמינרים. יש לנו סוכנים של העמותה, שסורקים את כל מקומות עבודה בשבוע, וכל 20- הארץ, מגיעים לכ סוכן מחויב לחזור פעם בשנה לאותו מקום עבודה כדי לבדוק את ההתקדמות. ככה אנחנו מחברים את העובדים לכל המהפכה שעשינו, לעמותה ולמה שהם יכולים לקבל". אחריות ודאגה לעובדים ולמשפחותיהם בימי מלחמה באוקטובר כבר התכנסנו וחילקנו 8- "ב משימות", מספר שלמה. אחת היוזמות הראשונות היתה הקמת מוקד טלפוני שיצר קשר עם כל המגויסים מקרב עובדי המדינה. "שאלנו 5,000 מה הם צריכים והעברנו ליחידות, וביקשנו מהם את הטלפונים בבית. נתקלנו בהרבה בתים שהיו צריכים איש מקצוע שיתקן את דלת הממ"ד, קצרים בחשמל ועוד, ויצרנו בנק של אנשי מקצוע ששלחנו לתקן לכל מי שהיה צריך, חלקם הסכימו להתנדב וחלקם בעלות מופחתת. חלק מהדברים שעלו מהבתים של המגויסים היו קושי עם הילדים בממ"ד, מחסור בתאורת חירום וצעצועים לממ"ד. מייד כשהבנו את ההיקפים, הוצאנו תווים על סך שקלים לכל אחד מהמגויסים כדי שבבית 250 יוכלו לקנות צעצועים או מה שצריך. השקענו בזה מעל מליון ש"ח וזה נתן מענה מיידי למשפחות שבעורף״. איך נראה המפגש עם מקומות העבודה? "אם אני אספר לך על הכול אנחנו נמלא ספר, אבל לדוגמה שוחחנו עם שרון ואנונו, יו"ר הוועד של אחד מבתי החולים לבריאות הנפש, ושאלנו מה שלום העובדים. שרון סיפר שחלק מילדי העובדים מגויסים, והעובדים שצריכים עכשיו לטפל בתשושי נפש נמצאים בעצמם בחרדות ובקשיים. אופיר ביקש את הטלפון של כל אחד מהם, שוחח וחיזק אותם, והבהיר לכל אחד מהם אישית שאם יש משהו שהם צריכים, אנחנו נדאג להם. יש לנו גם עובדים שאיבדו קרובי משפחה שנרצחו במתקפה או שנפלו, גם איתם אנחנו בקשר קבוע". איך מנחמים עובדים במצב כזה? "אתה מבין שאלה אנשים שהקריבו את הדבר הכי יקר להם בעולם, אי אפשר לדמיין את זה. כבר בתחילת המלחמה יצרנו "ערכות אבל" עבור המשפחות שאיבדו את יקיריהן. אלה ערכות שיש בהן את מה שצריך לתחילת השבעה: נרות, כיבוד לאורחים, תפילות. הגענו למשפחות של עובדי מדינה שנפלו ולמשפחות של שוטרים, למרות שהם לא עובדי מדינה אבל היה חשוב לנו לתמוך בהם". איך נראה המפגש עם עובדים בתקופה הזו? במה סייעה הסתדרות עובדי המדינה? "בבית חולים ברזילי לדוגמה, עשו לנו סיור עם המנכ"ל ועם מנהלי המחלקות, ואופיר נעצר מדי פעם והסתכל על העובדים בשטח - הסניטרים, עובדי המשק והניקיון, האנשים שבלעדיהם אין בית חולים, ונמצאים בדירוג יחסית נמוך. הוא שאל אותי 'מה לדעתך אנחנו יכולים לעשות בשבילם?', ויצרנו שיתוף פעולה עם חמי געש. העובדים יצאו לשם בסבבים, עם כל המתקנים וכל ההטבות. כל עובד קיבל חלוק, פינוקים ומסאז', כי מגיע להם לא פחות מזה. "עוד דוגמה היא הלוואות שנתן בנק יהב, שהסתדרות עובדי המדינה היא בעלים של רבע ממנו. הבנק הציע אפשרויות הלוואה בתנאים חסרי תקדים לכל עובדי המדינה המגוייסים ומשפחותיהם. אלה תנאים שלא קיימים במקום אחר ויכולים לסייע לכל משפחה שזקוקה באופן מיידי לסיוע כלכלי כדי שתוכל לקיים אורח חיים של שגרה כמה שניתן בתקופה כזו. "וכמובן הרמנו מערך סיוע התנדבותי - סיוע בקטיף ובחקלאות בעיקר לחקלאי העוטף אבל גם במקומות אחרים. נרתמנו לסיוע בהכנת מארזי מזון וציוד למפונים ולמילואימניקים, מערך הסעים, ציוד וארוחות - הכל כדי להביא את הרוח המיוחדת. דאגנו לכל צורך שצף מהשטח. הפעלנו מערך של גיוס כספים לחיילים ודאגנו לרכוש עבורם ציוד משלים שהיה חסר בשבועות הראשונים - החל מציוד טקטי ועד מזרנים, אוהלים, גרביים, ביגוד ועוד". מה היה המקום של עובדי המדינה במלחמה? "עובדי המדינה היו בחזית. ביטוח לאומי, רופאים, מס רכוש, רשות האוכלוסין, משרד החקלאות, האוצר, הכול. הרי גם בקורונה הם הוכיחו את זה. הלכנו לכל סניפי הביטוח הלאומי, העובדים שם עובדים בלי הפסקה, כי זו שעת מלחמה, ומי ייתן מענה לציבור אם לא עובדי המדינה? "אנחנו עובדים לפי המודל של "השילוש הקדוש" של העובד, המעסיק והציבור. אם אחת מהצלעות האלה תיפגע, כולם ייפגעו. אנחנו בצד של העובדים, אבל גם מבהירים את העניין שלא נגרום לפגיעה במעסיק ולא בציבור, קל וחומר אם לעובד לא מגיע כי הוא לא עובד טוב. העניין הוא להיות הוגנים מכל הצדדים. זה הכי חשוב, ואם זה קורה בשגרה, אז בחירום יהיה לזה יותר קל לפעול". "עובדי המדינה היו בחזית. ביטוח לאומי, רופאים, מס רכוש, רשות האוכלוסין, משרד החקלאות, האוצר, הכול. הרי גם בקורונה הם הוכיחו את זה. הלכנו לכל סניפי הביטוח הלאומי, העובדים שם עובדים בלי הפסקה."
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=