"לאגד יש תפקיד חשוב במלחמות" בבוקר, היה 06:30- באוקטובר ב 7- ב , עם הבת הקטנה 54 , נהג אגד בןציון פיקדו שעשתה אצלו שבת באשקלון כשהתחילו האזעקות. "אני גר באשקלון, בעבר גרתי בשדרות, אז אנחנו מכירים, רגילים", הוא מספר, "אבל הפעם הרגשנו משהו שונה. אזעקות ללא הפסקה. אנחנו שומרי שבת, ובהתחלה הבנו מה קורה רק משמועות. אחר כך החלטתי כן להדליק טלוויזיה בחדר, ופתאום אני רואה טנדר עם אנשים חמושים. אני גם מזהה את המקום. אני חושב על המשפחה בשדרות, מתקשר לבת שלי, שומע אותה בוכה, אומרת לי 'אבא, הכול בסדר'. אבל מה שהיא מספרת לי לא היה בסדר". מאוחר יותר התברר לו שבתו הגדולה, שמשרתת בקבע, באה מכפר עזה לעשות קידוש בבית בשדרות ונרדמה בסלון. "הגול רל רצה שתישאר בבית". כשהתחילו האזל עקות מיהרה ללבוש מדים ולצאת. אחותה הקטנה ניסתה לשכנע אותה לא לצאת מהל בית כי יש מחבלים, אבל היא לא הקשיבה. "היא אמרה שהיא מכירה את הגזרה, שזה לא הגיוני. בסופו של דבר, היא לקחה את הרכב הצבאי ויצאה לכיוון הקיבוץ. בצומת שדרות היא ראתה אנשים על הרצפה וחל שבה שהם שוכבים בגלל האזעקות. בצומת מפלסים ראתה טנדר עומד על הכביש והביל נה שאלה לא חיילים שלנו. היא התחילה מהר לנסוע לאחור והם ירו לכיוונה. פגעו בשמשה האחורית. אילו המשיכה לכיוון נתיבות – היה שם מארב לשני הצדדים. היא חזרה לכיוון שדרות, ולמזלה המחבל לים שהיו בכיכר בדיוק יצאו לכיוון תחנת המשטרה. בנס היא הצליחה לחזור הביתה". מאוחר יותר התברר לה שהמחבלים שחדרו לכפר עזה נכנסו לדירה שלה, וכל השותפות שלה נרצחו. "כשהתקשרתי, היא לא רצתה לדבר איתי. היא הייתה בסערת רגשות ופחדה שאצא אליהן לשדרות. אחותה הקטנה צעקה עליי שלא אעז לצאת מהבית. היה לא פשוט בכלל לחכות עד שהמשפחה יצאה מהעיר בסופו של דבר בליווי צה"לי. גם 8 הבן שלי, לוחם בסיירת אגוז, גויס בצו ללחימה". שנה. 30 פיקדו עובד באגד כבר כמעט "כמעט את כל הקווים כבר עשיתי", הוא מתגאה, "והיום אני עובד בעיקר על הקל ווים לאילת". הוא אב לחמישה, הצעיר בן , כולם מתגוררים בשדרות. 27 והגדול בן 12 למרות הכול, הוא מספר שכבר ביום ראל שון יצא לעבודה. "חזרתי מוקדם כי עוד הייתי במתח, כי עדיין לא פינו את הילדים, אבל ביום שני, אחרי שהם פונו, כבר חזרתי לעבודה מלאה – קו מאשדוד דרך אשקל לון לאילת. מסיע אנשים שביקשו להתפל נות. זו סיטואציה לא פשוטה בכלל. בעיקר נשים וילדים, כי הרבה מאוד גברים גויסו למילואים. זעקות, בלאגן, בהלה. כל הזמן אזעקות וצריך לצאת מהאוטובוס ולהישכב אתה שומע את 40 בחוץ. כל הדרך על כביש הפיצוצים. עד שהגענו לדימונה – כולם היו במתח, בוכים. אימהות וילדים". את השבועות הראשונים למלחמה העל ביר בעיקר בקווים לאילת ולתל אביב, והסיע בהם משפחות שביקשו להתפנות מאשקלון. "היה עדיין חשש בשבוע הראשון שיש מחבלים שמסתובבים באשקלון. כולם במתח – רק אני נוהג, וכולם מסתתרים מאל חורה כי מניחים שאם יהיה ירי הוא יתחיל מלפנים. היו המון חששות לצאת לעבוד, אתה כל הזמן מביא בחשבון את האפשרות שמישהו יירה בך. יוצא מוקדם בבוקר וחול שש. מבחינתי זה היה סוג של 'מילואים'". מה שמר עליך? "זה עוזר לנשמה שיש למה לקום בבוקר. אם אתה בבית אתה כולך שקוע במצב. כשאתה עובד אתה פוגש אנשים, עוזר להם. זה הקל עליי. זה נותן איזו שגרה. בחרתי בתקופה הזו גם להישאר בעיר עם אימא שלי ועם האחיות, עם המשפחה שאמרה 'אנחנו מאמינים'". מה התחושות שמלוות אותך? כנהגים, הוא אומר, גם בתקופת חירום יש תחושה של חובה ואחריות. "אי אפשר שהתל חבורה תעצור. זו סוג של שליחות – גם בקורול נה כשהרבה מקומות היו סגורים אנחנו עבדנו. היו המון חיילים שצריכים להגיע לבסיסים. אם לא אנחנו איך היו מגיעים? הסענו המון חיילים מתל אביב לאשקלון, בדרך לעזה. לאגד יש תפקיד חשוב מאוד במלחמות. הוא מאחל שיהיה שלום. "שיהיה שקט. כל כך חסר לנו השקט. שהמלחמה הזו תסל תיים בניצחון שלנו, כי אחרת עוד שבע שנים יהיה שוב. שהחיילים יחזרו בשלום ושהחטופים יחזרו בשלום". המקלט הפך לבית באוקטובר בדיוק חזרתי מריצה 7- "ב בבוקר, ואיך שהגעתי הביתה, סגרתי את הדלת, ומיד התחילו הבומים והאזעקות", , מפעיל ציוד מכני בנמל רמי סילברמספר אשדוד – "כלים כבדים כמו שופל, מלגזות, משאיות טאג וכו', ציוד כבד שנחוץ לפריל קת אוניות, עובד כבר עשר שנים בנמל". ממושב תלמי יחיאל, נשוי עם 47 סילבר, בן ארבעה ילדים, ממשיך לספר על אותם רגעי לחץ: "עוד אזעקה ועוד אזעקה. כמובן עוד לא ידענו מה קורה בארץ, אבל ירדנו כולל נו למקלט. לא ידענו שהמקלט הזה יהפוך לבית שלנו לחודש לפחות". למחרת יצא סילבר לעבודה בנמל. "להל גיד לך שלא פחדנו? באנו עם המון חששות. לעצמנו, אבל גם לבית שהשארנו לבד. בשל באוקטובר עוד מצאו מחבלים 7 בוע שאחרי בארץ בכל מיני מקומות. ראינו את התמול נות משדרות ומהמושבים. כל החברים שלנו ציון פיקדו. צילום: אלבום פרטי ציון פיקדו, נהג אגד "אי אפשר מאשקלון: שהתחבורה תעצור. זו סוג של שליחות – גם בקורונה כשהרבה מקומות היו סגורים אנחנו עבדנו. היו המון חיילים שצריכים להגיע לבסיסים. אם לא אנחנו איך היו מגיעים? לאגד יש תפקיד חשוב מאוד במלחמות" 47
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=