41 את זה היום בצורה הרבה יותר טובה בהשוואה לתחילת המלחמה, זה בטוח". איך אתה מעריך את ההתמודדות של העובדים עם המצב המורכב והמפחיד שנוצר? "עובדי הרשות בקריית שמונה התגלו כגיבורים במלחמה הזאת. הם עבדו תחת מתחי קטיושות ואזעקות בלתי פוסקות. יש עובדים שנמצאים פה מתחילת המלחמה – עובדים שיוצאים ומחלקים אוכל למשפחות קשי יום ולאנשים עריריים שנמצאים בקריית שמונה. הם בודקים את מצבם הרפואי ועושים את זה מכל הלב והנשמה. גם אם לא היו מוציאים צווי ריתוק, העובדים היו נרתמים. הם מחוברים למקום, אוהבים אותו אהבה ממש מיוחדת, ועושים הכל מתוך שליחות – כמו כל העובדים שפזורים בכל הארץ, בירושלים באילת, בטבריה ובתל אביב – העובדים עושים עבודה מדהימה". איך שומרים על חזות העיר תוך כדי המלחמה? "יש צוות שעושה בשוטף עבודות גינון, צריך לפנות אשפה, צריך לגזום צמחייה, ועושים את זה בצורה די טובה למרות כל המגבלות והאזעקות. אם טילים נופלים על כביש או מדרכה, הצוות מגיע לתקן ומחזירים את הכל לקדמותו. הם עושים עבודה מדהימה, למרות שזה מפחיד, ואני גאה בהם". המלחמה לא הייתה האתגר הראשון שאיתו נאלץ אלגרסי להתמודד בשנים האחרונות. קדמה לה התמודדות עם תכנית "הבראה" מאיימת, שכללה פיטורי עובדים, אותה צלח, לדבריו, על הצד הטוב ביותר. אלגרסי התנגד בתוקף לכל פגיעה בעובדים גם בחודשי הקיץ האחרון, כשהעירייה החליטה לקצץ ולפגוע בעובדים, רובם מפונים, בין השאר בימי החופשה של העובדים שלא שובצו בתחילת המלחמה למשימות במקומות שאליהם פונו. "היו לנו כמה אי הבנות עם ההנהלה, והכרזנו על אסיפת עובדים", מספר אלגרסי. "הם לא אהבו את זה, ופנו לבית משפט בדרישה לצו מניעה. בית משפט לא נתן צו וביקש מהם לשבת ולסגור את הדברים איתנו. כל זה קרה בסוף השבוע, ובית המשפט קבע שאם לא נגיע להסכמות נחזור יחד ביום ראשון לבית המשפט. המנכ״ל פנה אליי ביום שישי וקבענו פגישה בתל אביב – אני והמנכ״ל יחד עם עורכי הדין מההסתדרות ודוד כהן מהאיגוד המקצועי בעיר. ישבנו ועברנו על כל הסעיפים שהיו במחלוקת. בכניסת השבת עצרנו את השיחות ובמוצאי השבת ישבנו שוב המשכנו עד שהגענו להסכמות. כל מה שביקשתי – קיבלתי". במה אתה גאה במיוחד? "אני גאה בביטול הסעיף שבו רצו להוריד ימי חופשה לכל העובדים שלא עבדו בתחילת המלחמה או לא שובצו במקומות עבודה. לא הסכמתי לזה ועמדתי על כך שיחזירו לכולם את ימי החופשה. סעיף נוסף היה דרישה שהעליתי לקיים ימי גיבוש לעובדים שנמצאים במרכז, וביקשתי שייתנו סכום של כסף לכל עובד – וקיבלתי מעבר למה שציפיתי". לעמוד ולהתעמת מול הנהלה או מול הרשות זה לא קל. "כן, זה גובה ממני מחירים אישיים. השקעתי בזה הרבה אנרגיה ועבדתי בשעות לא שעות. מתקשרים אליך בעשר בלילה לדבר על בעיות כאלו ואחרות וזה שואב ממך הרבה אנרגיה. כיושב ראש הוועד, אסור לך להיות חולה, אסור לך לצאת לחופש, וגם כשאתה יוצא לחופשה אתה כל היום בטלפונים, זו מעמסה שיושבת עליך, אבל אחרי שאני יושב במשא ומתן כזה ורואה את ההישגים שהבאתי לעובדים, זה ממלא אותי באוויר. זה הצליח בזכות כל חברי הוועד, ובזכות העובדים שנתנו לנו גיבוי ומשב רוח מעודד ואמרו 'אנחנו מאחוריך'. למרות המלחמה ולמרות תכניות ההבראה, יש לנו הישגים יפים, מעבר לשמירה על הקיים". יש לך טיפ לראשי ועדים אחרים, מה צריך לעשות כדי שהמשא ומתן עם ההנהלה יצליח? "הדיאלוג שלי עם ההנהלה הצליח גם בגלל המלחמה, רצו למנוע מצב שאני משבית את העובדים. בנוסף, הדרישות שלנו היו לגיטימיות, וההנהלה ראתה שמדובר באמת בדברים מצודקים. חבל שזה קורה רק כשאתה בעמדה שבה אתה צריך לאיים, אבל מאז אנחנו ברצף של שיחות. אני נפגש פעם בשבועיים עם המנכ״ל, ואם יש לי בעיות אני מעלה אותן בפניו והוא משתף פעולה. ככה אנחנו מכבים את השריפות. זה טוב עבורו וזה טוב למערכת, בסוף הם גם העובדים שלו וגם תושבים שלו, והדבר הכי טוב הוא שכולם יהיו רגועים ומרוצים, אני אוהב צדק". מה זה אומר אוהב צדק? "צדק זה לא להתעמר בעובד כזה או אחר או לפגוע בו בגלל שהוא חלש. אני לא אתן שיפגעו בשקופים. אני עושה את כל מה שצריך כדי שהם ירגישו כמו כל עובד אחר – לא משנה אם זאת עובדת ניקיון או מזכירה, כולן מרגישות אותו הדבר מבחינת הביטחון התעסוקתי. ברגע שאני ארגיש שאני לא עושה את זה מספיק טוב, אני פשוט אשים את המפתחות ואתן למישהו אחר לעשות את זה". "עברתי פה כמה מלחמות: 'שלום הגליל', מלחמת לבנון הראשונה והשנייה", אומר אלגרסי בכנות. "אנחנו שבעים מההבטחות של הממשלה ושל השרים. לפני כמה שנים, כשעבדתי בלשכת ראש העיר, הגיעו לפה כמה שרים, הצטלמו ועשו סיבוב עלינו. כשהם יצאו מפה והגיעו לצומת הגומא הם כבר שכחו מה שהבטיחו לנו ולא קרה כלום". מה צריך, לדעתך, לעשות ביום שאחרי המלחמה? "אם הממשלה הייתה לוקחת את קריית שמונה כפרויקט ואומרת 'הנה עכשיו, אחרי כל כך הרבה שנים של קטיושות ומצב ביטחוני רעוע, נשקיע פה, נשים פה תמריצים, ניתן כסף, נשדרג' – זה היה מצוין. אבל ההבטחות נשארו הבטחות והביקורים נשארו ביקורים ולא קרה כלום. אפילו חדר מיון קדמי אין לנו. הבטיחו שתהיה פה אוניברסיטה, אני מקווה מאוד שזה לא יישאר בגדר של הבטחות. כבר התרגלתי לכך שמבטיחים הכל ובסוף לא קורה כלום. האמת שאני סקפטי לגבי היום שאחרי, כי אם לא יהיה פה משהו שורשי וחזק עם כל הכוח של הממשלה ותקציבים גדולים, יהיה קשה מאוד להתניע את העיר מחדש." עיריית קריית שמונה, המעסיק הגדול עובדים 500־ ביותר בסביבה, מעסיקה כיום כ משפחות. בשנים 500־ ומספקת פרנסה ל האחרונות נסגרו כמה מפעלים באזור ובמקומם לא הוקמו מפעלים חדשים. בקדנציה האחרונה שלו, ראש העיר ניסה לקדם את כל נושא הפודטק, אלא שהמלחמה פרצה וכל החלומות נגדעו או נעצרו, לפחות באופן זמני. "היום זו המלחמה, לפני כן זו הייתה הקורונה, ובין לבין התנהלו פה מערכות בחירות, ככה שלא הייתה פה ממשלה, אי אפשר היה לתת תקציבים ואנחנו נפגענו מזה" מוסיף אלגרסי. "ביום שאחרי צריך לקחת בידיים את העיר הזאת ואת הישובים מסביבה, ולתת לה דחיפה קדימה באמצעות מנוף כלכלי רציני. אנחנו אוהבים את העיר הזאת – אוהבים אותה ממש. אני גר כיום במלון ממש קרוב לים, עם בריכה על הגג של המלון, אבל אני מתגעגע לנחל ולקריית שמונה". ביקור בחמ״ל מפונים ירושלים. צילום: באדיבות המצולמים
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=