לראות את ההזדמנות לעזור ל � ד"ר יפעת אלק באוקטובר חזרה 6 ב- מנהלת המעבדה לאימונולוגיה קלינית עי, באיכילוב וסגנית יו"ר איגוד עובדי המעבדות, מכנס מקצועי בחו"ל, והלכה לישון 'עם ג'טלג של כנס', כפי שהיא אומרת. בשבת בצהריים כבר הזעיקו אותה לבית החולים איכילוב, לבנק הדם שמנהלת ד"ר חווה סגל. את שבת בלילה בילתה במעבדת בנק הדם, וסייעה בהל פקת מנות דם בעקבות הביקושים העצומים שהחלו לזרום. למחרת בבוקר הגיעה לעבודה, והמשימה הייתה להעביר את המעבדה לנוהל חירום – לעבור על נהלים, לפרסם מה קורה אם עוברים לחירום מסיבי, להיערך לאירועי סייבר, לנייד מכשירים למקלטים ועוד. "הכול מתבצע כשאל נחנו בתוך אי-ודאות לגבי ההתפתחויות, סימן שאלה גדול לאן אנחנו הולכים", היא מספרת. "היומיים הראשונים היו מאוד סוערים". ואז מגיעה ההודעה של המכון הפתולוגי? "אחרי יומיים של טרפת בהעברת המעבדה למצב חירום, קיבלתי הודעה שצריך סיוע במכון הפתולוגי בטיפול בגופות האזרחים הנרצחים. ברור שהתייצבתי מייד. פגשתי את ד"ר נורית בובליל, מנהלת המעבדה, שלראשונה הכניסה מתנדבים לתהליך של הפקת די-אן-איי מדגיל מות שהגיעו למעבדה ממחנה שורה ומאבו כביר. "ההחלטה שלה להביא מתנדבים הייתה אמיצה מאוד, משום שתהליך לימוד העבודה במעבדה פורנזית לוקח שבועות, וכאן הצטמצם בלית ברירה לדקות. חשוב להבין שכל פעולה, גם הקטנה ביותר, אם אינה מדויקת ובהתאם לפרוטוקול, עלולה לזהם את הדגימה, ועלול להתקבל די-אן-איי שגוי או לא להתקבל בכלל. איכות העבודה חייבת להיות מוקפדת ברמה הגל בוהה ביותר". איך את חווה את המפגש הראשון שלך עם דגימות כאלה? "היה מזעזע. זה שוק. ואז מגיעים הביתה לחדשות, שומעים את הסיפורים, והדברים מתל חברים. החלקים מקבלים זהות. וזה עוד יותר קשה, כי זה נכנס לנשמה". איך מתמודדים עם זה? "קודם כול ניסיתי לראות את ההזדמנות ולא את הקושי. שמתי דגש על השליחות בעל בודה הזו, וזה צובע אותה בצבעים קצת יותר בהירים ומרגיעים במידת מה. עזר מאוד גם הגיבוש הצוותי. מדובר על אנשי מקצוע משל כמם ומעלה, כולם מוכווני מטרה להוציא כמה שיותר זיהויים מדויקים במינימום זמן, כדי להציל משפחות מחוסר הוודאות. ידעתי שהנוכחות שלנו, המתנדבים, משחררת את הצוות המקצועי הקבוע של המעבדה לעשות את ההצלבות ואת החתימה על זיהוי, שרק בכיל רים במעבדה לרפואה משפטית יכולים לבצע. לאחר החתימה על הזיהוי, המכון מעביר את הפרופילים למשטרה והיא מצליבה עם המאגר הקיים ומייצרת זיהוי ודאי". כל התקופה היית על תקן מתנדבת? "בשלושת השבועות הראשונים הייתי שם בקביעות בהתנדבות מטעם איכילוב. אחר כך גויסתי למילואים מטעם חיל הרפואה והמשכל תי חודשיים נוספים. כשהפעילות פחתה, חזרתי למעבדה שלי, וכיום אני מגיעה לפי קריאה. לצל ערי הפעילות שם לא נגמרת". כמה קשה לנהל שעת חירום במעבדה פורנזית? "היה מאוד מאתגר למנהלת המכון. קודם כול כי המעבדה עצמה קטנה יחסית, וכמויות הזיהוי שנדרשנו לעשות היו ללא כל פרופורציה לגודל ולמספר האנשים שיכולים לעבוד במשל מרת. היא הייתה ללא פרופורציה לשום גודל מעבדה. מאות ואלפי מבחנות. ולמרות הקושי, אף דגימה לא המתינה יותר מכמה דקות להפקה ולא עוכב תהליך הזיהוי". מה היה האתגר עבורך ברמה האישית? "לפני הכול הקושי להחזיק את הרשע הזה בידיים שלי. יש לי בבית שלושה ילדים, תחת אזעקות, ללא מסגרות. זה היה מאתגר לעשות את המעברים. והיתה גם המעבדה שלי שהשאל רתי בידיה הנאמנות של הסגנית שלי, שנתנה לי את הביטחון שאני יכולה לשחרר ולהיות איפה שצריך אותי יותר". מה את לוקחת איתך מהחודשים האחרונים? "את החוויה האנושית שבאה לידי ביטוי באנשים המדהימים שהכרתי במעבדה, שחלל קתי איתם תחושה של שותפות גורל. תובנות פנימיות על חוסן שלא הכרתי בעצמי. ההתל מודדות עם הנורא מכול ועם כזו כמות מוות הראתה לי שאני חזקה הרבה יותר ממה שחשל בתי. החזקתי את המוות בידיים שלי. "עשו ערב הוקרה לעובדי המכון הפתולוגי. הרבה אנשים הגיעו לומר תודה, בהם קצינים בכירים במשטרה ובצבא, שרים, מנכ"לי משרל דים. ואני יושבת שם ומרגישה שכל מה שאני רוצה זה לומר להם תודה. זכיתי לעבוד איתם, להרגיש שליחות בעשייה ושייכות למשהו הרבה יותר גדול מכולנו". ד"ר יפעת אלקלעי, מנהלת המעבדה לאימונולוגיה קלינית באיכילוב וסגנית יו"ר איגוד עובדי המעבדות, שנקראה "קודם כול ניסיתי לסייע במכון הפתולוגי: לראות את ההזדמנות ולא את הקושי. שמתי דגש על השליחות בעבודה הזו, וזה צובע אותה בצבעים בהירים ומרגיעים במידת מה. עזר מאוד גם הגיבוש הצוותי, עם אנשי מקצוע משכמם ומעלה, כולם מוכווני מטרה להוציא כמה שיותר זיהויים מדויקים במינימום זמן, כדי להציל משפחות מחוסר הוודאות" ד״ר יפעת אלקלעי. צילום: אלבום פרטי 37
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=