מה החוויה המשמעותית שלקחת איתך? "ברמה האישית אתגרתי את המסוגלות לעמידה במצבי לחץ מתמשכים. אבל בעיל קר יש את האחים שלי לנשק, שהם אחים לחיים. הם אלה שהיו איתי במצבי הקיצון של החיים, אנחנו מדברים דרך העיניים, הם מבינים אותי, אנחנו אפילו לא צריכים מילים. וגם את התחושה שהיינו כאן חלק ממשק כנפי ההיסטוריה של עם ישראל. יש בזה משהו מאוד עוצמתי ומרגש". קשה לחזור לשגרה? "הרבה יותר ממה שחשבתי. המילואים הפכו להיות השגרה שלי, ופתאום לא ברור לי לאיזו שגרה אני חוזר. אני שונה ממה שהייתי לפני המילואים, ובזמן שהייתי שם הייתה כאן שגרה מלאה שאני לא שותף לה. קיימת תחושת זרות, ריחוק, קשה לחבר שתי מציאויות שכל כך רחוקות זו מזו. ויש את שעון החול שגם משפיע. אני יודע שתכף אני יוצא שוב, אז יש מעין הגנה עצמית לא להל תרגל יותר מדי, כדי שלא יהיה קשה לעזוב שוב. הרבה תעתועי נפש". ובבית? "גם בבית אני עדיין בתקופת הסתגלות. למשל לחזור להיות אבא נוכח. לפני כמה ימים אמרתי לאישתי שיותר קל לפקד על גדוד בעזה מאשר להתמודד עם שלוש הבנות שלי". "היכתה בי התובנה שהכול יכול להיגמר בעוד רגע" , מיישמת במינהל טכנולוגיות, לישי פלד מידע ודיגיטל בהסתדרות, גם כן שבה מחו"ל רגע לפני שהכול התחיל. "ביום שישי בערב, באוקטובר, בשדה התעופה, שוחחתי עם 6 אישה מקסימה, והתגלגלנו לדבר על הצבא והמילואים. אמרתי לה: 'אם מקפיצים אותי למילואים, סימן שהמצב ממש לא טוב'. עשר שעות אחרי הייתי על מדים. מה הסיכוי 06:30 שקורה דבר כזה? את האזעקה של לא שמעתי. התעוררתי בבוקר מטלפון של חברה מודאגת שנפל לה טיל ליד הדירה בתל אביב. מייד התקשרתי לחמ"ל לברר מה קורה וקיבלתי הנחיה להגיע מייד". מה תפקידך במילואים? "אני סמלת במילואים בחמ"ל הנפגעים של צה"ל, במדור טיפול ראשוני. אנחנו אחל ראים על אירועי נפגעים, שיש בהם חללים ונפגעים, ועל תפעול ההודעות למשפחות". איך זה עובד? "שמות הפצועים וההרוגים מנותבים אלינו לחמ"ל, ואנחנו צריכים לבדוק ולאמת זיהוי ולהעביר להמשך טיפול. בשגרה הודל עות נפגעים זה פצוע במצב קשה, מצב אנוש או חלל, כאלה שלא יכולים להודיע אישית למשפחה, ובמלחמה גם מצב בינוני, מונשם ומורדם נכנס בקטגוריה להודעות. "אני מקבלת שם של פצוע או של חלל, מוודאת שזוהה כמו שצריך – זיהוי כחוק מתבצע רק לאחר אישור רב ונעשה באמל צעות אחת מהדרכים הבאות: שיניים, דיאן-איי או טביעות אצבע. אם יש זיהוי, אני מצליבה מידע עם מאגרי מידע, להבין את סטטוס הפצוע או החלל. למשל, אם יש הורים גרושים, צריך להכין הודעות נפל רדות; אם יש אח או אחות בשירות סדיר או מילואים, צריך להעביר הודעה דרך מפקד היחידה, וכן הלאה. נדרשת תשומת לב גדולה לפרטים הקטנים. אם אין זיהוי, ממשיכים על פי אותו תהליך, אבל ההודעה אינה ודאית או סופית". באוקטובר? 7- מה את פוגשת בחמ"ל ב "במילה אחת: כאוס. אנשים רצים עם דפים ביד, צעקות, אקסלים מלאים בשמות, תחושה של חוסר שליטה, לא יודעים מי חי, מי נעדר, מי פונה. לא היינו ערוכים בשום צורה לתרחיש הזה. אפילו לא קרוב. אנחנו עושים כל הזמן תרגולת לאירועי נפגעים. 200 המקסימום היה למיטב זכרוני אירוע של באוקטובר תפס אותנו 7 . נפגעים בו זמנית במוכנות אפס. זה היה מפחיד. האדמה רועדת בלי שתהיה רעידת אדמה". חוץ מהמספרים, מה היה שונה באירוע הזה? "החלק של החטופים והנעדרים, הרבה אי-ודאות. גם במסיבה היו הרבה חיילים בשירות. זה יצר הרבה בלאגן עם הנהלים הרגילים". מה האתגר בעבודה הזו? "האתגר המרכזי הוא להצליח לנהל את מאגרי המידע בצורה מסודרת, עם מינימום טעויות. אנחנו מדור קטן שהיה צריך להשתל לט על מגה-אירוע". מה היה לך הכי קשה? "להיחשף לתיאורים גרפיים שמגיעים בדו"ח על מצב הפצועים או החללים. כל פרטי האירוע מפורטים בדו"ח שאני מקבלת, והיו שם תיאורים שהמוח לא מצליח לעכל. אין דרך להתרגל לזה". איך התמודדת? "יש באגף אנשי חוסן שעוזרים לנו. התחל לתי טיפול פסיכולוגי פרטי, ואני עושה הרבה ספורט שעוזר לי להשתחרר. גיליתי שמאד עוזר לדבר. יש גם תמיכה מההסתדרות, מרל גישים את הגב שלהם וזה חשוב לדעת שאנל חנו לא לבד". מה למדת על עצמך? "הבנתי שזו לא בושה לבקש עזרה. הבל נתי שאני חזקה. שלמרות הדברים הכל כך קשים שנחשפתי אליהם, הצלחתי להתמודד ולשמור על השפיות שלי. למדתי להרחיק את מה ואת מי שלא עושים לי טוב ולקרב כל מה שמיטיב איתי". ימי 72 איך הרגשת לחזור לעבודה לאחר מילואים? לישי פלד, מיישמת במינהל טכנולוגיות, מידע ודיגיטל "לא היינו בהסתדרות: ערוכים בשום צורה לתרחיש הזה. אפילו לא קרוב. אנחנו עושים כל הזמן תרגולת לאירועי נפגעים. המקסימום היה למיטב זכרוני אירוע נפגעים בו 200 של באוקטובר 7 . זמנית תפס אותנו במוכנות אפס. זה היה מפחיד. האדמה רועדת בלי שתהיה רעידת אדמה" לישי פלד. צילום: אלבום פרטי 11
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=