הסתדרות עובדי הבניין והתעשיות הנלוות | 33 ב'יובל גד', כשראיתי שהזמן הוא המרכיב הרלוונטי ביותר, היינו מייצרים אלמנטים במפעל ואת היסודות באתר קומות על 4 עצמו. להרכיב בניין של יחידות דיור, לוקח חודש. 36 היסודות, אחר כך באות עבודות הגמר. בנינו תוכנית עבודה מסודרת והחברה כולה היתה מכוונת לבטיחות. "ממש כמו הצלחה, גם כשל לא קשור לגורם יחיד. יש לנו תרבות של איכות ובטיחות. הן הולכות יד ביד. נושא הבטיחות מושרש אצלנו בדם מההתחלה של החברה. כשהכנסתי את בני שי לעבודה, העברתי לו את הרוח כוכבי בטיחות. 5 הזאת. כיום יש לנו "אנחנו משקיעים הרבה כסף בבטיחות. אם מסתכלים על זה במבט רחב, גם למשק וגם לחברה זה שווה יותר מאשר אם חס וחלילה יקרה אירוע בטיחותי. אנחנו מעדיפים להשקיע כל מה שאנחנו משקיעים במניעה, במקום בטיפול במקרה, חס וחלילה. אנחנו מקפידים על ציוד בטיחות טוב, חינוך, הסברה. הקבלן יודע שאם העובדים שלו לא עובדים לפי הוראות הבטיחות, הכול מתעדכן באפליקציה ויירד לו כסף. אם אנחנו רואים שינוי, הוא יקבל את הכסף בחזרה. מי שלא ישמור על החיים, ישלם על זה גם כספית. בסופו של דבר, תמיד החזרנו את הכסף, כי גם הקבלנים הבינו שלא שווה להם לעגל פינות. "כשמגיעים צוותים חדשים, אנחנו מלמדים אותם מחדש. בשנה שעברה היה כנס בטיחות בעבודה לכל העובדים עובדים עברו 200 הסינים של החברה. שעות, בתשלום. כשאתה 5 הכשרה של מחנך את האנשים לעבודה שבה קודם כל הבטיחות והחיים, ונותן להם את התנאים הטובים, זה משתלם". איך זה לעבוד עם בני המשפחה? "כשניהלתי את 'יובל-גד' לא חשבתי שמישהו מהילדים שלי יאהב את זה. לא היה מובן מאליו שהילדים ייכנסו לעסק. אני רציתי שהם ילמדו רפואה. שי התחיל כמנהל עבודה בפרויקט שבנינו באילת. הוא היה אחראי על כל הבנייה שם, בשיתוף סולל בונה. אחרי שסיים את הפרויקט באילת וראיתי שהוא יכול לקבל פרויקטים נוספים, הוא המשיך בפרויקטים בעכו, בתל אביב, באריאל, בבית שמש, באשקלון, בירושלים ועוד. כיום שלושה מארבעת ילדי לקחו על עצמם את החברה, ואני מאוד גאה בהם. לא מביאים את העבודה הביתה". באיזה שלב הבנת שהגיע הזמן להעביר את החברה לשי? "כשראיתי שהוא מצליח, נתתי לו להתקדם. גם כשראיתי שהוא עושה טעויות, לא עצרתי אותו. נתתי לו לתפוס לבד את הטעויות של עצמו וללמוד מהן. לימדתי אותו הפקת לקחים מכל פרויקט". ומה לגבי מעורבות בקהילה? "במשך השנים בעזרת החברה אנחנו תורמים הרבה לקהילה. יש עמותה של דוד רוזנר שאנחנו תורמים לה בכל שנה. אימצנו את הילדים, עזרנו בשיעורים פרטיים. יש עשרות ילדים שמגיעים לבית הילדים. אפילו הקמנו בית לבוגרים שסיימו צבא ובאים לאשקלון, שיהיה להם מקום להתחיל ממנו את החיים. את מה שהצלחתי לתת לילדים שלי אני רוצה לתת גם לילדים אחרים". צילום: מאיה רונן בתמונה מימין: אליהו עוזר, מזכיר מחוז אשקלון
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=