"חשנו במלחמה קיומית על הבית" "סורוקה היה כיפת הברזל הרפואית של ד"ר טליה באוקטובר", אומרת 7- המדינה ב ר � , מנהלת אחיות של החטיבה הכירושורר גית במרכז הרפואי בבאר שבע. "העובדים התעוררו באותו יום לקול אזעקות בקצב לא שגרתי. מייד, בלי כל מידע נוסף מלבד האזל עקות שנשמעו ללא הרף, החליט ד"ר שלומי קודש, מנהל בית החולים, יחד עם צוות מטה החירום, להפעיל את מטה החירום, להעביר מחלקות לא ממוגנות לאתרים ממוגנים, ולל נקוט שורת צעדים שהתברר בהמשך שהיו קריטיים לתפקוד בית החולים באותו היום. החלטות שהצילו חיים. "זמן קצר לאחר האזעקה הראשונה, הכריז ד"ר קודש על אירוע רב-נפגעים, מה שהזניק לבית החולים מאות רבות של אנשי צוות בשעה מוקדמת, כדי שלא יחסרו מטפלים שייתנו מענה לשטף הפצועים חסר התקדים שהגיע לבית החולים. "ביממה הראשונה הגיעו למרכז הרפואי במצב 130- מאות רבות של פצועים, בהם כ קשה עד קריטי. וזה בבית חולים שנמצא ע � אז 42 תחת אש, שעובדיו חוו באותו יום קות תוך כדי עבודה שוטפת". "כל פצוע שנזקק לניתוח ולטיפול מציל חיים קיבל אותו, וכבר במהלך אותו היום הועברו פצועים שנזקקו לכך להמשך טיפול בבתי חולים אחרים, במטרה לאפשר לסורול קה להמשיך לקלוט פצועים נוספים שמגיל עים מהשטח. יותר מאשר בכל אירוע קודם, תחושת המלחמה הקיומית על הבית הייתה נוכחת בכל רגע ורגע, וצוותי בית החולים נלחמו עליו בגבורה". שורר נשואה, אימא לחמישה, מיילדת במקצועה, דוקטור למדעי ההתנהגות, פול סט-דוקטורט במדעי הבריאות, ומומחית במדיניות וניהול קורס של משרד הבל בבוקר 06:30- באוקטובר ב 7- ריאות. ב סיימה לקבל לידת תאומים, לקראת סיום משמרת לילה. "ניגשתי לרשום את הלידה, ונשמעה האזעקה הראשונה. בעוד אנחנו מנסים להבין מה קורה, המזכירה הראתה לנו תמונה של טרנזיט לבן עם מחבלים בשדרות, ואחת המיילדות אמרה שזה לא יכול להיות אמיתי. אחת הרופאות קיבלה הודעה טלפונית להגיע מייד לחדר ניתוח דרומי לניתוח חירום לאישה הרה שירו בה. התחלנו להבין שמשהו לא רגיל מתרחש. ענת, המיילדת שעבדתי איתה במשמרת הלילה, קיבלה הודעה מבעלה לא לחזור הביתה בשל התרעות על חדירת מחבלים לשכונת מגוריה. "לאחר מחשבה והתייעצות עם ענת, החלטנו שתינו לגשת למיון הראשי. מאחר שכבר הייתי בבית החולים, הבנתי שאם משהו מתרחש, אני יכולה לסייע במיון, ואם יש פצועים הרי הם יגיעו לחטיבה שלי, ומל דובר בחג, ובטח נצטרך תגבור. ככה נשארנו לעבוד במיון עד הלילה למחרת". מה הרגשת? "כל האחיות האחראיות הגיעו ביוזמתן לסייע במיון, וביקשתי שייגשו לאייש את המחלקות ולקלוט פצועים, רוב הצוות הגיע לסייע במיון ובמחלקות. היתה תחול שת אחדות, שיש לנו תפקיד חשוב, וכמובן מחויבות לטפל בפצועים ומסירות למקום העבודה. "נחשפתי לסיפורים ולמראות שילוו אותי לכל החיים. משפחות שרצות אחרי צוותים רפואיים עם תמונה של יקיריהן ומתחננות לפיסת מידע עליהם, סיפורי גבורה, אובדן, חיילים גיבורים פצועים קשה, שוטרים עם סיפורי גבורה ואובדן של חברים, ניצולי המל סיבה והבסיס באורים. החיים נחלקים ללפני באוקטובר. כל בוקר השמש זורחת, 7 ואחרי אך לא לכולם היא מאירה. קיימת תחושה של חוסר ודאות, מה יילד יום, פחד מוות מהמסוק הבא שיגיע. שני הבנים שלי בצבא. אחד נכנס לעזה. וכל מסוק שמגיע אני נול שאת תפילה". מה קרה בזמן הזה בחטיבה הכירורגית? "תמהיל המטופלים השתנה. איבדנו אנשי צוות יקרים ואהובים, איבדנו חברים ובני משפחה, נחשפנו לפציעות מורכבות, ומשפחות יקרות שמתמודדות עם האובדן של יקיריהן ואובדן שלמות הגוף והנפש. הפל צועים ובני המשפחות שהכרנו וטיפלנו הפכו למשפחה אחת. אני פוגשת את הפצועים וההורים בטיפול נמרץ לאחר שנאמר להם שהם עוברים לחטיבה, ומלווה אותם למחל לקות לסיור היכרות עם הצוות, עוד לפני העברת בנם הגיבור". איך נערכתם תוך כדי תנועה לאירוע ששום תוכנית חירום לא צפתה? "למדנו ושיפרנו את הטיפול בכאב בחל טיבה בשיתוף הרופא ד"ר דובילט המלאך שלנו, שמגיע מייד לכל בקשת ייעוץ, מעניק מזור לכאבים ומשפר את איכות החיים ואת איכות השינה. בעזרתו הותקנו אפידורליים מכניים לשלושה פצועים שביקשו לצאת להלוויה של המפקד שלהם. "בכל בוקר, עד היום, אחות מתאמת טראומה ואנוכי עוברות ומבקרות את הפל צועים כדי לבדוק אם בוצעו כל הייעוציים ואם יש שאלות או בקשות מיוחדות. "צוות השיקום עורך כל יום ביקור יחד איתנו כדי לבדוק אם יש בקשות לגבי השיקום, מהו המועד להעברה לשיקום, ומה בשיקום אפשר להתחיל כבר כאן ועל כשיו. "אחרי העסקה הראשונה הגיעו חטול פים ונערכנו עם מחלקה מיוחדת לקליטתם, כולל ליווי הצוות שגויס. אני מרגישה שהרל חבתי את המשפחה שלי עם משפחות חדשות שאימצו אותי ואני אותן. כולם מציינים את האנושיות יוצאת הדופן ואת הטיפול המקל צועי והמיוחד של הצוות שלנו". מה האתגר הגדול עבורך? "להמשיך לתפקד, להחליט, לתת את הלב והנשמה ולהיות שם תמיד עבור הפצועים והמשפחות. אנחנו מטפלים בפצוע ובמשפחל תו בו-זמנית". שתפי אותנו ברגע מרגש במיוחד. "היו כל כך הרבה... אני בקשר עם הפל צועים ועם האימהות. מיכל, אימא של מתן, שלחה לי סרטון שבו מתן צועד עם שתי פרוטזות. מיכל האישה והאם המיוחדת נול תנת לי את הכוחות להמשיך לטפל ולתמוך. הכרתי חברה לחיים. יש חיילים שפגשתי במיון וחוזרים לחפש אותי לפני השחרור לומר תודה". מה למדת על עצמך? "שבחרתי במקצוע הנכון ובשעת אמת אני כאן עבור כולם. חיזקתי את האמונה שלי בחשיבות הביחד, של שיתוף הפעולה. אין אפשרות להצליח לבד". ד"ר טליה שורר, מנהלת אחיות של החטיבה הכירורגית: "רבים הביעו את הערצתם למה שעשו עובדי סורוקה בשבת הארורה, ומבקשים ללמוד את הכלים, השיטות ותהליכי הניהול וההחלטות שבבסיס ההתמודדות. המרכז הרפואי סורוקה מוכר בתור נכס אסטרטגי למדינת ישראל. הוא כזה בזכות העובדים שלו" 41
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=