39 כל דלי ודלי של אדמה שנחפרת מסומן בצבע, ומועבר בידי הסוחבים אל מסננות גדולות. המ־ סננים מנפים את החול, ומחפשים בארבע עיניים פריטים בעלי ערך, שמועברים לדלי שמסומן באותו צבע כמו הדלי שממנו הגיעה האדמה. כך יידעו מאיפה בדיוק הגיעו הממצאים. כל צוות חופרים, המונה לרוב שלושה מתנד־ בים, אחראי על מה שמכונה "לוקוס'" – מקטע חפירה בשטח קטן ועומק מסוים שמייצג שכבה בחפירה. דוגמה ללוקוס: החדר המזרחי, עד מ � סנטימטרים (שהוגדר בחדר הסמוך כ 50 עומק עבר בין שכבות). אם ימצאו בו, למשל, חרצנים שניתן לתארך לשנה מסוימת, ניתן יהיה לומר שבחדר הזה, בסביבות שנים אלה ואלה, נאכלו או נזרקו ענבים מזן כזה או אחר. כל צוות חופרים מקבל לוקוס ודליים מסומ־ נים. המשימה: לחפור בעדינות, להוציא אבנים גדולות, לפורר גושי חול, ולהעמיס הכול לתוך הדליים. תוך כדי, משתדלים החופרים לאתר ממצאים בולטים לעין, גם כדי לא לפגוע בהם בטעות, אבל גם, ובעיקר, כדי להיות שותפים לחוויית הגילוי. באתר הזה, החפירה מספקת למדי. בכל כמה דקות מוצאים במרבית הצוותים חתיכת חרס או עצם. אבל לא כל הממצאים נולדו שווים. המתנדבים הטריים חוגגים על כל חרס, הוותיקים יודעים שיש ממצאים להתרגש מהם, וכאלו שפחות. כך למשל, ידיות של חרסים הן פעמים רבות ממצא מרגש לחופר חדש, כי הן גדולות וברורות יחסית, אבל את המתנדב הוותיק הן לא ממש מרגשות. "אי אפשר להבין כמעט כלום מידיות", מסביר אָב מייזלש, מתנדב ותיק בצוות, וירושלמי ותיק . "הן די זהות 40- עוד יותר, לאחד הטירונים בני ה בכל תקופה. מה שמעניין בחרסים הוא השפה, לפעמים גם הבסיס. זה אינדיקטיבי". התואר "אינדיקטיבי" הוא משאת נפשו של כל חופר שמראה לארכיאולוג ממצא. משמעו־ תו היא שהארכיאולוג יכול להקיש ממנו, בק־ לות יחסית, מידע אמין על הלוקוס הנחפר. כך למשל, מטבעות נדירים, או ממצאים אורגניים שניתן לנתח במעבדה את גילם. האינדיקטיביים המהנים ביותר הם חלקי החרס המדוברים, בעיקר של אזור השפה, משום שהודות להבדלים סגנוניים, הארכיאולוג המיומן מסוגל פעמים רבות לזהות מייד, על בסיס שבר אחד בלבד, את מודל הכד, ובאמצעותו את הת־ קופה המשוערת שבה נוצר ועל ידי איזו תרבות; רגע מהנה הן עבור החופר והן עבור הארכיאולוג. שאר החרסים נשטפים ומחפשים עליהם כיתוב. אם אין עליהם כזה, הם לרוב יוחזרו במרוכז לאתר החפירה, עבור הארכיאולוגים של העתיד. בינתיים בהווה, מייזלש, שהגיע לעולם הח־ שנה, מספק את הסחורה 12 פירות לפני כמעט – הוא מצליח למצוא לא רק חלק שפה אחד, אלא שניים, ולהתאים אותם זה לזה. בתוך כל האינדיקטיביות הזו, הוא מוסיף ומספר שמאז שיצא לפנסיה, מהנדסת מכונות, הוא משת־ דל להגיע לחפירות כמה פעמים בשנה: "את אישתי, לצערי, לא ממש מעניין לבוא, אבל היא מקשיבה". הופה, הופה: מטבע! תראו! הארכיאולוגים בשטח נגישים. הם מסתובבים בין החופרים, קושרים שיחה, מדריכים, עונים על כל שאלה, גם בפעם החמישית, וכמובן עו־ בדים. הם לבושים בחולצות הכתומות הבוהקות של רשות העתיקות, מה שמקל לזהות אותם, אך זה לא הכרחי. גם בשעת ערב, אחרי שפשטו את הכתומות, קל לזהות ארכיאולוג על פי גוון השי־ זוף יוצא הדופן שלו. על אתר החפירה המשני שבתחתית הגבעה מפקד עקיבא גולדנהירש, צעיר הארכיאולוגים, . "עבודה עם המתנדבים היא רק חלק קטן 29 בן מהעבודה שלנו", הוא מספר, "אבל זה חלק מהנה. לרוב אנחנו ישנים בבתים שלנו, אבל כשהמתנדבים פה, אמיר (גנור) הופך עולמות כדי שזו תהיה הפקה רצינית ונוחה". גולדן הירש חולה כבר יומיים, ובכל זאת מפקד נמרץ. מסתובב בין הצוותים, ומדי פעם מביא את הצעצוע האהוב ביותר – גלאי המ־ תכות. "הופה, הופה!" נקטעת פתאום שגרת החפירות, כשהצוות הירוק חושף בזהירות את האובייקט המצפצף בחול. "מטבע! תראו!" מתלהבים החופרים. המט־ בע אומנם מכוסה בחלודת נחושת ירקרקה, כך שקשה לראות מה כתוב עליו, אבל עבור הירש, מומחה לתקופה ההלניסטית, הוא אינדיקטיבי. "מהתקופה ההלניסטית המאוחרת, השושלת הסלאוקית ככל הנראה", הוא פוסק על המטבע. לפנה"ס אימפריה 200 הסלאוקים היו בסביבת מהמערות 60%- ״עד היום, סרקנו וחפרנו יותר מ במדבר יהודה", מספרת עמיחי, "אבל חשוב להסביר שבארכיאולוגיה אין נקודה שבה ניתן לומר שהאתר חפור לחלוטין. זו החלטה שנותרת פתוחה לארכיאולוג – באיזו נקודה הוא יגרום יותר נזק מתועלת, ומה ישאיר לארכיאולוגים של העתיד" עידו דן (משמאל) ונתנאל שבתאי. החולצות הכתומות הבוהקות של רשות העתיקות.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=