לאנשים, ברגעים הקשים בחייהם. איזו זכות!" מה למדת על עצמך? "שאני הרבה יותר טוב ממה שחשבתי בעמידה במצבי לחץ מטורפים. שהצלחתי להכיל את כל המראות שראיתי, ולמרות הקושי והטלטלה, עברתי את זה". מה אתה אוהב בעבודה שלך? "לראות אנשים שהגיעו עם פגיעות קשות מתאוששים, קמים על הרגליים, לפעל מים כנגד כל הסיכויים. אני מבין שבאיזשהו אופן, אנחנו שותפים להצלת חיים. אני גם אוהב מאוד את המפגש עם האנשים, הפצול עים, החיילים, המשפחות". מה מיוחד בסורוקה? "מלבד המקצועיות שרואים בתוצאות טיפוליות, אני חושב ש'ביחד ננצח', שהייתה סיסמת המלחמה, הייתה גם כוכב הצפון שלנו. הפכנו למשפחה מגובשת, מלוכדת וממש גדולה, ויחד אנחנו מנצחים כל יום מחדש". "גאה בהצלחות הרפואיות שלנו" בבוקר קיבלתי הודעה מבית 07:30- "ב החולים על אירוע רב-נפגעים חמור וקל דוד שושןריאה להתייצבות חירום", מספר מקיבוץ ארז, דימותן ראשי במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע, "מכיוון שהייתי נצור בקיבוץ, הסגנים שלי תיפעלו את כל היום ודיווחו לי בטלפון". הוקפץ לחמ"ל ארז לסייע עם 08:30- ב פצועים שהגיעו אליהם. הוא ארגן במהירות את ציוד החירום הרפואי שלו וכלי רכב של הקיבוץ הגיע לאסוף אותו לחמ"ל. "הייתי בטוח שאני מגיע לטפל באנשים שנפגעו מרסיסים מהפיצוצים ששמענו. לא תיארתי לעצמי שאני הולך לפגוש פצועי ירי במצב קשה. נתנו טיפול ראשוני, ומאחר שמד"א לא יכלו להיכנס לקיבוץ, הפצועים פונו בכלי רכב פרטיים לבתי חולים תחת אש עד החבירה לאמבולנסים של מד"א ליד אשקל לון". לשושן היה מזל: אישתו הייתה בחו"ל ונחסכה ממנה הטראומה, בתו החיילת חגגה באוקטובר יום הולדת עם חברות בתל 6- ב אביב ונשארה לישון שם, ובת אחת נשואה הייתה בצפון עם בעלה. איתו בקיבוץ נשארו רק בת נוספת עם בעלה והנכד. אחד מסיפורי הגבורה של אותה שבת הוא סיפורם של צוות החירום וכיתת הכול ננות בארז. "הרבש"ץ שלנו הגיב בתושייה גדולה והרים מייד רחפן לאוויר, חשף את מיקום המחבלים שניסו להיכנס לקיבוץ, וכיתת הכוננות הצליחה תוך כדי לחימה מסיבית להרוג ולהדוף את המחבלים מהגל דרות הסובבות את הקיבוץ. כיתת הכוננות הצילה את הקיבוץ. מצאו אצל המחבלים ההרוגים מפות מדויקות של הקיבוץ, ומתקל פת הטרור תוכננה כאן בדיוק כמו בקיבוצים אחרים בעוטף". בקבוצת הווטסאפ של חברי ילדותו מאופקים החלו להישלח הודעות על כניסת מחבלים לעיר. "כאן אני מתחיל להבין את גודל האירוע והכאוס הגדול. בקבוצה מספל רים בשידור חי על כניסת המחבלים לביתה של רחל המיתולוגית, בת כיתתי". בין לבין, הוא ביקר את בתו לראות שכולם בסדר וחזר הביתה. ה � לפנות בוקר אפשרו להם ל 02:00 בתפנות, ושושן נסע לסורוקה, ומצא שם את כל צוותי הרפואה, המוני פצועים אזרחים וחיילים, הרוגים ומשפחות שזורמות לחפש את יקיריהן. "סורוקה הוא בית חולים גדול, למוד ניסיון ומאותגר כל הזמן. בחירום, אנל חנו מתגברים אנשי דימות בחדרי טראומה, בחדרי ניתוח ובסי.טי. יש חדרי צילום נוסל פים, אבל הם לא ממוגנים מטילים. "היקף העבודה היה בעוצמה שלא ידל ו � ציל 250 ענו. רק ביום הראשון עשינו כמי סי.טי. עבדנו ברצף סביב השעון בעומס בלתי רגיל. כל הפצועים שהגיעו במלחמה , עברו 2,600- לסורוקה, עד היום יותר מ תחת הדימותנים בשלב זה או אחר, בהתאם לסוג הפציעה". מה אפיין את סוגי הפציעות במלחמה הזו? "פגיעות קשות ביותר. פגיעות הדף וקל טיעות גפיים מירי אר.פי.ג'י. קיבלנו הרבה יותר קטועי גפיים מאשר בכל אירוע ביל טחוני שזכור לי. החיילים הפצועים קיבלו טיפול ראשוני איכותי ומציל חיים בשטח, ועל כך מגיע גם להם שאפו גדול". מה הרגע הכי קשה שהיה לך? "ראיתי במהלך עשרות שנותיי בבית החולים מראות קשים ביותר. אולם הרגע שגרם לי לפרוץ בבכי היה כשיצאתי מהל קיבוץ לכיוון בית החולים. שיירות של כלי רכב בצדי הכביש הפוכים, שרופים, ירויים. גופות מוטלות בצדי הכביש. המראה המזל עזע הזה ליווה אותי כל הדרך משדרות עד נתיבות, מימין ומשמאל לכביש. מחזה מזעל זע שיישאר חרוט בזיכרוני כל חיי. הכביש היה שומם. הרגשתי שאני מפחד לנסוע בתוך המדינה שלי. מי חלם על דבר כזה?" במה אתה הכי גאה? "בעובדים שלנו בבית החולים. מחויבות מלאה, התייצבות מרשימה, עבודה סביב השעון כתף לכתף, אחריות. הצוות שלנו לוחם אמיתי בקרב להצלת חיים. בחלוף הימים ובכל שעה שהייתה התרעה על הגעת פצועים הוקפצו עובדים בהתאם, כולם מתייצבים בעמדות, בלי לשאול שאלות, בלי לחשוב פעמיים. ימי שישי בערב, שבל תות, אמצע הלילה. אנחנו נמצאים בכוננות מתמדת. אני מאוד גאה גם בהצלחות הרל פואיות של בית החולים. הצלחנו להציל פצועים רבים מכריתות גפיים, ולהוציא מכלל סכנה פצועים שהגיעו במצב קשה ואנוש. כל אחד עושה את הטוב ביותר בתחומו, ויחד המערכת הזו פועלת בצול רה יוצאת מן הכלל. אני גאה להיות חלק ממשפחת סורוקה". דוד שושן. צילום: אלבום פרטי ד"ר טליה שורר. צילום: אלבום פרטי 40
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=