"אנחנו שם להרגיע, לתמוך ולסייע" באוקטובר היו שלוש פגיעות ישירות 7- "ב במבנים בקריית גת, בבניין רב-קומות ובשני בתים פרטיים. היה כאוס גדול. נאלצנו לפנות משפחות מהבתים, ולטפל בכל הנדרש", מסל , עובדת סוציאלית, מנהלת רונית זיקריפרת האגף לשירותים חברתיים בעיריית קריית גת. זיקרי מספרת על תפקיד העובדות והעובדים הסוציאליים באירוע: "אנחנו מתכללים כל מה שקשור לצורכי המשפחה. נושא הפינוי, לבדוק שיש מערך תמיכה משפחתי, ילדים, נכדים, אחים, אחיות. לסייע בהוצאת דברים חשול בים במיוחד מהבית אם פיקוד העורף מאשר להיכנס. אנשים במצבים כאלה מבולבלים ולא מצליחים לחשוב. עובדת סוציאלית צמודה ומיומנת מסייעת להם צעד אחר צעד. אנשים נשלפים מבתיהם ברגע אחד. הם מפוחדים, חשופים ומבולבלים. אנחנו שם כדי להרגיע, לתמוך ולסייע". זיקרי התאלמנה לפני ארבע שנים והיא אימא לשלוש בנות. לאחר תקופה של מאל בקים פנימיים, בחרה לעבור להתגורר ליד אחיה וקרוב יותר לאחת מבנותיה, בעיקר כדי להיות פחות לבד ולהרגיש שהם שם בשבילה. באוקטובר נכנסה לביתה החדש, ולמחרת 6- ב חייה התהפכו מכל הכיוונים: הלאומי, המקל צועי וגם הפרטי. היא מתמודדת עם הטרגדיה המשפחתית של גיסתה אביטל, שאימה חנה קציר, נחטפה מביתה בקיבוץ ניר עוז (והוחזל רה בעסקת השבויים), אביה רמי קציר נרצח בממ"ד, ואחיה אלעד קציר נחטף לעזה ונרצח בשבי (וצה"ל השיב את גופתו מעזה). האובדן המשפחתי משאיר גם אותה, למרות המיומנות המקצועית שלה, חסרת אונים וחסרת מילים. "הסנדלר הולך יחף", היא אומרת. תוך כדי ההתמודדות הפרטית, מנהלת זיקרי ביד רמה את האגף ביד רמה. "המלחמה הפנימית שלי עם עצמי במעבר מקריית גת לנס ציונה השתל קפה לי באופן מצמרר במלחמה. השבר הפרטי שלי התערבב בשבר לאומי, שהסמיכות ביניהם עוררה בי תהיות רבות". לאגף לשירותים חברתיים תפקיד חשוב בנוהל 'בשורה מרה'. "עובדת סוציאלית תמיד מתלווה לצוות המודיע. לצערנו, הייתה הרבה מאוד עבודה. מגיעים למשפחה לבשר על פציעה קשה או מוות של יקרים. מגיעים לבית, או למקום העבודה, לאן שצריך. וזה רק מתחיל בבשורה, אנחנו ממשיכים ללוות את המשפחה כל השבעה ולדאוג לכל מה שנדל רש. מכיוון שקלטנו בעיר את מפוני קיבוץ ניר עוז, נאלצנו לבשר בשורות קשות גם להם, וגם אותם ליווינו לאורך כל הדרך". הליווי הזה כלל היבטים רבים. "יש משפחות שבתיהן לא ערוכים לשבת שבעה, למשל שהם ללא מרחב מוגן. דאגנו להן למקום חלופי, בדרך כלל מתקן עירוני. דאגנו לכיסאות, לאוכל למנחמים, שחל ררנו אותם מכל הדאגות הפרוצדורליות. העול בדת הסוציאלית דואגת גם לעדכן את בני המל שפחה במיצוי זכויותיהם. אם יש ילדים קטנים שצריך עבורם סידור, גם לזה דאגנו. בקיצור, ראיית מאקרו של הצרכים ומתן מענה כולל ומיטבי. אותו הדבר לגבי משפחות של פצועים קשה. אנחנו מספקים מעטפת מלאה, כולל חיל בור למשרדי ממשלה, סיוע חומרי, כספי, כל מה שנדרש". באוקטובר והמלחמה עוררו תגובות 7 טראומטיות רבות. "היינו חלק מהמערך העיל רוני שכולל את השירות הפסיכולוגי, המרכז לגיל הרך ומשרד הבריאות, ונתנו ליווי רגשי בהתאם לצורך. היה ברור שיש כאן צורך באיגום משאבים כדי להיות כתובת למשפחות שנזקקו לסיוע. אף שלא היו כאן הרבה אזעקות ונפילות, המתח היה גדול מאוד. גם המפגש עם משפחות המפונים והסיפורים ששמענו על הזוועות שעברו שם השפיעו רגשית ועוררו חרדה רבה. הבנו שצו השעה הוא לחזק את החוסן הקהילתי בכל התחומים: ליווי רגשי, סיוע חומרי, סיוע כלכלי. בתחילת המלחמה היו משפחות שפשוט פחדו לצאת מהבית, אז הקמנו גמ"ח עירוני לחלוקת מוצרים ומזון שיל גיעו אליהן". איך סייעתם בקליטת מפוני ניר עוז שעברו לעיר? "קודם כול, ניר עוז הוא הקיבוץ של הוריה של גיסתי. שם התרחשה הטרגדיה המשפחתית שלנו, מה שכמובן גרם לי לרגישות יתר עם המפונים שאימצנו. הרגשתי שהם חלק מהמל שפחה שלי. הכנו להם קבלת פנים חמה, כדי להבטיח נחיתה רכה ככל הניתן. הם קיבלו מגורים בבניינים חדשים ונעימים, פתחנו מול עדונית ייעודית לילדי הקיבוץ והקדשנו מאמל צים ומשאבים רבים כדי לעטוף אותם בהרבה אהבה, לצד מענים קונקרטיים לצרכים שונים של מי שהגיע". איך דאגתם למילואימניקים מהעיר? "בעיקר עזרה כלכלית. אלו לא בהכרח תושבים שלפני המלחמה היו קהל יעד שלנו, כך שגם כאן נדרשה היערכות ייעודית. הקמנו גם מוקד רווחה לקבלת פניות של תושבי העיר ומתן מענה ראשוני למשפחות. חילקנו את האגף לצוותי פצועים, מפונים, בשורות מרות. הכול התבצע בזמן אמת, תוך כדי תנועה ועם מצבת כוח אדם חלקית, כי חלק מעובדי העיל רייה גויסו גם הם למילואים". מה עם הפעילות השגרתית שלכם? "המשכנו לתת מענה לקשישים בודדים, לנוער בסיכון ולאוכלוסיות נוספות שאנו מטל פלים בהן בקביעות, שהבעיות שלהן רק מתגל ברות ומוקצנות במצבי חירום". "הקפדנו מאוד על תיעוד בטבלת נתונים מסודרת כדי לוודא ששום דבר לא נופל בין הכיסאות. יש כאן המון עשייה עם הרבה מאוד פרטים קטנים. אם לא עובדים מסודר ומתועד, כך שכולם חשופים לכל המידע, מתחיל בלאגן שמשבש את העבודה". בתוך כל העצב והכאב, זיקרי גם זכתה לאירוע משמח בתקופה הזאת: נולדה לה נכדה. "שמה בארי. זה סמל לתקווה שתצמח מהאובדן הגדול. אז יש מהכול – כעס, עצב, אבל, שמחה. "אני מודה שאינטנסיביות העבודה, סדר הגודל של המענים המיידיים שנדרשנו לספק, הרצון שלי להיות שם בשביל המשפחה הפל רטית שלי, הדאגה לבת החיילת שלי, הנכדה הטרייה – הכול יחד היה מאתגר מאוד. תחושה של שחייה בים סוער ללא גלגלי הצלה. אבל זה גם מחזק את תחושת המשמעות. יש המון עוצל מה בלעזור לאחרים. זה ממלא, מחזק ומספק, וזה הדלק להמשך הדרך". רונית זיקרי, עובדת סוציאלית, מנהלת האגף לשירותים חברתיים בעיריית "נאלצנו קריית גת: לפנות משפחות מהבתים, ולטפל בכל הנדרש. אנשים במצבים הללו מבולבלים ולא מצליחים לחשוב. עובדת סוציאלית צמודה ומיומנת מסייעת להם צעד אחר צעד. אנשים נשלפים מבתיהם ברגע אחד. הם מפוחדים, חשופים ומבולבלים. אנחנו שם כדי להרגיע, לתמוך ולסייע" 24
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=