נשארו בבית עם המשפחה, ואני הלכתי לעל בודה. זה קשה, אבל בעבודה אתה מרגיש גאווה. אתה נוסע בדרך על כבישים ריקים מאדם, ומבין את החשיבות שלך. הנמל הוא השער הכלכלי של המדינה, ומבחינתי אנל כמו כל חייל שהולך 100%- חנו מגויסים ב ונלחם. פורקים אוניות עם מוצרי יסוד ומול צרים שיש להם משמעות ביטחונית. כשאנל שים נהרו לסופרים ורוקנו את המדפים, ידל עתי שאנחנו אלה שמכניסים את הסחורות כדי למלא אותם מחדש, להחזיק את השוק שפוי". מה עושים כשיש אזעקה ואתה על המנוף או באונייה? "אתה פשוט מתפלל, אין אפשרות לצאת החוצה. זו עבודה מורכבת ויש בזה גם ממד של הקרבה והסתכנות. והאזעקות לא היו פעם בשבוע – אלא לפעמים עשרות פעמים במשמרת. זה בהחלט מעורר חשש, ואחרי כל אזעקה אתה מתקשר הביתה להל רגיע שהכול בסדר. גם ההנהלה נרתמה, ומיגוניות צצו בכל מטר כמו פטריות אחרי הגשם". מה בכל זאת מחזיק אותך שם? "יש לנו תחושת שליחות גדולה. אנחנו הנמל האחרון בישראל שהוא בבעלות המל דינה. יש סחורות שנכנסו רק אצלנו. אנל חנו עובדים בכל מצב, בלי שאלות. אנחנו החוסן של המדינה. לא עוד מקום עבודה. אנחנו גם בדרום, יש לנו עובדים וחברים שמתגוררים בעוטף. חלקם הצילו את המל שפחות שלהם. יש לנו חברים שנחטפו להם קרובי משפחה וכאלה שהילדים שלהם נרל צחו בנובה. הלכנו מהלוויה להלוויה, ויכול להיות שרק עכשיו אנחנו מתחילים לעכל. הרגשנו את זה מאוד, ובתוך כל ההתמודדות המורכבת הזו, יש דאגה לחברים". "כולם מגבים את החברים שגויסו למילואים" עובד ברכבת ישראל בתור בוריס לויטן 7- שנה. "ב 12 נהג קטר של רכבת נוסעים כבר באוקטובר הייתי בבית, קמתי מוקדם עוד לפני שהכול התחיל, ופתאום שמעתי אזעקה בגבעל תיים והתפלאתי. אחרי זה הכול התגלגל, הטלל מגבעתיים, נשוי 43 וויזיה, החדשות". לויטן בן , מספר: "כבר בשבת הלכתי 4 ואב לילד בן לעבודה. הייתי משובץ למשמרת ערב במוצאי שבת. השארתי בבית את המשפחה ויצאתי". בתור נהג קטר, לויטן נוסע בכל הארץ, כולל בדרום. "לנהגי הקטרים יש חוקים מאוד ברורים בכל מה שקשור לאזעקות ולל תפעול הרכבות במצב חירום. כשיש אזעקה אנחנו מקבלים עליה דיווח בקשר הפנימי. אנחנו מנמיכים מהירות למינימלית שמאפל שרת עצירה מיידית, נוסעים לאט וסורקים את השטח. מסתכלים על המסילה שלך וגם על זו שממול לראות אם יש בהן פגיעות. יש כמובן בתא הניוד של הנהגים ציוד מגן – קסדה ואפוד קרמי. הנוסעים בקרונות אמורים להנמיך גובה ולהוריד וילונות כדי שאם חלילה ייפול משהו הרסיסים לא יעול פו עליהם – ובזה מתעסקים הפקחים שאל מורים ליידע את הנוסעים איך להתנהל". פחדת מהנסיעה? "לא כל כך. הייתי בשירות קרבי ואני שנה של שירות מילואים פעיל, 20 אחרי אז אני לא מתרגש. כמובן יש דאגה למשפל חה שנשארה בבית. האווירה בקרב הנהגים אצלנו מגובשת מאוד. הרבה עובדים ברכבת ישראל גויסו, ויש לנו גם חברים מאשקלון ומהדרום. כל אחד מחפש מה הוא יכול לעל שות ואיך אפשר לגבות את החברים שבמיל לואים, איך אנחנו יכולים לתרום. במהלך החודש הראשון למלחמה היו רכבות פעיל לות שבעה ימים בשבוע, כולל בשבתות, עם רכבות מיוחדות שמסיעות בעיקר את החיילים והמילואימניקים לבסיסים ולצל . בהחלט הרגשתי שזו סוג של קריאה 8 ווי לדגל, ועבדתי בכל שבת כדי לתת מענה לצרכים. "להיות נהג קטר זו שליחות יומיומית. להביא נוסעים בבטיחות למחוז חפצם, להיות מקצועי, הכי טוב שאפשר. בימים רגישים כאלה תחושת השליחות מתגברת – לספק עד כמה שאפשר שגרה, לשמור על משק מתפקד ברציפות, לתת שירות חיוני לציבור. זו בהחלט גאווה". רכבת אווירית של טיסות חילוץ גם עובדי אל על מצאו את עצמם במצב מ � באוקטובר. "בתחילת ה 7 שלא ציפו לו בלחמה הפסיקו כל החברות הזרות את הטיל סות לישראל וממנה, מה שהשאיר את אל ,אילן פיירעל כמעט לבד במערכה", מספר בוריס לויטן. צילום: אלבום פרטי רמי סילבר. צילום: אלבום פרטי רמי סילבר, מפעיל ציוד מכני בנמל אשדוד: "הנמל הוא השער הכלכלי של המדינה, כמו כל 100%- ומבחינתי אנחנו מגויסים ב חייל שהולך ונלחם. פורקים אוניות עם מוצרי יסוד ומוצרים שיש להם משמעות ביטחונית. כשאנשים נהרו לסופרים ורוקנו את המדפים, ידעתי שאנחנו אלה שמכניסים את הסחורות כדי למלא אותם מחדש, להחזיק את השוק שפוי" 48
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=