לשקם את הגוף ואת הנפש סג'א חגלה- באוקטובר מצאה את עצמה 7- ב בביתה בכפר ברא עם אימה, גיסתה ההרה עאצי , ושישה ילדים קטנים, שהצעיר בהם 41 בשבוע . בעלה, אח אחראי דיאליזה 6 בן שנה והבכור בן בבית חולים השרון, הוקפץ לסייע בהעברת מחל לקת הדיאליזה בבילינסון למקום ממוגן. אחיה, רופא בכיר בשיבא, הוקפץ לבית החולים. "לא יודעת מה היה קשה או מלחיץ יותר", אומרת חגלה-עאצי, מנהלת מערך קלינאות תקל שורת בבתי החולים בילינסון והשרון, "ההמולה והמתח הנוראי בבית, או קבוצת הווטסאפ של המערך שהייתה פעילה ללא הפסקה. זה התחיל עם הודעה ששלחתי לכל הבנות להבין שכולן בסדר. הסתבר שביתה של אחת העובדות שמתל גוררת ברחובות ספג פגיעה ישירה, מה שכמובן עורר הרבה לחץ בקבוצה. התחלתי לרכז ולהעל ביר הנחיות שהגיעו מהנהלת כללית, מידע על אופן ההתארגנות שלנו, נהלים לשעת חירום ועוד ועוד. ניסיתי בכל הבלאגן לייצר תמונת מצב ברול רה של מי נקרא למילואים, מי נשאר בבית עם הילדים ומי מגיע לעבודה. הכול תוך כדי שסביבי ילדים מבוהלים וגיסתי בחרדה שתצטרך להתפל נות לבית החולים במצב הזה, כשבעלה בשיבא לא זמין בכלל. הבנתי שאני חייבת להיות בשליטה מקצועית ומשפחתית. לחפש אי של שפיות בים סוער של כאוס אחד גדול". חגלה-עאצי היא האחות הבכורה לשתי אחיות ואח, ארבעתם אנשי מערכת הבריאות, כולל בעלה. היא עובדת בתור קלינאית תקשורת מתוכן עבדה בשיקום בבית לוינשטיין, 10 , שנה 17 שנים בתפקידה הניהולי הנוכחי בבילינסון. 7- ו במקביל היא עובדת גם בשיקום קליני בבית החולים. היא מתגוררת בכפר ברא, בין כפר סבא לראש העין, עם בעלה ושלוש בנותיה. מה הדבר הראשון שעשיתם? "אפיון המצב. מיפינו את סוגי הפציעות שיל זדקקו לקלינאית תקשורת, הגדרנו אילו פגיעות עלולות ליפול בין הכיסאות בשל חוסר מודעות, ואיפה עלינו לפעול פרודוקטיבית כדי להעלות מודעות בקרב המטופלים והצוותים הרפואיים". כמו מה? "פגיעה בשמיעה למשל. טראומה אקוסטית יכולה לגרום לירידה או אובדן מלא של השמיעה בשל חשיפה ממושכת לרעש מלחמתי כמו ירי ופיצוצים. החדשות הטובות הן שקיים חלון זמן של שלושה שבועות בלבד לזיהוי וטיפול שיכול להציל את השמיעה. לאחר פרק זמן זה, הסיכוי להצלת העצב קטן. כדי להקדים תרופה למכה, הכנו פלייר הסברה לפצועים ובנינו פרוטוקול עבודה עם א.א.ג לפיו כל חייל שמופנה לביליל נסון יעבור בדיקת שמיעה מקיפה כדי לוודא אם ישנה פגיעה עצבית". וזה הצליח? "פתחנו מסלול מיוחד לחיילים הפצועים, נוסף על המטופלים האמבולטוריים. בוצעו יותר בדיקות שמיעה 200- מ מקיפה לחיילים, כולל בדיקת תדרים גבוהים במיוחד שרגישים לרעש מלחמתי. גילינו שמרביתם עם ירידה עצבית בשמיל עה ויש צורך בהתערבות טיפולית. אפשר לומר בגאווה שהצלנו להם את השמיעה בזכות ההתערל בות המוקדמת. יחד עם החיילים, נתנו תעדוף תורים לבדיקות מפונים מהדרום. מכון השמיעה עבד ללא הפסקה בעומס מטורף". מהם תחומי ההתערבות של קלינאי תקשורת? "אנחנו מטפלים באל רבעה תחומים: שמיעה, בליעה, דיבור ושפה. פגיל עות ראש גורמות לפגיעה בבליעה, בדיבור, בשפה או בשלושתם. פגיעות בחול ליות צוואר עליונות גורמות בדרך כלל לפגיעה בבליעה. במלחמת חרבות ברזל ראינו הרבה פגיל עות מבניות בפה ובלוע, כנראה מהיתקלויות ירי פנים אל פנים, שגרמו לפגיעות קשות בבליעה ובדיבור. פגיעה בשפה (שליפת התוכן, המילים), גורמת בדרך כלל לפגיעה בדיבור (הפעולה). "ככל שניתן מענה שיקומי מהיר יותר, עול לים סיכויי הפרוגנוזה הרפואית להחלמה. אנחנו מתחילות לעבוד על שיפור יכולות כבר בטיפול נמרץ. הגישה היום מדברת על שילוב של הצלת חיים עם שימור ושיפור יכולות המבטיחות איכות חיים. "למשל אצל מטופל שמונשם עם קנולה (ציל נורית שיוצרת נתיב אוויר) בגרון אנחנו עובדים מהרגע הראשון על שיפור יכולת הבליעה, מה שמאפשר גמילה מהנשמה. רופאי טיפול נמרץ לא מאשרים התחלת אכילה דרך הפה לאחר שעות ויותר, ללא בדיקת קלינאי 49 הנשמה של תקשורת. "טיפלתי אישית בחייל מיחידת עוקץ שנפצע קשה מאוד מטיל נ"ט. הגיע אלינו כשהוא משותק בארבע גפיים והצליח להזיז רק את העיניים כשהל גיע. היה מונשם ועם הזנה חלופית. לאחר טיפול אינטנסיבי איתו של שעות על גבי שעות במטרה לגמול אותו מההנשמה ומהזנה ורידית, הוא יצא מבית החולים לשיקום בתל השומר כשהוא מדבר, מתקשר, אוכל לבד דרך הפה ומיוצב רפואית". היו הרבה סיפורי הצלחה כאלה? "הגיעו מאות פצועים לבילינסון, חלקם קשה וקשה מאוד. אני גאה לומר שאין אף חייל או פצוע מלחמה שיצא מבית החולים שלנו עם הזנה חלופית. כולם יצאו אוכלים ושותים דרך הפה, לא משנה מה גודל הפגיעה. זה הצריך השקעה גדולה של הצוות בכל אחד, עבודה אינטנסיבית של שעות, אבל התוצאה הייתה שווה כל רגע". איך את מסבירה את אחוזי ההצלחה האלה? "אני חושבת שהעובדה שבבילינסון מערך א.א.ג. מבצע בשגרה ניתוחים מורכבים ביותר של גידולי ראש וצוואר, עזר מאוד לטיפול בפגיעות המבניות שראינו הרבה מהן כאן. תוסיפי לזה את מקצועיות מערך קלינאיות התקשורת, אינטנסיל ביות הטיפול והזמן שהושקע בכל פצוע. השילוב של כל אלה הוביל להישג הגדול שלנו". מה שלומך בחודשים האחרונים? "אני בהרגשה של מצב אוטומט. עובדת על אדרנלין ואדים. עדיין לא הצלחתי למצוא זמן לעבד את כל מה שעברנו וראינו כאן. אנחנו בכוננות מתמדת ובעצבים מתוחים עד הקצה. מצד אחד, העייפות מתחילה לתת את אותותיה, והקושי הגופני לעמוד באינטנסיביות הפיזית והרגשית מתחיל להרים ראש. הכול משפיע על הכול. מצד שני, התוצאות המוצלחות של העבול דה עם המטופלים מרוממות את הנפש ונותנות לי את הכוח להמשיך. כשאבא של חייל אומר לי: 'תודה, החזרת לבן שלי את החיוך', בשבילי זה עולם ומלואו שמטעין אותי להמשך הדרך". את ערבייה מוסלמית דתייה. היה לך קשה עם זה במלחמה? "האמת שלא הרגשתי הבדל. עבדנו כולם כתף אל כתף, בשיתוף מוחות וכוחות, ואני מרגישה שייכת לגמרי, אחת מכולם. מקבלת הרבה מחל מאות על העבודה והמקצועיות. אני נמדדת על פי המקצועיות שלי ולא על פי האמונה הדתית שלי. אני רק יכולה להתפלל שנעביר את זה הלאה אל מחוץ לכותלי בית החולים, וזו הדרך שיחיו בה כאן במדינה, אחד לצד השני, בהכלה ובקבלה". סג׳א חגלה־עאצי. צילום: אלבום פרטי 36
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=