לזרום בקבוצות הווטסאפ של המפעל, והתל חלתי להתקשר לעובדים אחד-אחד לבדוק שכולם בסדר". עובדים ועובדות 500 המפעל מונה ו � מיליון שקיות חטיפים מל 185 ומייצר כחים, בהם תפוצ'יפס, דוריטוס וצ'יטוס. המל ו � אלף טונות של תפ 35 פעל משתמש בכחי אדמה בשנה, כולם מגיעים מחקלאים מהעוטף. "יש לנו עובדים מדהימים עם מחויבות לאנשים ולמקום העבודה. כולנו מבינים את המשמעות והחשיבות של מדל פים מלאים בזמן חירום ושל רציפות עסקית לכלכלה הישראלית. אנחנו רגילים לעבוד באוקטובר 7 בסבבי לחימה ובאזעקות, אבל לא דומה לשום דבר שהיה עד עכשיו. כל עובדי המפעל גרים באזור אשקלון, אופל קים, נתיבות, שדרות, נתיב העשרה, כפר עזה. הם היו במרכז הטבח. ראו זוועות. שמעו את המחבלים בבתים שלהם. יש לנו עובדים שקרובים שלהם נרצחו בדם קר מול עיניהם. אחד מהמנהלים שלנו נלחם עם כיתת הכוננות ובגופו עצר מחבלים בעל לומים. אחיו לא שרד ונהרג בקרב על כפר עזה. מי שאינו פגוע פיזית, פגוע רגשית. אירוע כזה לא חווינו עד היום, ויש לו השל פעה על העובדים ועל העבודה". מה ההבדלים המרכזיים מאירועי לחימה קודמים? "נתחיל מזה שלראשונה נסגר המפעל בתחילת המלחמה לארבעה ימים. לאחר מכן התחלנו לחזור הדרגתית. אנחנו במצל בת כוח אדם לא מלאה. יש עובדים מפול נים לאילת, לים המלח ולמקומות נוספים בארץ. יש עובדים שפונו לתל אביב ועדיין מגיעים כל בוקר לעבודה. "נוסף על כך, להבדיל מכל מה שחווינו עד היום, הבנו שאנחנו חייבים לספק ביטל חון למי שמגיעים לעבודה. יש כאן הרבה כוחות צבא. אנשים באים בבוקר ורואים חיילים בכניסה למפעל". לא מפחדים? "המפעל עצמו ממוגן היטב. יש גישה מ � שניות מכל נקודה ב 15 למרחב מוגן תוך פעל. בפנים כולנו מרגישים בטוחים. הבעיה היא בדרכים. לכן, בשיתוף ההנהלה, הגבל רנו את מערך ההסעות כדי לקצר את זמני ההמתנה בתחנה ואת זמני הנסיעה. לחלק מהעובדים שמגיעים מתל אביב ומירושלים שכרנו מכוניות. יש עובדים שפונו לאילת ומצאנו להם דירות בבאר שבע, כדי שיוכלו להגיע לעבודה במהלך השבוע ולחזור בסופ"ש למשפחה באילת". מה גורם לעובדים להגיע לעבודה למרות הסכנה והפחד? "אני מדבר הרבה מאוד עם העובדים שלנו. לפני הכול, יש כאן נאמנות גדולה למל קום העבודה. מעבר לכך, עובדים אומרים לי שבעצם זה שהם מגיעים לעבודה, הם מרגיל שים שהם מגינים על הבית שלהם. זו הדרך שלהם לתרום. אחרים מדברים על תחושת הביחד שמחזקת אותם, על השחרור לנפש להתעסק בחומרים של השגרה, על הצחול באוקטובר במפעל שטראוס מלוחים. צילום: כדיה לוי 7 פינת הזיכרון לקורבנות שבתאי שאל, יו"ר ועד עובדי שטראוס "עובדים בשדרות: אומרים לי שבעצם זה שהם מגיעים לעבודה, הם מרגישים שהם מגינים על הבית שלהם. זו הדרך שלהם לתרום. אחרים מדברים על תחושת הביחד שמחזקת אותם, על השחרור לנפש להתעסק בחומרים של השגרה. העבודה היא אי של שפיות וביטחון בתוך מציאות של חוסר שליטה ואי-ודאות" 21
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=