44 2024 ספטמבר | עמיתים ב שלב מסוים בהרצאתה של אורין גנץ, אמה של עדן זכריה ז"ל, שנחטפה מפסטיבל הנובה ונרצחה בשבי, מתנ רחשת תפנית. אחרי מספר דקות שבהן הקנ רינה סרטונים מצמררים, ובהם קטעים מלאי חיים וצחוק בעבודתה של עדן, לצד קטעים מייסרים מהמאבק לשחרורה מהשבי ומהלנ וויה הכואבת –עוברת גנץ לשוחח על עצמה וחושפת בפני הקהל טראומה קשה שהתרחשה בילדותה – טראומה שהשאירה אותה מצולנ קת ושלחה אותה לשנים ארוכות של מאבק בהפרעות אכילה, שבסופו ניצחה. את הניצנ חון האישי היא זוקפת לזכות עמידתה העיקנ שת ואמונתה העצמית, אבל לא פחות מכך גם הצעדים, שהעניקה לה את הכלים 12 לתכנית הנחוצים כדי לעמוד בקשיים ובאתגרים שהנ מחלה זימנה לה. עם הכלים האלה בדיוק היא מבקשת כיום להתחיל בתהליך של החלמה לעם כולו. "הרבה אנשים שואלים אותי איך מתנ מודדים עם הידיעה שהבת שלך חטופה ולא משתגעים. אני אומרת שזה אפשרי", אומרת גנץ לקהל הגדול של הנשים שהגיע בשעת ערב מאוחרת להרצאתה במתנ"ס יהוד. הן יושבות בפנים חתומות, לעיתים נראות מבוהלות מהמעמד, אך מלאות הערכה והוקנ רת תודה על ההזדמנות שניתנה להן להקשיב לסיפורה של אם שאיבדה את היקר לה מכל. "היו לי את הכלים והכוחות לעמוד בזה. כלים שאני רוצה להעביר הלאה לעם ישראל, למנ דינת ישראל. להראות שגם מהמשברים הכי גדולים וכואבים אפשר להתחזק. "הניצנים של ההרצאה הזו נבטו לפני השנ בעה באוקטובר", מספרת גנץ בראיון מיוחד למגזין 'עמיתים', שהתקיים בדירתה הנעימה בראשון לציון בזמן שהיא מתכוננת לקראת שבוע נוסף של הרצאות. למרות שמעולם לא עמדה בפני קהל בעבר, מעידה על עצמה גנץ שעל הבמה היא מרגישה ביטחון מלא ואין בה כלל פחד קהל – הפוך מכך. היא מרגישה שהיא נמצאת בשליחות: "כבר לפני הרבה זמן התכוננתי לתת הרצאות על הפרעות אכילה ועל ההחלמה מהן, ומשהו ברצח והמוות של עדן פשוט דחף את זה קדימה במהירות". של 28־ בדצמבר, ביום הולדתה ה 15־ ב עדן, גנץ קברה את בתה, ובינואר היא כבר הייתה על הבמה. האומץ להיחשף, היכונ לת לשתף את הקהל הרחב בסיפורה הקשה והעצוב, ובו בזמן להעביר מסר ערכי ולחזק את רוחם, שבו כבר את לבבותיהם של אלפי אנשים שפקדו את הרצאותיה. הביקוש עצום וכבר חודשים ארוכים שהיא נמצאת במסע הרצאות לאורכה ולרוחבה של הארץ ומופיעה במקומות שונים בפני קהלים מגוונים; אירונ עים של ועדי עובדים, כנסים של נשות חינוך, מפגשים במתנ"סים מקומיים בפריפריה לצד מפגשים מול הייטקיסטים צעירים באולמות של חברות היי-טק. ישנם שבועות שבהם היא מרצה כל יום, לפעמים פעמיים ביום, "למנ רות שמדובר על נושא אחד, ההרצאות שונות, כי גם הקהלים שונים", אומרת גנץ. "יש קהל שמשתתף ורק מחכה לדבר איתי בסוף ההרנ צאה. יש קהל שלא מדבר בכלל. בניתי הרנ צאה מיוחדת לבני נוער – אותה אני אוהבת במיוחד כי השאלות תמימות". אלו שאלות למשל? "לעדן היו שני כלבים שהיא אימצה מסוג ויסלה. הם היו כמו הילדים שלה. הדבר האחרון שהיא אמרה לאבא שלה בטלפון הוא שיורים עליה ושישמור על הכלבים. היא קעקעה אותם על היד ובזכות זה הצליחו לזהות מהר את הגופה שלה במנהרות. בני נוער תמיד שואלים אותי מה קורה עם הכנ לבים היום, ואני מספרת שהם בבית של עדן, בסביבתם הטבעית, ואבא שלה משגיח עליהם – כפי שהיא הכתיבה לו בצוואתה". לאורך שעה וחצי, גנץ מובילה את הקהל שלה דרך הסוגיות הערכיות המרכזיות שאיתן החברה הישראלית מתמודדת במשך שנים – ובראשן הקיטוב החברתי; ההסתה ברשתות החבריות, האלימות הבין-מחנאית ברחובות ובפריים-טיים בטלוויזיה, והקלות שבה ציבונ רים שלמים, לא משנה אם מימין או משמאל, דתיים או חילונים, מתייגים אחד את השני בתוויות פשטניות שרק מגבירות את השנאה אחד כלפי השני. "יש לעם שלנו נטייה להרס עצמי", היא אומרת. "בכל פעם ששואלים מינ שהו איך יוצאים מהמשבר הזה, זה מהר מאוד מגיע לאמירות כמו 'להעיף את השמאל' או 'להעיף את הימין'. להאשים את הקואליציה או את האופוזיציה – תמיד הבעיה באחר. קשה לנו להסתכל על עצמנו, להגיד שלנו יש אחריות. לשאול את עצמנו איפה אני יכול להשתנות? אני חושבת שלעם שלנו יש תקווה, וגם תהיה תקומה. לא נדרש אתחול מחדש של הכל – הפוך מכך, צריך להתחיל בשינוי קטן. שינוי בתוכנו". השינוי הקטן עליו מדברת גנץ לאורך ההרצאה מתחיל מהיחס לשכן, לבן המשפנ חה, לשותף לעבודה, שחושב אחרת מאתנו. בנוסף, היא מבקשת לתת פייט לאינסטינקט שבו אנו מגיבים בארסיות ברשתות החברתיות ולדחף הבלתי נשלט לשפוט ולהכפיש – כל אותם דפוסים שמקשים עלינו להגיע לאחדות המיוחלת. המשבר האישי שחוותה והתקומה ממנו היו עבורה שיעור אישי, שיכול לשמש גם שיעור לאומי. "אין לנו שליטה על משבנ רים, אבל יש לנו שליטה על הדרך שבה אנו ניגשים למשבר", אומרת גנץ. "אני אומרת לעצמי ולקהל שזו בחירה. הנה, תראו אותי, "אחרי ההרצאה היא ניגשה אליי והתחבקנו. היא סיפרה לי איך בימים הראשונים אחרי האסון היא גופה אחרי גופה בחיפוש אחר בנה וראתה עברה דברים נוראיים. הבנתי אותה מיד – זה בא ממקום של כאב נוראי״ שיח עם הקהל אחרי ההרצאה. צילום: דוד טברסקי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=