37 ליצור הזדמנויות לעבודות המתאימות לנשים, ישנה הדרכה קבוצתית ופרטנית במסגרת תכנית 'אשת חיל', שמכינה את הנשים לשוק העבודה". התכנית הגיעה לשיאה בקיומו של בזאר, שבו הציגו הנשים את העסקים שפתחו. "הייתה לבזאר תרומה נוספת", מציינת ערו פאת. "חיזוק הקשרים החברתיים בין תושבי משהד. זה השפיע לטובה על היכולת של הנשים והבנות בכפר, שהובילו בשיתוף עם המועצה, את קבלת הרמדאן". תושבי משהד, הסמוכה לנצרת, הושפעו באופן ניכר מהמלחמה וכך גם הפעילות של ערפאת. "ההשפעה הייתה בעיקר ביכולת המוגבלת שלנו להתקהל. זה הקשה עלינו לבצע את כל הפעילויות שתוכננו. חוץ מזה, המלחמה הביאה איתה גם הרבה קיצוצים". בהקשר זה, ערפאת מוסיפה כי ראש המועצה והגזבר נרתמו לעניין וסייעו. בנוסף, מעבר לקשיים הפיזיים והארגוו ניים, למלחמה הייתה, כך מציינת ערפאת, השפעה נפשית. "כמעט כל האוכלוסייה נקלעה למצב נפשי קשה", היא אומרת, אך גם בתחום זה היא לא הרפתה ופעלה להקל על הנשים. "חילקתי את הנשים לקבוצות קטנות. הפעילות התקיימה במספר פעימות, והאנשים קיבלו מענה. שיתפתי פעולה עם מחלקות אחרות במועצה כדי להתמודד עם הקושי התקציבי". ערפאת מספרת גם על שיתופי פעולה עם אשכול גליל ועמקים ותכנית 'יעדים לצפון'. "עשיתי איתם סדנאות לחוסן נפשי והתמודדות עם טראומה לנשים – איך להו תמודד עם מצבי חירום. עשינו גם פעילויות לשחרור לחץ, מדיטציה, ספורט, אומנות ובישול. הפעילויות הגיעו ממקום של העצו מה אישית, שבו אפשר לפתח את הצד היציו רתי – מקום שבו אפשר לפרוח ולהביע תחוו שות, מחשבות וגם רגשות, במיוחד בתקופת החירום שבה היינו נמצאים". אחת הקבוצות שערפאת מקדמת ומתמוו דדת איתן היא הנשים בסיכון. "יצרנו מרחב בטוח, שבו נשים יכלו להגיד מה שהיה על ליבן", היא מוסיפה בסיפוק. "תכננתי סדו נאות על פי קהל היעד. נשים בסיכון הן נשים שבאמת צריכות את הפעילות הזאת. אותן אני מזמינה באופן אישי, והן פונות אליי ומשתפות אותי בסוגיות מהחיים שלהן. יש לנו כלל – כל מה שנאמר בסדנה נשאר בסדנה. יש לכל אחת את המרחב שלה, לשחו רר את הרגשות, את החרדות, את הכל". גם בסדנאות שפנו לכלל האוכלוסייה ניתן לנשים מקום לשתף ברגשות. "בסדו נאות המיועדות לכלל האוכלוסייה, בחרתי בסדנאות הומור וצחוק, מדיטציה וספורט, כדי לשחרר. אם מישהי רוצה לשתף במשהו מסוים, אז נותנים לה את הבמה". "האתגר שלי בתקופה האחרונה היה להוציא את הנשים מהבית. זה לא קל, במיוחד עם האוכלוסייה המוחלשת. לא קל להוציא אותן מהבית ולהביא אותן לאולם ספורט לפעילות. לא קל לקרוא להן 'בואו לשחרר, בואו לקבל כלים ולחזור לביתה, כדי להתחיל חיים טובים, או להתרפא'. הייתי בקשר עם כל אחת ואחת באופן אישי, נכנסתי לנעליים שלהן. הסיסמה שלי היא 'כל הטוב שבעולם, מגיע לך', וכך גם קראתי לקבוצה". בתקופת המלחמה נשים היו מתקשרות אליי ואומרות לי: 'מה, אין סדנאות? התגו עגענו, אנחנו רוצות לבוא, אנחנו נביא את הכל איתנו, רק תעשי לנו סדנא. אפילו אם אין פעולות, אנחנו רוצות להתאסף, רוצות לראות אחת את השנייה', אבל אני לא יכוו לה לקיים כל מיני תוכניות בלי כסף. הייתי מגייסת מפה ומשם, דרך שיתופי פעולה, ולו פעמים חברות שלי התנדבו". בעיני רוחה רואה ערפאת כל אישה כמי שמסוגלת להגשים את חלומה. "הציירת
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=