40 2024 ספטמבר | עמיתים כ מעט שנה חלפה מפרוץ המלחמה ועתיד הצפון עדיין לוט בערפל. במציאות הכאוטית הזאת, תחת הפגזות בלתי פוסקות וחשש כבד, נאלץ יורם אלגרסי יו"ר ועד העובדים של עיריית קריית שמונה בשנתיים האחרונות, לתפקד ולהגן על תנאי העסקה וזכויותיהם של עובדיו. לצד הדאגה לתעסוקה, לשכר ולימי החופשה של העובדים, שחלקם שבו לבתיהם וחלקם שוהים עדיין בישובים רבים ברחבי הארץ, הוא חש בעיקר את התסכול העמוק בשטח. "הבעיה היא שמדינת ישראל מתחילה בחדרה ונגמרת בגדרה", הוא אומר. "כל השאר לא מעניין. ראינו מה קרה אחרי שכטב"ם התפוצץ בתל אביב, ישר תקפו במרחק קילומטר. אני בעד, אבל אנחנו פה 2000 של כמה קילומטרים מהגבול כבר חודשים, והכל מדשדש". אחרי שמילא שלל תפקידים במהלך שנות עבודתו בעירייה, עובד אלגרסי 33 ) בשנים האחרונות באגף שפ"ע במקביל 62( לתפקידו בראשות ועד העובדים. כיליד קריית שמונה, אב לארבעה ילדים וסב לחמישה נכדים, עתיד העיר שהוא כל כך אוהב מעורר בו דאגה עמוקה. "בעשרים השנים האחרונות היינו בגן עדן מבחינה ביטחונית", הוא משחזר. "היו פה שנים מדהימות של שקט. אני חושב שהיינו העיר הכי בטוחה בארץ – לא היו פה פיגועים, חס ושלום, לא היה כלום, המצב היה ממש טוב. העיר פרחה והחבר'ה הצעירים יכלו להסתובב בצורה חופשית, לצאת לבלות ולעשות כל מה שצריך, עד שהמלחמה הזאת באה לנו ישר לפרצוף". ממרום גילו וניסיונו הרב בעירייה הוא זוכר את כל המלחמות שפקדו את העיר, אבל אף אחת מהן, בעיניו, לא משתווה בעוצמתה למלחמה הקשה הנוכחית. "עברתי פה מלחמות ומבצעים וכל מה שרק אפשר", הוא אומר. "גדלתי על קטיושות, אבל אגיד לך את האמת, למרות זאת גם אני הייתי במצוקה בחודשים האחרונים. לא ידעתי מה עושים במקרה הזה, מה אני יכול לעשות כראש ועד העובדים. ברגע שמכריזים על מלחמה, מי שלוקח את המושכות הם פיקוד העורף והצבא, ככה שאתה לא יודע מה התפקיד שלך ומה אתה אמור לעשות. אין לי כלים כמו שיש לראש עיר או לצבא, אני אזרח מן השורה. בהתחלה הייתי קצת בחרדות גם בגלל המשפחה, פחדנו שיהיו גם פה חדירות. אחרי כמעט שבוע התחלתי להתעשת ולהבין בדיוק מה התפקיד שלי". כחלק מההתעשתות של אלגרסי, הוא מצא את עצמו מתמודד מול שורה של החלטות שהגיעו בזמן מלחמה מצד העירייה. בין היתר, עם צווי ריתוק שהוציאה העירייה בשלב מוקדם לעובדיה, דבר שמצד אחד איפשר לה להיענות לצרכי התושבים ולהפעיל את העובדים בהתאם למצב המפונים; ומצד שני, אילץ עובדים רבים להתמודד עם סד לחצים חדש בתנאים קשים. כך או אחרת, אלגרסי לא ממש התלהב מהרעיון בהתחלה. "לא כל כך אהבתי את זה", הוא מודה. "באף רשות בארץ לא הוציאו צווי ריתוק, למרות שהבנתי את הצורך שיהיו פה אנשים שיעשו את העבודה. בהתחלה היו לנו קצת בעיות עם שיבוצים של עובדים כאלה ואחרים, אבל הסברנו לכולם שאנחנו תחת צווי ריתוק, ושהם צריכים גם לבוא לקראת המערכת עד כמה שאפשר. במקביל, המערכת באה לקראת העובדים". כיו"ר ועד העובדים נתון אלגרסי ללחצים מכל הכיוון – מהתושבים להם הוא מחויב, מהעירייה, וכמובן מצד העובדים שתולים בו את מבטחם ומצפים שידאג להם. "ברוב המקרים קיבלנו עזרה ואוזן קשבת", אומר אלגרסי. "במקרים שבהם זה לא קרה, נאלצנו לעשות כל מיני פעולות ארגוניות דרך ההסתדרות, אחר כך הגענו להסכמות". אם לא היו מוציאים את הצווים, העובדים לא היו נשארים? "העובדים חתומים על מסמך שקובע שבמצב ביטחוני אתה מתפנה למשימות של עירייה. צווי הריתוק מאפשרים לעובד להגיד לעצמו ולקרובים שלו 'אני מפחד', אולי אשתי רוצה שאנחנו נברח, אבל אני צריך להיות פה. הטעות הגדולה שהעירייה עשתה היא שברגע שהתחיל הבלאגן הוציאו את הצווים במקום לקחת את כל עובדי העירייה, להוריד אותם לטבריה, למשל, שיהיו קרובים לפה, ולאפשר להם לשהות במקום שקט ובטוח עם המשפחות ולהגיע בבוקר לעבודה. אבל לא עשו את זה. נוצר מצב שכולם התפזרו, יש עובדים שהגיעו לאילת ואי אפשר היה להגיד להם 'למה הלכתם לאילת?', זה היה חלק מהפינוי". אחרי הכאוס שהתחולל במדינה ובצפון בפרט בימים הראשונים, ונהירת תושבי העיר המפונים למאות המלונות ופתרונות הישובים, שובצו 240־ הדיור שהוצעו להם ב העובדים למשימות שונות בחמ"לים שהעירייה פתחה, וסייעו לתושבים לעבור את החודשים הראשונים המתוחים והמבולבלים. "פניתי למנכ״ל ואמרתי לו 'תשמע, אנחנו צריכים להבין את אלה שנמצאים בחרדות ולתת למשל עדיפות לנשים שיש להן בעל במילואים", אומר אלגרסי, שנאלץ להפעיל לעיתים את סמכותו כיו"ר הוועד כדי לפתור בעיות. "ביקשתי לתת להן להיות יותר עם הילדים, כי אתה לא יכול לזרוק את הילדים עכשיו. באו לקראתי בעניין הזה והיה שיתוף פעולה עם ההנהלה. ישבנו ובדקנו כל מקרה לגופו, עשינו את כל המאמצים לתפור לכל אחד תפקיד שיהיה מתאים למידות שלו והיה שיתוף פעולה ממש טוב". "טיפלנו בעשרות בעיות של עובדים שהגיעו אלינו", מספר אלגרסי. "ריכזתי את כולן, קבעתי פגישה עם המנכ״ל, ישבנו, דיברנו וברוב המקרים הגענו להסכמות. כשיש בעיה כזאת או אחרת, בעיה נקודתית, אנחנו מטפלים בה ומשתדלים לתת לעירייה שקט תעשייתי כדי שיתפקדו עד כמה שאפשר. אנחנו עדיין נמצאים במלחמה והכל לחץ, אבל אנחנו עושים "הבעיה היא שמדינת ישראל מתחילה בחדרה ונגמרת בגדרה", הוא אומר. "כל השאר לא מעניין. ראינו מה קרה אחרי שכטב"ם התפוצץ בתל אביב, ישר תקפו קילומטר. אני בעד, 2000 במרחק של אבל אנחנו פה כמה קילומטרים מהגבול כבר תשעה חודשים והכל מדשדש" תופסים מחסה בזמן אזעקה. צילום: באדיבות המצולמים
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=