62 2023 ספטמבר | עמיתים קוורטין מדגישה כי לא בהכרח ששת ההיבמ טים האלה קיימים אצל כל אחת. לפעמים חלקם מאוד בולטים, לפעמים חלק מהם קיימים בעמ צימות נמוכה. קיים ספקטרום של מצבי חיים. אפשר לדמיין שזה כמו קורי עכביש שנטווים לך על החיים ונדבקים בכל מיני אזורים, עד שכבר כמעט לא נשאר תחום שלא נגוע בהם. את שוכמ חת מי את, מה מעניין אותך ומי החברים שלך. את לא מרגישה את זה כבר. את כנועה, אומרת לעצמ מך 'מה זה עוד קללה, מה זה עוד יחסי מין שאני לא רוצה'. ובסוף זה מגיע למצב שכבר אין את מי להציל. זאת חצי אישה, זו לא מי שהיא הייתה". עד כמה נפוצה התופעה במערכות יחסים? "המחקר שלי כלל עשרים נשים, שאותן ראיינתי שעות ארוכות. אבל זה לבדו לא נותן תמונה מקיפה על התופעה. אני מתעסקת בנושא שנים. בסוף כל הרצאה או מפגש שבהם 13 כבר מהנשים ואומרות 20%־ אני מנחה, ניגשות אלי כ לי 'דיברת עלי' או 'דיברת על אימא שלי'. מזה אני מסיקה שמדובר בערך בשיעור של זוג אחד מתוך חמישה זוגות נשואים. מאז שהספר יצא לאור אני שומעת יותר ויותר על התופעה, כך שלצערי אני מעריכה שמדובר בשיעור רחב יותר של זוגות". קוורטין פועלת למיגור התופעה גם במישור החוקתי וכבר פעלה לניסוח הצעת חוק בנושא, אבל זו לא קודמה בשל חילופי הממשלה. בארה"ב, לעומת זאת, בחלק מהמדינות קיימת התייחסות חוקקה מדינת 2021 לנושא הזה בחקיקה. בינואר Coercive( הוואי חוק למניעת שתלטנות כפויה ). זו גם המדינה הראשונה בארה"ב Control שמחוקקת חוק שמגדיר את התופעה של התנהמ גות שתלטנית קיצונית, הכוללת עלבונות וקללות, השפלה והקטנה, בידוד חברתי והגבלה. לדברי קוורטין, "החוק מגדיר שתלטנות כפויה באופן עצמ מאי ללא קשר הכרחי לאלימות פיזית". בקליפורמ ניה הוכרה שתלטנות כפויה כסוג נוסף של אלימות במשפחה, זאת בחקיקה שתוקנה בחודש אוקטובר . הנושא זכה לתשומת לב גם במדינת ניו 2020 יורק, שם הוצע תיקון לחוק העונשין שיגדיר את התופעה של השתלטנות כפויה כפשע. "זה פשוט מדהים אותי שנולדים תקדימים משפטיים ואנחנו יכולים ללכת בעקבות אותן פסיקות". מה ניתן לעשות? "הרבה מהנשים שראיינתי דיברו על בדידות – לא רק הבידוד שבן הזוג מבודד אותן מהסביבה, אלא ממש בדידות כתופעה שמתעתעת בהן. אחת אמרה לי 'אל תוותרי עלי, תתקשרי כל יום' תנג'סי לי כל יום, תשאלי לשלומי. בהתחלה אני אגיד לך אני אגיד לך לא טוב, בואי 40־ הכל טוב ובפעם ה נדבר' וזה עבד. "בתקופת הקורונה, כשהכל התנהל בטלפון ובווטסאפ, היה קשה יותר לזהות את התופעה. קל יותר להסתיר את הטון בהודעה. תמיד ביקשתי מנשים ששוחחתי איתן לפתוח מצלמה, לעלות בזום. גם אם זו חברה או קולגה. רציתי לראות את העיניים שלהן, לראות מאיפה היא מדברת איתך. יצא לי לראות עובדת שדיברה איתי מהשירותים. צריך להיות ערה לסימנים האלה. "יצא לי לדבר עם קהילות קטנות או קבוצות אורגניות ולהגיד להן 'אתן המעגל הראשון לקלוט את הבעיות האלה. אל תוותרו, תהיו בקשב'. אני מאמינה ששינוי יתחיל בקטן אבל יתפוס תאוצה אם תהיה יותר מודעות ויחס של הסביבה". במהלך חודש המאבק באלימות נגד נשים תתקיים ההצגה "משחקים בחצר האחורית" ושיח בנושא. לפרטים www.amitnet@co.il : ולהרשמה ״היו נשים שנאלצו להסתובב עם מכשירי מעקב ומצלמות, ובמקרים אחרים הבעל פשוט היה יכול להתקשר בכל דקה ולשאול היכן הן נמצאות. את נמצאת כל היום בסטרס, במתח ובציפייה - מתי יגיע הטלפון. לכן, את כבר מעדיפה לא לעשות שום דבר, אלא להישאר בבית ולחכות" צילום: ליפז בראל כריכת הספר ״כלואות״, הוצאת גמא ד"ר אילנה קוורטין (צילום: ליפז בראל)
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=