"זה המעט שיכולתי לעשות עבור המשפחות" וורקו יהאלו, אנדיהנו אמביעלה ודסטאו סוונך, עובדי המרכז הרפואי וולפסון, סייעו בניקוי אמביעלה: "לא יכולתי לדמיין את | גופות חללים ונרצחים 1,200 המתחם שאליו הובאו המראות עד שהייתי שם״ עובדי הניקיון של המרכז הרפואי וולפסון בחול לון, וורקו יהאלו, אנדיהנו אמביעלה, ודסטאו סוונך, מסייעים בימי שגרה לפעילות הצלת 7- החיים של בית החולים. כמה ימים לאחר ה באוקטובר, הם נקראו לתפקיד קשה ומאתגר במיוחד: לתמוך בפעילות זיהוי החללים. השלול שה הגיעו למחנה שורה ברמלה, וסייעו בניקיון המתחם שבו אנשי המשטרה והרבנות הצבאים פעלו לאיתור הנעדרים ולזיהוי גופותיהם של החללים והנרצחים. 1,200- כ "ביקשו ממני ללכת ואמרתי כן, כי אני תמיד מוכן לעזור. אני מאמין שבמדינה שלנו תמיד צריך לעזור אחד לשני", מספר אמביעלה ) תושב פתח תקווה ואב לשניים, "הסבירו 24( לנו מה יהיה שם, אבל לא יכולתי לדמיין את המראות עד שהייתי שם. הריח, אנשים שרופים, חצאי גוף, גופות שהיו הרבה זמן בשטח. כמו בסרטים. בעדה האתיופית קשה לנו להתקרב לגופה. שלושה ימים הריח לא עזב אותי". ) מתגורר ביפו, ואב לשלושה. 40( יהאלו הוא נולד באתיופיה, ועלה לארץ אחרי תשע שנים במחנה הממתינים בגונדר, שם נולד בנו הבכור. "בעדה שלנו קשה לנו להתקרב לגופות, אבל התרגלנו. הביאו במשאיות כל פעם חמיל שים גופות, וסידרו אותן בשורות. הסתכלתי וחשבתי לעצמי, 'מאיפה השנאה שלהם?, מה עשו ילדים קטנים ששחטו אותם?' והיו כל כך הרבה גופות. גופות המחבלים התערבבו עם 1,400- גופות של ישראלים, היו הרבה יותר מ גופות. חשבתי שחצי מהמדינה הלכה". משרד הבריאות פנה לבית החולים בבקשה לסייע בניקיון המתחם של מחנה שורה ביום רביל עי שאחרי האסון. "המדינה הקימה את המתחם לאיתור הנעדרים והתחילה להפעיל אותו, עוד לפני שהבינו את גודל האירוע", מספר ברק נונא, מנהל מחלקת המשק בבית החולים, "כשמספר הנרצחים התחיל להתגלות, הבינו שיצטרכו עזרה בניקיון המקום, ופנו אלינו כבית חולים ממשלתי". נונא הבין שהמשימה לא תתאים לכולם. "היו גם עובדים שסירבו. אני אמרתי לצוות שאני הולך בעל צמי, ואנדי, וורקו ודסטו הצטרפו אליי". השלושה סיימו את משמרותיהם באותו היום והתחילו להתארגן לנסוע. נונא מספר ש"לא ידענו מה נפגוש שם, אז הבאנו את כל הציוד שיאפשר לנו לנקות כמו שמנקים בוולפסון, מדל ליים ועד כדורי כלור". "העובדים הסוציאליים הזכירו לנו לקחת הפסקות, לשמור על עצמנו" בצוות הראשוני היו העובדים יהאלו, אמל ביאסטו וסוונך; מנהל המחלקה נונא; ויניב פוגל, המנהל האדמיניסטרטיבי של בית החול הם הגיעו למחנה 22:00- לים. ביום רביעי ב שורה, והתחילו לעבוד לתוך הלילה. יחד שני עובדים שהצטרפו, הם עבדו במתחם לסירוגין במשך ארבעה ימים, עד יום ראשון שבו הוסדרו עובדי ניקיון קבועים למתחם. במהלך שעות העבודה, טיפל בעובדים צוות עובדים סוציאליים של המתחם. "הם עזרו לנו מאוד", אומר אמביעלה, "הזכירו לנו כל הזמן לקחת הפסקות מנוחה, לשתות מים ולשמור על עצמנו". בתום השבוע, העובדים השתתפו במפגש עיבוד עם פסיכולוגית מטעם וולפסון. היעדרותם של עובדי המשק לא הייתה קלה עבור צוות המשק של בית החולים, שכמו כל צוותי המשק בבתי החולים הממשלתיים פועל במחסור קבוע של כוח אדם. "זה דרש מעובדים אחרים לעשות משימה וחצי באותם הימים", אומר נונא, "אבל כולם רצו לתרום למשימה הלאומית, וכשהבינו שהחברים שלהם הלכו לעשות משימה לאומית, כל הצל וות נרתם לגבות את החוסר". "למרות הקושי, אני אחזור לעזור גם בהל משך," אומר אמביעלה. "כולנו מקווים שלא יהיה עוד צורך כזה לעולם, אבל אם יהיה צריך, הייתי רוצה לבוא שוב. זה המעט שיכול לתי לעשות עבור המשפחות. הלוואי רק שהיה אפשר להחזיר אותם לחיים". וורקו יהאלו (מימין), אנדיהנו אמביעלה, ברק נונא ודסטאו סוונך. צילום: המרכז הרפואי וולפסון הכתבה כוללת תיאורים קשים 42
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=