"ספגנו אבדות קשות. נפרדתי שנה 20 משני חברים ששירתו איתי במילואים" דודו "בחגים היינו בתאילנד", מספר , מנכ"ל ההסתדרות. "היינו אמורים בצלאל באוקטובר. בתחילת אוקטובר 9- לחזור ב החלטתי שאני רוצה לקצר את הטיול, כדי באוקטובר בעבודה. לא יודע 8- להיות ב להסביר למה, אבל הפכתי עולמות עד שהל צלחתי למצוא לנו טיסה חדשה. נחתנו בישל באוקטובר בלילה. יום 5 ראל ביום חמישי שישי היה יום התאפסות, ובשבת בבוקר .09:00 התעוררתי מאוחר יחסית, בסביבות בירושלים לא היו אזעקות, כך שלא הייתי מודע להתרחשויות. יצאתי לסלון וראיתי את אישתי מול הטלוויזיה ואת הטנדרים 120 הלבנים. הדלקתי את הטלפון וראיתי שיחות שלא נענו מהצבא. התקשרתי למ"פ שלי לשאול מה קורה. הוא אמר לי: שים . לקח לי רגע 1 על עצמך מדים ותגיע לבה"ד לסדר את המחשבות, כי אני בכלל שנה קודם השתחררתי ממילואים. מה מילואים עכשיו, אני אומר לעצמי. 'אנחנו באירוע ענק', אני שומע אותו מהעבר השני של הקו מתפרץ לי למחשבות, 'פשוט תגיע'. הגעתי. התחיילתי. באוקטובר במקום להיות במשרד הייתי 8- ב בעוטף". מה תפקידך במילואים? "אני רס"פ בגדוד חי"ר של יוצאי גבעתי, בדרגת רס"מ". לאן שולחים את הגדוד? "בשלושת השבועות הראשונים סרקל נו אזורים בין יישובי העוטף לגדר עם שתי משימות מרכזיות: לאתר גופות ולטהר אזול רים ממחבלים. משם עברנו לאשקלון ומשם גיחות לרצועה". איפה הייתם ברצועה? "במשך חודש וחצי היינו באזור הצפול ני של הרצועה. בתור רס"פ הפלוגה הייתי כמה ימים בפנים, ואז יצאתי לבסיס בזיקים להיערכות וציוד הפלוגה מחדש. נכנס שוב וחוזר חלילה. השהייה בפנים קשה. הרבה מתח ודריכות. הרבה כירורגיה עדינה בפעול לות. ספגנו אבדות כואבות. אישית נפרדתי י � שנה במ 20 משני חברים ששירתו איתי לואים, וחבר מהצוות שלי נפצע קשה. עזה היא אזור לחימה מסוכן. מחבלים מסתתרים, צלפים מגיחים, אבל אני לפחות לא הרגשל תי תחושת פחד. נראה שהאדרנלין והריכוז הגבוה משחררים את כל היתר. ובכל זאת כשנפצע חבר, או חלילה נהרג, אי אפשר לא לחשוב שזה היה עלול להיות אני". מה החזיק אתכם שם? "הרגשנו שאנחנו נלחמים על הבית. זו לא קלישאה. ממש נלחמים מלחמת קיום. ידענו שאנחנו שם מהסיבות הכי מוצדקות. זה מעיף את המורל לשמיים". היו הפוגות בבית? שעות. 24 "בודדות. בעיקר התרעננות של לחבק את האישה וארבעת הילדים ולחזור. כשהגעתי להפוגה אחת ארוכה יחסית, בת שלושה ימים, קפצתי לעבודה. אני זוכר שהל רגשתי שיש המון עצב בעורף. פתאום נפער לי דיסוננס עצום בין להיות לוחם ששומר על רמת מתח ומורל גבוהים, ובין עורף שנראה לי עצוב וחבוט. הפער הזה גדל כשהשתחררתי". כמה קשה החזרה? "לקח לי שבועיים להבין לאן חזרתי. הקושי הראשון הוא לסיים לפני שהסל תיים. יש שם עדיין לוחמים. יש לנו עדיין חטופים. קשה להתנתק מהרצון להמשיך להיות חלק מזה. נוסף על כך, חזרתי לשגל רה שלא הייתי חלק ממנה הרבה מאוד זמן. להבדיל, זה כמו להתעורר אחרי כמה חודל שים שהיית מחוסר הכרה, החיים המשיכו ואתה צריך להדביק את הפער של מה קרה כאן, להתחבר מחדש. ויש כל מיני ניתוקי תודעה שבהם אתה כאן ועולים פלאשבקים משם". ספר על אחד מהם. "באחת הפעילויות בעזה הגענו לבית ספר. לאחר שהאירוע שם הסתיים, מצאתי את עצמי יושב בתוך כיתה מול לוח, והיה הזוי לחשוב של מי הכיתה הזו ומה לומדים שעות אחרי, אני כבר בבית לאחר 72 . שם השחרור, יושב באסיפת הורים של הבת שלי בכיתת הלימוד שלה, מול הלוח. לרגע לא ידעתי אם אני שם או כאן". מה אתה לוקח איתך מהחודשים האחרונים? "שלושה דברים התחזקו אצלי מאוד: הציונות, החוסן והגאווה העצומה בעם שלנו". ספר על פרויקט 'מגויסים למענכם'. "באחד מימי השחרור הראשונים שלי קיל בלתי טלפון מיו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד שאמר לי: 'אנחנו חייבים לפעול כדי לסייע למילואימניקים שנפגעו במקומות העבודה'. גם יניב לוי, יו"ר אגף הסברה, דוברות ופרסום בהסתדרות, היה שותף ליוזמה הזו. לא נדרל שה יותר משיחת טלפון כדי להתחיל לגלגל את הפרויקט. הקמנו צוות עם כל ההנהלה של הארגון ויצאנו לדרך. הרחבנו את השיל רותים שיש כיום, לרבות סיוע משפטי של ההסתדרות. פניתי למנכ"ל אולג'ובס דאז שי מגל, והוא מייד נעתר לבקשתי ונרתם. קיבל לנו חודש חינם ועזרה בכתיבת קורות חיים ובהכנה לראיון עבודה. גם ירון גינדי, נשיא לשכת יועצי המס בישראל, נרתם לסייע לעל צמאים שלא מקבלים גמולים. האמת שכל מי שפנינו אליו מייד אמר כן. "אני חייב להודות שכשארנון התקשר, "הרגשנו דודו בצלאל, מנכ"ל ההסתדרות: שאנחנו נלחמים על הבית. זו לא קלישאה. ממש נלחמים מלחמת קיום. ידענו שאנחנו שם מהסיבות הכי מוצדקות" דודו בצלאל. צילום: אלבום פרטי 9
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=