בת-חן פישר. צילום: אלבום פרטי עם ידע וניסיון – הכול אפשרי בת-חן פישר"היה בוקר קשוח", נזכרת באוקטובר. "אינטנסיביות לא רגילה של 7- ב צבע אדום והרבה נפילות. בשלב מסוים נול ספה הפסקת חשמל ארוכה בעקבות אחת הנפילות, מה שהעצים את תחושת הפחד של היום הזה. כולנו ישבנו בחדר סגור עם פנס. בקבוצת הווטסאפ השכונתית החלו דיבורים על חדירת מחבלים, אבל פיקוד העורף הזים את השמועות". פישר היא פיזיותרפיסטית בבית החולים ברזילי באשקלון כבר ארבע שנים, ומתגוררת ב � וה 3 בעיר עם ארבעת בניה, שהצעיר מהם בן . "הצוותים עבדו שעות רבות לשחרר 11 כור בן מי שלא חייב להישאר באשפוז, כדי שנוכל להתפנות לקליטת פצועים, להשמיש את המל חלקות התת-קרקעיות שלנו ולפנות אליהן מי שנשאר מאושפז, ובהמשך כל מי שמגיע. בשל מיקומו, ברזילי אסטרטגי במלחמה באזור הדל רום. הגיעו הרבה מאוד פצועים, אז הנחו אותנו להשאיר באשפוז כמה שפחות מטופלים. הענל קנו טיפול ראשוני והעברנו הלאה לבתי חולים אחרים, למעט מקרים דחופים הזקוקים לניתול חי חירום או כאלה שמסיבות רפואיות חייבים אשפוז מיידי". לא הייתם ערוכים לאירוע רב-נפגעים? "היינו ערוכים, ועברנו כבר אי אלו מעל רכות עם לא מעט פצועים. אבל למה שהיה כאן בימים הראשונים של המלחמה לא ניתן להיערך. מאות פצועים בשעה הגיעו למיון, לטראומה ולחדרי הניתוח בלי הפסקה. שיירות של מכוניות מכל הסוגים פינו אזרל חים וחיילים פצועים. היו כלי רכב שהגיעו עם פצועים והרוגים. והיו גם משפחות שהגיל עו לחפש את יקיריהן וטלפונים שלא הפסיקו לצלצל. ברוב המקרים לא היו לנו תשובות עבורן, אבל היה חשוב לתת מענה ראשוני כלשהו". איך הפיזיותרפיה משתלבת בטיפול בפצועים? "אנחנו נמצאים בתמונה ממש מההתחלה. יש פיזיותרפיה נשימתית שמתחילה כבר בטיל פול נמרץ, במחלקות פנימיות ובכירורגיה. זה רלוונטי לכל מטופל מרותק למיטה, הנמצא בסיכון לפתח סיבוכי שכיבה ממושכת, כך שהל תחלנו לטפל כבר מהרגע הראשון. "יש גם היבט פיזיקלי: חיזוק שרירים, הפעלת גפיים, כל ההיבטים התפקודיים, כולל ביצוע תנועות במיטה תוך כדי שכיבה. בהמל שך גם מעבר ממיטה לכורסה, הליכה, מדרגות וכן הלאה. אנחנו מלווים את הפצועים מהרגע הראשון, במחלקות האקוטיות, דרך מחלקות אשפוז, השיקום וגם לאחר השחרור כשמגיעים לשיקום יום. היו גם לא מעט מקרים של פציל עות בעקבות נפילות בדרך לממ"ד, בעיקר של מבוגרים". הפציעות של המלחמה הזאת היו שונות מפציעות אחרות? "ראינו הרבה מאוד פציעות גפיים. רבים מהפצועים הצלחנו להציל מקטיעה. היו גם לא מעט פגיעות נוירולוגיות, פגיעות בתחושה. היה שילוב יוצא דופן של פגיעות פנימיות ופל גיעות גפיים. חיילים רבים הגיעו עם פגיעות מחוסם עורקים ששמו להם בשטח. מכיוון שלל פעמים הפינוי ארך שעות רבות, חוסם העורל קים מנע זרימת דם לגף. זה אומנם הציל חיים, אבל גם גרם נזק. היו גם הרבה מאוד פציעות מרסיסים, ויחסית הרבה צלקות וכוויות שדרל שו התערבות פלסטיקאים. גם במקרים אלה, פיזיותרפיה נכנסת מיידית לתמונה כדי לשמור על גמישות הצלקות והרקמה הרכה". מה היו האתגרים המרכזיים עבורך? "להעניק טיפול כשאין לי פרוטוקול מלא של המטופל מבחינת ידע רפואי עליו. הרבה מהפגיעות היו כל כך טראומטיות ומורכבות, שהתקדמנו צעד צעד בזמן אמת עם מעט רקע רפואי וידע מסודר. זה דרש ממני למצוא את הביטחון הפנימי שלי בעצמי ולשדר אותו למל טופלים, גם כשלא היינו בטוחים במאה אחוז. "הייתי צריכה גם לשקף למטופל את המצב, בלי לקחת לו את התקווה. למשל הרבה מהחיילים שמגיעים לאשפוז יום, ורוצים לחל זור ללחימה. זה כמובן מעורר השראה ומרגש כל פעם מחדש לראות את האנשים האלה שמוכנים שוב לסכן את חייהם למען המדינה, אחרי כל הסבל שעברו. הם באים לכאן לתת בראש ולעבוד קשה כדי להיות בכשירות לחל זור. יש מקרים שאנחנו יודעים שלא נצליח להל חזיר אותם לתפקוד שיאפשר להם להשיג את מה שהם רוצים. "ולא רק בצבא. למשל ספורטאים שרוצים לחזור לרוץ או לשחות, או אפילו רק לשחק כדורגל. אנחנו נעים כל הזמן בדילמה איך להל שאיר להם את המוטיבציה לעבוד קשה כדי להשתקם, בלי לתת מצג שווא שהכול יהיה בסדר והם יגיעו לאן שהם מכוונים". מה למדת על עצמך? "לסמוך על האינטואיציה שלי, על הידע והניסיון שלי. ראיתי שבמצבי חירום אפשרי והכרחי לצאת מאזור הנוחות, האזור הבטוח שאנחנו רגילים לעבוד בו, ולהתאים את עצל מנו לנסיבות. למדתי לבקש עזרה ולהסכים לקבל אותה. גם מקצועית וגם רגשית. זה שיל עור חשוב שלא לומדים בשום אוניברסיטה. למדתי שגם מה שנראה בלתי-אפשרי - יכול להיות אפשרי. "היה אצלנו חייל שהגיע עם פציעה אורל תופדית מורכבת, ובצילום הסי.טי. שלו ראינו שהכתף והשכם מרוסקים לחלוטין. פגיעה מורל כבת מאוד, שההחלמה ממנה נראתה בלתי אפל שרית. אחרי חודשים של עבודה קשה, אני גאה לספר שהבחור מניע את היד כמעט בחופשיות מלאה. בזכות הנחישות שלו וההתמדה שלנו, עברנו איתו תהליך שיקומי מרתק ומוצלח". "חייל בת-חן פישר, פיזיותרפיסטית בברזילי: הגיע עם פציעה אורתופדית מורכבת, ובצילום הסי.טי. שלו ראינו שהכתף והשכם מרוסקים לחלוטין. פגיעה מורכבת מאוד, שההחלמה ממנה נראתה בלתי אפשרית. אחרי חודשים של עבודה קשה, אני גאה לספר שהבחור מניע את היד כמעט בחופשיות מלאה. בזכות הנחישות שלו וההתמדה שלנו, עברנו איתו תהליך שיקומי מרתק ומוצלח" 35
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=